1. בפניי בקשת המבקשת (הנתבעת) להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בעניינה של המשיבה (התובעת) בהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

טענות הצדדים

1. על פי כתב התביעה, נפגעה המשיבה ביום 13.9.17, בתאונת דרכים, שהינה תאונת עבודה (להלן: "התאונה"). כתוצאה מן התאונה נחבלה בצווארה ובגבה.
2. המשיבה פנתה למיצוי זכויותיה במל"ל.

ביום 17.4.18 קבעה הועדה הרפואית למשיבה נכות זמנית בשיעור 20%, וציינה במסקנותיה כי "הועדה תתייחס לעבר הרפואי הקשור לע"ש מתני בקביעת הנכות הסופית".

ביום 13.2.19 נקבעה למשיבה נכות צמיתה בשיעור של 10%, כתוצאה מהתאונה, לפי סעיף 37(7) לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני.

1. המבקשת עותרת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית, ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט לבדיקת התובעת. לטענתה, עיון בתיק המל"ל ובפרוטוקול הוועדה מיום 13.2.19 מעלה כי בקביעת הנכות הצמיתה לא התייחסה הועדה כלל לעברה הרפואי של המשיבה, בתחום האורטופדי, וזאת חרף העובדה שהועדה מיום 17.4.18 ציינה במסקנותיה כי תינתן התייחסות לעבר הרפואי במסגרת קביעת הנכות הצמיתה.
2. המבקשת טוענת כי הועדה שגתה כשייחסה את מלוא נכותה של המשיבה לתאונה, ולא נתנה התייחסות לעברה הרפואי הקודם של המשיבה, כאשר קיים תיעוד רפואי ממנו עולה כי המשיבה סבלה במשך שנים רבות מבעיות בעמ"ש צווארי מותני, עובר לתאונה, מה גם שהמשיבה עצמה ציינה בפני הועדה מיום 17.4.18 כי "הכל החמיר מאז התאונה" – דהיינו, גם לשיטת המשיבה עצמה, היא סבלה עוד קודם מבעיות, אלא שאלה החמירו כתוצאה מן התאונה.

לטענת המבקשת, כל מצבה הרפואי של המשיבה מקורו במצב רפואי קודם, ולמצער, חלק משמעותי מן הנכות שנקבעה למשיבה הינו בשל מצב קודם.

1. עוד טוענת המבקשת, כי המסמכים הרפואיים הרלוונטיים מעברה של המשיבה לא עמדו בפני הוועדה מיום 13.2.19. עיון במסמכים אלה, המצויים בתיקה הרפואי של המשיבה, מלמד כי המשיבה סבלה מבעיות בעמ"ש בכלל ובעמ"ש תחתון עם פרסטזיות לגפיים בפרט, וזאת במשך שנים עוד טרם התאונה נשוא התביעה דנן, ובכלל זה פגיעה בתאונת דרכים מיום 26.8.15.

כך, יש לקבוע כי מסמכים אלה לא עמדו בפני הועדה שקבעה את נכותה הצמיתה של המשיבה, ואם יטען כי בפני הוועדה עמד תיקה הרפואי המלא של המשיבה, הרי שהעדר התייחסות כלשהי מטעם הועדה לעברה של המשיבה, ודאי על רקע אמירת הועדה מיום 17.4.18, מהווה פגם המצדיק העתרות לבקשה להביא ראיות לסתור.

1. בתגובתה, טוענת המשיבה כי מלוא עברה הרפואי עמד בפני הועדה, בדומה לכל תיק שנידון בביטוח לאומי, אלא שהועדה לא מצאה לנכון לנכות בגין מצב קודם, ואין בכך כל בעייתיות.

עוד מציין ב"כ המשיבה כי אמנם ממסמכי העבר עולה כי המשיבה התלוננה בעבר על כאבים בגב, אולם רק לאחר התאונה עלו תלונות על הגבלה בתנועות. לשיטתו, אין למשיבה עבר רפואי עשיר כנטען, מדובר בתלונות עבר בודדות ולא מתמשכות, וייתכן והמשיבה סבלה מכאבים חולפים וחבלות יבשות, ללא הגבלה כלשהי, אשר לא עלו כדי נכות, שהתגבשה אך ורק לאחר וכתוצאה מן התאונה נשוא התביעה. מכאן, כי המקרה דנן אינו מצדיק העתרות לבקשה להביא ראיות לסתור, ודאי בשים למגמת הפסיקה, לפיה יש להעתר לבקשה שכזו רק במקרים חריגים.

