בפניי בקשה לתשלום תכוף על פי סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

רקע כללי והמסכת העובדתית :

1. המדובר במבקש יליד 5/6/1983, אזרח אריתראה, אשר נפגע בתאונת דרכים מיום 13/3/16, עת רכב על אופניים חשמליים, כאשר לפתע נפגע מרכב בו נהגה אותה עת המשיבה 1 ואשר היה מבוטח בביטוח חובה אצל המשיבה 2. (להלן: "המבקש", "המשיבה", "התאונה").
2. בעקבות התאונה נגרמה למבקש חבלה רב מערכתית קשה והוא הובהל לבית חולים איכילוב. מסיכום האשפוז עולה כי למבקש נגרמה חבלת ראש קשה מלווה בחבלת פנים, אשר כללה, דמם בחדרי המוח ובעקבותיה הוחלט על ניתוח לניקוז ההמטומה המוחית. בנוסף, למבקש נגרם שבר בעצם הפמור הימנית אשר דרש ניתוח מתקן לקיבוע צוואר הירך. בנוסף, נגרם לו שבר באף, שבר עם תזוזה בעצם הקלביקולה מימין, וכן שבר בעצם פרונטלית עד לקיר של ארובת העין מימין.
3. בעקבות התאונה אושפז המבקש בבתי החולים עד היום שלוש פעמים כדלקמן:
   1. כאמור, מיד לאחר התאונה אושפז בבית חולים איכילוב במחלקת טראומה כאשר הינו מורדם ומונשם. במהלך האשפוז הראשון עבר המבקש ניתוח לניקוז ההמטומה המוחית ובהמשך ניתוח לתיקון השבר בפמור. המבקש שוחרר מהאשפוז ביום 18/4/16.
   2. המבקש אושפז פעם נוספת בבי"ח איכילוב מחלקה אורטופדית מיום 8/3/17 עד ליום 2/4/17 להוצאת סיכות מהירך תוצאת הניתוח הראשון.
   3. המבקש אושפז פעם שלישית בבית חולים סורוקה ביום 6/7/17 עד ליום 13/7/17 עקב הפרשה מוגלתית מהפצע הניתוחי בירך.
   4. סך ימי האשפוז במצטבר מגיע ל- 70 ימים.
4. בנוסף, מהתיעוד שצורף לכתב התביעה ולבקשה לתשלום תכוף כמו גם במסגרת חקירת המבקש בפניי במעמד הדיון בבקשה, עלו העובדות הבאות: מדובר במהגר עבודה בלתי חוקי בישראל אשר נכנס לישראל בשנת 2008. מאחר והתובע הסתנן לישראל שלא כחוק והיה משולל אשרת עבודה בישראל, הוא נטל לעצמו זהות של אזרח אריתראי אחר בשם גברסוס תספיי (להלן: " תספיי"), על מנת שיוכל לעבוד ולהתפרנס בישראל תוך שימוש בזהות של אחר. מסיבה זו, הפרטים שצויינו בסיכום המחלה בבית חולים איכילוב בעת אשפוזו שם, לא היו שלו אלא של תספיי, מה שמסביר את אי ההתאמה בין מספר הדרכון של המבקש כפי שמופיע "ברישיון זמני לישיבת ביקור" שצורף לבקשה, לבין מספר הדרכון ותאריך הלידה הנקוב הן בסיכום המחלה של בית חולים איכילוב והן בהודעה שנגבתה מהמבקש על ידי המשטרה בעת אשפוזו בבית החולים (ראה מ/1).
5. עוד עלה מעדותו של המבקש כי הלה נכנס לישראל בשנת 2008. בשנים 2016-2017 שהה במתקן מעצר סהרונים (תקופה בת 75 יום) ומשם נשלח למתקן חולות עד 9/2017. לאחר שהשתחרר ממתקן חולות טוען המבקש כי עבד כשלושה חודשים עד לתאונה ברמת החייל במסעדת המבורגר בשם דלישס. המבקש לא צירף כל ראיה להכנסה מעבודה בישראל ואישר בעדותו כי לא קיבל תלושי שכר. כל שהוגש הוא תלוש בודד לחודש 3/16 שהציג בא כוחו במעמד הדיון על שם אותו תספיי שהמבקש נטל את זהותו. עיון בתלוש מעלה כי מדובר בשכר של 3,998 ₪ עבור 26 ימי עבודה מלאים לחודש 3/16. בנוסף, השיב המבקש לשאלת בית המשפט כי הינו מתגורר כיום בתל אביב וכי הוא אוחז באשרת שהיה בישראל עד ליום 26/3/18 אותה עליו לחדש מידי חודשיים. עיון באשרה שהציג המבקש מעלה כי מדובר ברישיון זמני לישיבת ביקור לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 אשר אינו מהווה רישיון עבודה.

