05 אפריל 2020

1. בפנינו תביעתה של גב' מירנה ייבו (להלן: "התובעת") כנגד גב' רות רוחקינד (להלן: "הנתבעת") לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת לפיטורים וזכויות סוציאליות נוספות המגיעות לה לטענתה.

טענות התובעת

2. התובעת היא אזרחית הפיליפינים אשר הועסקה אצל הנתבעת בתפקיד עובדת משק בית.

3. העסקתה של התובעת הייתה במסגרת פרטית.

4. התובעת הועסקה אצל הנתבעת מיום 1.10.2012 ועד למועד פיטוריה ביום 3.4.2017 (סה"כ 4 שנים ו- 6 חודשים).

5. לטענת התובעת, מסגרת העסקתה התחלקה לשתי תקופות:

• תקופה ראשונה (10/2012 – 9/2014) – התובעת עבדה 14 שעות בשבוע שהתפרשו על שני ימי עבודה בשבוע (שני ורביעי), 7 שעות בכל יום. שכרה בתקופה זו עמד על 40 ₪ לשעה עד 30.9.2013 ולאחר מכן 45 ₪ לשעה. היקף משרתה עמד על 32.6%.
• תקופה שנייה (10/2014 ועד לסוף העסקתה) – התובעת עבדה פעם בשבוע (יום שני) למשך 7 שעות ובשכר של 50 ₪ לשעה. היקף משרתה עמד על 16.3%

6. לטענת התובעת, לכל אורך תקופת העסקתה היא מילאה את תפקידה בנאמנות ובמסירות אולם חרף זאת, הנתבעת סירבה להפריש לתובעת כספי פנסיה וסירבה בשנתיים האחרונות להעסקתה לשלם לה דמי הבראה וזאת חרף בקשותיה של התובעת.

7. ביום 14.2.2017 בטרם יצאה התובעת לחופשה, בישרה לה הנתבעת כי עם חזרתה מהחופשה, תסדיר את תשלום הזכויות הסוציאליות. דא עקא, עם חזרתה של התובעת מהחופשה ביום 3.4.2017, הודיעה לה הנתבעת כי אינה מעוניינת עוד בשירותיה והלכה למעשה פיטרה אותה ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע כדין. בנוסף הודיעה לה הנתבעת כי אינה מתכוונת לשלם לה את זכויותייה הסוציאליות שנצברו לאורך השנים ו/או בכלל.

8. בסיכומו של דבר, התובעת טוענת שפוטרה מעבודתה אצל הנתבעת, ללא הליך שימוע ומבלי ליתן לה הודעה מוקדמת ומשכך היא עותרת לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה ופיצוי בגין אי מתן זכות שימוע. כמו כן עותרת התובעת לתשלום פיצויי הלנת פיצוי פיטורים. סה"כ תביעתה של התובעת עומד על סך 29,804 ₪.

טענות הנתבעת

9. לטענת הנתבעת, התובעת לא פוטרה מעבודתה כי אם התפטרה. בהקשר זה מציינת הנתבעת כי התובעת לא חזרה לעבודתה עם שובה מהחופשה בפיליפינים ובכך התפטרה מבלי ליתן הודעה מוקדמת כדין (סעיף 6 לכתב ההגנה).

10. עוד נטען כי הנתבעת שילמה לתובעת שכר שעתי מכובד (הנהוג לגבי עוזרות בית בתל אביב), מחלה על היעדרויותיה, העניקה לתובעת מתנות חג (חג המולד) ויום הולדת ושילמה לתובעת את שכרה האחרון מבלי לקזז ממנו תמורת חלף הודעה מוקדמת להתפטרותה אותה לא נתנה.

11. הנתבעת מעולם לא התבקשה ולא סירבה להסדיר לתובעת פנסיה. הנתבעת כהדיוטה גמורה סברה והאמינה בכנות, לאור צורת העבודה של התובעת אצלה, כי התובעת הינה נותנת שירותים (לה ולעוד רבים) ולפיכך לא העלתה בדעתה שעליה להסדיר פנסיה לתובעת (ולהיפך – כל ניכוי מהשכר לא היה מתקבל בהבנה מצד התובעת). האמור לעיל נכון גם לגבי הטענה של דמי ההבראה והחופשה – הנתבעת לא העלתה בדעתה שהתובעת הינה עובדת שלה הצוברת זכויות סוציאליות כלשהן לאורך יחסיה עמה.

