1. להלן החלטתי בבקשת נתבעים 1-2 לסילוק התביעה נגדם על הסף, ולחילופין להארכת מועד הגשת כתב הגנה וחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם במשפט.

2. הטענות הרלוונטיות לדיון בבקשה כעולה מכתב התביעה, הינן כדלקמן:

התובעים הם יורשי המנוח טלאל עמאש ז"ל (להלן: "המנוח") ונתבעים 1-2 הינם אב ובנו (להלן: "המבקשים").

המנוח, המבקשים ויתר הנתבעים בהליך, ושאין עניינם לבקשה דנן, הינם בעלים משותפים במקרקעין הידועים כגוש 10399, חלקה 94 מאדמות ג'סר אל-זרקה (להלן: "החלקה").

המנוח בנה בית על שטח של 300 מ"ר מתוך חלקו בחלקה (להלן: "הבית") והוא שעבד את זכויותיו בו לטובת בנק לאומי באמצעות שטר משכנתא עליו חתם (להלן: "המשכנתא" ו- "הבנק"). לימים נקט הבנק בהליכים למימוש המשכנתא ללא ידיעת המנוח, ועל אף התנגדויות והליכים משפטיים בהם נקט האחרון, המימוש יצא לפועל ובמסגרתו הועברו זכויות המנוח בבית למבקש 1 ונרשמו בלשכת רישום המקרקעין על שמו. דא עקא, גם לאחר מימוש שטר המשכנתא נותר בבעלות המנוח שטח של 500 מ"ר לפחות בחלקה ובמסגרת תביעה דנן עותרים התובעים לפירוק השיתוף בחלקה.

3. לטענת המבקשים בתמצית, עסקינן בתביעת סרק המוגשת בהעדר תום לב חמור, שכן התובעים "שכחו" לציין כי בעבר הם הגישו תביעה דומה לבית משפט השלום בחיפה ב- ת"א 10059-07-13, וביום 15.11.15 ניתן פסק דין, לפיו התביעה נדחתה (להלן: "פסק הדין"). כמו כן, התובעים הגישו לבית משפט המחוזי בחיפה ערעור על פסק הדין, אולם הערעור נדחה ולפיכך הוא הפך להיות חלוט (להלן: ''הליך הערעור'').

הוסיפו המבקשים וטענו כי מלוא זכויות המנוח בחלקה נמכרו למבקש 1 במסגרת מימוש המשכנתא, ולתובעים, אשר באו בנעלי המנוח, לא נותרו זכויות כלשהן ולפיכך הם אינם זכאים לעתור לפירוק השיתוף בחלקה. לחיזוק עמדתם בנדון הפנו המבקשים לנסחי הרישום המצורפים לכתב התביעה והוסיפו וטענו כי אין לפורום זה סמכות עניינית לדון בטענות התובעים כנגד רישום הזכויות בחלקה, רישום שהינו קונקלוסיבי ומחייב. כן הפנו המבקשים להליכים משפטיים בהם נקטו המנוח ומי מבני משפחתו נגד ביצוע המשכנתא, ואשר נדחו על ידי הערכאות השונות והוסיפו וטענו כי התובעים, והמנוח לפניהם, עושים שימוש לרעה בהליכי משפט.

ביחס למבקש 2 נאמר כי הוא נפטר וכי ממילא הוא לא רשום כאחד מבעלי הזכויות בחלקה, ולפיכך מלכתחילה לא היה מקום לצרף אותו לתביעה.

ככל והבקשה לסילוק התביעה על הסף לא תתקבל, המבקשים עותרים לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם במשפט, ובנדון הם מפנים להליכים הממושכים שהתנהלו ולעובדה כי ההוצאות שנפסקו לזכותם, לא נפרעו.

