בקשה לביטול צו הפסקת עבודות מנהלי שניתן ביום 7.12.2017. על פי הבקשה הצו בטל מעיקרו [void] מן הטעם שניתן בחוסר סמכות על יסוד הוראת חוק שגויה.

לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשה, ולאחר שעמד ב"כ המבקש על קיום דיון בבקשה, הודיעו הצדדים במעמד הדיון כי אין להם טענות נוספות פרט לאלה שהועלו בכתב ובקשו את בית המשפט ליתן החלטה כתובה שתישלח לצדדים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחוות הדעת שהוגשה מטעם המבקש והתגובה לה מטעם המשיבה, מצאתי כי אין ממש בבקשה ויש לדחות אותה.

1. ביום 7.12.2017 יצא צו הפסקת עבודה מנהלי המתייחס למקרקעין הידועים כגוש 192729/577585 [להלן: "המקרקעין"] חתום על ידי מר יונה רחמים, נושא חותמת "מ"מ יו"ר הועדה המרחבית אבו בסמה", וזאת מן הטעם כי: " . . . מתבצעת עבודה אסורה של הקמת מבנה בן שלוש קומות בגודל של כ- 1,400 מ"ר והכל בניגוד להוראות היתר בניה מס' 341 אשר התיר עבודות בניה של קומה אחת בגודל של 256 מ"ר בלבד ובסטייה ממנו."

2. המקרקעין נמצאים בבעלותו של המבקש, והוא זה שבונה עליהם, כך עולה מבקשתו ומהיתר הבניה שצורף לתגובת המשיבה.

3. לבקשה שני ראשים: הראשון עניינו בשאלת הסמכות של מ"מ יו"ר הועדה המרחבית להוציא תחת ידיו צו הפסקת עבודה מנהלי, והשני עניינו בהוראת החוק העומדת בבסיס הצו [סעיף 216(א) בחוק התכנון והבניה התשכ"ה -1965 [להלן: "חוק התו"ב"], ועל פי הנטען היא שגויה.

4. נראה כי נח יותר להתייחס תחילה לשאלת הוראת החוק [סעיף 216(א) בחוק התו"ב].

על פי הטענה סעיף 216(א) בחוק התו"ב אינו מסמיך את יו"ר הוועדה המרחבית להוציא צו הפסקה מנהלי, אלא את רק יו"ר הועדה המקומית. עוד נטען כי אין זהות פונקציונלית בין השניים.

5. ב"כ המשיבה טענה, ובצדק, כי ועדה מרחבית היא בהגדרתה ועדה מקומית שבמרחב התכנוני שלה נמצאות יותר מרשות מקומית אחת [ר' סעיף 19(א) בחוק התו"ב].

6. סעיף 203 בחוק התו"ב, סעיף ההגדרות של פרק י', קובע כי ""ועדה מרחבית" – ועדה מקומית לפי סעיף 19".

בנסיבות אלה, נוכח לשון החוק, סבורתני כי אין מקום להרחיב בדבר ויש לדחות את הטענה כי הוראת החוק אינה ההוראה הרלוונטית, שכן סעיף 216(א) המדובר קובע מפורשות:

"ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הוועדה, על יסוד ביקור במקום או על יסוד דין וחשבון בכתב שהגיש לו מפקח, כי יש יסוד סביר להניח כי מתבצעת עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הגורמים המנויים בסעיף 243(ג) ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק באופן מיידי את העבודה (בפרק זה – צו מינהלי להפסקת עבודה), ובלבד שלא הוגשו לבית המשפט כתב אישום או בקשה לצו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 236 בעניין אותה עבודה."

בהמשך הוראות סעיף 19 מגדירות את חברי הועדה ואת ההסמכה של יו"ר הועדה – הסמכה מטעם שר האוצר. על פי הנטען, וכפי העולה מנספח 6 לתגובת המשיבה לבקשה, מר יונה רחמים הוסמך על ידי שר האוצר לשמש יו"ר הועדה המרחבית אבו בסמה, וזאת כבר ביום 24.9.2017. כך שבעת החתימה על הצו הוא כיהן כיו"ר הועדה.

