לפניי תביעתה של התובעת לתשלום סך של 50,000 ₪ בגין לשון הרע שפורסמה כנגדה לשיטתה.

דין התובענה להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

מכוח סמכותי ע"פ דין אני מורה על תיקון טעויות הסופר הבאות שנפלו בפרוטוקול הדיון:

בעמ‘ 7, שורה 22 במקום ”מאוחד“ יש לרשום ”מאוד“ ובמקום ”להשאים“ יש לרשום ”להאשים“ ובשורה 27 במקום "שנשטען" יש לרשום "שנטען".

בעמ' 8, שורה 4 במקום "מבקש" יש לרשום "מבקשת" ובשורה 11 במקום "שחיטה" יש לרשום "סחיטה".

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה

1. התובעת הינה וטרינרית בעיסוקה והיא משמשת הן כווטרינרית רשותית של המועצות המקומיות קריית ארבע ומיתר והן כווטרינרית פרטית.
2. הנתבעת הינה אדם פרטי שמקום מגוריה בקרית ארבע ולה כלב העונה לשם ”גורי“.
3. הפרסום נושא התובענה הינו מכתב, שהניסוחים בו אכן חריפים למדי, שנשלח ע"י משרד עורכי הדין א. סוכובולסקי ושות' (להלן: "עו"ד סוכובולסקי") לתובעת וכן, לכאורה, ולארבעה מכותבים נוספים ביום 20.11.2017 (להלן: "המכתב").
4. בכתב התביעה טענה התובעת כי הדברים במכתב "נכתבו ונשלחו על ידי הנתבעת" וכי המכתב כולל "דברי כזב ולשון הרע כנגד הנתבעת" במשמע חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") וזאת מתוך כוונה לפגוע בה, בשמה הטוב, במשלח ידה וכיוצא בזה (ס' 2 לכתב התביעה). עוד טענה התובעת ביחס לניסוחו של המכתב המעיד כי הוכן כלאחר יד ובחוסר מקצועיות. התובעת טענה כי המכתב, בו נכתב כי היא טובחת, מתעללת בחיות ופועלת בניגוד לדין, וכל זאת "בקביעה נחרצת ללא סייגים, נשלח לגורמים מקצועיים והכל במטרה לפגוע בתובעת ולהפחיד אותה מלמלא את תפקידה". התובעת טענה כי משלוח המכתב למכותבים הנספים מסב לה נזק רב בפרט בנסיבות בהן היא "עלולה לשבת בפורום עם אחד המכותבים, לא קשה לדמיין מה תהיה דעתו על התובעת על פי המכתב שקיבל מהנתבעת". התובעת טענה כי הביטויים החמורים שנכתבו במכתב, ואשר הוצגו כעובדות ללא סייגים והעובדה כי המכתב נשלח גם לאותם מכותבים מלבדה מעידים על תכנון ועל כוונה לפגוע בה וזו היא מטרתו היחידה של המכתב.
5. התובעת טענה כי עוד באותו יום שלחה מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים ובו דרשה התנצלות ופיצוי כספי. עוד טענה התובעת כי למחרת, ביום 21.11.2017, שלח ב"כ המועצה המקומית קריית ארבע מכתב ובו התייחס הן לכלבה של הנתבעת, גורי, והן ללשון הרע הבאה לידי ביטוי במכתב. התובעת טענה כי ביום 26.11.2017 קיבלה מכתב תשובה מהנתבעת ובו טענה הנתבעת, בין היתר, כי המכתב אינו ממנה ולא נשלח על דעתה. התובעת טענה כי במכתב התשובה של הנתבעת יש הודאה כי מה שנכתב במכתב אינו חוקי. התובעת טענה כי לא עומדות לנתבעת ההגנות הקבועות בחוק וטענה, בין היתר, כי תפוצת המכתב וציון הכוונה לפנות לבג"צ כאמור במכתב מעידים כי הנתבעת לא פעלה ממניע של סיוע לציבור או מתוך חובה חוקית או מוסרית (ס' 25 לכתב התביעה). התובעת עתרה לחייב את הנתבעת בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ₪.
6. באשר לכתב ההגנה הרי שלעניין זה יש להביא בחשבון כי בתחילה הגישה הנתבעת כתב הגנה בעצמה וכשהיא אינה מיוצגת. מאוחר יותר, לאחר שהתקיים הדיון השני, שהיה קבוע לשמיעת הראיות, ובו נדחתה שמיעת הראיות ולבקשת התובעת נקבע דיון נוסף הגיש עו"ד סוכובולסקי כתב הגנה בשמה של הנתבעת לכאורה. אמרנו "לכאורה" שכן יום לאחר הגשת כתב ההגנה האמור הגישה הנתבעת התייחסות משלה לעניין כתב ההגנה שהוגש. נתייחס אפוא תחילה לכתב הגנה שהגישה הנתבעת בעצמה.
7. נאמר כי כתבי הטענות שמגישה הנתבעת הם מעט מסורבלים והם אינם מוגשים כמקובל אך אין לזקוף זאת לחובתה של הנתבעת שאינה מיוצגת. לגופו של עניין, בכתב ההגנה שהגישה טענה הנתבעת כי היא לא כתבה את המכתב, לא אמרה לכתוב אותו או להפיץ אותו, לא ניסחה אותו ולא עזרה בניסוחו. הנתבעת טענה כי מעולם לא הייתה מאשרת מכתב בנוסח זה גם לנוכח הטעויות הקיימות בו.
8. הנתבעת טענה כי המכתב לא הוצג לה לפני שנשלח וטענה כי מעולם לא הייתה לה כוונה לפגוע בתובעת. הנתבעת טענה כי במכתב התשובה ששלחה לתובעת הסבירה את הדברים האמורים. הנתבעת ציינה כי היא תומכת במאבק לזכויות בעלי חיים וטענה כי נוכחה בסבל רב שנגרם לבעלי חיים בתחנת ההסגר בקרית ארבע אך את המכתב לא כתבה ולא שלחה. הנתבעת לא הכחישה כי התלוננה בפני גורמים מקצועיים על פעילותה של התובעת. הנתבעת התייחסה גם לכלבה, גורי, הנזכר במכתב לגופו של עניין ולאמור במכתבו של ב“כ התובעת והרשות המקומית ביחס לכלבה, גורי, והכחישה את כל הטענות שנטענו בעניינו של כלבה, גורי.
9. קבעתי את התיק לישיבה מקדמית. הנתבעת לא התייצבה לדיון. התובעת טענה כי נוכחותם של הנתבעת ובא כוחה, עו“ד סוכובולסקי בשימוע שהתקיים במשרד החקלאות ”מוכיח שהמכתב נושא התובענה הוא בשמה ועל דעתה“. התובעת טענה עוד כי היא מבינה את טענתה של הנתבעת ומבקשת לזמן את עו“ד סוכובולסקי ואת גב‘ רות מכנס (להלן: ”גב‘ רות“) ממשרדו של עו“ד סוכובולסקי אשר ”היא זו ששלחה במייל את המכתב נושא התובענה“. מאחר וכתב התביעה לא נתמך בתצהיר, חרף הוראת התקנות, אישרה התובעת בדיון כי כל האמור בכתב התביעה הוא אמת. קבעתי את התיק לשמיעת הראיות והוריתי על זימונם של העדים שביקשה התובעת.
10. ביום 30.08.2018, קודם לדיון שנקבע לשמיעת הראיות, הגישה הנתבעת מסמך נוסף שכותרתו ”תגובה לתביעה של הילה מיקולשיק“. באותו מסמך פירטה הנתבעת את מה שאירע עם כלבה, גורי, לשיטתה וטענה כי כאשר התובעת סירבה לשחרר את כלבה ותפקיע את רישיונו ”הלכתי לספריה הציבורית ופרסמתי את העניין לרבים לבקש עזרה“ וטענה כי ”יום אחד כתבו לי שיש עורכת דין שמוכנה לעזור לי ולגורי בהתנדבות!!! את בקשת ההודעה שלה ראיתי אחרי יומיים. לא היה לנו קשר טלפוני, ולא מהבית שלי רק כשהגעתי לספריה כל אותו זמן. רות התנדבה עם בעלה לעזור לנו מטוב ליבם לרחם על הכלב ובכלל אוהבי בעלי חיים ואדם. לא היה בינינו כל הסכם או חוזה“.

