10 דצמבר 2019

1. התובע, יליד 1964, מבקש כי פגיעה בכף ידו השמאלית, אשר אירעה לו ביום 29.5.2016 תוכר כ"פגיעה בעבודה"; שכן ביום 18.12.2016 דחה הנתבע את תביעתו.

התשתית העובדתית

2. לטענת התובע:

א. התובע החל לעבוד בחברת "שיבולת שירותי הדברה בע"מ" ביום 26.5.2016, לאחר שנפגש בשעה 8:00 בבוקר עם גב' יהודית פינקלס, בעלת החברה, בביתה שברעננה (להלן – יהודית). "בעלה (של יהודית- ד.י.) לוי נכח בפגישה".

ב. במהלך השיחה סוכם בין התובע לבין יהודית, כי יום עבודה של התובע יהיה בן 8 שעות, ושכרו השעתי יעמוד על סך של 40 ₪ לשעה, וסך הכל 320 ₪ ליום. עוד נאמר לתובע כי גם אם יסיים את עבודתו בטרם יעברו 8 שעות, יקבל שכר בעבור יום מלא.

ג. מיד בתום הפגישה, מסר התובע ליהודית פרטים הכרחיים לשם תחילת עבודתו, והוסע על ידי לוי לתל מונד לשם ביצוע עבודת הדברה. שם פגש את יואל, עובד נוסף של יהודית.

ד. ביום ראשון בשבוע, ה- 29.5.2016, הגיע התובע לרחוב קדושי השואה 28, דירה 27, בתל אביב, לשם התקנת רשת להרחקת יונים במסתור כביסה. עם התובע עבד עובד נוסף בשם מר משה לוי (להלן – משה).

ה. משה והתובע נכנסו לדירה דרך חלון האמבטיה למסתור הכביסה, והתחילו לקדוח כדי להתקין ווי תלייה בקיר וברצפה על מנת לתלות את כבל הפלדה שמהווה מסגרת לרשת. התובע קדח עם פטישון כמה חורים, וכאשר קדח בפינת המסתור בחלק שמתחבר לקיר הבית, המקדח נתפס בדבר מה, והסתובב עם כף ידו.

ו. ידו של התובע התנפחה אך חרף זאת, ולמרות הכאבים העזים, הוא המשיך בעבודתו כשמשה ממשיך לבצע את עבודות הקידוח.

ז. התובע המשיך לסבול מכאבים עד ליום ראשון שלאחר מכן, אז החליט ללכת לרופאת המשפחה, ושם התגלה כי הוא סובל משבר במסרק כף היד באצבע 4.

3. כתוצאה מהתאונה סבל התובע משבר במסרק כף היד הימני, באצבע 4.

4. ביום 16.6.2016 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה.

5. ביום 11.9.2016 נגבתה מהתובע עדות בפני חוקר הנתבע.

6. ביום 16.11.2016 נגבתה מיהודית עדות בפני חוקר הנתבע.

7. ביום 18.12.2016 התקבלה החלטת הנתבע על דחיית תביעתו של התובע, שכן לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו של התובע.

8. ביום 8.8.2017 דנה וועדת התביעות בפנייתו של התובע, והמליצה לשקול בשנית את החלטתו של פקיד התביעות כאמור. ביום 7.12.2017 התקבלה החלטת הנתבע, שלפיה לא מצאו לנכון לקבל את המלצת הוועדה, וכי הודעת הדחייה מיום 18.12.2016 בעינה עומדת. במכתב זה צוין כי הסיבות לדחייה המלצות הוועדה הן, כי לאחר בחינה שנייה של התיק, הוברר כי העד (משה) לא עבד עם המבוטח אצל אותו המעסיק, וכי המעסיקה טענה כי התובע היה פצוע טרם תחילת העבודה אצלה. לפיכך, מקום בו לא הוכח אירוע תאונתי במקום העבודה, ולא התקיימו יחסי עובד-מעביד, לא ניתן להכיר בפגיעה כתאונת עבודה.

9. ביום 21.12.2017 וביום 22.7.2018 הוגשו, בהתאמה, כתב התביעה וכתב ההגנה שבפנינו.

בכתב ההגנה נטען על ידי הנתבע, כי התובע לא נפגע במהלך עבודתו אצל יהודית, ומכל מקום מוכחש קיומם של יחסי עובד מעסיק בין יהודית לבין התובע.

10. ביום 12.11.2018 התקיים דיון קדם משפט בפני כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ'.

11. ביום 5.8.2019 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם העד מטעם משה; זאת בהמשך למכתבו של התובע לנתבע אשר הוגש ביום 27.5.2019 לתיק בית הדין.

