1. בתאריך 20.12.17 הוגשה על ידי המבקש בקשה לביטול צו הריסה מנהלי ולעיכוב ביצועו. הבקשה נסמכת על שורה של טענות המפורטות בה.
2. על פי החלטתי, בתאריך 21.12.17, הוגשה תגובת המשיבה לבקשה וממנה עולה כי בקשתו של המבקש לביטול צו ההריסה נדונה כבר בפני שלש ערכאות ונדחתה על ידי בית המשפט העליון בתאריך 10.12.17.
3. בהתאם לסעיף 2(ב) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי)-תש"ע-2010(להלן: "התקנות"), בקשה לביטול צו הריסה מנהלי תפרט באופן מלא את כל ההליכים המנהליים והמשפטיים, בכל הערכאות, בעניין הבנייה או השימוש שאליהם מתייחס הצו, ויצורפו אליה העתקים של כל הצווים, פסקי הדין וההחלטות הנוגעים לעניין.
4. הבקשה אשר הוגשה על ידי המבקש אינה מזכירה כלל כי נערכו דיונים בעניין בקשה זו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון וודאי שלא צורפו אליה הפרוטוקולים וההחלטות שניתנו בערכאות אלו.
5. בהתאם לסעיף 6 לתקנות, בית משפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות ואשר על כן דינה של בקשה זו להידחות ללא קיום דיון.
6. למעלה מן הצורך, אציין כי בבקשה לא מצוינות כל נסיבות חדשות שיש בהן על מנת להביא לדיון מחדש בבקשה שנדחתה אך לפני מספר ימים על ידי בית המשפט העליון. הנסיבה החדשה היחידה המצוינת בבקשה היא פרסום שינוי יעוד מתאריך 20.11.17. אולם החלטות בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון ניתנו לאחר מועד זה ולאחר שב"כ המבקש העלה טענה זו בדיון אשר התקיים בבית המשפט המחוזי.
7. לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
8. המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ח, 24 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.