הנתבעת טענה כי ”רות ובעלה התכוונו לעזור וכתבו ושלחו את המכתב בלי שראיתי אותו ובלי שהתייעצנו עליו וכמובן לא הוריתי להם מה לעשות על סמך ניסיונם ודעתם לעזור לכלב…לא היה כל שיחה בינינו על תוכן המכתב ולא התייעצות…ולא היה בינינו כל חלופת התכתבות לגבי תוכן המכתב בטרם נשלח. עמדתי מהצד בתום לב והנחתי להם לפעול כראות דעתם בנידון. לא ראיתי בטרם נשלח ולא אמרתי לכתוב…העובדה שרות ובעלה אריה הסכימו מטוב ליבם לעזור לי רבות אינה מעידה שהמכתב בשמי ועל דעתי“.

1. בפתח הדיון שנקבע לשמיעת הראיות הסברתי לנתבעת כי היא זכאית לשאול את התובעת ואת העדים מטעמה שאלות בחקירה נגדית ולאחר מכן היא תיחקר ואז תסכמנה הצדדים את טענותיהן ויינתן פסק דין. הנתבעת שבה על טענתה המרכזית כי לא כתבה את המכתב וציינה כי אינה יודעת איך לחקור ”ולא יודעת איזה שאלה יש לי לשאול אתה כרגע אולי בהמשך. לא עולה לי בראש שאני צריכה לשאול אותה משהו“. הנתבעת ציינה כי טרם הגישה את ההתכתבות בינה לבין גב‘ רות ”כי רציתי אישור של רות כדי להגיש. הדפסתי את השיחה. יש לי רק עותק אחד, מדובר ב - 50 דפים. אין לי כסף לצלם“.
2. בדיון הצעתי לנתבעת לעיין מחדש בראיות שהיא מבקשת להגיש ולהגיש רק את הראיות הרלוונטיות מבחינתה תוך שציינתי כי לתובעת עומדת כמובן הזכות לעיין בכל הראיות. לאחר הפסקה שניתנה לצדדים הגישה הנתבעת חלק מהמסמכים שהביאה עמה לדיון וציינה כי אלו המסמכים שבכוונתם להסתמך עליהן. מסמכים אלו סומנו מוצג נ/1. בשלב זה נכנס עו“ד סוכובולסקי לאולם והודיע כי ”הנתבעת מבקשת עתה שאייצג אותה“. הצעתי לעו“ד סוכובולסקי לבחון מחדש את עניין הייצוג לנוכח קיומה של אפשרות לניגוד עניינים ושוב ניתנה לצדדים הפסקה בדיון.

לאחר הפסקה הודיעה התובעת כי ”אני בעד הגשת המסמכים אבל כנראה אבקש דחייה כדי לעיין במסמכים, כי מדובר בהרבה חומר“. הבהרתי לתובעת כי דחייה פירושה דחייה לחודש דצמבר 2019 והיא הביעה הסכמתה לכך. בקשתה של הנתבעת לקיים את הדיון כבר עתה נדחתה. קבעתי אפוא את המשך הדיון למועד חדש והוריתי על הזמנתם של עו"ד סוכובולסקי וגב' רות לדיון הבא. הצעתי לעו"ד סוכובולסקי לשקול שוב את עניין הייצוג וקבעתי כי שאלת ההוצאות בגין דיון הסרק שהתקיים תידון בפסק הדין.

