1. לפני תביעה על סך 3,810 ₪.
2. התובע טוען כי הזמין מהחנות בה עובד הנתבע ריהוט וכי זה סופק כשהוא פגום. הריהוט הוחזר לחנות לתיקון, וכאשר הגיע לחנות על מנת לבדוק כיצד מתקדם העבודה תקף אותו הנתבע – צעק עליו, דחף אותו ושבר את משקפיו שהיו תלויים על צווארו. תלונה הוגשה למשטרה.
3. התובע טוען כי על הנתבע לפצותו בגין המשקפיים שנשברו וכן בשל האיחור באספקת הרהיטים, על עגמת הנפש ועל הוצאות המשפט. בפתח הדיון הבהיר התובע כי אין הוא דורש פיצוי בגין נזקי גוף.
4. הנתבע טוען, מנגד, כי הסלון סופק במועד ותוקן מיד עם קבלת דרישת התובע – שכך שלא ברורה הטענה לפיצוי בגין איחור.
5. הנתבע הוסיף כי התובע התייצב בחנות מדי יומיים-שלושה, צעק וגידף והוציא שם רע לחנות מול לקוחות שהיו במקום. משכך, הוסכם כי שבפעם הבא שיגיע לחנות תוזמן למקום המשטרה.
6. ביום האירוע נשוא התביעה הגיע התובע לחנות ואכן – הוזמנה למקום המשטרה. רק מחוץ לחנות, לאחר שיצא התובע ממנה, ועם הגעת המשטרה למקום הועלתה לראשונה הטענה כי משקפיו של התובע חסרים. חיפוש אחר המשקפיים בחנות לא העלה דבר.
7. לתמיכה בטענות הנתבע העידה גם עובדת בחנות, ורשמתי לפני כי הנתבע משמש כמנהלה הישיר, על פי עדותה, ולכך משמעות באשר למשקל שניתן לייחס לעדותה.
8. על אף הסתייגות זו מהעדות התומכת בגרסת הנתבע, השולל את טענת התובע כי הותקף, הרי שלא מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו. יוזכר, הנטל להוכיח את התביעה הוא על התובע – המוציא מחברו, עליו הראיה.
9. התובע הציג הצעת מחיר למשקפי ראיה, ללא תאריך וללא התייחסות לשאלה האם הוצגו בפני האופטומריסט משקפיים שבורים שנדרשה החלפתם. לא הוצגו תמונות או ראיות אחרות למשקפיים השבורים. התלונה במשטרה, כעדותו של התובע, נסגרה (ויתכן שאף מכך ניתן ללמוד על טיב הראיות התומכות בגרסת התובע, אף שבהעדר נתונים באשר לנסיבות סגירת תיק המשטרה ונוכח העולה מעדות התובע – שהמשטרה הפנתה אותו להגיש תביעה – לא ניתן לשלול את האפשרות כי התיק נסגר מחמת חוסר עניין לציבור ולא בשל מסקנה אודות הראיות לגופו של עניין).
10. סיכומו של דבר – אל מול גרסת התובע הנעדרת תימוכין בדמות ראיות פיזיות ניצבת גרסתו של הנתבע השוללת את הטענות, ואשר נתמכת בגרסתה של עדת הראיה.
11. התוצאה היא כי אין די באמור על מנת לקבוע שעלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו – והתביעה נדחית.
12. למעלה מן הנדרש יצוין כי גם ביחס לטענות על האיחור באספקה לא מצאתי כי גרסת התובע נתמכת על ידי הראיות שהוצגו, וגם בהקשר זה דין התביעה להדחות.
13. לפנים משורת הדין, ומטעם זה בלבד, אין צו להוצאות.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ח, 10 יוני 2018, בהעדר הצדדים.