12. ביום 26.11.2019 התקיים דיון הוכחות בפנינו, במהלכו נחקרו התובע, משה ויהודית. במהלך הדיון הוצגו המסמכים הבאים: טופס ב"ל 211 מיום 16.6.2016 (נ/1); הודעת התובע בפני חוקר הנתבע מיום 11.9.2016 (נ/2); תכתובת בין התובע ליהודית, מאפליקציית המסרונים "ווטאספ" (נ/3); חשבונית מס קבלה בעבור השרות הניתן ברח' קדושי השואה 28 בתל אביב מיום 5.6.2016 (נ/4); הודעת יהודית בפני חוקר הנתבע מיום 16.11.2016 (נת/5); מכתב שנשלח מאת "שיבולת הדברה" לנתבע, חתום על ידי יהודית (נת/6).

13. בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה. מכאן הכרעתנו.

דיון והכרעה

14. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עיינו בכל החומר שבתיק, התרשמנו מהעדויות השונות שנשמעו בפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים בסיכומים בעל פה, שוכנענו כי התובע נפגע תוך כדי ועקב עבודתו. להלן נפרט את נימוקינו.

קרות אירוע תאונתי בעבודה

15. התובע טען בפנינו (ע' 9 ש' 3-13) ועדותו עולה בקנה אחד עם עדותו בפני חוקר הנתבע (נ/2; ע' 3 ש' 4-11), כי נפצע מסיבוב המקדח, עת עבד בדירה בכתובת קדושי השואה 28 בתל אביב. טענתו של התובע לא נסתרה, ואף נתמכת בעדותו של משה אשר עבד עמו באותה דירה. בחקירתו הנגדית, נשאל משה על מה שאירע ביום התאונה (ע' 7 ש' 27). משה העיד, ועדותו לא נסתרה, כי "הפטישון נתפס, סובב לו את היד, הוא כמעט נפל... סובב לו את היד, משך אותו... באותו רגע היד שלו התנפחה, הוא הפסיק לעבוד..." (ע' 7, ש' 27-34). כאמור, עדותו של משה לא נסתרה ועלתה בקנה אחד עם האמור בתצהירו (ס' 5-6 לתצהיר של משה), ונמצאה מהימנה עלינו.

16. אמנם לטענת הנתבע, עיון בפרוטוקול ועדה רפואית מיום 8.8.2016 (אשר הוצג לראשונה בדיון ההוכחות)– כחודשיים וחצי לאחר האירוע התאונתי מגלה כי משה טען שאינו עובד שנים; ולפיכך משה כלל לא היה במקום התאונה; ואולם מצאנו לקבל את עדותו של משה, כי מעת לעת הוא מבצע עבודות בודדות, ובלשונו "מותר לי לעבוד יום פה ויום שם. לא עובד קבוע" (ע' 6 ש' 23-24, ע' 7 ש' 1-4), וכי ביום התאונה הוא נכח והיה עד לה. משה העיד, הן בתצהירו (ס' 3) והן בחקירתו הנגדית, ועדותו הייתה מהימנה עלינו, כי "שנינו היינו שם, איך לא אדע?" (ע' 7, ש' 26).

17. עדותו של משה מקבלת משנה תוקף, שעה שהן התובע (בכתב התביעה וכן בחקירת התובע אצל הנתבע ע' 2, ש' 19), והן דרור בעת שיחה טלפונית שבוצעה אליו בזמן חקירתה של יהודית בפני חוקר הנתבע (נת/5 ע' 3 וכן ש' 14-17), זאת בהמשך לדבריה של יהודית (נת/5 ע' 3, ש' 10-12) כי "אני שלחתי את ירמי ודרור שלח עובד שלו", כי התובע עבד עם אדם נוסף אשר ביצע את העבודות – משה לוי.

18. אנו ערים לאי דיוקים שהתגלו בין עדותו של התובע לבין עדותו של משה, לגבי שעת האירוע כאשר התובע העיד כי האירוע התרחש בשעות הבוקר ואילו משה העיד כי הדבר אירע "חושב צהריים, אחר הצהריים, אמצע היום", וכי האחרון לא זכר להגיד את הכתובת של מקום האירוע (ע' 8 ש' 1-5). אך לנוכח העובדה כי חלפו מיום האירוע כשלוש שנים וחצי, כמו גם העובדה שהעד מטעם התובע זכאי מהנתבע לקצבת נכות כללית עקב פוסט טראומה (ע' 6 ש' 19), לא מצאנו לזקוף הדבר לחובת התובע.

