רקע

1. לפניי תביעה, במסגרתה מבקשת התובעת – הבעלים של רכב מסוג דייהטסו שרייד, שנת ייצור 1993, לחייב את 4 הנתבעים לשלם לה פיצויים בסך כולל של 4,650 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכבה בתאונה שקרתה ביום 14.2.17, בכביש 4131, דרך החיים, שבעטיה הוכרז הרכב כאובדן מוחלט (טוטאלוס).

טענות התובעת

2. במועד התאונה נהגה ברכב בתה– גב' יעל פלשנר, במהלך נסיעתה סטה הנתבע 2, שהיה רכוב על אופנוע מנתיבו, פגע ברכב וגרם לו את הנזקים מושא התביעה. בוחן תנועה משטרתי הגיע למקום התאונה, בדק את פרטי האירוע ואף שחזר את התאונה. מסקנות בדיקתו, כפי שסוכמו בסעיף 14 לדו"ח בוחן התנועה, מאשרות כי התאונה נגרמה כתוצאה מכך שרוכב האופנוע סטה מנתיבו והתנגש חזיתית ברכב התובעת.

3. פניית התובעת אל הנתבעת 1 – מבטחת האופנוע של הנתבע 2, לקבלת פיצויים בגין נזקי התאונה, נדחתה בטענה שהאופנוע סטה בגין בור שנפער בכביש המצוי בתחום שיפוטה של הנתבעת 3 - המועצה המקומית באר יעקב ולכן עליה להפנות את תביעתה אליה.

4. פניית התובעת אל הנתבעת 3, אף היא נדחתה ולכן נאלצה התובעת להגיש את התביעה דנן. התובעת רואה בנתבע 2 – רוכב האופנוע, כאחראי באופן ישיר לנזק שנגרם לרכבה. יוער כי לטענת נהגת רכב התובעת היא לא הבחינה בבור או בקושי לנהוג בכביש בו אירעה התאונה, בו היא נוהגת מדי יום ביומו.

טענות הנתבעות 3-4

5. המועצה המקומית באר יעקב ונתיבי ישראל טענו כל אחת כי האחריות למקום התאונה הינה של השנייה.

6. 4 הנתבעים חלוקים בשאלת הגורם האחראי לקרות התאונה וכפועל יוצא מכך בשאלה מי מהם אמור לשאת בתשלום נזקיה.

הדיון בתביעה

7. התקיימו לפני מס' דיונים, במסגרתם שמעתי ברוב קשב את עדויות הצדדים.

עדות נהגת התובעת

8. "במועד התאונה נהגתי באוטו כמידי יום ביומו, כל יום לתחנת הרכבת וחזור. תחנת הרכבת הינה באר יעקב. משם אני נוסעת למקום עבודתי. באותו יום חזרתי הביתה, זאת אומרת, יצאתי מהחניון של הרכבת, נסעתי סדר גודל של 200-300 מטר ואז קרתה התאונה. הכביש עצמו בשיפוצים. הוא כביש משובש. נסעתי שם המון פעמים, בוא נאמר, אף אחד לא סטה מנתיבו ואני לא סטיתי מנתיבי. הכביש היה רטוב. התחיל לרדת גשם, יכול להיות שזה גם תרם להחלקה לפי דעתי. נסעתי במהירות נמוכה מאד, יצאתי מהחניון, נסעתי בין 200-300 מטר." (ש' 19-22, עמ' 4 – ש' 1-3, עמ' 5 לפרוט').

עדות רוכב האופנוע – הנתבע 2

9. "במועד התאונה רכבתי על תלת אופנוע השייך לי בדרכי מהעבודה הביתה . רכבתי בהתאם לתנאי הדרך ובמהירות נמוכה. תוך כדי נסיעה הכביש מתעקל בצורה חדה ומסוכנת לכל הדעות .נתקלתי בבור ואיבדתי שליטה על האופנוע ולא הייתה לי אפשרות למנוע את הפגיעה ברכב התובעת שבא מולי.

לדעתי, קימת רשלנות באופן תחזוקת הכביש ואעלה את טענותי בעניין זה במסגרת ההליך של בירור ההודעה לצד שליש. אדגיש כי אינני עובד במקום קבוע שבתי מביקור אצל לקוח והכביש בו קרתה התאונה לא היה מוכר לי." (ש' 29-31, עמ' 5 – ש' 1-3, עמ' 6 לפרוט').

הסדר דיוני

10. הצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט, לכך שכתב התביעה יתוקן כך שהמועצה המקומית באר יעקב וחב' נתיבי ישראל, תימחקנה כנתבעות 3-4 ותירשמנה כצדדים שלישיים/ מקבלות ההודעה ואילו הנתבעים 1 ו- 2 בהתאמה, הראל חברה לביטוח ונמרוד עמיר ירשמו כשולחי ההודעה.

