1. הנאשמת הורשעה על פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון "פתוח", בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום, בניגוד להוראות חוק התקנים, תשי"ג 1953 (להלן: "חוק התקנים").
2. בהתאם למפורט בכתב האישום, העבירות בהן הורשעה הנאשמת הינן ייבוא, שיווק ומכירה של מצרכים שאינם עומדים בדרישות התקן הרשמי, בניגוד להוראות סעיפים 9(א) ו – 17א(א)(1) לחוק התקנים.
3. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, הייתה הנאשמת חברה פרטית, אשר עסקה בייבוא ומכירה של צעצועים ומשחקים. כתב האישום המקורי הוגש גם כנגד גב' אורית דלוה, אשר שימשה בתקופה הרלוונטית כמנהלת פעילה בנאשמת וזאת מתוקף תפקידה כמנהלת ייבוא.
4. במסגרת הסדר טיעון אשר גובש בין הצדדים, הוסכם כי כתב האישום כנגד גב' דלוה ימחק, וכי הנאשמת תחזור בה מכפירתה ותודה במיוחס לה בכתב האישום. בין הצדדים לא גובשה הסכמה עונשית ולעניין זה טענו הצדדים, בטיעון פתוח, בכתב ובעל פה.
5. כתב האישום אוחז 4 סעיפי אישום, כמפורט להלן:
   1. עפ"י סעיף האישום הראשון, ביום 16.02.14, ביצעו מפקחים מטעם המאשימה ביקורת בחנות "עידן 2000" בבאר שבע, ונטלו 6 תחפושות שונות (אשר מספרי הדגם שלהן מפורטים בכתב האישום). עפ"י בדיקה של מכון התקנים, נמצא, כי כל אחת מן התחפושות האמורות אינה עומדת בדרישות התקן הישראלי, בסעיף הדליקות.
   2. עפ"י סעיף האישום השני, ביום 17.02.14, ביצעו מפקחים מטעם המאשימה ביקורת, בחנות "עידן 2000" בראשון לציון, ונטלו 2 תחפושות שונות (אשר מספרי הדגם שלהן מפורטים בכתב האישום). עפ"י בדיקה של מכון התקנים, נמצא, כי כל אחת מן התחפושות האמורות אינה עומדת בדרישות התקן הישראלי, בסעיף הדליקות.
   3. עפ"י סעיף האישום השלישי, ביום 18.02.14, ביצעו מרכזת תקינה בכירה ועובדת מטעם המאשימה ביקורת, בחנות ברח' יד חרוצים 16 בירושלים, ונטלו תחפושת אחת (אשר מספר הדגם שלה מפורט בכתב האישום). עפ"י בדיקה של מכון התקנים, נמצא, כי התחפושת אינה עומדת בדרישות התקן הישראלי, בסעיף הדליקות.
   4. עפ"י סעיף האישום הרביעי, ביום 27.02.14, ביצעו מפקחים מטעם המאשימה ביקורת מפקחים "Toys R Us" במתחם שפיים ונטלו 2 תחפושות שונות (אשר מספרי הדגם שלהן מפורטים בכתב האישום). עפ"י בדיקה של מכון התקנים, נמצא, כי כל אחת מן התחפושות האמורות אינה עומדת בדרישות התקן הישראלי, בסעיף עובי האריזה.
6. לאור האמור, ייבאה הנאשמת ומכרה שלא כדין מוצרים שאינו מתאים לדרישות התקן הישראלי החל עליו וביצעה ארבע עבירות על חוק התקנים.

טיעוני הצדדים לעונש:

1. כאמור לעיל, הצדדים הגישו טיעוניהם לעונש בכתב והשלימו הטיעונים בעל פה.