דיון והכרעה

1. סעיף 6ב לחוק קובע:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו"

בע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה (24.7.91) נקבע כי רשות להביא ראיות לסתור קביעה על פי דין תינתן במקרים מיוחדים וחריגים בלבד, כגון מקרים בהם חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע ממועד קביעת נכותו, או במקרה בו לא עמדו בפני הוועדה עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו של הנפגע טרם התאונה, ואשר אילו היו עומדות בפני הוועדה היו מביאות לתוצאה שונה. הנטל להוכיח כי קיימת הצדקה להיעתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור רובץ לפתחו של הטוען לקיומם של טעמים לכך (רע"א 1193/90 מדינת ישראל נ' הפול (18.7.91)).

בהתאם להלכה הפסוקה, ייעתר בית המשפט לבקשה להביא ראיות לסתור במקרים חריגים ומיוחדים, תוך שיש לבחון כל מקרה לגופו ורשימת המקרים איננה רשימה סגורה (רע"א 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ ואח' (6.12.1985)).

1. לאחר שעיינתי במכלול החומר שהונח בפני ביהמ"ש, וכן עיינתי בפרוטוקולים והחלטות ועדות המוסד לביטוח לאומי, באתי לכלל מסקנה כי במקרה דנן יש מקום להיעתר לבקשה.

אשר לחומר הרפואי שעמד בפני הועדה הרפואית, מתוך פרוטוקול הועדה מיום 13.2.19, לא ניתן לקבל מענה לשאלה מהו החומר שהונח בפני הועדה, ועל כן לא ניתן להסיק האם הועדה הרפואית במועד זה היתה מודעת לעברה הרפואי הרלבנטי של המשיבה, אם לאו.

עניין זה מתחדד לאור העובדה שלפרוטוקול הועדה הראשונה, מיום 17.4.18, צורף נספח המפרט את המסמכים הרפואיים אשר היו מונחים בפניה, שם פורטו 19 מסמכים, בעוד שבפרוטוקול הועדה השניה, מיום 13.2.19 צויין כי בפני הועדה עמד רק "פרוטוקול נפגעי עבודה 15.11.18". מכאן יש להסיק כי בפני הועדה מיום 13.2.19 לא עמדו המסמכים הרפואיים הנוגעים למצבה הרפואי הקודם של המשיבה.

1. יתרה מכך, גם המסמכים הרפואיים שעמדו בפני הועדה הראשונה, מיום 17.4.18, הינם חלקיים. שכן, בנספח זה לא צויינו מספר מסמכים רפואיים רלבנטיים, אליהם הפנתה המבקשת בבקשתה, ובתוך כך תיעוד ביקורי המשיבה בקופת החולים מאוחדת:
2. ביקור אצל ד"ר רונן דבי, מומחה לאורתופדיה, מיום 26.6.06 , בו צויין "מזה מספר שנים כאב גב תחתון ללא הקרנה לגפים תחתונות.. לאחרונה החמרה, בבדיקת הגב: רגישות פאראוורטברלית".
3. ביקור אצל ד"ר רנד נחשון, מומחה לאורתופדיה גב ועמוד שדרה מיום 18.11.10, בו צויין כי מעיון בבדיקת mri משנת 2008, נראים בלטי דיסק משמעותיים, וכן צויין כי "כאב הגב התחתון והעכוזים הם ללא ספק תולדה של המחלה הבסיסית כולל הגלבת (כך במקור) טווחי התנועה ורגישות במפרקים בצוואר ובעמוד השדרה המתני...".
4. ביקור אצל ד"ר חלדרוב אדוארד, אורתופד, מיום 14.10.15, לאחר ת"ד מיום 26.8.15 שם צויין "למישוש רגישות בגב תחתון עם הגבלה בתנועות".

לצד תיעוד זה, הוגש תיעוד בדבר ביקורים נוספים בהם התלוננה התובעת על כאבי גב.

