בפני תביעה לתגמולי ביטוח בגין ביטול נסיעה לחו"ל מתוקף פוליסה לביטוח נסיעות לחו"ל, שרכשה התובעת אצל הנתבעת. השאלה המתעוררת במסגרת התביעה שבפניי הינה האם האירוע בעטיו נאלצה התובעת לבטלה נסיעתה לחו"ל מכוסה על פי תנאי הפוליסה?

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. בתאריך 7.7.17 או בסמוך לו רכשה התובעת טיול לסין בין התאריכים 11.9.17 ועד 19.9.17 (להלן: הנסיעה).
2. בתאריך 14.7.17 נפלה התובעת, נחבלה בברך ימין ונבדקה במיון ללא עדות לשברים (להלן: הנפילה). הנפילה מתועדת בתעודה רפואית מיום 6.9.17 שצורפה ל-נ/2, המתייחסת לבדיקת התובעת מיום 17.7.17.
3. בתאריך 19.7.17 רכשה התובעת פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל מספר 600023906717 (נ/1 - מפרט הפוליסה; נ/4 - תנאי הפוליסה; להלן: הפוליסה) בו ביטחה הנסיעה, לרבות ביטולה.
4. תקופת הביטוח על פי הפוליסה הינה מתאריך 11.9.17 עד 19.9.17 (בהתאם להצהרת נציג הנתבעת בפרוטוקול מיום 18.6.18, עמוד 5, שורות 8-9).
5. בתאריך 20.9.17 שלחה התובעת לנתבעת "טופס הגשת תביעה בגין ביטול / קיצור נסיעה" (נ/2 - להלן: הטופס), בו ביקשה פיצוי בהתאם לפוליסה בגין ביטול הנסיעה, עקב פציעה בשתי כפות רגליה, שנגרמה בשל הסרת פלסטרים מכפות רגליה (להלן: הפציעה). לבקשה צורפה תעודה רפואית מיום 6.9.17, המתייחסת לבדיקת התובעת מיום 6.9.17 והמתעדת הפציעה.
6. בתאריך 25.10.17 דחתה הנתבעת התביעה שבטופס בטענה כי המקרה נופל תחת החריגים בפוליסה, כפי שנרשם ב-נ/3:
7. הפציעה אינה "אירוע תאונתי" ולא הובילה לאשפוזה (סעיף 3.3.1.1 לתנאי הפוליסה);
8. האירוע בגינו הוגשה התביעה התרחש שלא בתקופת הכיסוי של הפוליסה, שכן מספר ימים לפני רכישת הפוליסה, התובעת נפלה כמתואר בסעיף 2 לעיל (סעיף 8.2.1 א. ו-ד. לתנאי הפוליסה).

דיון והכרעה

1. עדותה של התובעת, כי הפציעות בכפות רגליה הן הגורם לכך שנאלצה לבטל הנסיעה מהימנה עלי. התובעת היתה נרגשת מאוד במהלך עדותה וניכר הקושי שלה לתאר את שעבר עליה, אך יחד עם זאת עדותה היתה אותנטית ואמינה. לעדות זאת מצאתי תימוכין בראיות הבאות:
   1. תעודה רפואית מיום 6.9.17 שצורפה ל-נ/2, בה נרשם ביחס לאירוע מיום 6.9.17, כי מדובר בכוויות בכפות רגליים ועור מבוקע וחסר, הגורמים לכאבים קשים ביותר וכי להערכת דר' עמרי לובובסקי החתום על התעודה, יעבור חודש לפחות עד שתתחיל לדרוך באופן סביר;
   2. תעודה רפואית מיום 10.9.17 שצורפה לכתב התביעה, בה נרשם כי בשבוע החולף סבלה התובעת מפצעים בכפות הרגליים, שהוחמרו בהליכה ולכן נמנעה מלדרוך על רגליה;
   3. עדות התובעת תואמת מה שכתבה בטופס, בו נרשם כי בשל דלקת ברגליה הדביקה מדבקות מיוחדות ולאחר שהסירה אותן "כל העור משני רגלי נטלש פצע דרגה 3 כאב טופת כל יום חבישה בשני רגלי" (כך במקור - ז.ד.ל).
   4. עדות התובעת תואמת פניה נוספת שלה לנתבעת, מתאריך 23.11.17, בה שבה וציינה כי הסיבה לביטול הנסיעה הינה החתכים ברגליה וכי הרופאים אסרו עליה לדרוך על רגליה.
   5. עדות התובעת תואמת אף מה שכתבה בסעיף 3.ו. לכתב התביעה, כי החלימה מנפילתה וכי כשבוע לפני הטיול נפצעה בשתי רגליה וזו הסיבה לביטול הטיול.
2. על פי תנאי הפוליסה ישולמו תגמולי ביטוח בגין "ביטול נסיעה עקב תאונה של המבוטח... שרופא קבע כי כתוצאה ממנה על המבוטח לבטל את הנסיעה ולהישאר בישראל" (סעיף 3.3.1.2 לפוליסה).
3. מהראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו בפני אני קובעת כי הפציעה הינה תאונה, שכן מדובר "בהיזק גופני בלתי צפוי מראש הנגרם במשך תקופת הביטוח" במישרין על ידי התובעת, "אשר מהווה הסיבה היחידה, הישירה והמיידית... לטיפול רפואי אחר המכוסה על פי פוליסה זו". בהקשר זה אציין, כי יש לראות בהסרת הפלסטרים מרגליה של התובעת אמצעי אלימות פיזי חיצוני וגלוי לעין, אף שנעשה על ידה ושלא במזיד.
4. אני קובעת כי הנסיעה בוטלה עקב תאונה של התובעת, אשר רופא קבע כי כתוצאה ממנה עליה לבטל הנסיעה ולהישאר בישראל. דברים אלו עולים מהתעודה הרפואית מיום 6.9.17 שצורפה ל-נ/2, המתייחסת לבדיקת התובעת מיום 6.9.17 וכן מהתעודה הרפואית שצורפה לכתב התביעה מיום 10.9.17. לאור זאת, קמה לתובעת הזכות לקבל תגמולי ביטוח בהתאם לסעיף 3.3.1.2 לפוליסה.
5. אני דוחה טענת הנתבעת על העדר כיסוי ביטוחי בשל הנפילה, שכן לא עלה בידי הנתבעת להוכיח קשר כלשהו בין הנפילה לבין התאונה, בעטיה נאלצה התובעת לבטל נסיעתה. על פי הפסיקה,

