התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה לסילוק יד ממקרקעין וכן לתשלום דמי שימוש.

הנתבעת התגוננה בטענה כי היא בעלת זכויות החכירה במקרקעין מושא כתב התביעה וכי רכשה אותן לפני התובעת. אין מחלוקת כי זכויות החכירה במקרקעין רשומים כיום בלשכת רישום המקרקעין על שם התובעת.

קיימתי דיון בתובענה במסגרתה קיבלו הצדדים את המלצתי לפיה הנתבעת תגיש תובענה להצהיר על זכויותיה במקרקעין, בבית המשפט המוסמך, ולאחר מכן תביעה זו תמחק אגב טיעון לעניין ההוצאות.

ביום 2.12.18 הגישה הנתבעת תביעה כאמור בבית המשפט המחוזי, אליה צורפו בעלי דין נוספים.

הצדדים טענו בכתב בשאלת ההוצאות.

התובעת טענה כי פנתה לנתבעת טרם הגשת התביעה ולא זכתה למענה וכי במיוחד לא נטען כלפיה כי לנתבעת זכויות במקרקעין מושא התביעה. כן טוענת התובעת כי הנתבעת לא פעלה במועדים שנקבעו על ידי הצדדים בהתאם להסדר הדיוני, דבר שחייבה אותה להגיש מספר בקשות. לאור כך ביקשה היא לחייב את הנתבעת בהוצאות ממשיות.

הנתבעת טוענת כי התביעה הוגשה באופן שגוי לערכאה שאינה מוסמכת לדון בסעדים המבוקשים וכי הנתבעת קיבלה המלצת בית המשפט למחיקת ההליך כאן והגשת תביעה לערכאה המוסמכת. לאור כך, טענה הנתבעת כי יש לחייב את התובעת בהוצאות ולחלופין לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.

נקודת המוצא היא כי התובעת הגישה תביעתה כדין. שלא כטענת הנתבעת, התביעה הייתה לסעדים המצויים בסמכות בית משפט זה – סילוק יד ותביעה כספית. אכן, בסעיף 12 לכתב התביעה התבקש גם סעד "לביטול כל זכויות" הנתבעת במקרקעין ואולם דומה שהכוונה הייתה לסעד המקביל לסילוק יד, היינו לביטול זכות החזקה, ככל שקיימת. בכל מקרה, ברי שהסעדים האחרים היו בסמכות בית משפט זה ולא הוגשה בקשה למחיקת סעדים כלשהם.

אינני מקבל את טענת התובעת לפיה לא הייתה מודעת לטענת הנתבעת לפיה רכשה את הזכויות במקרקעין קודם לכן. טענה זו נטענה במכתב הנתבעת מיום 14.11.13 שצורף לכתב ההגנה. עם זאת, כאשר התובעת היא שרשומה בלשכת רישום המקרקעין כבעלת הזכויות במקרקעין עליהם מצוי המבנה שבמחלוקת, דומה שההליך שנקטה היה הנכון מבחינתה. אדרבה, ניתן לתמוה הכיצד זה הנתבעת לא פעלה להגיש תביעה להצהרה על זכויותיה במקרקעין, מיד לאחר שגילתה כי הן רשומות על שם התובעת.

כאמור, התובעת קיבלה את המלצת בית המשפט שלא להכריע בשאלת הזכויות בגררה, אלא בדרך המלך. לאור כך, הסכימה היא למחיקת התביעה.

בנתונים אלו סבור אני שהתובעת זכאית להשבת ההוצאות שנגרמו לה עקב הצורך לפתוח בהליך זה שהיה מתבקש מבחינתה. עם זאת, יש להביא בחשבון את מהות ההליכים עד כה ואת ההסכמה הדיונית שבין הצדדים.

לאור כך אני מורה על מחיקת התביעה.

הנתבעת תשיב לתובעת את האגרה ששולמה וכן תשלם לה שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ (כולל מע"מ). הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, א' טבת תשע"ט, 09 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.