טענות הצדדים

1. המבקש עותר בבקשה להקדים תשלום תכוף מטעמים הומניטריים לצרכי קיום ומחיה מינימליים עבורו ועבור אשתו ובנו המתגוררים באריתריאה וכן כיסוי הוצאות רפואיות. בהודעה שצורפה לבקשה עצמה נוקב המבקש בסכום של 60,000 ₪ צרכי מחיה ועוד סך של 5,000 ₪ הוצאות רפואיות.
2. כאמור, בבקשה עצמה אין זכר לפרטים כלשהם של בני משפחת המבקש הסמוכים על שולחנו ולא צורפה כל ראיה לנתוני שכר כלשהם. צויין כי צרכי המחיה של המבקש הינם 3,500 ₪ לחודש ועוד 2,000 ₪ הוצאות רפואיות.
3. מנגד, מכחישה המשיבה את חבות לתאונה בטענה כי האופניים החשמליים נופלים להגדרה של "רכב מנועי למטרות תחבורה" כמשמעה בחוק הפיצויים וכפועל יוצא יש לראות במבקש כנוהג ברכב של עצמו ומכאן כי שומה עליו להיפרע מאת המבטחת את האופניים או לחילופין מקרנית ובכל מקרה לא מהמשיבה שהינה המבטחת של הרכב הפוגע.
4. באשר לסוגיית הנזק טוענת המשיבה כי המבקש לא הוכיח כל נתוני השתכרות המשמשים אותו לצרכי מחיה, הבקשה חסרה פרטים ותיעוד תומך לגבי הנטען, הן בנוגע לצרכי מחיה והן בנוגע להוצאות רפואיות, וזאת עוד מעבר לסוגיית ההתחזות כפי שהתבררה במעמד הדיון עת התברר כי המבקש נטל לעצמו זהות של אחר.

להלן אדון בנושאים על פי סדרם;

דיון והכרעה

א. סוגיית החבות לפי חוק הפיצויים במקרה של מעורבות אופניים חשמליים:

1. כאמור, המשיבה הכחישה בכתב התשובה והן בכתב ההגנה בתביעה העיקרית, את חבותה בהתאם לחוק הפיצויים שכן לדידה יש לראות במבקש כנוהג ברכב מנועי (אופניים חשמליים) ולא כהולך רגל ביחס לרכב שפגע בו המבוטח על ידי המשיבה. המשיבה מבקשת לבסס טענתה זו על פסק דינו של בית המשפט השלום בכפר סבא בעניין ת.א (כ"ס) 43305-07-16 פלוני נ' ישיר איי. די. איי חב' לביטוח בע"מ (פורסם ביום 16.8.17) אשר קבע כי יש לראות באופניים חשמליים כעונים על ההגדרה של רכב מנועי כמשמעה בחוק הפיצויים.
2. כאן המקום לציין כי בעניין האופניים החשמליים, קיימת פסיקה הפוכה של כב' השופט קליין בת.א. (ת"א) 23489-01-13 ש.צ נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (פורסם ביום 24/10/15) הקובעת כי אין לראות באופניים חשמליים כרכב מנועי לצרכי חוק הפיצויים.
3. לחילופין, גורסת המשיבה כי ככל שיתברר כי אין אפשרות לבטח בביטוח חובה כלי רכב מסוג אופניים חשמליים, אזי ממילא תידרש קרנית לשאת בפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמים למשתמשים או לנפגעים מכלי רכב זה. על רקע טענה זו, כבר בפתח הדיון נאות ב"כ המבקש לתקן את כתב התביעה העיקרי ולהוסיף את קרנית כנתבעת נוספת מלבד המשיבה דנן. כתוצאה מכך ניתנה החלטה על תיקון כתבי הטענות במסגרתה הוריתי למבקש להגיש כתב תביעה מתוקן עד ליום 1/5/18.
4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי בקשה לתשלום תכוף כשמה כן היא: הליך מהיר, דחוף ופשוט אשר נועד ליתן מזור ומענה מיידי למבקש ללא הכרעות משפטיות. ההכרעה בזכאותו של המבקש היא לכאורית ואין היא מהווה מעשה בית דין. ראה סעיפים 5ב(א) ו- 5ג לחוק הפיצויים. כמו כן אין בהחלטה זו גם כדי להכריע בגורלו של הדיון גופו (ראה לעניין זה בפסק הדין המסכם את התשלום התכוף -רע"א 2523/91, 2659 סעדי נ' טאהא וערעור שכנגד, פ"ד מה (5) 789, 791). במסגרת זו, לא זהו המקום להכריע, האם אופניים חשמליים נכנסים להגדרה של "רכב מנועי למטרות תחבורה" כמשמעו בחוק הפיצויים ובלבד שבית המשפט סבור כי לכאורה זכאי המבקש לפיצויים לפי החוק. ראה בעניין זה רע"א 9275/03 אברהם פינטו נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 30.11.03)( פורסם בנבו) ).
5. כאן המקום להפנות להצעת החוק המתקן לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 7), התשמ"ט- , ס"ח 1274, התשמ"ט ע"מ 44 אשר כללה הסמכה של בית המשפט להחליט על התשלום תכוף גם כשיש לו ספק בדבר זכאותו, לכאורה, של המבקש לפיצויים. נוסח זה אמנם הושמט מהנוסח הסופי אולם המגמה הכללית נותרה בעינה. (ראה ספרו של המלומד א' ריבלין בע"מ 813 והערת שוליים מס' 9 בע"מ 814).
6. לאור האמור לעיל, דומני כי אין זו המסגרת או העת המתאימה, להידרש לבירורים עובדתיים או ניתוחים משפטיים באשר לשאלה האם מדובר בכלי רכב מנועי אם לאו, שכן כאמור לעיל הליך פסיקת התשלום התכוף, נועד על פי טיבו וטבעו, ליתן סעד זמני ומהיר בגדר "עזרה ראשונה", לנפגעי תאונות דרכים. לפיכך, אין בית המשפט, נדרש להיכנס במסגרתו לעובי הקורה ולקבוע ממצאים עובדתיים או משפטיים, אלא להכריע על יסוד ראיות לכאורה, המבססות חבות לכאורה, בלבד. על מהות ההחלטה הלכאורית במסגרת הדיון בבקשה לתשלום תכוף (ראה ע"א 2745/90 בארי נ' הלפרין ואח', פ"ד מה (3) 57 וכן החלטת כב' הנשיא פרגו בת.א. (ראשל"צ) 3092/03 וראה גם בספרו של המלומד, א' ריבלין, בע"מ 842).
7. ואולם מאחר והנושא עלה והתעורר הן במסגרת כתבי הטענות והן בפתח הדיון בבקשה, ובשים לב לעובדה כי הנושא תלוי ועומד בפני הכרעה משפטית בערכאות גבוהות (תובענה בבית המשפט המחוזי בפני כב' השופטת וולצקי ואף הוגשה עתירה לבג"ץ בנושא מעמדם של האופניים החשמליים), סברתי כי לא ניתן לצאת "פטור בלא כלום" בקשר לסוגיה המשפטית שעל הפרק, ועל כן אבקש להלן להצביע על מספר נקודות;
8. לצורך הדיון מוכנה אני לצאת מתוך הנחה כי אופניים חשמליים אכן עשויים להיכלל במסגרת ההגדרה של "רכב מנועי למטרות תחבורה" כמשמעה בחוק הפיצויים, בדומה למסקנה אליה הגיע בית המשפט השלום הכפר סבא: בתוך עמנו אנו יושבים והנני ערה היטב לתופעה ההולכת וקונה שביתה במחוזותינו של שימוש הולך וגובר באופניים חשמליים בכבישים לצד כלי רכב "רגילים", ואשר עשויים להגיע למהירויות שלעיתים לא פוחתות ממהירות של קטנוע ממוצע. דומני כי בעת הזו לא יכול להיות חולק עוד כי מדובר בשימוש תחבורתי להבדיל מכלי משחק או כלי שעשועים, שימוש שיוחס לאופניים רגילים, קורקינטים, ושאר כלים דו -גלגליים או אחרים אליהם מתייחסת הלכת שפורן (ע"א 2606/06 דיווי שפורן נ' תורג'מן מיום 11/5/2010).
9. ואולם בכך אין סגי. חוק הפיצויים המסדיר את זכאותם של נפגעי תאונות דרכים לא עומד בדד בחלל ריק. החוק הנוסף המשלים אותו והיוצר משטר פיצויים המבוסס על אחריות מוחלטת של הנוהג המשתמש ברכב מנועי, הינו פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש)- תש"ל, 1970. (להלן: " הפקודה").
10. סעיף 2 לפקודה אוסר על המשתמש ברכב מנועי לעשות בו שימוש מבלי שהוצאה לרכב פוליסת ביטוח בת תוקף לפי דרישות הפקודה. המחוקק ייחס חשיבות כה רבה לחובה לנהוג ברכב מנועי בעל תעודת ביטוח חובה, עד כדי כך שנקבעה סנקציה פלילית בצד הוראה זו למי שיפר אותה. וזו לשון סעיף 2(א):

