בפניי בקשה לפסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות, וזאת לאחר שבבדיקת נשיפה שנערכה לו נמצא בגופו אלכוהול בריכוז של 727 מגאללא"נ.

הדיון בבקשה נערך הבוקר. המבקשת הדגיש את חומרת העבירה והגישה לעיוני את חומר החקירה.

לעומתה טען הסנגור כי בנסיבות ניתן להסתפק בפסילה המנהלית בת 30 הימים שהוטלה על המשיב בהחלטת קצין ביום האירוע. הסנגור לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לעבירה, אך טען להיעדר מסוכנות בהתחשב בעברו הנקי והוסיף וטען לנסיבות אישיות ומשפחתיות מיוחדות.

השאלה העקרונית בסוגייה מעין זו, בה מואשם אדם בעבירת תעבורה חמורה, היא האם להתיר לו להמשיך ולנהוג בשעה שמתברר משפטו. מחד גיסא, אין הדעת נוחה מכך שמי שנאשם בעבירה מסוכנת ימשיך לנהוג ואולי לסכן את הציבור. מאידך גיסא, לא תמיד יהיה זה הוגן לפסול רשיונו של אדם, ולמעשה להענישו, בטרם הורשע בדינו, מה גם שההליך המשפטי עלול להתמשך לעתים תקופה ארוכה.

החוק אינו קובע הנחיות באשר לשיקולים בבקשה מעין זו. ההלכה היא כי יש להקיש לעניין זה מבקשה למעצר עד תום ההליכים. כלומר, ראשית לבחון את קיומה של התשתית הראייתית לאשמת הנהג, ואם זו קיימת, יש לבחון קיומה של מסוכנת לציבור בהמשך נהיגתו של הנאשם, כאשר המסוכנות נבחנת על סמך העבירה הספציפית ועל סמך עברו התעבורתי של הנאשם.

עם זאת, ברור שאמצעי הפסילה עד תום ההליכים ייעשה תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובכך שלמעשה טרם הוכרע דינו. וכפי שקבע בית המשפט העליון:

"אין צריך לומר, כי במסגרת השימוש באמצעי-מנע אלה, יש להתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם מישניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דרסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. .... אם מבקשים להאריכה, יש לשקול מחדש את מכלול השיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי ולאינטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך התחשבות במעבר הזמן".

בש"פ 6085/10 יוסי בן שטרית נ' מדינת ישראל

במקרה דנן כאמור לא חלק המשיב על העבירות המיוחסות לו. עיון בחומר שהוגש מגלה כי המשיב נעצר לבדיקה אקראית, השוטר הבחין בריח אלכוהול העולה ממנו וערך לו בדיקת "נשיפון" בה נכשל. למשיב נערכו בדיקות מאפיינים, שאת רובן עבר בהצלחה, אולם בבדיקת הליכה על קו רצוף מעד, תיקן עצמו ככל הנראה והחל בהליכה מחדש בניגוד להוראה שקיבל.

המשיב אישר בפני השוטרים כי שתה כוס וודקה "בהתאם למותר".

רמת האלכוהול שנמדדה אצל המשיב הינה גבוהה, עולה בהרבה על המותרת בחוק ועל סף האכיפה ומצביעה לכאורה על שתיית כמות אלכוהול משמעותית, מעבר לכוסית אחת כנטען על ידו. אף כשלונו באחת מבדיקות המאפיינים מלמד על השפעת אלכוהול ממשית כך שלכאורה אין מדובר אך ורק ב"שכרות סטטוטורית".

למשיב אין עבירות קודמות כלל, והוא מחזיק ברשיון נהיגה מזה כעשר שנים. מכאן כי אין מדובר באירוע מאפיין וניתן לומר כי ככל הנראה מדובר בנהג זהיר בדרך כלל.

כאמור לעיל, את מסוכנותו של נהג יש להעריך בדרך כלל משקלול של חומרת האירוע המיוחס לו ועברו התעברותי, ובנסיבות דנן דומה כי ניתן לומר שמדובר במסוכנות "בינונית".

כאשר אני שוקל את כלל הנסיבות כמפורט לעיל, לרבות הנסיבות האישיות להן טען הסנגור והציג מסמכים בהקשרן, ומאזן את האינטרס הציבורי אל מול הרצון להמנע מפגיעה שאינה מידתית במשיב, ראיתי לנכון לקבל את הבקשה, אך לקצוב את תקופת הפסילה למשך שלושה חודשים נוספים מהיום (בנוסף לתקופת הפסילה המנהלית שכבר ריצה המשיב עד היום).

סבורני כי תקופת פסילה זו תעמיד את המשיב על חומרת התנהגותו, תהווה עבורו "תקופת צינון" ותרתיע אותו מלחזור על התנהגותו.

אשר על כן אני מורה כי המשיב יהיה פסול עד יום 12.3.2018.

ההחלטה תומצא לצדדים והסנגור יבהיר למשיב את משמעותה.

הרשיון המופקד במשטרת ישראל יועבר לתיק בית המשפט. המאשימה תדאג למסירת הודעה דחופה למשטרה.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ח, 14 דצמבר 2017.