4. לטענת התובעים בתמצית, עילת התביעה נולדה לאחר ביצוע המשכנתא ורישום זכויות המנוח בבית שהיו משועבדים לפיה על שם המבקשים, והרי גם לאחר הרישום הנ''ל נותרו למנוח זכויות בחלקה. לראייה, מנסח הרישום העדכני המצורף לכתב התביעה, המשקף את מצב הדברים לאחר מימוש המשכנתא, עולה כי השטח הכולל של החלקה הרשום על שם הנתבעים, נופל משטחה הכולל וכי על שם המבקש נרשמו 100 חלקים ולפיכך נותרו למנוח 400 חלקים, המהווים שטח של 500 מ''ר.

הוסיפו התובעים וטענו כי אין עניינם של ההליכים המשפטיים שננקטו בעבר בשטח העודף שנותר למנוח בחלקה לאחר ביצוע המשכנתא ולפיכך לא נוצר מעשה בית דין החוסם את דרכם מפני הגשת תביעה דנן לפירוק השיתוף ביחס לשטח האמור. לחיזוק טענתם בנדון הפנו התובעים לנסח הרישום העדכני המצורף לכתב התביעה ולפסק הדין שניתן בהליך הערעור, בו נקבע כי התובעים שומרים על זכותם להגיש תביעה חדשה ביחס לחלק שנותר בבעלותם.

התובעים מפנים להלכה הפסוקה, לפיה, לא בנקל יורה בית המשפט על סילוק התביעה על הסף, אולם ככל ובית המשפט סבור כי הוא לא מוסמך מבחינה עניינית לדון בתביעה, הם עותרים לתיקון כתב התביעה והעברת הדיון בהליך לבית משפט המחוזי בחיפה. כמו כן, התובעים מתנגדים לחייבם בהפקדת ערובה להבטחת הוצאת המבקשים.

ביחס למבקש 2 טענו התובעים כי במועד הגשת התביעה הם לא ידעו אודות פטירתו, הם מפנים לכך כי לא צורף צו ירושה או צו מינוי מנהל עזבון בעניינו, ומכל מקום הם מסכימים לצירוף יורשיו לתביעה במקומו.

5. שקלתי מכלול טענות הצדדים ומצאתי להיעתר לבקשה. להלן אנמק.

6. בסעיפים 45-46 לכתב התביעה הפנו התובעים לס"ק 37(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, לפיו נקבע "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף" וכן להלכה שנקבעה ב- רע"א 1017/97 רדילביץ ואח' נ' מודעי ואח', פ"ד נב(4), 625, לפיה, "עקרון העל הוא שכל שותף במקרקעין משותפים יכול ורשאי להביא לרצונו לפירוק השיתוף" (שם, עמ' 632).

בספרו של פרופ' ויסמן ''דיני מקרקעין – בעלות ושיתוף'', נאמר כדלקמן:

"הזכאים לתבוע את פירוק השיתוף על פי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, וחוק המטלטלין, תשל"א-1971, הם הבעלים המשותפים, אם בהסכמה, ואם על-פי צו בית המשפט בעקבות תביעתו של בעל משותף כלשהו. חוקים אלה אינם מזכירים צד שלישי כלשהו הרשאי אף הוא לתבוע את פירוק השיתוף" (שם, עמודים 325-326).

אמנם נכון, בהמשך דבריו התייחס המחבר לחריגים לכלל, לפיהם גם צד ג' רשאי להגיש תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, אולם אין עניינם של אותם חריגים למקרה דנן.

כך גם נקבע בפסיקה. לדוגמא, בתיק בש"א 13834/00, ת.א. 11155/97 (מחוזי-חיפה), עזבון המנוח בינשטוק ז"ל ואח' בע"מ נ' א.א. חי חברה לבניין ופיתוח בע"מ ואח' (פורסם בנבו) נפסק ונדון כדלקמן:

"באשר לסוגיית פירוק השיתוף: כזכור, בעת שהוגשה התביעה לא היו כל התובעים בעלים רשומים של המקרקעין הנדונים. חלק מהם, כאמור לעיל, היו אמנם זכאים להירשם כבעלים אך זכותם זו טרם נרשמה על שמם. אלא שאין די בזכות אובליגטורית להירשם כבעלים כדי להקנות לבעל הדין את הזכות לדרוש פירוק שיתוף במקרקעין. הזכות לתבוע פירוק שיתוף במקרקעין, על-פי סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, מוקנית אך ורק לבעלים הרשומים של המקרקעין. רק מי שבידו זכות קניינית זכאי לדרוש פירוק שיתוף במקרקעין".