2. (א) בכפוף להוראות פקודה זו, לא ישתמש אדם - ולא יגרום ולא יניח שאדם אחר ישתמש - ברכב מנועי, אלא אם יש על שימושו שלו או של האדם האחר באותו רכב פוליסה בת-תוקף לפי דרישותיה של פקודה זו.

(ב) העובר על הוראות סעיף קטן (א), דינו - מאסר שלושה חדשים או קנס 750 לירות.."

מיום 25.9.1976

תיקון מס' 2

1. ס"ח תשל"ה מס' 780 מיום 8.8.1975 עמ' 238 (ה"ח 1079)
2. חובת פוליסה לסיכוני צד שלישי
3. (א) בכפוף להוראות פקודה זו, לא ישתמש אדם – ולא יגרום ולא יניח שאדם אחר ישתמש – ברכב מנועי בדרך ציבורית, אלא אם יש על שימושו שלו או של האדם האחר באותו רכב פוליסה בת-תוקף לסיכוני צד שלישי לפי דרישותיה של פקודה זו.

20. סעיף 3 לפקודה מבהיר מהן הדרישות מהפוליסה ואיזו חבות היא מכסה:

הדרישה

3. (א) פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו היא פוליסה שהוציא מבטח שהיה מורשה בשעת הוצאתה והיא מבטחת את –

(1) בעל הרכב והנוהג בו - מפני כל חבות שהם עשויים לחוב לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק), ומפני חבות אחרת שהם עשויים לחוב בשל נזק גוף שנגרם לאדם על ידי השימוש ברכב מנועי או עקב השימוש בו; לעניין זה, "נזק גוף" ו"שימוש ברכב מנועי" - כמשמעותם בחוק;

(2) בעל הרכב הנוהג בו וכל אדם הנוהג בו בהיתר ממנו - מפני נזק גוף שנגרם להם בתאונות דרכים כמשמעותם בחוק.