פסק דין חלקי

11. לאחר עיון בכתבי הטענות, על נספחיהם ושמיעת עדויות הנהגים ולאור הסכמת הנתבעים 1-2, חייבתי את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובעת את הסך הכולל של 4,200 ₪, כאשר נקבע כי בדיון הבא, בית המשפט ידון בהודעות לצדדים השלישיים וישמע את טענות הצדדים השונים לעניין זה.

12. בהמלצת בימ"ש, הוסכם בין הצדדים השלישיים לבין עצמן , כי לצורך הכרעה בשאלה מיהו הגורם האחראי לאזור בו נגרמה התאונה, יתבקש בית המשפט ליתן צו לקבלת תעודת עובד ציבור ממשרד התחבורה.

סיכום טענות הנתבעים 1 ו- 2

13. רוכב האופנוע – נמרוד, איננו אחראי לקרות התאונה ולתשלום נזקיה, שכן, התאונה נגרמה עקב הבור שהיה מצוי בכביש, שהינו בבחינת גורם זר מתערב. בוחן תנועה משטרתי בחן את זירת התאונה לאחריה והגיש דו"ח בו נרשם בפרק המסקנות: "אין לי ספק כי כניסת האופנוע עם גלגלים קדמיים לבור המצוין גרמו לסטייתו לנתיב הנגדי". עוד ציין הבוחן בדו"ח כי מכיוון שהתאונה התרחשה ביום גשום, הבורות התמלאו במים, כך שלא ניתן היה להבחין בהם וכתוצאה מכך רוכב האופנוע לא יכול היה למנוע את התאונה.

לפיכך, מבוקש לקבל את ההודעות שנשלחו לצדדים השלישיים או למי מהם, שיהא עליו להשיב לנתבעת 1 הראל את הכספים ששילמה לתובעת.

סיכום טענות המועצה המקומית - צד ג' 1

14. האחריות למקום התאונה הינה של נתיבי ישראל. נוסף על כך, יתכן כי הבור נגרם עקב נזקי גשמים ולא כתוצאה מביצוע עבודות במקום.

סיכום טענות נתיבי ישראל צד ג' 2

15. האחריות למקום התאונה הינה של המועצה המקומית באר יעקב.

מעבר לכך, גם אם ייקבע כי מקום התאונה מצוי בתחום אחריותה של נתיבי ישראל, עדיין קיימת טענה, כי הבור נגרם כתוצאה מעבודות להקמת מעגל התנועה, שבוצעו על ידי הרשות המקומית, באמצעות קבלן מטעמה, כך שבכל מקרה האחריות איננה מוטלת על נתיבי ישראל.

תעודת עובד ציבור

16. ביום 20.12.18 התקבלה תעודת עובד ציבור חתומה על ידי גב' טופז פלד שטיינברג – המפקחת על התעבורה במחוזות ת"א והמרכז ורשות התמרור המרכזית במחוזות אלו. מסקנתה הייתה שמקום התאונה מצוי בתחומה של רשות התמרור המקומית בתחום השיפוט המוניציפלי של באר יעקב, הוא ראש הרשות. זאת, בהתאם ל- י.פ. התש"ע, עמ' 2302, מס' 6071 מיום 18.3.10. בית המשפט ביקש את תגובת הצדדים. המועצה הגישה את תגובתה, לפיה, היא מכבדת את העמדה שהוצגה בתעודת עובד הציבור, אולם לטענתה, אין באמור בה כדי לגרוע מטענתה, שהנזק המוכחש כפי שאירע, נגרם כתוצאה מפגיעת האופנוע ברכב התובעת. לכן, יש להטיל את מלוא האחריות בשיעור של 100% על נהג האופנוע, שנהג בפזיזות ובחוסר תשומת לב.

17. המועצה הפנתה לאמור בכתב התביעה:

"ברצוני לציין שאני לא הבחנתי בבור או בקושי לנהוג בכביש זה, בו אני נוהגת מדי יום ולכן איני רואה בעריית באר יעקב כגורם הישיר האחראי לפגיעה ברכבי".

נהג האופנוע לא הביא כל ראיה לקיום מפגע בכביש. במועד הנטען לתאונה לא התקבלו דיווחים במוקד העירוני לגבי המפגע הנטען או כל מפגע אחר, במועד או במקום הנטענים בתביעה. אחריותה של המועצה איננה מוחלטת ויש לבחון כל מקרה לגופו. גם אם היה מפגע בכביש, על רוכב האופנוע רובץ אשם תורם בשיעור 100%.לפיכך, יש לדחות את ההודעה לצד ג' שנשלחה אליה.