12. הנתבעת אינה מסרבת לשלם לתובעת את מה שמגיע לה לפי הדין בישראל, אך מסרבת לשלם לה מה שאינו מגיע לה. בהתאם לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת מודה הנתבעת כי מגיע לתובעת הבראה בסך 860 ₪; פדיון חופשה בסך 610 ₪; והפרשות לפנסיה (תגמולי מעסיק) בסך 4,886 ₪ (סעיף 5 לתצהיר הנתבעת) וסה"כ 6,356 ₪ כאשר מסכום זה יש לקזז סכום של 1,453 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים. החישובים בוצעו בהתאם להיקפי המשרה של התובעת בתקופות העבודה השונות.

ההליכים בתיק

13. כתב התביעה הוגש ביום 11.12.2017.

14. ביום 12.9.2018 התקיים דיון מקדמי בתיק בפני הרשמת ערמונית מעודד במסגרתו נעשה ניסיון להגיע להסכמות בין הצדדים (ניסיון שלא צלח) והתיק נקבע להוכחות.

15. עקב עזיבתה של התובעת את הארץ נגבתה ביום 12.8.2019 עדותה המוקדמת של התובעת (העדות המוקדמת נגבתה ע"י כב' הרשמת קארין ליבר).

16. ביום 26.12.2019, התקיים דיון הוכחות בתיק במסגרתו נחקרה הנתבעת בחקירה נגדית על ידי ב"כ התובעת.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

השאלות שבמחלוקת

17. במסגרת פסק הדין נידרש, אפוא, לשאלות הבאות:

17.1 נסיבות סיום העסקה: האם התובעת פוטרה או התפטרה?

17.2 זכאות התובעת לזכויות סוציאליות: הבראה, חופשה, פנסיה וגובה הסכומים המגיעים לה.

דיון והכרעה

נסיבות סיום העבודה

18. כאמור, חלק נכבד מהמחלוקות בין הצדדים בתיק נסובה סביב שאלת נסיבות סיום העבודה, קרי: האם התובעת פוטרה מעבודתה או נטשה את עבודתה ללא מתן הודעה מוקדמת.

19. ברי, כי נטל ההוכחה לעניין טענה זו מוטל על כתפי הטוען להם שכן הוא "המוציא מחברו". בהקשר זה אזכיר מושכלות יסוד ולפיו דיני הראיות מבחינים בין "נטל השכנוע" לבין "נטל הבאת הראיות". על ההבחנה בין השניים עמד בית המשפט העליון בין היתר בפרשת מרום בזו הלשון: 

"נטל השכנוע מבטא את החובה המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו. הצד שעל כתפיו רובץ נטל זה נדרש לשכנע את בית המשפט באמיתות טענתו, ואם ייכשל בכך – טענתו תידחה...

נטל הבאת הראיות, המבטא נטל קל יותר, בא רק להבהיר על מי מהצדדים, בשלב מסויים זה או אחר של המשפט, רובצת חובה להציג את ראיותיו. ככלל, נטל הבאת הראיות מוטל בתחילת המשפט על הצד הנושא בנטל השכנוע; שאם צד זה לא יביא את ראיותיו, תידחה טענתו. אם הצד הנושא בנטל השכנוע הביא ראיה המוכיחה לכאורה את טענתו, עשוי נטל הבאת הראיות לעבור לצד האחר. ואולם, הצד האחר – אשר אינו נושא בנטל השכנוע – עשוי לזכות במשפט גם אם לא עמד בנטל הבאת הראיות, אם בית המשפט לא שוכנע כי הראיות שהביא הצד הראשון מבססות את טענתו במידת הוודאות הדרושה לשם עמידה בנטל השכנוע...במצב שבו הראיות שקולות יפעל הספק לחובת הצד שעליו נטל השכנוע. הנה כי כן, נטל הבאת הראיות אינו גוזר את גורל ההכרעה במשפט, אלא רק את מהלכו של המשפט, ואילו נטל השכנוע קובע את גורל ההכרעה במשפט: הצד הנושא בו חייב להרימו. אם נכשל בכך – תידחה טענתו וידו במשפט תהא על התחתונה. זאת ועוד: נטל הבאת הראיות עשוי לעבור מן הצד הנושא בנטל השכנוע לצד האחר. לא כן נטל השכנוע, שהוא ...'קבוע ועומד, ולעולם אינו עובר מבעל דין אחד למשנהו'..." (ההדגשות לא במקור)

(ראו: ע"פ 28/49 זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד; דנ"א 1516 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813)

20. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי מאחר והתובעת העידה במסגרת עדות מוקדמת, הרי שלא התרשמנו באופן ישיר מעדותה ואנו מסתמכים בקביעתנו להלן על המפורט בפרוטוקול הדיון, בכתבי בי-דין ועדות הנתבעת.