1. עוד מבהירה הפקודה בסעיף ההגדרות כי "חבות טעונת ביטוח" היא החבות שיש לכסותה כאמור בסעיף 3 לפקודה, דהיינו חבות של בעל הרכב והנוהג בו הן כלפי עצמו והן כלפי נפגע צד ג' שנגרם לו נזק גוף על ידי או עקב הרכב (כגן: נוסע ברכב, הולך רגל). עוד נקבע בסעיף ההגדרות כי ההגדרה של "רכב מנועי" על פי הפקודה: "כמשמעותו בחוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים, תשל"ה-1975".
2. לשון אחר, קביעה משפטית לפיה אופניים חשמליים נופלים להגדרה של "רכב מנועי" כמשמעה בחוק הפיצויים, מחייבת אוטומטית את הנוהג בהם להוציא "פוליסת בת תוקף" המבטחת "חבות טעונת ביטוח" קרי: את נוהג האופניים מפני כל חבות שהוא עשוי לחוב בה לפי חוק הפיצויים לרבות נזק גוף שנגרם לאדם על ידי או עקב השימוש ברכב מנועי [סעיף 3(א)(1)] והמבטחת את בעל הרכב הנוהג בו מפני נזק הגוף שנגרם לו עצמו בתאונת דרכים [סעיף 3(א)(2)].
3. ואולם, הלכה למעשה אין בנמצא חברת ביטוח המוציאה פוליסות מעין אלו לאופניים חשמליים. לא זו בלבד, אופניים חשמליים אינם טעונים תעודת רישוי ממשרד התחבורה, הינם חסרי מספר רישוי וכפועל יוצא- רישום כלשהו, אינם דורשים רישיון נהיגה תקף על מנת לרכב עליהם. אדרבא, בנוגע לקושי זה הייתה תמימות דעים בשני פסקי הדין של בתי המשפט השלום שעסקו בסטטוס המשפטי של האופניים החשמליים, הגם אם הגיעו לתוצאות הפוכות (ראה פסק דינו של כב' השופט קליין סעיפים 22-23 וראה פסק דינו של כב' השופט נבו סעיף 20 שם גם מפנה לפסק דינו של בהמ"ש השלום בתל אביב).
4. עינינו הרואות, אפוא, כי נוצר מצב א-סימטרי בעטיו נוצרה לאקונה משפטית כאשר מחד, קיימת טענה שאף אושרה בפסיקה של בית משפט שלום כ"ס, לפיה אופניים חשמליים ="רכב מנועי" כמשמעו בחוק הפיצויים והפקודה ומאידך, אין כל אפשרות מעשית לבטח אותם בביטוח חובה בהתאם לדרישת הפקודה. כאמור, סוגיה זו עומדת כעת לפתחו של בית המשפט המחוזי בתביעה מאוחדת של מספרי נפגעים שסבלו נזק גוף כתוצאה מאופניים חשמליים ולא מן הנמנע כי תמצא גם פתרונה במסגרת עתירה לבג"צ שהוגש כנגד הרגולטורים: המפקח על הביטוח, משרד התחבורה, משרד המשפטים וכן כנגד קרנית (בג"צ 6917/17). ואולם מה הדין החל "במצב הביניים" השורר עד להסדרה רגולטורית של הסוגיה ?
5. מצב בו קיימת לאקונה משפטית עליה הצבענו לעיל, ועד למועד בו תהא הסדרה של הנושא אשר תיצוק תוכן לתוך הלאקונה שנוצרה, ומקום בו קיימות שתי חלופות פרשניות אפשריות על הסיטואציה שבפנינו: האחת, לראות ברוכב אופניים חשמליים שנפגע ממכונית כנוהג ברכב מנועי ואזי בהיעדר אפשרות להוציא פוליסת ביטוח חובה לאופניים, הוא יצא עם ידיו על ראשו, והשניה, לראות ברוכב אופניים חשמליים כהולך רגל ביחס לרכב שפגע בו ואזי יחסה תחת חוק הפיצויים- סבורני כי משיקולי מדיניות משפטית ראויה, ידה של הפרשנות השניה צריכה להיות על העליונה שכן הינה נותנת תחולה לחוק הפיצויים ומזכה את הנפגע בתאונת דרכים בפיצויים בשים לב למצב אליו נקלע: לאקונה משפטית שהינה יציר המציאות הנוהגת במחוזותינו.
6. בעניין זה ניתן להקיש דין דומה מההלכה בעניין רע"א 418/03 אסם תעשית מזון בע"מ נ' יעקב סמג'ה נט(3) 541 (להלן: " הלכת אסם") אשר קבעה כי בתחרות פנימית שבין שימוש ממעט (פריקה וטעינה) ושימוש מרבה (עליה וירידה לרכב) בתוך ההגדרה של "שימוש ברכב מנועי" תהא ידו של השימוש המרבה על העליונה. דומני כי הטעמים שצויינו לכלל פרשני זה כוחם יפה גם לענייננו. כוונתי בעיקר לנימוק החמישי מתוך חמשת הנימוקים שמנתה ההלכה בעמ' 561-561:

"... וחמישית, נראה כי גם התכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים עשויה להוסיף משקולת המטה את הכף לטובת ההכרה בזכות לפיצוי במקרי גבול. עמד על כך פרופ' אנגלרד בציינו כי "נקודת מוצא חשובה היא המטרה הסוציאלית של מעשה החקיקה, מטרה אשר הניעה את בתי המשפט לאמץ פרשנות ליברלית לטובת הנפגעים... לדעת בתי המשפט המדיניות הסוציאלית של החוק מושתתת על הרעיון של פיזור הנזק" (אנגלרד בספרו הנ"ל (מהדורה 2) [21], בעמ' 7). אכן, כדברי הנשיא ברק, "...גם לחוק סוציאלי... יש גבולות" (פרשת שולמן [6], בעמ' 858), אולם כפי שציין הנשיא שם, והדברים יפים גם לכאן, "עניין לנו בבעיה משפטית שאין לה פתרון חד-משמעי. בנסיבות אלה... יש להעדיף פתרון המעניק פיצוי לניזוק והמפזר את המעמסה של הפיצוי על הציבור, על פני פתרון השולל ממנו פיצוי או המטיל את המעמסה על מזיק אינדיווידואלי..." _הדגשות אינן במקור).

1. סבורני כי ניתן להקיש דין דומה לענייננו: בעיה משפטית שאין לה פתרון חד משמעי בכל הנוגע להגדרה של אופניים חשמליים כרכב מנועי לצרכי חוק הפיצויים. משכך ועד להסדרתה יש להעדיף את הפרשנות הנותנת תחולה לחוק הפיצויים והמעניקה פיצוי לניזוק, על פני זו שמותירה את המקרה מחוץ לגדריו. מסקנתי זו מקבלת משנה תוקף בשלב מקדמי של דיון בבקשה לתשלום תכוף בו ממילא אין צורך לקבוע ממצאים ולקבוע מסמרות בכל הנוגע לסוגיית החבות והזכאות על פי חוק הפיצויים.
2. כנגד נימוק זה יטען הטוען כי פרשנות של אופניים חשמליים ככלי רכב מנועי נותנת מזור ופתרון להולך הרגל הנפגע מהם שכן אז יכול הולך הרגל לתבוע את קרנית ויש ליתן לו עדיפות על פני רוכב האופניים שיוותר ללא פיצוי בכל מקרה בין אם נפגע במעורבות של רכב אחר שפגע בו ובין כתאונה עצמית. ראה בעניין זה סעיף 22 לפסק דינו של בית המשפט בכ"ס. טענה זו מבוססת על ההנחה כי להולך הרגל התמים תהא זכות תביעה כנגד קרנית שכן נפגע מרכב מנועי בלתי מבוטח.
3. דומני כי הטענה לפיה להולך הרגל תהא בכל מקרה עילת תביעה כנגד קרנית בהתאם לחוק הפיצויים, אינה נקיה מספקות כלל ועיקר ואסביר כוונתי; כידוע, זכאותו של הולך רגל כזה קבועה בסעיף 12 לחוק הפיצויים כאשר לנוהג אין ביטוח "לפי פקודת הביטוח". או אז קמה לקרנית זכות חזרה עצמאית על הנוהג חסר הביטוח בהתאם לסעיף 9 לחוק הפיצויים. זכות חזרה זו מבוססת על אשמו של הנוהג/מתיר השימוש שאפשר שימוש ברכב שאינו מבוטח על פי הפקודה, ובכך חשף את כל מי שנפגע עקב השימוש ברכב הלא מבוטח (נוסעי הרכב או הולכי הרגל) לנזק גוף מבלי שיש בנמצא חברת ביטוח המכסה נזק זה. במצב דברים זה, הפיצוי בגין נזקיו של הנפגע התמים (שלא ידע ולא יכול היה לדעת שהרכב לא מבוטח) נופל על כתפי הציבור כולו באמצעות קרנית- קרן סטאטוטורית ולזו האחרונה קיימת זכות חזרה כנגד הנוהג חסר הביטוח.
4. ואולם האם הרציונל העומד מאחורי זכות חזרה זו שריר וקיים גם במקרה שבו לנוהג לא הייתה כל אפשרות טכנית ומעשית לבטח את האופניים שהפסיקה רואה בהן ככלי רכב מנועי לכל דבר ועניין, הגם שהרגולטור לא הסדיר את נושא הרישוי והביטוח של כלים אלו מחד ואולם לא מנע השימוש בהם בכבישי הארץ מאידך? כאמור, שאלה זו מחזירה אותנו לא-סימטריה עליה הצבענו לעיל ודומני כי זהו גם מקור הקושי לקבוע כי להולך הרגל הנפגע מאופניים חשמליים בהכרח קיימת עילה תביעה כנגד קרנית, וזאת מאחר ואין כל ערבותא כי מנגד, לקרנית קיימת זכות חזרה כנגד אותו רוכב אופניים. לא מן הנמנע כי המשמעות האופרטיבית של קביעה זו, תהא הטלת הנטל של מימון עלות פיצויים לנפגעי גוף מאופניים חשמליים על כתפי הציבור. האם זוהי המדיניות המשפטית הראויה? בכך יש להניח יעסקו הערכאות שהנושא מונח לפתחן.