1. יום לאחר הדיון שהתקיים ובו הגישה הנתבעת את המסמכים שפי שפורט קודם לכן, מוצג נ/1, הגישה התובעת בקשה ובה התייחסות למסמכים שהוגשו. לטענתה של התובעת מוצג נ/1 שהגישה הנתבעת עצמה מוכיח את אחריותה לתוכן המכתב ובתשובתה לתובעת לאחר ששלחה התובעת את מכתב ההתראה יש משום הודאה כי "מה שנכתב במכתב נשוא התביעה אינו חוקי". התובעת הודיעה כי לשיטתה הנתבעת כתבה תיקונים למכתב ולא הסתייגה מהדברים הכתובים בו בזמן אמת ועל כן היא מבקשת להשאיר את הנתבעת בכתב התביעה. בס' 22 להודעה טענה התובעת כי לשיטתה ניתן כבר עתה ליתן פסק דין על בסיס הראיות "ואין טעם לדיון נוסף בדבר עמידתה מאחורי ההשמצות".
2. בהחלטתי מיום 26.02.2019 ציינתי כי מהבקשה עולה כי התובעת מוותרת על חקירתם של העדים שהתובעת ביקשה לזמן ושל הנתבעת. ביקשתי מהנתבעת להודיע האם היא מוותרת על חקירתה של התבועת וציינתי כי במידה ולא תידרשנה חקירות ייקבע מועד להגשת סיכומים.
3. ביום 12.04.2019 הודיע עו"ד סוכובולסקי כי הוא קיבל את ייצוגה של הנתבעת. קבעתי מועד להגשת כתב הגנה וזאת בנסיבות בהן הנתבעת הינה מיוצגת בשלב זה. ואכן, עו"ד סוכובולסקי הגיש, ביום 13.05.2019, כתב הגנה בשמה של הנתבעת כביכול. בכתב ההגנה האמור נטען כי הפרסום מתאר את המציאות העגומה כהווייתה וכי עומדות לנתבעת ההגנות הקבועות בחוק. עוד נטען כי מטרתה של התביעה הינה השתקת ביקורת לגיטימית ביחס לתפקודה הלקוי של התובעת. עוד נטען ביחס למה שראתה בעיניה הנתבעת בכל הנוגע לתנאים בתחנת ההסגר בקריית ארבע עליה ממונה התובעת.
4. בכתב ההגנה נטען כי "באי כוח הנתבעת החלו גם הם לחקור בעניין ההסגר בקרית ארבע ופעילותה של התובעת התגלו לעיניהם תלונות אין ספור על התובעת, לרבות הרג של כלבים לא סיבה, פיזור רעל במקום בו מסתובבים כלבים, הזנחה של כלבים בהסגר ועוד" (ס' 11 לכתב ההגנה). עוד נטען כי המכתב כולל ביקורת לגיטימית על פעילותו של עובד ציבור ובעקבות המידע שאליו נחשפה הנתבעת ובאי כוחה. עוד טען כי "התובעת ופקחיה עסוקים בלפזר רעל ולהמית כלבים בריאים בדרכים שונות ומשונות וזאת בניגוד לדין ולחוק צער בעלי חיים. עדויות רבות לכך יצורפו בהליך ההוכחות" (ס' 16 לכתב ההגנה).
5. בס' 17 לכתב ההגנה נטען כי "האמור במכתב לא נעשה על דעתה ולא מייצג שפה שבה הייתה משתמשת ולפיכך אין יריבות בינה לבין התובעת. עורכי הדין הם שכתבו המכתב ואספו המידע והנתבעת לא הסמיכה לכותבו" (ראו גם ס' 30-31 לכתב ההגנה אף שאלו מנוסחים בלשון יחיד). בכתב ההגנה יש גם התייחסות להגנות העומדות לנתבעת בהתאם לחוק וזאת במידה וייקבע כי המכתב נעשה על דעתה וברשותה (ס' 18 לכתב ההגנה) וכן נטען כי תפוצת המכתב הינה "מצומצמת, ל- 4 גורמים מבקרים ו/או ממונים על הנתבעת, בתפקידה כווטרינרית רשותית" (ס' 47 לכתב ההגנה).
6. יום לאחר הגשת כתב ההגנה האמור הגישה הנתבעת מסמך ובו ציינה כי כתב ההגנה שהגיש עו"ד סוכובולסקי לא נכתב בשיתוף עמה והיא לא ראתה אותו לפני שנשלח ולא קראה אותו וגם לא אישרה אותו. הנתבעת אישרה כי קיבלה מעו"ד סוכובולסקי טיוטה של כתב הגנה מוצע אך לא נמסר לה תאריך שעד אליו עליה לאשר אותו וציינה כי חלק ממה שנכתב היה טוב בעיניה וחלק לא. הנתבעת שבה על הטענה כי המכתב עצמו נכתב ע"י עו"ד סוכובולסקי וע"י גב' רות לפי שיקול דעתם ולה עצמה לא הייתה מעורבות בניסוח המכתב ושליחתו.
7. התובעת הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה שהגיש עו"ד וטענה כי ב"כ הנתבעת מנסה לאחוז במקל בשתי קצותיו "מצד אחד לטעון כי אין לנתבעת קשר למכתב ומצד שני לא לקחת אחריות ישירה". התובעת הציעה כי ב"כ הנתבעת יואיל להגיש בקשה להיות נתבע או לחלופין כי הנתבעת תתבע את בא כוחה על פי העילות בחוק.

התובעת טענה כי המסמכים שהגישה הנתבעת עצמה בדיון האחרון, מוצג נ/1, מעידים כי היא ראתה את המכתב לפני שנשלח, הייתה מודעת לתוכנו ולא הסתייגה מהדברים (ס' 2-4 לכתב התשובה). הנתבעת טענה כי העובדה כי בס' 1 למכתב נכתב "בשם מרשתי" מעידה כי המכתב נכתב בשמה של הנתבעת "וכל טענה או מחלוקת לאחריות למכתב, אינה מעניינה של התובעת. אין לגלגל זאת לפתחה של התובעת, התובעת רואה בנתבעת אחראית לתוכן המכתב נושא התביעה".

1. הנתבעת הגישה הודעה ובה מלל רב מהדרוש ובהחלטתי מיום 22.07.2019 ביקשתי מהנתבעת להודיע באופן ברור האם היא מוותרת על חקירתה של התובעת והסברתי כי הליך שמיעת הראיות פירושו חקירה נגדית של בעלי הדין והעדים מטעמם. הבהרתי שאין חובה מצד הנתבעת לוותר על חקירתה של התובעת אך במידה ותוותר הדיון שנקבע מתייתר.

ואכן, בהודעה נוספת שהגישה הנתבעת היא ציינה כי "אינני רואה על מה לחקור אותה אני חושבת שבדבריה אין ממש...לא פרטתי כי איני בקיאה בסדרי המשפט וזה לא היה נושא התביעה". מאוחר יותר הגישה הנתבעת הודעה נוספת ובה שבה על טענתה כי היא לא כתבה את המכתב, לא סייעה בעריכתו, לא ראתה אותו קודם שנשלח, לא ביקשה לשולחו, לא בכלל ולא למכותבים הספציפיים שצוינו בו ואין לה שום חלק בניסוח או ביוזמה לשלוח את המכתב. באשר לחקירתה של התובעת הודיעה הנתבעת כי "עדיין איני רואה צורך לחקור את התובעת בתיק זה".

1. בהחלטתי מיום 26.08.2019 קבעתי מועד להגשת סיכומים בכתב. התובעת הגישה סיכומים בכתב. לאחר מכן החלה הנתבעת להגיש מסמכים רבים שלחלקם צורפו תמונות לא קריאות. גם נוסח המסמכים לא היה ברור דיו ולא היה ברור אם הנתבעת אכן הבינה די הצורך כי עליה להגיש סיכומים תמציתיים כפי שנקבע בהחלטה מיום 26.08.2019.

התקשורת עם הנתבעת הייתה לוקה בחסר ומשנוכחתי לדעת כי בדרך זו של התכתבות לא יימצא פתרון מעשי לעניין הסיכומים בכתב שעליה להגיש קבעתי את דיון להשלמת סיכומים בעל פה וביקשתי מהנתבעת להביא לדיון את כל המסמכים שהוגשו על ידה לאחר שהוגשו סיכומי התובעת. בהחלטתי מיום 02.11.2019 ומיום 06.12.2019 שניתנו על גבי מסמכים נוספים שהגישה הנתבעת הבהרתי לנתבעת כי התיק קבוע לשמיעת סיכומים בעל פה.

