1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעים בפיצויי כספי בגין נזקי רכוש לכלי רכב על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 02.10.2017, בין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 91-303-01 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "האוטובוס") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 43-955-30 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות קרות התאונה ולעניין היקף הנזק הנטען.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות, במסגרתה הוצגו ראיות הצדדים ונשמעו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4. עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, שלפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחות אותה או לקבלה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה, נסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד כדלקמן:

5.1. אני מעדיף את גרסתו של נהג האוטובוס, שהתיישבה היטב עם מוקד הנזק באוטובוס, עם תמונות כלי הרכב בזירת התאונה, והייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג המשאית, שהייתה מבולבלת מאוד, מהוססת, ולא משכנעת כלל ועיקר.

5.2. מעיון בתמונות כלי הרכב בזירת התאונה ניתן לראות באופן ברור כי הדלת הפתוחה של נהג המשאית תקועה בחלקו האחורי של הגרמושקה של האוטובוס, כאשר האוטובוס מצוי פחות או יותר במנח ישר ללא כל הטיה ימינה.

רוצה לומר כי על יסוד תמונות כלי הרכב בזירת התאונה וגרסאות הנהגים לתאונה, ניתן לומר כי דלת הנהג המשאית נפתחה כאשר חלקו הקדמי של האוטובוס כבר הספיק לחלוף על פני הקבינה של המשאית, מה שאומר כי דלת הנהג במשאית נפתחה על אוטובוס חולף.

משכך, אני דוחה את טענת הנתבעים כי התאונה נגרמה בשל סטייה ימינה של האוטובוס.

5.3. נוסיף על כך את העובדה כי נהג המשאית הכיר באחריותו, ולו החלקית, לקרות התאונה, כאשר העיד כי אי זהירותו מתבטאת במובן שלא בדק אם הכביש פנוי טרם פתיחת דלת המשאית.

5.4. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי היה באפשרותו של נהג האוטובוס לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה.

משכך, האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג המשאית.

5.5. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, אומר שמאחר שסכום התביעה נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

אשר על כן, התביעה מתקבלת במלואה.

6. לפיכך, הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 7,422 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק במהלך הדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 3 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הקדימו להסמיך את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. לא אחתום את פסק דיני טרם אביע את מורת רוחי על התנהלותו של ב"כ הנתבעים בפנייתו אל בית המשפט, בתקווה כי המסר האמור בהחלטתי במעמד הישיבה (עמ' 3 לפרוטוקול) יופנם.

10. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.