18. בתגובת נתיבי ישראל ובתשובת המועצה, שהוגשו לאחרונה הן חזרו על טענותיהן.

דיון והכרעה

19. כאמור לעיל, ניתן פסק דין חלקי בתביעה בהסכמת הנתבעים 1 – 2, במסגרתו חויבו הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובעת את הפיצויים בגין נזקי התאונה והנתבעת 1 שילמה את סכום פסק הדין לתובעת.

20. לאור מסקנת המפקחת על התעבורה, כפי שעולה מתעודת עובד ציבור עליה היא חתמה, הרי שיש לדחות את ההודעה לצד ג', שנשלחה לנתיבי ישראל – צד ג' 2.

21. עתה עומדת לפנינו ההכרעה בהודעה ששלחו הנתבעים 1 ו- 2 לצד ג' 1 – המועצה המקומית באר יעקב. הנתבעים 1 ו- 2 לא חלקו על העובדה כי הנזק שנגרם לרכב התובעת, מקורו מסטיית האופנוע מנתיב נסיעתו והתנגשות חזיתית ברכב התובעת. יחד עם זאת, לטענתן, יש להשית את מלוא האחריות לתאונה על המועצה המקומית בשל העובדה כי הבור שהיה בכביש בתחום אחריותה מהווה "גורם זר מתערב" בעטיו רוכב האופנוע לא הבחין בבור, נכנס לתוכו וכתוצאה מכך סטה ופגע ברכב התובעת.

דו"ח בוחן תאונות דרכים משטרתי

22. מעיון בדו"ח עולה כי הממצאים הם: "נמצא חריצה טריה על נתיב נסיעתה של הפרטית, החריצה נגרמה מהאופנוע אשר נפל לאחר ההתנגשות. נמצאו בורות עמוקים בכביש בנתיב נסיעתו של האופנוע אשר היו מלאי מים ולא נראו לעין". (סעיף 9 לדו"ח).

במסקנות הדו"ח (סעיף 14), קבע הבוחן כי התאונה נגרמה עקב סטיית האופנוע מנתיבו והתנגשות חזיתית ברכב התובעת בעת נסיעתה. ההתנגשות אירעה מיד לאחר שיא העיקול החד. בנתיב נסיעתו של האופנוע, מס' מטרים לפני קרות התאונה, קיימים בכביש בורות עמוקים, אשר עקב מזג האוויר הגשום התמלאו במים ועקב כך לא ניתן היה להבחין בהם. כניסתו של רוכב האופנוע לאחד הבורות בכביש עם הגלגלים הקדמיים של האופנוע, גרמה לסטייתו לעבר הכיוון הנגדי ולהתנגשות ברכב התובעת. השוטר דיווח כי יום לאחר התאונה, נסתמו הבורות באספלט.

23. כאמור לעיל, המועצה המקומית הינה הגורם שבתחום אחריותו מצוי מקום התאונה. אני מקבל את מסקנותיו של הבוחן המשטרתי, לפיהן, התאונה התרחשה עקב כניסת גלגליו הקדמיים של האופנוע לבור, שגרמו לכך שהאופנוע סטה והתנגש חזיתית ברכב התובעת, שנסע אותה עת בכביש, בנתיב הנגדי.

הבור בכביש נחשב "דבר מסוכן"

24. על פי סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה."

אני מקבל את טענת הנתבעים 1-2 כי המועצה אחראית לטיפול ולתחזוקה בכביש במקום התאונה ושם היה המפגע-הבור, שהינו בבחינת "דבר מסוכן", אשר המועצה ממונה עליו.

על המועצה מוטלת חובה לתחזק את מקום התאונה באופן שוטף, בצורה ראויה והעובדה שנפערו בורות בכביש מוכיחה כי התממש הסיכון בשל תחזוקה לקויה ולכן על המועצה, מוטל נטל הבאת הראייה כי לא נתרשלה בטיפול בדבר המסוכן- הבור. המועצה לא עמדה בנטל זה.

גורם זר מתערב

25. סעיף 64 לפקודת הנזיקין, (להלן:"פקנ"ז") אשר כותרתו "גרם נזק באשם" קובע כי:

" "אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:

(1) הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה;

(2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק;...."

26. בפסיקת בתי המשפט נקבע כי על נהג להיות ער לנעשה בכביש ולצפות שורה

ארוכה של תרחישים.