21. מאחר שמדובר במחלוקת עובדתית נביא להלן את גרסאות הצדדים באופן מלא.

בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת מציינת התובעת, כדלקמן:

"ביום 14.2.2017 בטרם יצאתי לחופשה בפיליפינים, בישרה לי הנתבעת כי עם חזרתי מהחופשה, תסדיר את תשלום הזכויות הסוציאליות.

ביום 3.4.2017 שבתי מהחופשה וסרתי כבר בשעה 7:00 בבוקר לבית הנתבעת על מנת להתחיל בעבודתי.

עם זאת הודיעה לי הנתבעת כי כיוון שביקשתי תשלום עבור זכויותיי הסוציאליות היא אינה מעוניינת עוד בשירותיי והלכה למעשה פיטרה אותי ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע כדין.

אני מכחישה את טענת הנתבעת כי לא שבתי לעבודתי לאחר החופשה והתפטרתי מעבודתי ללא הודעה מוקדמת"

(סעיפים 12 עד 15 לתצהיר התובעת)

22. בעדותה המוקדמת, מעידה התובעת כך –

ש. חוץ מהפעם הזו שביקשת את הזכויות שלך לפני שטסת בפברואר 2017 לפיליפינים, את אומרת שביקשת גם באוקטובר 2016 את הזכויות שלך?

ת כבר מהתחלה בחודש אוקטובר, לפני שאני יצאתי לחופשה שלי, ביקשתי ממנה לפני שיצאתי לחופשה שלי, שזה התחיל באוקטובר, היא אמרה כשאני אחזור מהחופשה היא תשלם לי. ניגשתי אליה אחרי שחזרתי מהחופשה, ישירות אחרי זה והיא פתחה לי את הדלת ושאלתי אותי מה את עושה פה"

(עמ' 6 לפ' ש' 27 ואילך).

ובהמשך מעידה התובעת –

ש. ובאת אליה ב- 7 ומה היה, מה דיברתן?

ת היא אמרה לי ישר שהיא פתחה את הדלת, היא שאלה אותי למה אני נמצאת שם, היא אמרה אנחנו כבר לא צריכים אותך, בגלל שאנחנו לא רוצים לתת לך את כל הפיצויים שמגיע לה ויש לנו מישהי אחרת שתעבוד אצלנו בבית.

ש. בואי תגידי באנגלית את מה שהיא אמרה לך?

ת. why you are here? I came early because I lost all the number on my phone contacts and then she said we don't want you anymore because we don't want to give you your benefits and we have somebody to work with them, her family.

(עמ' 9 לפ' ש' 5 עד 12)

ובהמשך החקירה שוב מעידה התובעת – "הדבר כשאני חזרתי ושהיא אמרה לי למה את כאן, ושהם החליפו אותי במישהי אחרת. זה הדבר הנורא. איך שזה יצא באותו רגע שהיא עשתה את זה, זה היה דבר נורא" (עמ' 10 לפ ש' 6).

23. הנתבעת בתצהיר העדות הראשית מטעמה מעידה לגבי נסיבות סיום העסקתה, כך –

"כחודשיים לפני שהתפטרה מעבודתה אצלי התובעת נסעה לחופשה, לדבריה – בפיליפינים. לפני שנסעה דרשה התובעת לקבל זכויות שונות שמגיעות לעובדת בגין עבודתו, כמו חופשה, פנסיה וכיו"ב. אמרתי לה שנדבר על זה כשתחזור.

כשחזרה התובעת מחופשתה, כאמור – לאחר כחודשיים, התייצבה אצלי ושבה על דרישתה לקבל זכויות עובד. כהדיוטה גמורה ולפי שסברתי, לאור העובדה שהתובעת נתנה את שירותיה לי ולעוד רבים , כי היא אינה "עובדת" שלי, אלא "נותנת שירותים", דחיתי בנימוס את דרישתה

למשמע הדברים האלה, התובעת נפרדה ממני לשלום במילים: "אוקי, אתן לא תשלמו לי אז אני לא אמשיך לעבוד אצלכן" לבלי שוב"

(סעיף 6 לתצהיר הנתבעת).