ב-ה"פ 802/05 (שלום-י-ם) גלזברג נ' ברנובר (פורסם בנבו) נקבע בנדון כדלקמן:

"כדי שבית המשפט יורה על פירוק השיתוף, חייבים להיות כל בעלי הזכויות רשומים בפנקסי המקרקעין כבעלים. הרישום הוא יסוד לקיומה של שותפות במקרקעין ובהעדר רישום מלא של כל הזכאים, מנוע בית המשפט להורות על פירוק השיתוף .... כך גם רוכש זכויות מהבעלים, אשר לטובתו רשומה הערת אזהרה לפי סעיף 26 לחוק המקרקעין, לא די ברישום הערת אזהרה לטובתו. תחילה עליו לסיים הליך הרכישה ברישום זכות הבעלות על שמו ורק לאחר מכן יהפוך ל'שותף' לכל דבר ועניין ...".

(ר' גם ת.א. (שלום-ת"א) 29324/08 נ' עיזבון וזינצה ו- ה"פ 17326/07/10 מנצור נ' סעד ואח' (פורסמו בנבו)).

נשאלת אפוא השאלה, האם לאור נסחי הרישום המצורפים לכתב התביעה ולפסק הדין שאושר בערכאת הערעור, למנוח, ולתובעים בעקבותיו, נותרו זכויות בחלקה ובהתאם לכך הם זכאים להגיש תביעה דנן לפירוק שיתוף בחלקה, אם לאו.

7. לכתב התביעה צורפו 3 נסחי רישום, מתוכם שניים סומנו כנספח ב', ונסח אחד סומן כנספח ד', ומהם עולה כדלקמן:

א. השטח הכולל של החלקה הינו 5,865 מ"ר.

ב. בנסח הרישום הראשון המסומן כחלק מנספח ב' לבקשה, ומכונה בפי התובעים נסח
"ישן", רשומים על שם המנוח, מבקש 1 ונתבעים 3-4 חלקים לכל אחד מהם בעוד כי על שם נתבע 5 רשומים חלקים בחלקה. בהתחשב בשטח החלקה הכולל, מהנסח הנ''ל עולה כי המנוח ומבקש 1 היו בעלים בשטח של 758.73 מ''ר לכל אחד מהם )

ג. נסח הרישום המסומן כנספח ד' לכתב התביעה הופק ביום 20.11.14, והוא כולל אותם נתונים כמפורט בס"ק ב' לעיל.

ד. נסח הרישום המסומן כנספח ב' לכתב התביעה הופק ביום 22.10.17 (להלן: ''הנסח העדכני''), וממנו עולה כי הזכויות בחלקה רשומות כדלקמן:

• על שם מבקש 1 רשומים וכן חלקים בחלקה.
• על שם נתבעים 3-4 רשומים חלקים בחלקה לכל אחד מהם.
• על שם נתבע 5 רשומים חלקים בחלקה.

יודגש כי בהתאם לנסח העדכני, המנוח או מי מהתובעים אינם רשומים כבעלי זכויות בחלקה וכי סך כל השטחים הרשומים על שם בעלי החלקה הינו 5,865 מ''ר, הוא הוא השטח הכולל של החלקה.

