הצדדים הסמיכוני לפסוק בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, עם נימוקים קצרים ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות והחומר שהוגש.

לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו, כך לטענת התובע, כתוצאה מפתיחת דלת רכב הנתבעים שעמד באותה העת בחניה באופן שפגע ברכבו החולף של התובע.

עיון בנזק שנגרם ברכב התובע מעלה כי הנזק הוא בדלת ימין קדמית ובדלת ימין אחורית (ת/1). יש בכך להעיד כי חלקו הקדמי של רכב התובע חלף את רכב הנתבעים טרם נפתחה הדלת באופן מלא שאם לא כן, ניתן היה לצפות לפגיעה בחלקו הקדמי של רכב התובע.

חיזוק לאמור ניתן למצוא בדברי עדי הנתבעים עצמם שטענו כי נהג הנתבעים אך החל לפתוח את דלתו כאשר התרחשה התאונה.

עיון בתמונת המקום מלמד כי רכב הנתבעים חנה במקביל למדרכה בחניית נכים המסומנת בצבע כחול (נ/1). לטענת הנתבעים פתיחת הדלת נעשתה בתחומי השטח הכחול ומשכך לטענתם הפגיעה היא כתוצאה מנהיגת התובע באופן שהוא צמוד יתר על המידה לחניית הנכים.

בדקתי ומצאתי כי אין בסימון חניית הנכים כדי לאפשר פתיחת דלת באופן שאינו פולש לתוך הכביש וכי אין בחניה זו כדי לפטור את הנתבע 1 מאחריותו להסתכל במראה קודם לפתיחת הדלת לוודא שאין רכב חולף בנמצא. וכך לא עשה, לדבריו, ראשית פתח את הדלת ורק לאחר מכן הסתכל במראה או אז, כבר היה מאוחר מדי ומיד התרחשה הפגיעה. ומוטב כי דבריו יובאו כלשונם: "ש. אז מה אתה עושה? ת. פותח את הדלת, מסתכל במראה, הדלת איתי בידיים והוא מושך את הדלת".(פרוט' עמ' 6 ש' 12-13) וכן: "ש. מתי אתה רואה אותו? ת. כשהוא כבר בתוך האוטו שלי ותולש לי את הדלת" (פרוט' עמ' 6 ש' 7).

אשר על כן ולסיכום, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע נסע כדין בנתיבו ולא היה בכוחו למנוע את התאונה הואיל ודלת רכב הנתבעים נפתחה רק לאחר שחלקו הקדמי כבר חלף על פני רכב הנתבעים.

מכאן אני מוצאת אחריות של הנתבע 1 לקרות התאונה , אשר היה עליו לנקוט כל אמצעי זהירות קודם לפתיחת הדלת וזאת כהוראת תקנה 80 לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

לפיכך, דין התביעה להתקבל, בהתאם לנזקים שהוכחו בפני אני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובע בגין נזקיו סך של 8,092 ₪ , בתוספת אגרה בסך 374 ושכר טרחת עו"ד בסך 1,800 ₪.

כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יצברו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ח, 19 יוני 2018, בהעדר הצדדים.