טיעוני המאשימה:

1. לטענת המאשימה, הליקויים בהם עסקינן הינם בעלי חומרה רבה, לאור טיב הליקוי, ריבוי המקרים ופיזורם וכן טיב המוצר המיועד לילדים מעל גיל 3 ומסכן אותם.
2. המאשימה הזכירה, כי העמידה בתקן נועדה לשמור על ערכים חברתיים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק התקנים, קרי שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו, ולטענתה הנאשמת במעשיה ובמחדליה הסבה פגיעה משמעותית לערכים מוגנים אלו.
3. ביחס לנאשמת, נטען כי מדובר חברה ותיקה, הפועלת מאז שנת 1999, ומכאן שהייתה מודעת לחובותיה בהתאם לחוק התקנים ולמשמעויות הנגזרות מכך.
4. ב"כ המאשימה הפנתה לעונשים הקבועים בחוק (בעניינה של הנאשמת שהינה תאגיד, כפל הקנס המירבי, לפי הקבוע בסעיף 17א(ד) לחוק, דהיינו 452,000 ₪ לעבירה, וכן לתיקון חוק התקנים, שנכנס לתוקפו ביום 01.01.22, שעל אף שאינו חל בענייננו, מעיד לטענת המאשימה על מדיניות ההחמרה בענישה של המחוקק.
5. לטענת המאשימה, יש לראות בכל אחד מארבעת האישומים בכתב האישום, כאירוע נפרד ויש לקבוע בעניינו מתחם ענישה נפרד.
6. לטענת המאשימה, מתחם הענישה ההולם באישום הראשון, ביחס לשיעור הקנס, נע בין ע"ס 120,000 – 160,000 ₪, באישום השני בין 80,000 – 120,000 ₪, באישום השלישי בין 70,000 – 110,000 ₪ ובאישום הרביעי בין 80,000 - 120,000 ₪. זאת, בצירוף התחייבות כספית.
7. לעניין מדיניות הענישה הנוהגת, הפנתה המאשימה לפסיקה (ת"פ 58446-07-17 מ"י נ' צעצועי דניאל בע"מ ואח'; ת"פ 3877-04-18 משרד הכלכלה והתעשייה נ' האחים ג'רייס בנוי ונכסים בע"מ ואח'; 41308-12-17 מ"י נ' היפרטוי בע"מ ואח'; ת"פ 42313-12-17 מ"י נ' ח.ל. צעצועים בע"מ ואח'; ת"פ 42287-12-17 מ"י נ' א.ר.ז צעצועים בע"מ ואח'; ת"פ 14208-08-17 מ"י נ' או.איי. גי שיווק והפצה בע"מ ואח'; ת"פ 64162-07-17 מ"י נ' שירז תעשיות בע"מ ואח'; ת"פ 30714-01-18 מ"י נ' אלקטרוניקה הר-ציון בע"מ ואח'; ת"פ 16212-12-13 נציגת היועמ"ש לממשלה במשרד הכלכלה נ' אורות העמקים בע"מ ואח' ופסק הדין בערעור ע"פ 42030-08-21 אורות העמקים ואח' נ' מ"י).
8. לטענת המאשימה, לא הציגה הנאשמת נסיבות קונקרטיות לקולא, שיש בהן בכדי להצדיק הקלה בעונשה, זאת למעט הודאתה, נטילת האחריות והבעת החרטה.
9. עוד טענה המאשימה, כי על בית המשפט לגזור על הנאשמת ענישה אפקטיבית, אשר תרתיע הן את הנאשמת עצמה והן את הרבים מביצוע עבירות על חוק התקנים.
10. סופו של דבר, עתרה המאשימה, כי בית המשפט יגזור על הנאשמת את העונשים הבאים: בגין הרשעתה באישום הראשון – קנס ע"ס 130,000 ₪, בגין הרשעתה באישום השני – קנס ע"ס 100,000 ₪, בגין הרשעתה באישום השלישי – קנס ע"ס 90,000 ₪ ובגין הרשעתה באישום הרביעי – קנס ע"ס 100,000 ₪. זאת, בצירוף התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירות דומות, על מלוא סכום הקנס, למשך 3 שנים.