24. בחקירתה הנגדית בבית הדין הודתה הנתבעת כי התובעת דרשה ממנה לפני נסיעתה לחו"ל את הזכויות שלה (עמ' 11 לפ ש' 15) וכי "אמרתי לה שנדבר כשהיא תחזור" (עמ' 12 ש' 8). לאחר שהיא חזרה מחו"ל מציינת הנתבעת "היא הגיעה שבוע לפני שהיא הייתה צריכה לחזור, ראיתי אותה, היא רצתה לדעת מה קורה עם התשלום, אמרתי לה שאני לא אשלם, אז היא אמרה אתם לא רוצות לשלם, אני לא רוצה להמשיך לעבוד אצלכן ועזבה את הבית" (עמ' 12 לפ' ש' 28).

25. הנה כי כן, בין הצדדים קיימת מחלוקת מהותית בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה. התובעת טוענת בתוקף כי לאחר ששבה מחופשתה התייצבה אצל הנתבעת בדירתה ונמסר לה כי הנתבעת אינה מעוניינת עוד בשירותיה ולעומתה הנתבעת מציינת, כי לאחר שהיא דחתה בנימוס את דרישתה לתשלום הזכויות הודיעה לה התובעת שהיא לא מעוניינת להמשיך לעבוד אצלה.

26. לאחר שעיינו בכלל המסמכים והעדויות שלפנינו, הגענו למסקנה כי דין התביעה לקבלת פיצויי פיטורים להידחות, שכן התובעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה על מנת להוכיח כי פוטרה מעבודתה. אמנם, התובעת חזרה בחקירתה הנגדית על הטענה לפיה לאחר ששבה מחופשתה התייצבה אצל הנתבעת בדירתה ונמסר לה כי הנתבעת אינה מעוניינת עוד בשירותיה, אך כנגד טענה זו העידה הנתבעת בחקירתה הנגדית כי לאחר שהיא דחתה את דרישת התובעת לתשלום הזכויות הודיעה לה התובעת "אז היא אמרה אתם לא רוצות לשלם, אני לא רוצה להמשיך לעבוד אצלכם ועזבה את הבית" (עמ' 13 לפ' ש' 28). עדותה של התובעת בבית הדין (שנגבתה כאמור על ידי הרשמת קארין ליבר) נראית אמינה ועקבית, אולם גם עדותה של הנתבעת בבית הדין הייתה אמינה עלינו.

27. אנו ערים לכך שגרסתה של הנתבעת לכאורה התפתחה תוך כדי ההליך המשפטי, במובן זה שבכתב ההגנה ציינה הנתבעת "הנכון הוא, שהתובעת לא חזרה, עם שובה מהפיליפינים, לעבוד אצל הנתבעת, ובכך - התפטרה, מבלי ליתן הודעה מוקדמת להתפטרותה" (סעיף 6 לכתב ההגנה). רק בתצהיר עדותה הראשית ציינה הנתבעת, לראשונה, שהתובעת כן התייצבה אצלה בבית אולם כששמעה שאין בכוונת הנתבעת לשלם את זכויותייה הודיעה התובעת כי היא לא תמשיך לעבוד אצלה. מדובר בנתון חשוב מאוד שמצופה היה שיפורט כבר בכתב ההגנה. מנגד, גרסת התובעת לגבי נסיבות סיום העבודה כמפורט בכתב התביעה זהה מילה במילה לכתב התביעה שהגישה גם כנגד שכנתה של התובעת (תיק ד"מ 33272-11-17) באופן מעורר חשד של העתקת גרסת סיום העבודה בקופי פייסט ובאופן שיש כדי להטיל ספק בגרסת התובעת.

28. כל ניסיונות התובעת בסיכומיה להראות, לכאורה, שיש סתירות בגרסת הנתבעת לטעמינו לא צלחו. כך למשל, טענה התובעת בסיכומים כי אין כל סיבה שהיא תבחר להתפטר כך סתם לאחר שנות עבודה רבות כך שגרסתה שלה נשמעת סבירה יותר מגרסת הנתבעת, אולם לגישתנו, גם גרסת הנתבעת שהתובעת אמרה לה שהיא לא רוצה להמשיך לעבוד אצלה לאחר ששמעה שהנתבעת לא תשלם לה את זכויותיה הסוציאליות – נשמעת גרסה סבירה לחלוטין.

