1. המבקש (החייב בתיק הוצל"פ מס'- 01-11290-03-1) מבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל – שרון קרן, מיום ה- 12.11.17, לפיה נדחתה בקשתו של המבקש להורות על הותרת שטח חקלאי מתוך הקרקע שנמכרה, לטובתו לצורך מחיתו – שטח שהינו כ- 5 דונמים.

2. בשנת 2011, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, נמכרה נחלה חקלאית בת 20 דונם הנמצאת בסביון, אשר הייתה בבעלותו של המבקש, וזאת לצורך כיסוי חובותיו של המבקש.

המשיבים-3 הם הקונים.

משיבים 1 ו-2 הינם כונסי נכסים.

3. ענייננו, בבקשת המבקש להותיר ברשותו שטח כולל של 5 דונמים (חלקה 123, וחלק מחלקה 165), המהווים מטע זיתים. המבקש סומך בקשתו על סעיף 39 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, לטובת צורך מחיתו.

4. ביום ה- 12.11.17, דחה כב' רשם ההוצאה לפועל את בקשתו של המבקש האמורה לעיל – על הסף. בהחלטתו קובע כב' הרשם כי בכל הקשור לזכויות המבקש בנכס , להיקף הנכס שנמכר, ולזכותו לדיור חלופי, ישנם החלטות חלוטות ואין לפתוח עניין זה כעת, כאשר אנו עומדים בסיומם של ההליכים לרישום הזכויות בנחלה על שם הקונים (המשיבים-3 בבר"ע דנן).

5. המבקש טוען, כי משהתברר לו כי עקב גילו מצבו הבריאותי, אין ביכולתו למצוא מקור פרנסה, עקר המבקש מטע אבוקדו ותחתיו נטע, בשנת 2002, מטע זיתים כדי שישמש אותו בעתיד כמקור הכנסה. לטענת המבקש, השטח עליו נטעו העיצים הוא ה-5 דונמים האמורים לעיל.

6. המבקש טען, כי טיפל במטע הזיתים והשקה אותו עוד לפני פינויו של המבקש מהנחלה, בשנת 2010. לטענת המבקש, השנה האחרונה בה יכול היה המבקש לכאורה לשווק את פרי המטע, היה בשנת 2009, אולם בשנה זו המטע היה "צעיר" ולא הניב את כמות הפרי הרצויה ואי לכך אין בנמצא תעודות משלוח פרי.

7. המבקש טוען, כי יש לאפשר לו להחזיק במטע הזיתים האמור לעיל, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 39 לחוק ההוצל"פ האמור לעיל, לפיו בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל להורות על השארת מקרקעין, מסוג אדמה חקלאית, בידי החייב ובני משפחתו הגרים עמו וזאת כאשר המקרקעין משמשים כמקור פרנסתו של החייב – כל זאת על מנת לאפשר למבקש/חייב את האפשרות להתקיים בכבוד.

8. בדיון מיום 14.1.18 הדגיש ב"כ המבקש כי בקשתו המבוססת על סעיף 39, נטענה במפורש לראשונה רק בבקשה לגביה ניתנה החלטת הרשם נשוא הבר"ע וכן הדגיש כי כל הקרקע הינה נחלה חקלאית, למעט השטח עליו עומד הבית ולכן סעיף 39 רלוונטי לנכס נשוא התיק.

כן נטען שאין קשר בין ההחלטה בדבר דיור חלוף ופינוי הנכס לבקשה שכאן.

9. המשיבים טוענים, כי אינספור החלטות שיפוטיות, לרבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום ה- 25.12.14, קבעו כי שלוש החלקות עליהם בנוי הנכס – נמכרו לקונים (המשיבים-3). לטענת המשיבים, בנסיבות העניין מושתק ו/או מנוע המערער מלהעלות את הטענות המועלות על ידו בכתב הערעור, שכן שלוש ערכאות כאמור (ראש ההוצאה לפועל, בית משפט השלום ובית משפט המחוזי), דנו בכל טענותיו של המערער ודחו אותן אחת אחרי השנייה.

10. המשיבים טוענים, כי בהתאם לפסקי הדין שנתנו בעניינו, עיסוקו של המערער הינו בתחום התיירות והנסיעות. לטענת המשיבים, טענתו של המערער בדבר היותו חקלאי, הינה טענה מופרכת, לפחות כך על פי מצבו של הנכס בעת העברת החזקה בו לידי הקונים.

11. המשיבים טוענים, כי אין ולא יכולה להיות הצדקה לכך שנכס שרכשו הקונים מבעל תפקיד, בסכום אסטרונומי של למעלה מ-9 מיליון ₪, לא יהיה רשום על שמם לאחר למעלה מ-6 שנים ממועד אישור המכר על ידי ערכאה שיפוטית והם לא יוכלו לנהוג בו מנהג בעלים.