טיעוני ההגנה:

1. לטענת הנאשמת, המאשימה ביקשה לייחס לה בטיעוניה נסיבות מחמירות, אשר אינן עולות מכתב האישום, וזאת אין לאפשר. נטען, כי לא יוחס לנאשמת ביצוע העבירות בנסיבות מחמירות.
2. עוד נטען, כי המאשימה ייחסה לכל הליקויים דרגת חומרה גבוהה, מבלי להבחין בין סוגי הליקויים השונים שהתגלו. כך, נטען כי בתחפושת אליה מתייחס האישום השלישי, נמצא ליקוי בודד, מתוך 15 תתי סעיפים שנבדקו, וכי ליקוי הדליקות שנמצא הוא בקטגוריית "זקנים, שפמים, פאות ומסכות" ולא בגוף התחפושת, מה שמצמצם את פוטנציאל הפגיעה. כן, נטען כי הליקוי שנמצא בשתי התחפושות להן מתייחס האישום הרביעי, הוא בעובי האריזה ובחריגה מזערית, ליקוי שלא מהווה כל סיכון לבריאות הציבור ובטיחותו.
3. זאת ועוד, טענה ההגנה, כי מיד עם קבלת הודעת משרד הכלכלה החזירה הנאשמת את הסחורה המשווקת וכן פרסמה "הודעה לציבור" בשלושה עיתונים יומיים כנדרש.
4. לטענת הנאשמת, יש לראות בכלל האישומים כ"אירוע יחיד", לצורך קביעת מתחם הענישה, שכן מבחן הקשר ההדוק שנקבע בפסיקה מתקיים בענייננו, נוכח סמיכות הזמנים, והיותם של המעשים דומים ומהווים חלק מתוכנית עבריינית אחת (בהתאם לע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מ"י [פורסם בנבו] (להלן: "פס"ד ג'אבר).
5. לטענת ההגנה, עצם ניהול ההליך הפלילי כנגד הנאשמת היווה הרתעה משמעותית עבורה, בפרט נוכח העובדה שהיא נעדרת עבר פלילי, למעט הרשעה אחת בעבירת תכנון ובנייה ישנה מלפני 13 שנים, אשר אינה רלוונטית לענייננו.
6. עוד טענה ההגנה, כי מעשיה של הנאשמת מגבשים אחריות מנהלית ולא פלילית, כי לא היה מקום כלל להגיש כתב אישום כנגדה, וכי לפיכך יש לקבוע מתחם ענישה מקל עד מאוד בעניינה. בהקשר זה נטען, כי מצופה היה מהמאשימה שתעשה הבחנה בחומרת העבירות המובאות לדין הדורשות את התערבות בית המשפט, וכי לו הייתה פועלת המאשימה כאמור, היה מסתיים עניינה של הנאשמת בעיצום כספי עד לגובה של 25,000 ₪ וללא הכתם של הרשעה פלילית.
7. לטענת ההגנה, יש להבחין בין עניינה של הנאשמת לבין פסקי הדין שהוגשו ע"י המאשימה, מבחינת חומרתם ונסיבותיהם. לטענת הנאשמת, מתחם הענישה הראוי נע בין ענישה צופה פני עתיד בדמות התחייבות ועד קנס ע"ס 25,000 ₪.
8. כן, נטען כי יש לשקול לקולא את חלוף הזמן מן המועד בו בוצעו העבירות, בשנת 2014, ועד למתן גזר הדין, אשר נבע לטענתה מהתנהלות המאשימה, וכן בין מועד הביקורות עד למועד הגשת כתב אישום, ביום 20.12.17. בהקשר זה נטען לעינוי הדין שנגרם לנאשמת, וכן לכך שאין המאשימה יכולה לטעון לחומרה יתרה נוכח השיהוי בהגשת כתב האישום. כן, הוזכר כי הנאשמת הודתה במיוחס לה, נטלה אחריות על העבירות והביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ובהקצאת משאבי הציבור. לבסוף נטען, כי יש לשקול את הפגיעה הכלכלית שנגרמה לנאשמת כתוצאה ממשבר הקורונה ולעובדה שנוכח הסגרים והמגבלות בחגי פורים בשנים 2020 – 2021, ספגה הנאשמת ירידה של 40% במכירות ומצבה הכלכלי בשפל.