29. לפיכך, בית הדין מצוי במצב שבו התובעת, מחד, טוענת שהנתבעת אמרה לה שהיא אינה מעוניינת בהמשך עבודתה בעוד שהנתבעת, מאידך, טוענת שהתובעת היא זו שאמרה לה שהיא לא רוצה להמשיך לעבוד אצלה, כאשר במצב שבו הראיות שקולות ובית הדין לא יודע למי להאמין - יפעל הספק לחובת הצד שעליו נטל השכנוע. כאן גם המקום להבהיר כי לא נתנו כל משקל ראייתי לתצהיר הגב' מרייטה (עדה מטעם הנתבעת) שלא התייצבה להיחקר על תצהירה על כל המשתמע מכך.

30. התוצאה היא, איפוא, שהתובעת לא הרימה את הנטל הנדרש ממנה לצורך הוכחת הטענה לפיה היא פוטרה מעבודתה וכפועל יוצא מכך אין היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים כפי שנתבע בכתב התביעה (למעט מרכיב הפיצויים שהיה על הנתבעת להפריש לתובעת – ועל כך בהמשך). כמו כן התובעת אינה זכאית, בנסיבות העניין, לדמי הודעה מוקדמת אולם גם הנתבעת לא זכאית לטעמנו לקזז ממנה תשלום הודעה מוקדמת ולמעשה רכיב זה "נשאר בצד" ואף אחד מהצדדים לא נהנה ממנו.

31. בשולי פרק זה נציין, כי התובעת בסיכומיה העלתה את הטענה לפיה היא זכאית ממילא לפיצויי פיטורים מכח סעיף 11 לחוק פיצוי פיטורים, תשכ"ג – 1963. טענה זו לא נכללה במסגרת הטענות בכתב התביעה ומדובר בהרחבת חזית אסורה, הגם שמדובר בטענה שנכון היה שתיכלל במסגרת כתב התביעה, שכן על פני הדברים, לא ניתן לצפות מעובד שלא מקבל את זכויותיו הסוציאליות להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה. בכל מקרה, במסגרת פסק דין זה לא נבחנה זכאותה של התובעת לפיצוי פיטורים מכח סעיף 11 לחוק שכן טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה.

זכאות התובעת לזכויות סוציאליות נוספות

32. אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לתובעת במהלך תקופת העסקתה דמי הבראה, פדיון חופשה והפרשות לפנסיה והמחלוקת היא בנוגע לאופן חישוב הזכויות. נפרט להלן את חישוב זכויות התובעת –

הפרשות פנסיוניות

33. הנתבעת בחקירתה הנגדית אישרה כי לא שילמה לתובעת הפרשות לפנסיה (עמ' 13 ש' 7). בהקשר זה נבהיר, כי בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה, גם עובד זר זכאי להפרשות פנסיוניות. על כן, אנו קובעים כי התובעת זכאית לקבלת פיצוי בגובה ההפרשות שנמנעו ממנה (ראו: בר"ע 36959-06-15 MUSABAL ABDALLA - טלרן אחזקות ונקיון בע"מ, 15.7.15).

34. בתביעתה עותרת התובעת לקבלת 5,107 ₪ עבור הפרשות פנסיוניות (תגמולי מעסיק) בהתאם לצו ההרחבה לפנסיית חובה. לגישת הנתבעת, הסכום המגיע הינו 4,886 ₪ כאשר בסיכומי הנתבעת הועמד הסכום המגיע לגישת הנתבעת על 4,733 ₪ (תגמולים) וסכום בסך 4,701 ₪ (מרכיב הפיצויים).

35. אין הבדל גדול בין החישובים (כ- 350 ₪) והפער מוסבר על ידי הנתבעת בכך שצריך להפחית מהחישובים שלוש חופשות ללא תשלום בהן שהתה התובעת. מאחר שאין חולק שהתובעת אכן נסעה במהלך עבודתה שלוש פעמים לחופשות בפיליפינים למשך לחודש או 35 ימים (עמ' 7 לפ' ש' 1-3) נראה כי אכן יש להפחית תקופה של 3 חודשים מהחישובים לפנסיה, שכן תקופת חופשה ללא תשלום אינה מובאת בחשבון.

36. לפיכך, אנו קובעים כי חישוב הנתבעת מקובל עלינו והתובעת זכאית לתשלום בגין הפרשות לפנסיה (חלק מעסיק) בסך 4,733 ₪ וסכום בסך 4,701 ₪ בגין מרכיב הפיצויים (בהתאם לחישוב שבסיכומים).