1. בשעה טובה הגיע מועד שמיעת הסיכומים בעל פה. התובעת סיכמה את טענותיה וטענה גם כי המכתב "נשלח בשנית שוב" לאחר שהנתבעת ראתה את הנוסח הראשוני וביקשה לתקנו. התובעת ציינה כי "אין לי כאן את המכתב שנשלח". הסברתי לתובעת כי בשלב זה של ההליך לא ניתן להגיש ראיות נוספות. כפי הנראה לא הסברתי את עצמי היטב שכן מייד לאחר מכן ביקשה הנתבעת שהות על מנת להגיש את המכתב שנשלח בשנית לטענתה וכן ביקשה לשאול את הנתבעת שאלות או לפחות שאלה אחת. לאחר מכן סיכמה הנתבעת את טענותיה. הצעתי לצדדים הצעה לפיה התובענה תידחה ללא צו להוצאות אך התובעת סירבה, וזו כמובן זכותה, להצעה. בקשותיה של התובעת להגיש מסמכים ולחקור את הנתבעת נדחו בהחלטה שניתנה בדיון.
2. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם יש לראות במכתב כמי שנשלח מטעמה של הנתבעת ו/או על דעתה, קרי האם יש יריבות בין הנתבעת לבין התובעת, ביחס לשאלה האם תוכנו של המכתב הינו בגדר לשון הרע במשמע המונח בחוק, לתחולתן של ההגנות הקבועות בחוק והעומדות לנתבעת לשיטתה וכן לגובה הפיצוי במידה וייקבע כי מדובר בלשון הרע וכי לא עומדת לנתבעת הגנה כלשהיא.

דיון והכרעה

שאלת היריבות - האם יש לראות במכתב כמי שנשלח מטעמה של הנתבעת ו/או על דעתה

1. במחלוקת זו שבין הצדדים כאמור בכותרת סבורני כי דין טענת התובעת להידחות. תוצאה זו מביאה לדחיית התובענה.
2. התובעת, לא ברור אם משיקולי יעילות בלבד, ויתרה על החלק המהותי ביותר בהליך המשפטי – חקירה נגדית. אמנם, ישנם מצבים בהם מכתבי הטענות לבדם ניתן להגיע להכרעה במחלוקת. ענייננו אינו כזה. המחלוקת ביחס למעורבותה של הנתבעת בניסוח המכתב ושליחתו הינה מחלוקת מהותית והיא כמובן מחלוקת עובדתית. התובעת פעלה בהיגיון רב שעה שביקשה להעיד את עו"ד סוכובולסקי ואת הגב' רות אך משום מה ויתרה על העדתם. עניין זה פועל לחובתה.
3. לא די בכך כי התובעת מאמינה כי הנתבעת הייתה מעורבת ניסוח המכתב ושליחתו. המשפט אינו מתנהל בין התובעת לבין עצמה ולא את עצמה צריכה התובעת לשכנע בטענותיה. המשפט מתנהל באופן בו התובעת צריכה להוכיח את תביעתה, קרי לשכנע את בית המשפט כי במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי יש להעדיף את גרסתה על פני גרסת הנתבעת. ושעה שישנה מחלוקת עובדתית ברי אי ויתור על חקירתם של העדים מטעם התובעת ושל הנתבעת פועל לחובתה של התובעת ואינו מאפשר לקבוע כי גרסתה עדיפה על פני גרסתה של הנתבעת.
4. עמדתה של התובעת ברורה אך לא די בפרשנות שלה עצמה. ללא חקירה של הנתבעת ושל העדים שביקשה התובעת בעצמה לזמן, ובצדק, אין שום אפשרות להגיע למסקנה כי הנתבעת הייתה מעורבת בניסוח ושליחת המכתב. גרסתה של התובעת בעניין זה אינה עדיפה על פני גרסת הנתבעת.
5. יתירה מזו, הראיות שהוגשו מעידות על מצב דברים שונה לחלוטין, לפחות כפי שבא לידי ביטוי במסמכים שהוגשו. אין ספק כי לאחר שמיעת העדים והגשת ראיות נוספות, כפי שביקשה התובעת, באיחור ניכר, להגיש במהלך שמיעת הסיכומים בעל פה יכול והמסקנה הייתה שונה אך בהתחשב בכך כי ההכרעה הינה על יסוד כתבי בי דין שהוגשו בלבד ועל יסוד הדברים שנשמעו מפי התובעת והנתבעת בלבד, שלא במסגרת חקירות נגדיות, אין שום אפשרות להעדיף את גרסתה של התובעת ובעיקר את פרשנותה על פני גרסתה של הנתבעת.
6. גם אם אניח כי הצדדים שתיהן אינן בקיאות בסדרי משפט, ומסופקני אם ביחס לתובעת הנחה זו מתקיימת, ברי כי לא ניתן להכריע באותה מחלוקת עובדתית בעניין מעורבותה של הנתבעת בניסוח המכתב ושליחתו ללא שמיעת שני העדים הרלוונטיים ביותר לעניין זה, מי שחתום על המכתב ומי ששלחה אותו בפועל. התובעת ביקשה להעידם אך לאחר מכן, מיוזמתה או בשל ייעוץ משפטי שקיבלה, ויתרה על כך. ויתור זה פועל לחובתה והביא לכך כי התובעת לא הוכיחה את טענתה הבסיסית כי המכתב אכן נשלח בשמה של הנתבעת ו/או על דעתה.
7. אין מחלוקת כי בס' 1 למכתב נכתב כי הפנייה היא "בשם מרשתי הגברת בתי מאור". אמירה זו אכן יוצרת הנחת מוצא ולפיה המכתב נשלח בשמה של הנתבעת. ודוקו, מדובר בהנחת מוצא בלבד ובענייננו אותה הנחה נסתרת לא רק מגרסתה של הנתבעת כפי שבאה לידי ביטוי בכל כתבי בי דין שהגישה אלא גם מכתב ההגנה עליו חתום עו"ד סוכובולסקי.
8. כאמור, בס' 17 לכתב ההגנה נכתב כי המכתב לא נעשה על דעתה של הנתבעת ואין יריבות בינה לבין התובעת. עוד צוין במפורש באותו סעיף כי "עורכי הדין הם שכתבו המכתב ואספו המידע והנתבעת לא הסמיכה לכותבו". דומני כי דברים ברורים אלו, אשר צוינו בכתב ההגנה שהוגש לאחר הדיון בו ביקשה התובעת, ובקשתה נעתרה, לזמן כעדים מטעמה את עו"ד סוכובולסקי ואת הגב' רות מעידים בבירור על סתירת הנחת המוצא האמורה לעיל.
9. אין ספק כי התובעת כמובן אינה חייבת לקבל את האמור בכתב ההגנה. בדיוק בשל כך מתנהל ההליך המשפטי וזו בדיוק מטרתו היחידה: להבהיר את הטעון בירור על מנת שניתן יהא להגיע להכרעה עובדתית במחלוקת שלאחריה מגיעה גם ההכרעה המשפטית בסוגיות השנויות במחלוקת.