8. מסעיף 24 לכתב התביעה עולה כי ביום 17.04.16 הועברו זכויות המנוח בחלקה על שם מבקש 1 וזאת בעקבות מימוש המשכנתא. לעובדה זו תימוכין בנסח העדכני, ממנו עולה כי הזכויות שהתווספו על שם מבקש 1 בשיעור של חלקים נרשמו באותו מועד. מאידך, שני נסחי הרישום כמפורט בס''ק 7(א)ו-(ב) לעיל משקפים את מצב הזכויות בחלקה טרם מימוש המשכנתא והעברת זכויות המנוח על שם מבקש 1. ודוק, שטח החלקים הנוספים שנרשמו על שם מבקש 1 כעולה מהנסח העדכני, זהה לשטח שהיה רשום על שם המנוח, 758.73 מ''ר ).

9. התעקשות התובעים על הטענה כאילו המנוח הוא אחד מבעלי החלקה, זאת על אף הנתונים העולים מנסחי הרישום המצורפים לכתב תביעתם, מנוגדת לא רק לאותם מוצגים אלא היא מתעלמת מהכרעות שיפוטיות קודמות, דבר המהווה שימוש לרעה ובהעדר תום לב בניהול ההליך, או לכל הפחות חוסר הבנה מוחלט בקריאת נסחי הרישום.

לעניין הכרעות שיפוטיות קודמות, בנדון אין אלא להפנות לסע' 33 לפסק הדין, בו נקבע כדלקמן:

"במקרה המונח לפני, עניין הבעלות נידון והוכרע כאמור, ומכאן שיצירת הליך משפטי נוסף בעל עילה זהה בעלת שם שונה, מתפרש לכל הפחות כחוסר תום לב, דרישת התובעים לפירוק השיתוף במקרקעין, מקום בו יודעים הם היטב כי למנוח אין זכויות בנכס, ובנוסף מכירים הם את השתלשלות ההליכים המשפטיים הארוכים, יש לומר מתישים, בהליך משפטי נוסף חסר סיכוי לחלוטין, במצב דברים זה מתקבל הרושם כי התובעים עושים ניסיון נוסף להשיג מבוקשם וזאת תוך שימוש לרעה בהליכי משפט".

ודוק, ממועד מתן פסק הדין ועד להגשת תביעה דנן, לא חל כל שינוי ברישום הזכויות בחלקה, וכפי שהיה בעבר, גם כיום, המנוח אינו רשום כאחד מבעלי הזכויות בחלקה.

10. אמנם נכון, בהתאם להלכה הפסוקה לא בנקל יורה בית המשפט על סילוק התביעה על הסף, אולם, במקרה דנן בו קיים מעשה בית הדין, לפיו נקבע מפורשות כי למנוח אין זכויות בחלקה, עובדה העולה גם כן מנסחי הרישום המצורפים לכתב התביעה, מאחר ובהתאם לס''ק 37(א) לחוק המקרקעין, רק שותף במקרקעין זכאי להגיש תביעת פירוק, אזי בהחלט יש לקבל את הבקשה ולהרות על דחיית התביעה על הסף, וזאת בהתאם לתק' 101(א(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

אין כל מקום להתיר תיקון כתב התביעה והעברת הדיון בה לבית משפט המחוזי בחיפה, כבקשת התובעים, שכן לא הוברר מה בדיוק מבקשים התובעים לתקן בכתב התביעה, ומכל מקום עניינה של תביעה דנן הוא פירוק שיתוף במקרקעין, ובהתאם לס''ק 51(א)(3) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ''ד-1984, הינה בסמכותו של בית משפט השלום, בעוד כי בכוונת התובעים להוסיף לתביעה סעד לעניין הבעלות במקרקעין, ואשר בהתאם לס''ק 40(1) לחוק הינה בסמכותו הבלעדית של בית משפט המחוזי.

11. לאור מכלול הנימוקים לעיל, אני מורה על דחיית התביעה נגד נתבעים 1-2.

התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעים 1-2, באמצעות בא כוחם, הוצאות משפט בסך של 5,850 ₪ (כולל מע"מ) וזאת עד ליום 20.9.18, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"א אלול תשע"ח, 22 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.