12. המשיבים הדגישו בדיון כי מדובר במעשה עשוי לאחר שניתנו החלטות חלוטות בשלוש ערכאות וכי בהסכם במחוזי הוצהר שלא תהיינה למבקש טענות נוספות מעבר למה שנקבע בהסכם וכי באותו הסכם אף הוסדר הדיור החלוף ומאז חלפו למעלה משבע שנים, וככל שהיו למבקש טענות הרי שנדחו מחמת התיישנות שמניינה מיום הפינוי. בנוסף נטען כי טענותיו העובדתיות של המבקש, שקריות, וכי בכל התקופה מאז הפינוי לא הפיק הכנסה מהמטע שלא הושקה ולא טופל ולכן אין ממש בטענה שפרנסתו של המבקש מושתתת על המטע.

דיון והכרעה

1. ראשית יש להידרש לעובדה כי מדובר בנחלה שנמכרה למשיבים-3 לפני שנים (בשנת 2011). כעולה מהחלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, בכל הקשור בהיקף הנכס הנמכר, וזכויות המבקש, לרבות זכותו של המבקש לדיור חלופי – ישנם החלטות חלוטות אשר אין לעלות בגינן כל טענה שעה שהצדדים עומדים בסיומם של הליכי המכר. לפיכך, הנני מסכים עם דעת כב' רשם ההוצל"פ, לפיה כל הטענות שהועלו על ידי המבקש לעניין זכויותיו בנכס ו/או היקף מכירת הנכס – היה על המבקש להעלותן בשלבי הדיון המוקדמים ומאחר והמבקש לא עשה כן, אין להעלות טענות אלו כעת, שעה שההחלטות לגביהן הינן חלוטות בשלב זה.

בנוסף, יש לעמוד על זכותם של הקונים לסיום הליך הרכישה. מן המפורסמות הוא כי הליך רכישה באמצעות כונס נכסים, הינו אינטרס ציבורי מן המעלה הראשונה, וכי גרירת קונים, אשר אינם צד להליכי ההוצאה לפועל, להליכי משפט מיותרים לגביהם ולעיכוב השלמת הליך הרכישה מטעם כזה או אחר – יש בו כדי לפגוע באינטרס הציבורי, ולא בכך אנו מעוניינים, שהרי הליך רכישה באמצעות כונס נכסים יש בו משום עזרה לחייב לשלם את חובו ולצאת לדרך חדשה.

2. המבקש, כאמור לעיל, סומך בקשתו על סעיף 39 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, לפיו: "היו המקרקעין שעוקלו (הדגשה שלי) אדמה חקלאית או זכות באדמה חקלאית והם משמשים כמקור פרנסתו של החייב, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות שיישארו בידי החייב....". עניינו הרואות כי הסעיף מדבר על מקרקעין שעוקלו, והרי בענייננו מדובר במקרקעין שנמכרו למשיבים-3 עוד בשנת 2011. די באמור לעיל כדי לדחות את כל טענות המבקש הנסמכות על סעיף 39 האמור לעיל. פירושו של סעיף 39 הינו כי עת עוקלו המקרקעין, ניתן בנסיבות המפורטות בסעיף ועפ"י שיקול דעתו של הרשם, להשאיר את המקרקעין המעוקלים בידי החייב – עד לרגע המכירה. בענייננו, המקרקעין האמורים אושרו למכירה על ידי רשם ההוצאה לפועל, עוד בשנת 2011, כך שאין זה מן הסביר לטעון הטענה לעיל, כ-7 שנים לאחר שהמקרקעין האמורים נמכרו לקונים. בנוסף, לפי לשון סעיף 39, הדבר נתון לשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל. בנסיבות האמורות לעיל, הפעיל רשם ההוצאה לפועל את שיקול דעתו באופן ראוי, עת דחה טענותיו של המערער לעניין זה.

3. מעיון בפסיקה השונה שניתנה בעניינו של המבקש ומהבקשות הרבות, לא מצאתי ביסוס לטענתו של המבקש לפיה התפרנס ממטע הזיתים ומכל מקום לא טיפל במטע לפחות מאז נמכר למשיבים 3 ו-4 משנת 2010, 2011.

בנסיבות העניין לא זכאי המבקש להשתמש במטע הזיתים מכוח סעיף 39 לחוק.

סיכום:

לאור כל האמור לעיל, נדחית הבקשה למתן רשות ערעור.

המבקש ישלם למשיבים 1 ו-2 (ביחד) הוצאות בסך 2,500 ₪ ולמשיבים 3 ו-4 (ביחד) הוצאות בסך 2,500 ₪.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ח, 14 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.