ב. סוגיית הנזק נכון לשלב המקדמי של הבקשה לתשלום תכוף

1. בהתאם לסעיף 5 (ב) לחוק הפלת"ד, דיון בבקשה לתשלום תכוף מתמקד בשלושה: צרכי ריפוי, צרכי מחיה וצרכי סיעוד של הנפגע בתאונת דרכים. וזו לשון הסעיף:

"מי שחייב בפיצויים לפי חוק זה ישלם, כחלק מהם, לנפגע או למי מהתלויים בו, תוך 60 ימים מקבלת דרישתו בכתב –

1)הוצאות שהוציא הנפגע לצורכי ריפויו, לרבות הוצאות אשפוז בבית חולים;

2)תשלומים חודשיים שיהיה בהם כדי לספק, עד להחלטה הסופית בענין הפיצויים, את צורכי ריפויו של הנפגע וסיעודו ואת צורכי מחייתו ומחיית בני משפחתו שפרנסתם עליו או את צורכי מחייתם של התלויים בו, לפי העניין; התשלומים לצרכי מחיה ייקבעו תוך התחשבות בהכנסתו של הנפגע עובר לתאונת הדרכים, ובלבד שאם הכנסתו עלתה על ההכנסה המרבית תילקח בחשבון ההכנסה המרבית בלבד."

צרכי ריפוי/ הוצאות רפואיות:

המבקש העיד כי את הטיפולים קיבל על שמו של תספיי ומשכך חברת הביטוח של המסעדה בה עבד נשאה בהוצאות האשפוז. יחד עם זאת לבקשה צורפו צירף מספר קבלות בסך 1,431 ₪ שהמבקש נשא בתשלומן. לשלב המקדמי בו מצוי ההליך מצאתי לנכון להכיר בסכום זה לטובת המבקש.

צורכי המחיה

צרכי מחיה נקבעים תוך התחשבות ברמת חייו של הנפגע עובר לתאונה. רמת חייו נקבעת על פי שיעור השתכרותו לפני התאונה ועל פי כלל הכנסותיו "מכל מקור אחר" בתקופה שקדמה לתאונה, ככל שאלה שימשו אותו לצורכי מחיה וככל שאינם עולים על "ההכנסה המירבית" כמשמעותה בסעיף 4 לחוק. ראה מספרו של המלומד ריבלין בע"מ 824. "כמו כן נקבע כי אין להביא בחשבון מקורות מחייתו של הנפגע את תגמולי הביטוח הלאומי שעשוי היה לקבל שכן חוק הפיצויים אינו מטיל חובה לפנות בתביעה לקביעת נכות ושנית ההסדר המשמש את התשלום התכוף הוא הסדר "המאזן הטכני" של המצוי קרי מקורות המחיה העומדים בפועל לרשות הנפגע. במסגרת הליך זה אין נדרשים לשאלת הפגיעה התפקודית, לעצם היכולת להשתכר, וגם לא ליכולת הבלתי ממומשת להשיג מקורות מחיה אחרים. המאזן נערך על פי מכלול ההכנסות של הנפגע, יהא מקורן אשר יהא, אך לא על פי ההכנסות שבפועל לא באו לידיו- תהא הסיבה לכך אשר תהא. ראה מספרו של המלומד א' ריבלין , תאונות הדרכים- תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, תשע"ב -2012, בע"מ 828).