דיון והכרעה:

הערכים המוגנים שנפגעו:

1. העבירות אותן ביצעה הנאשמת, יבוא ומכירת מצרך שאינו עומד בתקן, חמורות וטומנות בחובן סכנה לשלום הציבור, לבריאותו ולביטחונו. האינטרס הציבורי הוא להבטיח, כי ימכרו בישראל מוצרים העומדים בתקן. בפסק הדין שניתן ב - בג"צ 53/96 תשלובת ח. אלוני בע"מ ואח' נ' שר התעשיה והמסחר ואח', נקבע: "תכליתו של תקן היא הבטחת רמה נאותה לטיבם ולאיכותם של מצרכים ושל תהליכי עבודה, והצפייה היא כי קביעתם של תקנים תדרבן יצרנים ומשווקים לייצר ולשווק מוצרים העומדים בדרישות התקנים שנקבעו".
2. הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירות בהן הורשעה הנאשמת הינם שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו (סעיף 8(א)(1)(2) לחוק התקנים). התקינה הנקבעת ע"י מכון התקנים, נועדה להבטיח רמה נאותה של טיב ואיכות המצרכים.

מידת הפגיעה בערכים המוגנים בענייננו:

1. בענייננו ובאשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה בית המשפט מתחשב בטיב המצרך, בזהות הלקוחות הפוטנציאלים, במהות הליקוי, בכמות התחפושות שהוחזקו ושנמכרו ובמניע הכלכלי שבביצוע העבירה.
2. הנאשמת אשר מייבאת ומוכרת צעצועים ותחפושות פעלה בניגוד להוראות חוק התקנים והעמידה את ציבור הצרכנים, ילדים מעל גיל 3, בסיכון פוטנציאלי לפגיעה בגוף. עפ"י כתב האישום, הנאשמת ייבאה ומכרה תחפושות שלא עמדו בדרישות התקן הרישמי ונתגלו בהן ליקויים אשר ב – 9 מתוכן התבטאו בדליקות, ו – 2 תחפושות נוספות בהן התגלה ליקויי בדרישת עובי האריזה.
3. בקביעת מידת הפגיעה בערכים המוגנים, יש לשקול לחומרה את העובדה שהתחפושות הלקויות נמכרו והופצו ע"י הנאשמת במספר מקומות שונים ובכך היקף ופוטנציאל החשיפה של ציבור הלקוחות להן היה רב יותר; את העובדה שעיקר הליקויים שנמצאו היו בקריטריון הדליקות; בכך שמדובר בתחפושת לילדים מגיל 3 ומעלה, המונח על גופם או על פניהם (גם אם מדובר באביזר בלבד) ועלול היה לגרום להם נזק גופני ויתכן שגם נזק חמור.
4. מאידך, יש לשקול את העובדה שעסקינן בתחפושות בודדות (11 במספר), וכן את העובדה שב – 2 מבין התחפושות, הליקוי היה בעובי האריזה ובחריגה מינורית, קרי ליקוי בעל רמת סיכון פחותה בהרבה מדליקות.
5. לפיכך, לנוכח כמות התחפושות, פיזורן הגיאוגרפי, טיב הליקויים וזהות הצרכים הפוטנציאליים, אני קובעת כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא בינונית.