ושעה שעו"ד סוכובולסקי כותב בכתב ההגנה כי "עורכי הדין הם שכתבו המכתב ואספו המידע והנתבעת לא הסמיכה לכותבו" הרי שאם חולקת התובעת על הדברים האמורים, וזו כמובן זכותה, עליה לחקור את הנתבעת, את עו"ד סוכובולסקי ואת הגב' רות על מנת שיתברר מי באמת יזם את משלוח המכתב, מי ניסח אותו ועל דעת מי הוא נשלח. התובעת ויתרה על חקירות כאמור ועניין זה אינו מאפשר לקבוע כי גרסתה שלה היא זו שעדיפה על פני גרסתה של הנתבעת אשר עולה בקנה אחד עם כתב ההגנה שהגיש עו"ד סוכובולסקי.

1. בדיון הראשון טענה התובעת כי "ביום 01.01.2018 היה שימוע במשרד החקלאות ונכחו הנתבעת ובא כוחה (עו"ד סוכובולסקי – א.ה.). זה מוכיח שהמכתב נושא התובענה הוא בשמה ועל דעתה". דין טענה זו להידחות. אין מחלוקת כי ביום 01.01.2018 התקיים שימוע במשרד החקלאות ובו נכחו הנתבעת, התובעת וכן באי כוחן, עו"ד יחיא מטעם התובעת ועו"ד סוכובולסקי מטעם הנתבעת. השימוע התקיים לאחר שנשלח המכתב. אין בו כדי להעיד כי בעת שליחת המכתב, וזהו המועד הרלוונטי לצורך הכרעה בתובענה שלפנינו, הייתה הנתבעת מיוצגת ע"י עו"ד סוכובולסקי או מי ממשרדו.
2. זמנים הם עניין קריטי בהליך משפטי. אין שום אפשרות לקבוע כי ייצוג של פלוני ע"י עו"ד ביום מסוים מחייב את המסקנה כי גם קודם לכן, או לאחר מכן, היה פלוני מיוצג ע"י אותו עו"ד. ייצוג יכול להיות לפעולה ספציפית והוא אינו חייב להשתרע על כל הפעולות שנעשות בפרק זמן מסוים או בעניין מסוים. בסיכומיה בעל פה טענה התובעת כי בטוחני כי "כשנח לה היא רואה וכשנוח לה היא לא רואה. זה לא נראה לי אמין". ראשית, את עניין המהימנות ראוי להשאיר להכרעתו של בית המשפט. שנית, אם היה השימוע מתקיים ביום בו נשלח המכתב אכן ניתן היה להגיע למסקנה כי גם בעת משלוח המכתב הייתה הנתבעת מיוצגת. אלא שלא זה מצב הדברים.
3. התובעת מודעת לעניין הזמנים כאמור היטב שהרי התובעת עצמה היא זו שפנתה לעו"ד סוכובולסקי, הן בעצמה והן באמצעות עו"ד יחיא, במכתב התראה ולראיה את ההליך המשפטי היא ניהלה לבדה. עולה אפוא כי גם התובעת מודעת היטב לאפשרות כי ייצוג ביום מסוים אינו מחייב ייצוג ביום אחר. וגם אם נניח כי אין לתובעת מודעות כאמור אין לכך שום חשיבות. ייצוגה של הנתבעת ע"י עו"ד סוכובולסקי בעת משלוח המכתב, וזו כאמור נקודת הזמן הרלוונטית, אינה בגדר עובדה. היא לכל היותר בגדר הנחת מוצא וכאשר יש לגביה מחלוקת הרי שהנטל להוכיח כי בענייננו המכתב נשלח בשמה של הנתבעת ו/או על דעתה מוטל על התובעת. התובעת לא עמדה בנטל זה.
4. בדיון הראשון טענה התובעת כי הגב' רות "היא זו ששלחה במייל את המכתב נושא התובענה". התובעת אינה טוענת כי הנתבעת היא זו ששלחה את המכתב. בנסיבות אלו הרי שרק במצב בו הייתה התובעת מוכיחה כי המכתב נשלח בשמה של הנתבעת ו/או על דעתה היה מקום לייחס את משלוח המכתב לנתבעת עצמה. התובעת לא הוכיחה עניין זה והראיות שהגישה הנתבעת תומכות בטענתה של הנתבעת.
5. כפי שעולה ממוצג נ/1 הרי שגרסתה של הנתבעת ולפיה היא ביקשה את עזרת הציבור בטיפול בעניינה הוכחה די הצורך. מוצג נ/1 כולל התכתבות במסנג'ר בין הנתבעת לבין הגב' רות שליד תמונתה נרשם כי הינה חברה בעמותת חוות החופש לכלבים בהקמה. גב' רות היא זו שכותבת לנתבעת "יש לנו משרד עורכי דין אשמח לעזור בהתנדבות לשחרור בכלב". גב' רות היא זו שפונה לנתבעת בהצעה לעזור. ולא להיפך. עניין ההתנדבות גם הוא בעל חשיבות שהרי כל עוד הוא לא נסתר יש בו להוכיח כי לכאורה אין באמת כל התקשרות בין הגב' רות ועו"ד סוכובולסקי לבין הנתבעת. הצעתה של הגב' רות, שעובדת במשרדו של עו"ד סוכובולסקי היא לעזור בהתנדבות. ודוקו "לעזור" ולא "לייצג". הנתבעת משיבה לה בתודה ובתגובה כותבת לה הגב' רות "שלחי לי הטלפון ופקס אם יש לך אוציא לה מכתב ממשרד עורכי דין" ומבקשת ממנה פרטים כגון שמה ומקום עבודתה של התובעת, פרטי המקרה, שמה של הנתבעת ופרטי הכלב ולאחר מכן כותבת לה "טוב נדאג לשחרר אותו. אוציא לה מכתב חריף לפני תביעה" (עמ' 5 למוצג נ/1) ובהמשך גם מציינת כי המכתב יישלח עם עותק למשרד החקלאות וארגוני החיות (עמ' 6 למוצג נ/1). לא הנתבעת היא שמבקשת כי יישלח מכתב ולבטח לא בנוסח כלשהוא אלא הגב' רות היא שמודיעה לה כי יישלח מכתב חריף לפני תביעה, כהגדרתה.
6. בעמ' 10 ו- 11 למוצג נ/1 מבקשת גב' רות מהנתבעת להודיע לתובעת כי הינה מיוצגת וכותבת לה כי כבר הודיעה למזכירתה של התובעת כי הנתבעת מיוצגת על ידם. אין צריך לומר את המובן מאליו: דבריה של הגב' רות בעניין הייצוג אינם אלו שיוצרים את הייצוג. ייצוגו של פלוני ע"י עורך דין יכול להיעשות אך ורק בהסכמה של שניהם. לא הוכחה הסכמה מצדה של הנתבעת להיות מיוצגת ובכל מקרה הדברים שכתב עו"ד סוכובולסקי בס' 17 לכתב ההגנה שהגיש ועליו הוא חתום מעידים בבירור כי בענייננו לא היה ייצוג.
7. ועוד, וגם אם היינו מגיעים למסקנה כי בענייננו הנתבעת הייתה מיוצגת ע"י עו"ד הרי שיש לבחון את העניין בקשר עמו הוצע הייצוג כאמור. לא יכול להיות ספק כי הסיוע שהבינה הנתבעת שתקבל מהגב' רות נוגע לשחרור כלבה, גורי, בלבד. לא הוכח כי לנתבעת הוצע ייצוג הכולל את שליחת המכתב בנוסחו כפי שהוא שבכל מקרה חורג הרבה מעבר לעניין הספציפי של שחרור כלבה של הנתבעת, גורי.
8. ועוד, בעמ' 16 למצג נ/1 (המספרים מצוינים בתחתית העמודים והם אינן בסדר רציף) כותבת הנתבעת בכתב ידה כי לא התאפשר לה לצלם את כל צילומי המסך ועל כן היא העתיקה את המשך השיחה. טענה זו לא נסתרה ובנסיבות בהן התובעת בעצמה נסמכת על הדברים שכתבה הנתבעת בהמשך אותו מוצג נ/1 נתייחס לדברים כאילו הם אכן משקפים את המשך השיחה במסנג'ר בינה לבין הגב' רות. באותם דפים מצוין השם "רות" ומתחתיו הדברים שהיא כותבת והכיתוב "אני" ומתחתיו הדברים שכותבת הנתבעת.
9. בעמ' 22 למוצג נ/1 כותבת רות "אני עכשיו מוציאה לה מכתב". לאחר מכן משיבה לה הנתבעת "תיכף אקרא" ואז מעדכנת אותה במצבו של כלבה, גורי. בעמ' 23 אכן מתקנת הנתבעת את גב' רות ומציינת כי "לא קרית שמונה בדף הראשון של המסמך פשוט רשום קרית שמונה וראש העיק קרית שמונה..כמו כן רשום שזו כלבה וזה זכר" (היעדר סימני פיסוק הוא כפי המקור – א.ה.). ברי אפוא כי הנתבעת קראה נוסח כלשהוא של מכתב.