1. ומן הכלל אל הפרט; המבקש הציג תלוש שכר בודד לחודש 03/16 על שם זהות של אחר. בסיכומיו טען בא כוחו כי יש למבקש ילד ואישה באריתראה אותם מפרנס הגם שלא בא זכרם של תלויים אלו בטופס הבקשה עצמה. למעשה ניתן לומר כי המבקש לא צירף כל תיעוד תומך לבקשה. ואולם, המבקש שוהה בישראל קרוב לעשר שנים, משנת 2008. הגם שלא צלח להמציא אישורי שכר על שמו, ניסיון החיים מלמד והדעת נותנת כי המבקש משתכר בישראל במשך העשור בו שוהה בישראל שאם לא כן, ובהיעדר כל מקור הכנסה אחר או זכויות סוציאליות כמו שיש לאזרחי ישראל, לא היה לו ממה להתקיים כל התקופה בה שוהה בישראל מבלי שחוזר למדינת מושבו. אמנם, השכר משולם כפי הנראה על זהות של אחר וייתכן וחלקו או אף כולו משולם בצורה בלתי מוצהרת ואולם זהו תוצר של המצב העגום ולעיתים הבלתי אפשרי שהינו מנת חלקם של מהגרי העבודה הבלתי חוקיים בישראל, בעיה שאף היא טרם מצאה את פתרונה. גם העובדה כי המבקש אינו זכאי לכל גמלה מטעם המל"ל הגם שהתאונה ארעה לגרסתו בדרכו מהעבודה לביתו, שהרי אינו מוכר כעובד חוקי בישראל, אין בכוחה כדי לאיין את זכאותו לקבל צרכי מחיה מינימליים במסגרת הבקשה.
2. כאמור, המבקש נפגע פגיעה רב מערכתית קשה, היה מאושפז 70 ימים במהלכם נותח מספר פעמים, ואף לדיון בבית המשפט הגיע כאשר הינו מתהלך בצליעה ונתמך בקב. לא יכול להיות ספק כי בהיותו עובד כפיים (פועל במסעדה) אשר כושר השתכרותו מבוסס על כושר פיזי, הינו משולל כושר השתכרות מזה תקופה ארוכה, מה שמקשה עליו להתפרנס ולהתקיים, בין אם הינו בעל משפחה מחוץ לישראל ובין אם לאו.
3. לאור כל המקובץ לעיל, מצאתי לנכון להורות למשיבה להקדים למבקש תשלום תכוף בסך של 20,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד. בהחלטתי זו לקחתי בכלל חשבון כי תביעה עיקרית בעניינו של המבקש כבר הוגשה וזכאותו תתברר במסגרתה, וכי נכון להיום חלפו שנתיים ממועד התאונה ועל כן המבקש יהא מנוע מלעתור בבקשה נוספת לתשלום תכוף אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו (ראה סעיף 5ה(ב)-(ג) לחוק הפיצויים ).
4. במאמר מוסגר אציין כי אף אם יכשל המבקש להוכיח במסגרת תביעתו העיקרית נתוני הכנסה כפי שטוענת המשיבה, אזי שבכל מקרה הפיצוי בגין ימי האשפוז הרבים הוא לבדו מגיע לסך של כ- 25,000 ₪ במקרה דנן וזאת עוד מבלי שנלקח בחשבון הפיצוי בגין אחוז הנכות ככל שתוותר למבקש. ודוק, בהחלטתה מיום 5/3/18 מינתה כב' הרשמת לבדיקת המבקש שני מומחים רפואיים: בתחום האורטופדי והנוירולוגי וזאת במסגרת התביעה העיקרית ואולם המבקש טרם נבדק על ידם.

סוף דבר

1. לאור כל המקובץ דלעיל, באתי למסקנה כי יהא זה נכון וראוי להקדים למבקש תשלום תכוף בסך של 20,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% אשר ישולמו בשלב זה על ידי המשיבה 2.
2. אשוב ואדגיש כי אין בדיון לעיל כדי להוות הכרעה שיפוטית כלשהי בסוגיית החבות בכל הנוגע למעמדם המשפטי של האופניים החשמליים כרכב מנועי. כל שצויין הוא לצרכי בקשה זו בלבד ועל כן זכויותיה של המשיבה 2 בכל הנוגע לסוגיה זו שמורות לה בתביעה העיקרית.
3. הסכומים ישולמו בתוך 21 יום מתום פגרת הפסח שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ט"ז ניסן תשע"ח, 01 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.