7. לאור האמור, אני דוחה את הטענה כי סעיף 216(א) אינו המטריה החוקית המתאימה לצו הנדון. הסעיף מסמיך אף את יו"ר הועדה המרחבית להוציא צו הפסקת עבודה מנהלי.

8. סמכות מ"מ יו"ר הועדה ליתן צו כאמור.

על פי הטענה מ"מ יו"ר הועדה חסר סמכות ליתן צווים לפי סעיף 216(א), שכן הסמכות שמורה ליו"ר הועדה בלבד. בבקשתו הפנה המבקש לפסיקה שונה בדבר ההסמכה הנדרשת בחקיקה ראשית למתן היתר לפגיעה בזכויות יסוד של אזרחים ועוד.

9. ראשית, לאור האמור לעיל, ברי כי מר יונה רחמים הוסמך כיו"ר הועדה המרחבית עוד בחודש ספטמבר 2017, כחודשיים וחצי טרם יצא הצו תחת ידיו. בנסיבות אלה, צודקת ב"כ המבקשת, כי השימוש בחותמת "מ"מ יו"ר הועדה המרחבית" נעשה בשוגג ומהווה טעות סופר. בוודאי שאין מדובר בפגם בצו שניתן היורד לשורשו של עניין.

10. שנית, ולא פחות חשוב. המבקש התייצב בידיים שאינן נקיות, וטען לפגמים בפעילות הרשות. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

בשום שלב בבקשתו לא טען המבקש כי הבנייה שבוצעה היא כדין ובהתאם להיתר הבניה. ביום 11.1.2018 הוגשה חוות דעת מומחה של אדריכל הקובעת כי ישנה חריגה מינורית מהמותר על פי התב"ע המאושרת. על פי חוות הדעת, שצורפו לה שרטוטים והוצהר בה על מדידות, נבנו מעל 1,054 מ"ר בשלושה מפלסים שונים.

ב"כ המשיבה לא התנגדה לחוות הדעת, מן הטעם כי היא מוכיחה בראיה מאת המבקש, כי בוצעה בנייה בחריגה ניכרת מההיתר שניתן – 256 מ"ר בקומה אחת בלבד [ר' נספח 1 לתגובת המשיבה לבקשה]. העובדה כי היקף הבניה אינו חורג מן התב"ע [עניין שלא הוכח אלא נטען בחוות הדעת] איננה מצביעה כי היא תואמת את ההיתר שניתן.

11. אציין בעניין זה, כי גם לו הייתי מוצאת כי מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, לא מן הנמנע כי הייתי שוקלת הוצאת צו הפסקת עבודות שיפוטי נוכח הראיות שהונחו בפניי, גם ובעיקר לאור חוות הדעת של המומחה מטעם המבקש שהוגשה ביום 11.1.2018, ולאור התנהלותו של המבקש עד כה.

12. עוד אציין במאמר מוסגר כי גם אם כיהן מר רחמים יונה כמ"מ יו"ר הועדה המרחבית בזמנים הרלוונטיים, אינני בטוחה כי היה מקום בהכרח לקבל את הבקשה. הפסיקה שצירף ב"כ המבקש ועליה הוא סמך בקשתו, דנה בפגיעה בזכויות קניין של אזרחים על ידי מי שלא הוסמכו לכך מפורשות בחקיקה ראשית.

סעיף 216(א) עוסק בצו הפסקת עבודות מנהלי, צו שנועד למנוע קביעת עובדות בשטח בדבר בנייה שאיננה חוקית, בניגוד להיתרים ובניגוד לדין. אמנם מדובר בצו מנהלי, אך שעה שמדובר בצו מבוסס על ראיות שבשטח, קשה לומר שהוא פוגע בזכויות יסוד. לא קיימת לאזרח זכות יסוד לעבור על החוק, או לפגוע בערכים המוגנים הרלוונטיים.

13. בנסיבות המתוארות לעיל, אין לי אלא לדחות בשתי ידיים את בקשת המבקש. לאור המתואר לעיל, המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ₪.

ניתנה היום, א' שבט תשע"ח, 17 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.