ומדוע אמרנו "כלשהוא"? שהרי התובעת לא הוכיחה מהו הנוסח שנשלח לנתבעת ולגביו העירה הנתבעת את ההערות האמורות, לא הוכיחה האם נשלח נוסח מתוקן של המכתב ולא הוכיחה, וזאת עיקר, כי הנתבעת אישרה לשלוח את המכתב בנוסחו כפי שנשלח.

בסיכומיה בעל פה טענה התובעת כי הנתבעת תיקנה טעויות שנפלו במכתב "ולא הסתייגה מהדברים שכתובים בו ולא אמרה לה שניסוחים במכתב אינם נכונים".

כאמור, לא הוכח מה הנוסח שנשלח לנתבעת ובמצב דברים זה אין שום אפשרות לזקוף לחובתה של הנתבעת את היעדר ההסתייגות מניסוחים כלשהם שאין לדעת אם הופיעו בנוסח שנשלח אליה.

בסיכומיה בעל פה טענה הנתבעת כי "זה לא מכתב שלי ולכן לא התייחסתי למכתב. לא הרגשתי שיש לי קשר למכתב". סבורני אמנם כי הטענה אודות היעדר קשר למכתב היא טענה שאין בה ממש שהרי המכתב עוסק גם בשחרור כלבה של הנתבעת, גורי, אולם בכל הנוגע לטענה כי המכתב אינו של הנתבעת יש ממש בטענתה.

ודוקו, המכתב עוסק לא רק בשחרור הכלב אלא מתייחס למקרים נוספים ונוקט במונח "אין זו הפעם הראשונה שהגברת מיקולשיק..." ובמובן זה המכתב אכן אינו נוגע רק לנתבעת. גם כותרת המכתב אינה נוגעת לעניינה של הנתבעת במישרין אלא היא רחבה יותר וכלל אינה מאזכרת את הנתבעת או את כלבה, גורי.

אין צורך להכריע בשאלה האם היה על הנתבעת להסתייג מתוכנו של המכתב, לפחות בחלקים שאינן נוגעים אליה ישירות, אם לאו שכן לא הוכח מה היה הנוסח שנשלח אליה.

1. הוויתור של התובעת על חקירת הנתבעת והעדים שהתובעת עצמה ביקשה להעיד הינו אפוא בעוכריה וציפייתה כי נניח כי הנתבעת אישרה את נוסח המכתב כפי שנשלח היא ציפייה לא ריאלית ואין שום אפשרות לקבל עמדה זו של התובעת. בית המשפט אינו עוסק בניחושים אלא בראיות. וראיות יש להגיש. וכאשר אין ראיות הרי שלכל הפחות יש לשאול את העדים הרלוונטיים שאלות רלוונטיות ולנסות באמצעות החקירה להוכיח עובדות.
2. האם עלינו להניח כמובן מאליו כי הנתבעת ראתה את המכתב לפני שנשלח בנוסחו כפי שנשלח? בוודאי שלא. האם יכול והמכתב שראה הנתבעת ועליו העירה הערות או אפילו המכתב הנוסף שנשלח אליה לאחר התיקונים, אם אכן כך היה ודבר זה לא הוכח, היה בנוסח שונה מזה שנשלח בפועל ולא כלל את הביטויים שלשיטתה של התובעת הם בגדר לשון הרע? בוודאי שאפשרות זו קיימת.

ובהתחשב בכך כי האפשרות הזו קיימת הרי שהנתבעת זכאית, לכל הפחות, ליהנות מהספק שהתובעת הותירה אותו עמנו. אין שום אפשרות להעדיף את השערותיה של התובעת על פני הכחשתה העקבית והברורה של הנתבעת לכל אורך ההליך הנוכחי, הכחשה שלא נסתרה והיא גם מהימנה עליי לחלוטין.