"הכלל הבסיסי בתביעות ביטוח לעניין נטלי הוכחה, הינו כי על המבוטח להוכיח את קרות מקרה הביטוח, ואילו על המבטח, הטוען לפטור מאחריות, להוכיח קיומו של חריג לאחריות הביטוחית" [ס' 8 לפסק דינה של כב' השופטת יעל רז-לוי ב-רתק (ב"ש) 21622-08-12 שרה מירוצניק נ' ביטוח ישיר (2.1.13) והאסמכתאות שם].

הנטל על הנתבעת להוכיח, כי הנפילה מקיימת החריג לאחריות. הנבעת לא עמדה בנטל זה.

1. אני דוחה טענת הנתבעת על העדר כיסוי ביטוחי מהנימוק שמדובר בהחמרה של מצב קיים, מאחר שדברי התובעת, כי התאונה (בעטיה נאלצה לבטל הנסיעה) לא קשורה לכאבים בכפות הרגליים, מהם סבלה בתקופה שלפני רכישת הפוליסה (שצויינו ב-נ/5) - מהימנים עלי. מצאתי תימוכין לדברי התובעת הן בתעודה הרפואית שצורפה לכתב התביעה (מיום 10.9.17) והן בתעודה הרפואית שצורפה ל-נ/2, בה נרשם כי מדובר בכוויות בכפות הרגליים ועור מבוקע וחסר - דברים התואמים גרסת התובעת בטופס והן לדבריה בעמוד 2, סעיף 3.ו. לכתב התביעה. דברי התובעת אף עולים בקנה אחד עם התעודה רפואית נ/5 בה נרשם כי התובעת סובלת מכאבים בכפות הרגליים - להבדיל מכוויות, עור מבוקע וחסר כמפורט ב-נ/2, שהובילו לביטול הטיול. הגיונם של דברים, כי התובעת, שחפצה עד מאוד בנסיעה לסין, לא היתה נרשמת לטיול אם היתה יודעת שקיימת בעיה רפואית העלולה למנוע זאת ממנה - תומכים אף הם בגרסתה.
2. בשולי הדברים אציין כי הטענה לפיה מדובר בהחמרה של מצב קיים נטענה לראשונה בכתב ההגנה ולא היוותה עילה לדחיית התביעה, כפי שעולה מ-נ/3. על פי הפסיקה - חובה על הנתבעת לנמק כל נימוקי הדחיה בהזדמנות הראשונה [ר' החלטת כב' הש' רובינשטיין, כתוארו אז, ב-רע"ב 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חביב אסולין (4.5.06)].

סוף דבר

התביעה מתקבלת.

לטענת התובעת, ההוצאות ששולמו על ידה עבור רכישת הטיול מסתכמות בסך של 3,090 ₪ כעולה מהקבלה שצורפה לכתב התביעה. הנתבעת דחתה התביעה באופן כללי ולא טענה לגבי סכום זה באופן פרטני. גבול האחריות הקבוע בפוליסה לביטול נסיעה הינו 3,000 ₪. נכח הפער הקטן בין התשלום בפועל לגבול האחריות לא מצאתי לנכון להידרש לסוגיה זו ומשכך, התובעת זכאית להחזר סך 3,000 ₪ בגין רכישת הטיול בהתאם לגבול האחריות בפוליסה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 20.9.17 - יום הגשת טופס התביעה לנתבעת - ועד לתשלומם בפועל. לסכום זה יתווספו הוצאות בסך 500 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ח, 21 יוני 2018, בהעדר הצדדים.