37. בהערת אגב נציין, כי בסיכומיה טענה התובעת, לראשונה, כי לתובעת זכאות לקבלת תגמולי המעסיק וכן רכיב הפיצויים. רכיב זה של הפרשות למרכיב הפיצויים לא נתבע בכתב התביעה כתביעה חלופית, אולם חרף זאת ומאחר שהזכות להעברת תשלומים למרכיב הפיצויים היא זכות שבדין, לא ראינו לנכון לשלול זכות זאת מהתובעת הגם, שכאמור לעיל, זה לא נתבע במפורש בכתב התביעה. במקרה דנן באנו לקולה עם התובעת ולא לחומרה.

דמי הבראה

38. אין חולק שלתובעת לא שולם דמי הבראה (ראו: עמ' 12 לפ' ש' 12). בתביעתה עתרה התובעת לתשלום דמי הבראה בסך של 2,315 ₪. הנתבעת לעומתה טענה בתצהיר שהסכום המגיע הוא 860 ₪. בסיכומי הנתבעת הודתה הנתבעת שלתובעת מגיע סכום בסך 2,207 ₪ (סעיף 17 לסיכומים). מדובר על פער זניח של 108 ₪ המוסבר על ידי ב"כ הנתבעת בחופשות ללא תשלום שהתובעת נטלה במהלך תקופת עבודתה שאינן מובאות בחשבון.

39. בנסיבות העניין, אנו קובעים כי התובעת זכאית לקבלת דמי הבראה בהתאם לחישובי הנתבעת בסך של 2,207 ₪. ₪

פדיון חופשה

40. אין חולק שלתובעת לא שולם פדיון חופשה (ראו: עמ' 12 לפ ש' 13-16). בתביעתה עתרה התובעת לקבל פדיון חופשה בסך של 2,950 ₪. הנתבעת לעומתה טענה בתצהיר שהסכום המגיע הוא 610 ₪. בסיכומי הנתבעת נטען כי מגיע לתובעת סך של 563 ₪ בגין דמי חופשה.

41. הפער בין הצדדים נובע מכך שלגישת הנתבעת, החישוב של ב"כ התובעת אינו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק חופשה שנתית, הן בנוגע למכסת ימי החופשה והן בנוגע לתעריף ימי החופשה.

42. לטעמנו, זכאית התובעת לפדיון בגין 6 ימי חופשה (לגישת התובעת היא זכאית ל-9 ימי חופשה). אנו מעמידים את שכרה השעתי של התובעת על סך ממוצע של 45 ₪ לשעה ו- 315 ₪ ליום. לפיכך זכאית התובעת לסכום בסך 1,890 ₪ כפדיון ימי חופשה.

פיצוי על העדר שימוע ו/או הלנת פיצוי פיטורים

43. מאחר שקבענו שהתובעת לא הרימה את הנטל כי פוטרה ברי כי היא אינה זכאית לפיצוי בגין אי עריכת שימוע ו/או פיצוי בגין הלנת פיצוי פיטורים.

44. לפיכך רכיבים אלו נדחים.

סוף דבר:

45. התביעה כנגד הנתבעת – מתקבלת בחלקה.

46. הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים, כדלקמן:

• 1. בגין הפרשות לפיצויים, סך 4,701 ₪.
  2. בגין הפרשות לתגמולים, סך של 4,733 ₪.
  3. בגין דמי הבראה, סך של 2,207 ₪.
  4. בגין פדיון חופשה בסך 1,890 ₪.

סה"כ: 13,531 ₪.

לאחר דיון ההוכחות שהתקיים בתיק ביצעה הנתבעת לתובעת גמר חשבון חד צדדי ושילמה לתובעת 11,400 ₪ (סעיף 20 לסיכומי הנתבעת; סעיף 51 לסיכומי התובעת). לפיכך, הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך של 13,531 ₪ - 11,400 ₪ = 2,131 ₪.

לסכום הנזכר לעיל (2,131 ₪) יתווסף הפרשי ריבית והצמדה כדין ממועד הגשת כתב התביעה (11.12.2017) ועד התשלום המלא בפועל.

47. בנוסף, בגין קבלת התביעה בחלקה תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

פסק הדין ניתן לערעור בזכות בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"א ניסן תש"פ, (05 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.