1. וגם אם נתעלם מענייני מהימנות הרי שהראיות שהוגשו, ובעיקר אלו שלא הוגשו, והוויתור על החקירות כאמור אינן מאפשרות להעדיף את גרסתה של התובעת על פני גרסתה של הנתבעת.
2. בעמ' 23 למוצג נ/1 כותבת רות "אתקן את המכתב ואשלח שוב". התובעת לא הוכיחה כי נשלח לנתבעת מכתב מתוקן ולא הוכיחה מה נוסחו של המכתב המתוקן. התובעת אמנם ביקשה שהות על מנת לאתר את אותו מסמך ואף ביקשה לשאול את הנתבעת ולו שאלה אחת אלא שבקשות אלו, שהועלו בשלב הסיכומים בעל פה, ולאחר שהתקיים שיח מחוץ לפרוטוקול, נדחו בשל עיתוי הבקשה. ברי כי עניינים אלו הם רלוונטיים ואם הייתה מוכיחה התובעת כי הנתבעת אישרה את הנוסח של המכתב כפי שנשלח יכול היה ותוצאת הדברים הייתה שונה אך כאמור, אין צורך לעסוק בניחושים או השערות.

ההכרעה היא על יסוד הראיות שהוגשו ובענייננו גם על יסוד החוסר בראיות כאמור. ודוקו, העובדה כי המכתב נשלח לכאורה לראש עיריית קריית שמונה חרף ההערה שהעירה הנתבעת מוכיחה בוודאות כי עניין זה לא תוקן ותומכת באפשרות כי לא נשלח לנתבעת מכתב מתוקן.

1. בעמ' 28 למוצג נ/1 כותבת רות "היא מנסה להפחיד אל תדאגי נענה לה אין לה שום עילה בדקנו את החוק והמכתב יוצא להדפסה". דברים אלו נכתבו ביום 21.11.2017. בנסיבות בהן המכתב נושא התובענה כבר הגיע לידי התובעת ביום 20.11.2017 ברי כי המכתב הנזכר בהודעתה זו של הגב' רות הינו מכתב אחר ודומני כי מדובר במכתב שעוסק בדרישה לפיצוי בגין ההתדרדרות במצבו של כלבה של הנתבעת, גורי, כפי שמופיע בראש עמ' 28 למוצג נ/1 ואשר צורף כנספח ו'.
2. בעמ' 47-48 למוצג נ/1 יש התכתבות בין הנתבעת לבין הגב' רות שעניינה הקשר שבין הנתבעת לבין הגב' רות ועו"ד סוכובולסקי. באותה התכתבות מופיע שמה של הגב' רות באנגלית ואילו הנתבעת מוגדרת "אני" או "me". הגב' רות פונה לנתבעת ואומרת לה כי היא מבינה שהנתבעת הכחישה קשר למשרדה והנתבעת משיבה לה כי היא השיבה לתובעת כי היא והגב' רות "פועלות במקביל ושאני שמחלה שאתם עוזרים לי עם הכלב...ושאני מודה שאתם עוזרים לי, יחד עם זאת אני לא יכולה להיאשם על מכתבים שכתבתם לא אני כתבי לא חתמתי ולא הראו לי לפני שכתבתי..מכתבים הללו לא אני כתבתי...מאשרת את העבודה יחד עם זאת..אנו עובדים במקביל ולא כל מה שכתבתם הייתי כותבת והפוך..לא מפריע לי שתכתבו כלל, רק צריך בבקשה שלא יאשימו אותי על זה".

אם היה מצב הדברים כזה שהנתבעת אישרה את המכתב בנוסח כפי שנשלח היה מצופה מהגב' רות להשיב לנתבעת באופן ברור ונחרץ כי אין שחר לדבריה וכי המכתב נשלח באישורה ועל דעתה. אלא מאי? הגב' רות משיבה לה "הבנתי". הנתבעת שבה כותבת לרות את עמדתה ואת האופן בו היא ראתה את הדברים ורות עונה לה "אני לא אוותר לה את לא צריכה להיות קשורה לזה א לא אני לא רוצה לערב אותך בזה אני מבינה את חששך".

דברים ברורים אלו תומכים באופן מובהק בגרסתה של הנתבעת. אין שום אמירה מצדה של הגב' רות כי המכתב בנוסחו כפי שנשלח אושר ע"י הנתבעת ואין כל טענה כי הנתבעת הייתה שותפה בניסוחו וכי הוא נשלח בשמה ו/או על דעתה.

1. ודוקו, תמיכה לאפשרות זו כי המכתב בנוסחו כפי שנשלח נשלח ללא אישורה של הנתבעת ניתן למצוא באותה תכתובת המתייחסת להגשת כתב ההגנה שהוגש ביום 13.05.2019 ועליו חתום עו"ד סוכובולסקי. תכתובת זו צורפה להודעה שהגישה הנתבעת ביום 14.05.2019, יום למחרת הגשת כתב ההגנה האמור. מאותה תכתובת ניתן ללמוד כי נוסח כתב ההגנה נשלח לנתבעת ביום 06.05.2019 לשם אישורו והנתבעת התבקשה לאשר את הגשתו. בערבו של אותו יום משיבה הנתבעת לעו"ד סוכובולסקי ועונה כי טרם קראה בעיון את כתב ההגנה ומציינת כי "כבד ראשי ביותר הלילה אפיסת כוחות". משלא התקבלה תשובתה של הנתבעת נכתב לה מייל נוסף ביום 12.05.2019 בשעה 21:17 ובו צוין "לבטי שלום, בהיעדר תגובה אני מניח שכתב ההגנה בסדר ואגישו מחר לבית המשפט, על מנת שלא יתקבל פסק דין כנגדך".

אין התכתבות דומה ביחס למכתב נושא התובענה, לא בקשה לאישור ולא הודעה כי המכתב יישלח, וזאת ללמדנו כי כאשר ביקש עו"ד סוכובולסקי אישור של הנתבעת למסמך כלשהוא הוא ידע לפנות אליה בעניין.

העובדה כי לא הוצגה פנייה כאמור ביחס למכתב תומכת בגרסתה של הנתבעת כי היא לא אישרה את המכתב לפני שליחתו בפועל ובוודאי שלא בנוסח בו נשלח. ודוקו, כפי שראינו קודם, הנתבעת ציינה בהתכתבות בינה לבין הגב' רות כי חלק מהדברים היא הייתה כותבת הפוך (עמ' 47 למוצג נ/1). אמנם לא ניתן לדעת למה בדיוק התכוונה הנתבעת בדברים אלו ועניין זה היה ראוי להבהיר בחקירה אך התובעת היא שוויתרה על חקירתה של הנתבעת ועניין זה פועל לחובתה.