"נהג הנוהג בכביש, אפילו בתנאים האופטימאליים שתוארו, עשוי להיתקל באירועים שונים, שאף כי אין לומר שחובה עליו לצפות איזה מהם באופן ספציפי, הרי הם מהווים חלק מהסיכונים הרגילים והנורמאליים, הכרוכים בנהיגה בדרכים. כך, למשל, הימצאות כתם שמן בכביש או שברי זכוכית או בעל חי החוצה את הכביש באופן פתאומי או תקר בצמיג או אירועים אחרים כיוצא באלה, שניסיון החיים מלמד, שהם תופעה מוכרת בכביש. נהג סביר אינו יכול, ואיננו חייב, לכן, לצפות, שבמקום מסוים בכביש יקרה אירוע ספציפי זה או אחר כגון אלה. אך הוא חייב להביא בחשבון את האפשרות, שאירוע מסוג זה עלול לקרות לו במהלך הנסיעה. ." (ההדגשות שלי א.ד )

ר' ע"פ 84/85 ליכטנשטיין נ' מ"י, מ(3) 141, פס' 10 לפסק הדין (1986).

"דבר ההלכה קבוע ומוצק הוא מימים ימימה, כי פעולה מכוונת של גורם זר – לרבות התאבדות – אינה שוללת, באשר היא, קשר סיבתי בין מעשה לבין תוצאה פוגעת, מקום שבו היה אדם מן היישוב יכול לצפות מראש התערבותו של אותו גורם זר." (ר' למשל דנ"פ 983/02 יעקובוב נ' מ"י, נו(4) 385 (2002)).

27. למרות האמור בפסיקה לעיל, אני דוחה את טענת המועצה המקומית כי לרוכב האופנוע -הנתבע 2 אשם תורם בשיעור 100% לקרות התאונה שכן היה עליו לשים לב לבור בכביש וכניסתו לבור היא זו שגרמה לסטיית האופנוע ופגיעה ברכב התובעת.

ראשית, אין להשוות בין נהגת רכב התובעת שהעידה על עצמה שהיא נוסעת במקום התאונה מדי יום ומכירה היטב את איזור התאונה לבין רוכב האופנוע שאיננו מכיר את איזור התאונה וסביר להניח כי זוהי הפעם הראשונה בה נסע שם.

שנית אין לשכוח את העובדה אותה ציין הבוחן המשטרתי כי במקום התאונה הבור מצוי מיד לאחר שיא העיקול החד, כך שלרוכב האופנוע היה שדה ראייה מצומצם.

שלישית, הבוחן המשטרתי קבע בשל העובדה שהבורות בכביש היה מלאי מי גשמים לא ניתן היה להבחין בהם. הבוחן אף דיווח שיום לאחר התאונה, נסתמו הבורות באספלט.

רביעית , אני דוחה את טענת המועצה שלא הוכחו כי הבורות נוצרו עקב מי הגשמים שירדו באיזור התאונה. נראה לי סביר יותר כי עבודות שבוצעו באיזור התאונה הן אלו שגרמו לבור שנפער בכביש. מכל מקום, המועצה לא טרחה להביא עדויות שיש בהן כדי להוכיח את טענתה כי לא התרשלה. הגעתי למסקנה כי רוכב האופנוע נתבע 2 לא יכול היה למנוע את קרות התאונה ולפיכך אינני מייחס לו אשם תורם בשיעור כלשהו.

סוף דבר

28. לאחר שבחנתי את כלל הראיות שהוגשו לתיק וכן התרשמתי באופן ישיר מעדויות הצדדים לפני, שוכנעתי כי יש לקבל את ההודעה לצד ג', ששלחו הנתבעים 1 ו – 2 למועצה המקומית באר יעקב, במלואה ולחייב את המועצה להשיב לנתבעים 1 ו- 2, באמצעות הנתבעת 1, את מלוא הסכומים ששילמה לתובעת, בהתאם לפסק דין החלקי שנתתי ביום 6.5.18, בסך של 4,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום התשלום בפועל ועד היום. זאת, כנגד הצגת אסמכתא על ביצוע התשלום בפועל לתובעת.

בנוסף, אני מחייב את המועצה המקומית לשלם לנתבעים 1 ו- 2, באמצעות הנתבעת 1, הוצאות משפט בסך של 750 ₪, שתשולמנה בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן תישאנה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום התשלום בפועל ועד היום.

אני מורה על דחיית ההודעה לצד ג' 2 נתיבי ישראל. הנתבעים 1-2 באמצעות הנתבעת 1 ישלמו לנתיבי ישראל הוצאות משפט בסך של 500 ₪ שישולמו במועד שקבעתי לעיל.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבימ"ש המחוזי מרכז בתוך 15 ימים מיום קבלתו.

המזכירות תמציא העתק פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, כ' אדר א' תשע"ט, 25 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.