לפניי תביעה כספית מיום 11.12.17 ע"ס 21,417 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 14.9.16. התביעה הוגשה והתבררה בסדר דין מהיר.

מדובר בתאונת רמזורים, משמע תאונה שבה כל אחד משני הנהגים המעורבים טוען כי הוא נכנס לצומת המרומזר בחסות האור הירוק ברמזור ואילו הנהג השני נכנס לצומת באדום. מטבע הדברים, רק נהג אחד צודק. האם ניתן לקבוע מי צודק במקרה זה?

ביום 16.7.19 נערכה בפניי ישיבת הוכחות (שהיא גם הישיבה היחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות שלושה עדים: מטעם התובעות – התובעת 2, כנהגת רכב התובעות; ומטעם הנתבעות – הנתבעת 1, כנהג רכב הנתבעות, וכן מר דוד רותם, כעד ראיה (אביה של הנתבעת 1). בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם.

דיון והכרעה

דין התביעה – להידחות.

ממכלול הטענות והראיות (לרבות סיכומי הצדדים) עולה, כי המחלוקת העיקרית הטעונה הכרעה שיפוטית בפס"ד זה הינה בשאלה איזו מבין שתי הנהגות המעורבות נכנסה לצומת בניגוד לאור אדום שדלק ברמזור בכיוונה.

זירת התאונה וכיווני נסיעת הרכבים

מדובר בצומת מרומזר בצורת צלב (+) בעיר חולון, כאשר כל הכבישים המובילים לצומת הם דו-סטריים בעלי מס' נתיבים לכל אחד מהמסלולים הנגדיים, עם אי-תנועה בנויה המפרידה בין המסלולים הנגדיים. הרכבים המעורבים הגיעו מכיוונים מנוגדים באותו כביש, כאשר רכב התובעות פנה שמאלה בצומת ואילו רכב הנתבעות נסע ישר בצומת, כך שמסלולי הנסיעה של הרכבים הצטלבו בתוך הצומת. מוקד הפגיעה ברכב התובעות הוא מעיכה משמעותית בחלק הקדמי ימני (הפינה הקדמית-ימנית) ואילו מוקד הפגיעה ברכב הנתבעות הוא מעיכה משמעותית בחלק השמאלי של חזית הרכב.

לאחר שנתתי דעתי למכלול הטענות והראיות, מצאתי שמדובר במקרה של ספק שקול (תיקו ראייתי), שמחייב את דחיית התביעה. להלן נימוקיי בתמצית הראויה לפס"ד בסדר דין מהיר:

• עפ"י התרשמותי הישירה מהעדים שהעידו לפניי, אין ביכולתי לומר שעדותה של עדת התביעה הייתה עדיפה יותר בעיני מאשר עדויות עדי ההגנה. העדות הראשונה לא נחוותה על-ידי כעדות מהימנה ומשכנעת יותר מהעדויות האחרות.
• אף אחד מהצדדים לא הציג כל ראיה אובייקטיבית וניטרלית לאישוש או להפרכה של הגרסאות המתחרות. בהקשר זה יצוין כי, בדומה למה שנמסר לעדי ההגנה במשטרה, עד ההגנה (אביה של הנתבעת 1) אינו בבחינת עד אובייקטיבי וניטרלי, ומטבע הדברים ובאופן טבעי ואנושי, דעתו מוטה לטובת בתו. איני בא לומר כי אין כל משקל לעדותו או כי חלילה ההנחה היא שהוא מסר עדות שקר, אך יש בהחלט לקחת בחשבון את הזיקה המשפחתית שבין העדים.
• התובעות לא הציגו חוות דעת מומחה של בוחן תאונות לצורך שחזור נסיבות התאונה, לרבות ניתוח תכנית הרמזורים בצומת, כדי להציג היתכנות מסתברת של נסיבות התאונה, כאשר ממסמכי המשטרה שהוצגו עולה שהתאונה לא נבחנה ע"י בוחן תאונות משטרתי.
• יש צדק, מסוים לפחות, בטענת הנתבעות, כי גרסתה של עדת התביעה אינה עקבית אלא מתפתחת ומשתנית עם הזמן ועם ההליכים. בעוד שניכר היטב מגרסאותיה הראשונות בכתב של עדת התביעה (הגרסה הראשונה במשטרה ומול מבטחתה התובעת) כי עדה זו מהוססת וזהירה מאוד בדבריה ונמנעת מלטעון במפורש ובפה מלא כי היא עצמה נכנסה לצומת באור ירוק וכי הנהגת השנייה נכנסה לצומת באור אדום, ואף אמרה שהיא אינה מצליחה לשחזר את אופן כניסתה לצומת, הרי שבגרסה מאוחרת יותר בכתב למשטרה (הגרסה המודפסת המפורטת מיום 17.11.16) אמרה עדת התביעה לראשונה כי הייתה בעצירה בטרם נכנסה לצומת, למרות שגם בהודעה זו (חקירה תחת אזהרה) הייתה העדה מהוססת וסייגה דבריה בכך שאינה זוכרת הדברים היטב ובכך שהיא עשתה טעות בכך שלא הבחינה ברכב השני לפני התאונה. והנה, בגרסתה המתקדמת בתצהיר העדות הראשית של העדה בתיק, נמסרת גרסה משופרת משהו, שבה נעלמו ההיסוס והספק ושבה כבר טוענת העדה באופן די מפורש ונחרץ, כי היא נכנסה בירוק ואילו הנהגת השנייה באדום. עדת התביעה נשאלה על כך במשפט, ואמרה, באופן בלתי משכנע, כי מבחינתה היא אומרת תמיד אותם דברים, תוך שהוסיפה כי בימים הראשונים שאחרי התאונה הייתה מטולטלת רגשית, ובכך כאילו רצתה לתרץ את הלשון המהוססת של הודעותיה הראשונות הנ"ל.
• לכאורה, לחובת הנתבעות יש לזקוף את העובדה שלא הוגשה תביעה בגין נזקי רכב הנתבעות. אך עד ההגנה הסביר שהרכב לא היה בעל ערך רב והוא לא רצה להשקיע כסף בהכנת התביעה, מה גם שהבין מדברי המשטרה שקשה להכריע בנסיבות איזה מבין הנהגות נכנסה לצומת באדום, ומדובר בהסבר סביר ואפשרי, שאני מקבלו, ולכן בנסיבות איני סבור שיש בעצם העובדה לפיה לא הוגשה תביעה נגדית כדי להטות את הכף לחובת הנתבעות.

סיכום

התביעה נדחית.

התובעות ישלמו לנתבעות הוצאות משפט בסך 400 ₪ (גובה שכר עד ההגנה שנפסק במשפט) וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

לפני חתימה: הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי טופס הודעתה המודפסת של התובעת שצורפה לכתב התביעה הוא טופס "מבושל" או טופס שכולל הודעה "מבושלת" (בשל כך שלראשונה הוספה בו טענה שהתובעת נכנסה לצומת באור ירוק), והתובעות, באופן לא מפתיע, דוחות את הטענה בסיכומיהן. ואני הקטן, שאמור להכריע בדבר אותנטיות הדברים, שואל בצער, מדוע התובעות לא הציגו ביוזמתן את הקלטת שיחת הטלפון (המפורטת יש להניח) שבו הודיעה התובעת 2 לתובעת 1 על התאונה (השיחות הללו מוקלטות תמיד עפ"י הידוע ע"י חברות הביטוח הישיר דוגמת התובעת 1)?! ומדוע לא טרחו הנתבעות (שיש להניח שידעו מראש שמתכוונות לבקש הכרעה מנומקת מביהמ"ש, להבדיל מהכרעה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט) לבקש מהתובעות להציג ולחשוף הקלטה זו?! נוכח מחדל זה, שהינו משותף לשני הצדדים, אמנע מלנחש מה ניתן לשמוע באותה הקלטה (ראיה חשובה בהחלט) שהוסתרה ממני.

הגזברות תפעל לגביית המחצית השנייה של אגרת ביהמ"ש שטרם שולמה.

המזכירות תשלח את פסה"ד לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ט, 25 יולי 2019, בהעדר הצדדים.