1. זאת ועוד, העובדה כי הועדה הראשונה מיום 17.4.18 ציינה במפורש כי התייחסות למצב הקודם תעשה במסגרת קביעת הנכות הצמיתה, בעוד שהועדה השניה מיום 13.2.19 לא ציינה דבר בעניין זה (לא ביצעה ניכוי ולא שללה ניכוי), יחד עם העובדה כי לא פורט על ידי ועדה זו דבר בעניין המסמכים הרפואיים הנוגעים למצבה של המשיבה לפני התאונה, מביאה למסקנה כי בניגוד לאמור במסקנות הועדה מיום 17.4.18, כי התייחסות למצב קודם תעשה כאמור, במסגרת קביעת הנכות הצמיתה, הרי שהועדה מיום 13.2.19 לא עשתה כן, ולא התייחסה כלל למצבה הרפואי הקודם של המשיבה.
2. עיון במסמכים שהוצגו על ידי המבקשת מעלה כי לו היו מסמכים אלה מונחים בפני הועדה, ולו היתה הועדה מתייחסת לסוגיית המצב הקודם, יכול והיה בהם כדי להשפיע על החלטת הועדה ולשנותה, שכן מדובר במסמכים העוסקים בתלונות וממצאים הנוגעים נגיעה ישירה לאופי הנכות ממנה סובלת המשיבה. יתר על כן, לדידי, העובדה שבפרוטוקול הראשון צויין כי תינתן התייחסות למצב הקודם בעת קביעת הנכות הצמיתה, מלמדת כי הועדה היתה ערה לכך שבעניינה של המשיבה קיים מצב קודם, המצריך התייחסות כזו או אחרת, אלא שכאמור התייחסות שכזו לא ניתנה בהחלטת הועדה שקבעה את נכותה הצמיתה של המשיבה.
3. טענת ב"כ המשיבה כי מן המסמכים הרפואיים אליהן הפנתה המבקשת עולה כי טרם התאונה מדובר היה בתלונות בלבד מצד המשיבה, ללא הגבלות תנועה, אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי המבקשת, כפי שפורטו לעיל, מהם עולה גם טרם מועד התאונה נשוא התביעה אובחנו אצל המשיבה הגבלות בתנועה (2010, 2015), וזאת עקב בלטי דיסק משמעותיים ותאונת דרכים קודמת.
4. מכל אלה, עלה בידי המבקשת להניח את דעתי כי קביעת הועדה מיום 13.2.19, בעניין נכותה הצמיתה של המשיבה כתוצאה מן התאונה נשוא התביעה, נעשתה מבלי שניתנה מטעמה התייחסה לעברה הרפואי הרלבנטי של המשיבה, כפי שהוא עולה ממסמכים רפואיים שהוצגו, ובניגוד למסקנת הועדה הראשונה בעניינה, מיום 17.4.18. עוד עולה כי בפני הועדה לא הונחו מסמכים רפואיים רלבנטיים, אשר יכול והצגתם היתה מביאה לשינוי בקביעת הועדה באשר לשיעור נכותה של המשיבה. משכך, דין הבקשה להתקבל, ועל כן הנני מורה כדלקמן:

הנני מורה על מינויו של ד"ר דוד הנדל, מבית החולים שערי צדק בירושלים, טלפון 02-6555608 כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדיה.

1. המומחה יקבע ממצאים לגבי מצבה הרפואי של התובעת בעקבות האירוע מיום 13.9.17 ובמיוחד יתייחס ל:
   1. האם לוקה התובעת כיום בנכות, ואם כן, לאיזה תקופה ומה שיעור הנכות. כמו כן מתבקש המומחה לחוות דעתו ביחס לשאלת קיומה של נכות זמנית, ואם ישנה – מהו שיעורה ולאיזה פרק זמן. 
   2. המומחה יתייחס לקשר שבין התאונה ובין המצב התובעת נכון להיום, וכן לקשר אפשרי בין מצבה של התובעת קודם לתאונה לבין נכותה כיום, ככל וקיימת.
   3. האם תהיה התובעת זקוקה לטיפולים רפואיים בעתיד, ואם כן - מה הם סוגי הטיפולים ומה היא העלות המשוערת של טיפולים אלה לפי המחירים הנכונים להיום.
   4. האם יש לצפות לשיפור או להחמרה במצבה בעתיד.
2. בעלי הדין רשאים להעביר למומחה כל מסמך רפואי שבידיהם למעט חוות דעת מומחים.

המומחה יציין בחוות דעתו אילו מסמכים היו בפניו לצורך מתן חוות הדעת.

1. שכ"ט המומחה יעמוד על הסך של 4500 ש"ח +מע"מ.

בשלב זה הנתבעת תישא בשכר טרחת המומחה.

1. חוות הדעת תימסר לביהמ"ש ולבעלי הדין ככל האפשר תוך 60 יום מהיום.
2. בעלי הדין רשאים להפנות למומחה שאלות הבהרה תוך 30 יום ממועד קבלת חוות הדעת והמומחה מתבקש להשיב תוך 15 יום נוספים.
3. תחשיב נזק מטעם התובעת יוגש עד ליום 14.5.20.

תחשיב נזק מטעם הנתבעת יוגש עד ליום 28.5.20.

1. נקבע לקד"מ בפניי ביום 14.6.20 בשעה 10:30.

ניתנה היום, כ' חשוון תש"פ, 18 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.