מדיניות הענישה הנוהגת וקביעת מתחם הענישה:

1. לעניין מתחם הענישה, אומר תחילה כי מקובלת עליי עמדת הנאשמת, לפיה אף שעסקינן בארבעה אישומים, במועדים ובמקומות שונים, ניתן לראות בהם "אירוע יחיד" בהתאם להלכה שנקבעה בפס"ד ג'אבר, הואיל ומתקיים בענייננו מבחן "הקשר ההדוק"; שהרי, כל ארבע הביקורות בוצעו בין התאריכים 16 – 24 בחודש פברואר 2014, התחפושות המפורטות בכתב האישום יובאו כולן ונמכרו ע"י הנאשמת, באותו פרק זמן, ולכן נוכח סמיכות הזמנים והקשר בין האירועים, ניתן לראות בכולם חלק מ"תוכנית עבריינית אחת". אשר על כן, אין מקום לקבוע מתחם ענישה עבור כל אחד מן האישומים, אלא מתחם ענישה כולל לכולם יחד.
2. מאידך, איני מקבלת את עמדת ההגנה, כי יש לקבוע ששיקול דעתה של המאשימה בניהול הליך פלילי חלף הליך מנהלי כנגד הנאשמת היה שגוי ובלתי מידתי, וכי לפיכך יש לקבוע שמתחם הענישה נע בין עונש צופה פני עתיד לבין קנס ע"ס 25,000 ₪. המאשימה נהנית מחזקת התקינות של הרשות, ובהתאם לחזקה זו הפעילה את שיקול דעתה כדין, בסמכות, במידתיות ומטעמים ענייניים. חזקה זו לא נסתרה. יתרה מכך, כפי שניתן ללמוד מן הפסיקה הנוהגת, אין עניינה של הנאשמת חריג, וכדוגמתה מנהלת המאשימה הליכים פליליים כנגד נאשמים אחרים בנסיבות דומות.
3. עיינתי בפסיקה שהוצגה לפניי במסגרת הטיעונים לעונש ובגזרי דין נוספים. ברי, כי אין נסיבותיו וחומרתו של מקרה אחד זהה לאלו של מקרה אחר. מצאתי להתייחס למספר מקרים מהם ניתן ללמוד מטעמי על מדיניות הענישה הנוהגת, כמפורט להלן:
   1. ת"פ 41308-12-13 מ"י נ' היפרטוי בע"מ – מכירה והחזקה לשם מכירה של מצרך שהינו 2 תחפושות בניגוד לתקן, נגזר על הנאשמת במסגרת הסדר טיעון "סגור" קנס ע"ס 70,000 ₪ והתחייבות ע"ס 100,000 למשך 3 שנים.
   2. ת"פ 42313-12-17 מ"י נ' ח.ל. צעצועים בע"מ – מכירה והחזקה לשם מכירה של מצרך שהינו 2 תחפושות בניגוד לתקן, כאשר הליקוי שנמצא הוא בדליקות. נגזר על הנאשמת במסגרת הסדר טיעון "סגור" קנס ע"ס 40,000 ₪ והתחייבות כספית ע"ס 100,000 ₪ למשך 3 שנים.
   3. ת"פ 42287-12-17 מ"י נ' א.ר.ז צעצועים, מכירה והחזקה לשם מכירה של מצרך שהינו 8 תחפושות, מהות הליקוי הוא דליקות. נקבע מתחם ענישה הנע בין 25,000 – 75,000 ₪, התחייבות ונגזר על הנאשמת, שהורשעה עפ"י הודאתה, קנס ע"ס 30,000 ₪ והתחייבות ע"ס 25,000 ₪ למשך 3 שנים.
   4. ת"פ 20310-10-09 מ"י נ' יהב כפר השעשועים בע"מ – מכירת מצרך (צעצועים) בניגוד לתקן, הליקוי הוא באריזה, נגזר על הנאשמת בהסדר טיעון "סגור" קנס ע"ס 10,000 ₪ והתחייבות ע"ס 10,000 למשך שנתיים.
   5. ת"פ 49003-06-17 מ"י נ' דניאל צעצועים בע"מ, ייבוא ומכירת מצרך (100 נדנדות ו – 27 צעצועי רכיבה "בימבה") בניגוד לתקן. נגזר על הנאשם במסגרת הסדר טיעון "סגור", קנס ע"ס 120,000 ₪ והתחייבות ע"ס 50,000 ₪ למשך 3 שנים.
   6. ע"פ 42030-08-21 אורות העמקים חב' לשיווק ויבוא חומרי חשמל בע"מ ואח' נ' מ"י – הנאשמים הורשעו לאחר ניהול הוכחות בעבירות של יבוא ומכירת מוצר שינו עומד בתקן ושהינו מוצרי חשמל, בגזר הדין שניתן בשלום קבע בית המשפט מתחם ענישה שבין 100,000 - 500,000 ₪ לחברה וגזר על החברה קנס ע"ס 150,000 ₪ והתחייבות ע"ס 50,000 ₪ למשל 3 שנים. כן, נגזר הדין על אורגנים בחברה. ערכאת הערעור, הפחיתה את סכום הקנס והעמידה אותו, בעניינה של החברה ע"ס 75,000 ₪.
4. בעניינו, המדובר כאמור בייבוא ומכירה של 11 תחפושות שאינן עומדות בתקן, ל – 4 חנויות שונות ברחבי הארץ. מהות הליקוי ב – 9 מתוכן הוא בקריטריון הדליקות וב – 2 הנוספות הוא בעובי האריזה. התחפושות מיועדות לילדים, מעל גיל 3. התחפושות נאספו חזרה לאחר הביקורות.
5. בנסיבות הפורטות לעיל, אני קובעת מתחם ענישה הנע בין 50,000 – 150,000 ₪ והתחייבות כספית.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות והעונש המתאים לנאשמת:

1. בעניינה של הנאשמת שלפניי, יש לשקול לקולא את העובדה שבחרה להודות בעבירות המיוחסות לה וליטול אחריות על מעשיה. בכך, חסכה הנאשמת בזמן שיפוטי ובזמנם של העדים.
2. כמו כן, יש לשקול את העובדה שבעברה של הנאשמת הרשעה אחת ישנה, שאינה ממין העניין ולמעשה ניתן לראות בעבירות בהן הורשעה כמעידה חד פעמית אשר אינה מאפיינת אורחותיה.
3. עוד יש לשקול את חלוף הזמן שבין מועד הביקורות (פברואר 2014, לבין מועד הגשת כתב האישום (שלהי שנת 2017), ומאז ועד היום.
4. הנאשמת שיתפה פעולה באופן מלא עם הרשויות ופעלה להסרת המחדל מיד לאחר שנודע לה על הביקורות. עוד למדתי מפי ב"כ הנאשמת על השפעתו המרתיעה של ניהול הליך הפלילי על הנאשמת.
5. עוד יש להתחשב במשבר הקורונה העולמי ובהשלכותיו על כלל המשק, לרבות הנאשמת, זאת גם אם לא הוצגו נתונים ברורים באשר למצבה הכלכלי של הנאשמת.
6. לאור כלל הנסיבות המפורטות לעיל, אני קובעת כי יש לגזור את עונשה של הנאשמת ברף הנמוך – האמצעי של מתחם הענישה, בכל הנוגע לשיעור הקנס וכן יש לקבוע עונש צופה פני עתיד בדמות התחייבות כספית, אשר ירתיע את הנאשמת מלשוב ולבצע את העבירות.

סוף דבר:

1. לאור כלל הנימוקים שפורטו לעיל, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים שלהלן:
2. קנס כספי בסך 80,000 ₪.

לבקשת הנאשמת ובהעדר התנגדות המאשימה, אני מורה כי הקנס ישולם ב – 48 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 01.07.22 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.

1. התחייבות כספית ע"ס 80,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מלבצע את העבירה בה הורשעה. גב' אורית דלוה, מורשית חתימה בנאשמת, תצהיר בשמה של הנאשמת.
2. ניתן צו להשמדת המוצגים שנתפסו, אשר יכנס לתוקף בחלוף תקופת הערעור. ככל שיוגש ערעור, המוצגים ישמרו עד לסוף ההליך.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ב, 27 ינואר 2022, במעמד הצדדים.