1. בסיכומיה בעל פה טענה התובעת כי "את מהות המכתב היא ראתה". אין בטענה זו ממש ודינה להידחות. כפי שציינתי בית המשפט אינו עוסק בניחושים או בהשערות שעה שבעלי דין יכולים להוכיח את טענותיהם או לכל הפחות יכולים לנסות להוכיח את טענותיהם. ובראש ובראשונה מוטל הנטל על התובעת. היא זו שצריכה להוכיח את יסודותיה העובדתיים של התובענה, קרי כי המכתב נשלח בשמה של הנתבעת ו/או על דעתה. התובעת לא עמדה בנטל זה, ויתרה על חקירות, ביקשה, באיחור ניכר, לשאול את הנתבעת שאלה וביקשה, גם זאת באיחור ניכר, שהות על מנת להגיש את המכתב שנשלח לנתבעת שוב כטענתה. כל אלו פועלים לחובתה.
2. עוד טענה התובעת בסיכומיה בעל פה כי היא אינה אמורה להתמודד עם טענותיה של הנתבעת אודות אי ידיעתה על נוסח המכתב וטענה כי "אם היא מכחישה שתתבע אותם. עובדה שהמכתב הגיע אליה". כפי שציינו קודם לא הוכח כי הנתבעת קיבלה את נוסח המכתב שנשלח לפני שליחתו והכחשתה בעניין זה, כפי שמופיעה בירור בתשובה ששלחה לתובעת לאחר שקיבלה את מכתב ההתראה ששלחה לה התובעת, לא נסתרה והיא גם מהימנה עליי לחלוטין. באשר להצעתה של התובעת לנתבעת כי היא זו שצריכה לתבוע את הגב' רות ואת עו"ד סוכובולסקי, הצעה שגם נזכרת בכתב התשובה שהגישה התובעת הרי שבכל הכבוד הראוי, אין שום אפשרות לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה כי לא שעתה לעצתה של התובעת ולא תבעה בתביעה נפרדת או בהודעה לצד שלישי גורמים אחרים. הנתבעת בחרה לנהל את ההליך כפי שהיא סברה ואין בכך כדי לגרוע כהוא זה מחובתה של התובעת להוכיח את התביעה. והתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את התביעה.
3. בכתב התשובה הציעה התובעת גם כי עו"ד סוכובולסקי יואיל "ויגיש לבית המשפט בקשה להיות נתבע בתיק אם זה רצונו". דומני כי גם בעניין זה מדובר בעצה שלא ממן העניין. אדם אינו כורך עצמו להיות נתבע שעה שהוא אינו חייב לעשות כן. לא ראיתי מדוע היה צריך עו"ד סוכובולסקי לבקש להיתבע. מדובר בפעולה לא סבירה ובפרט בנסיבות בהן התובעת היא זו שהייתה צריכה להחליט כיצד, ובעיקר כנגד מי, היא מנהלת את ההליך המשפטי. התובעת סברה כי "בשם מרשתי" מספיק על מנת להוכיח את טענתה כנגד הנתבעת. זו כמובן זכותה אך טענתה זו נדחית כאמור.
4. בכתב התביעה התייחסה התובעת למכתב התשובה שקיבלה מהנתבעת ביום 26.11.2017 (נספח ד' לכתב התביעה). ראשית, באותו נספח מצוין גם התאריך 21.1.2017 בשעה 09:44. התובעת טענה כי יש בתשובה משום הודאה כי מה שנכתב במכתב אינו חוקי (ס' 14 לבקשה שהגישה התובעת ביום 26.02.2019 במסגרת התייחסותה למוצג נ/1. טענה זו נדחית.

לא ברור למה התכוונה הנתבעת באומרה "לא רוצה להעליבה אני חושבת שהתביעות שכתבו לי אינן חוקיות או תקנות או ישרות ומוסריות". לא ברור מה פירוש "תביעות" ולא ניתן לייחס דברים אלו דווקא לנוסחו של המכתב שהרי הכיצד ניתן לראות במכתב משום "תביעות". עניין זה היה צריך להבהיר באמצעות חקירתה של הנתבעת אך התובעת ויתרה על כך.

1. דומני גם כי יש דרך נוספת לקרוא את אותה שורה אם במקום "להעליבה" נקרא "להעליבך" ואז הכוונה היא למכתב ההתראה שלחה התובעת לנתבעת שבו אולי ניתן לראות באופן סביר יותר משום "תביעות" והדבר מתיישב עם דבריה של הנתבעת בתשובותיה המוקדמת יותר לתובעת, תשובות מיום 21.11.2017 (בשעה 09:15 ובשעה 09:18) שהן מוקדמות לתשובה שאליה התייחסה התובעת בכתב התביעה שם מציינת הנתבעת כי האשמותיה של התובעת הן האשמות שווא וכי ממילא כל מה שנכתב אינו בגדר לשון הרע.
2. ועוד נאמר בהקשר לתשובותיה של הנתבעת לתובעת מיום 21.11.2017 כי באותן תשובות מציינת הנתבעת במפורש כי "העורכת דין שאני מודה לה שבאה לעזור לי טוענת מהרקע שלה ודעתה ואיני עומדת מאחורי זה". על רקע זה ברור כי את הביטוי "ואני עומדת מאחורי זה" כפי שמופיע במכתב התשובה נספח ד' לכתב התביעה יש לקרוא על רקע ההתייחסות לעניין הפרטני של הנתבעת ולו בלבד ואין ללמוד מכך כי הנתבעת מאשרת את נוסח המכתב כפי שנשלח.
3. תימוכין לגרסתה של הנתבעת ניתן למצוא גם בס' 11 לכתב ההגנה עליו חתום עו"ד סוכובולסקי ממנו עולה כי הוא והגב' רות "החלו גם הם לחקור בעניין ההסגר בקרית ארבע ופעילותה של התובעת התגלו לעיניהם תלונות אין ספור על התובעת, לרבות הרג של כלבים לא סיבה, פיזור רעל במקום בו מסתובבים כלבים, הזנחה של כלבים בהסגר ועוד". דברים אלו תומכים באפשרות כי לפחות בחלקים של המכתב שאינם נוגעים במישרין לכלבה של הנתבעת, גורי, הדברים לא נכתבו על דעתה.

תוכנו של המכתב, ההגנות העומדות לנתבעת מכוח החוק וגובה הפיצוי

1. לנוכח התוצאה ומשקבענו כי אין לראות במכתב כמי שנשלח מטעמה של הנתבעת ואו על דעתה אין צורך להכריע בשאלה האם יש במכתב משום לשון הרע והאם עומדות לנתבעת ההגנות הקבועות בחוק. אין גם צורך כמובן לדון בגובה הפיצוי לו עותרת התובעת.

סיכומו של דבר

1. לנוכח האמור לעיל אני מורה על דחיית התובענה.
2. התובעת תישא בהוצאות המשפט של הנתבעת בסך כולל של 3,000 ₪. הבאתי בחשבון לעניין זה את דחיית התובענה, מחד ואת העובדה כי הגשת הראיות מטעמה של הנתבעת בדיון שנקבע לשמיעת הראיות, הצריכה את דחיית הדיון, מאידך.
3. הסכום שנפסק ישולם לידי הנתבעת עד ליום 10.06.2020 ובמידה ולא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ו אייר תש"פ, 09 מאי 2020, בהעדר הצדדים.