19. בד בבד, מצאנו כי עדותה של יהודית, עליה נסמך הנתבע, אינה קוהרנטית.

20. התובע העיד כי ביום שני או שלישי בשבוע (היינו ביום למחרת האירוע), פנה אל יהודית על מנת להעביר לה את הכסף; וכי כבר אז סיפר לה כי נפצע, אך מכיוון שחשב שזה יעבור ציין זאת בחצי פה (ע' 3, ש' 18 בחקירתו של התובע אצל הנתבע, וכן ע' 9 ש' 29-33 לפרוטוקול הדיון). יוער, כי אנו ערים לעובדה כי בתכתובת הווטסאפ מיום 29.5.2016 אין כל אזכור לתאונה. מכל מקום, יהודית העידה כי התובע העביר לה את הכסף רק ביום 5.6.2016, הוא היום בו הונפקה החשבונית למקבל השירות (נת/5 ע' 5, ש' 12-13). ברם, מתכתובת הווטסאפ עולה, כי ביום 30.5.2016 כתבה יהודית לתובע "אני עוזבת היום ב5 בבקשה להעביר את הכסף ודוקרנים", והנה, ביום 31.5.2016 כותבת יהודית לתובע "בוקר טוב כפי שבקשתי מחר יש עבודת יונים ולכן אבקש היום את הדוקרנים אין טעם לקנות מחדש תודה... תביא גם את החולצה אכבס כאן תודה". עינינו רואות, כי יהודית כבר איננה מבקשת את הכסף, ובוודאי שאינה 'מפצירה' בתובע כטענתה (ע' 15, ש' 11), ואף דומה כי בינה לבין התובע התקיים שיח בעל פה על כך שהדוקרנים נחוצים לה לעבודה נוספת ועל החולצה שנתנה לתובע בתחילת עבודתו. הדבר תומך בגרסתו של התובע, שלפיה נפגש עם יהודית כבר ביום 30.5.2016 ושוחח עמה כטענתו.

21. זאת ועוד, על אף שיהודית טענה כי היא מנפיקה חשבוניות כנגד תשלום (נת/5 ע' 5, ש' 11), הוברר מתכתובת הווטסאפ, כי החשבונית הונפקה על ידי יהודית ביום 5.6.2016. עם זאת, התובע כתב ליהודית ביום 5.6.2016 כי הוא יגיע "מחר בצהריים למשרדך" (נ/3); וגם יום ויומיים לאחר מכן לא עלה בידו של התובע להגיע אל יהודית, שכן בימים אלה הוא שהה בבית החולים, ורק ביום 8.6.2016 הגיע למשרדה של יהודית. ברי כי החשבונית הונפקה שלא כנגד תשלום, שהרי התובע לא הגיע אל יהודית ביום בו הונפקה החשבונית, והכסף הגיע לידיה של יהודית קודם לכן. ביום 8.6.2016 התובע הגיע ליהודית על מנת למלא טופס 101 בלבד.

22. לדעתנו, תכתובת הווטסאפ שבין התובע לבין יהודית, מתיישבת דווקא עם גרסתו של התובע, ומחזקת אותה, מאשר את גרסתה של יהודית אשר טענה בחקירתה אצל הנתבע כי "קבלה על העבודה בקדושי השואה יצאה רק ב-5.6.16 וזה אומר שזה היום שבו הגיע עם הצ'ק, כבר לא יכול להיות שהוא בא ב-30/5 והביא צ'קים" נת/5 ע' 5, ש' 11-13). מצאנו את עדותו של התובע בחקירתו הנגדית מהימנה, שעה שטען שמעולם לא קיבל לידיו את הקבלה (ע' 10, ש' 5-6), ובוודאי שזו לא הונפקה לידיו.

23. בנוסף, גם כאשר עדכן התובע את יהודית כי נפצע ביום 5.6.2016, האחרונה אמרה לו כי "ובשבת כאשר החזרת את הדוקרנים סיפרת (על הפציעה – ד.י.)..."(נ/3 מיום 5.6.2016). יוער כי הדוקרנים נלקחו מיהודית עובר ולשם ביצוע העבודה ביום 29.5.2016, והוחזרו אליה לאחר ביצוע העבודה. ודוק, התובע טען בחקירתו כי "הגעתי אליה עם הצ'קים מהעבודה, ואמרתי לה שנפצעתי ביד, ואולי אז קצת עבר לי ולא בדיוק אמרתי על הכאבים" (ע' 9, ש' 30-31). היינו, התובע אכן סיפר ליהודית על הפציעה כאשר החזיר את הדוקרנים, כך שברור שהדבר לא היה ביום שבת (28.5.2016), שכן העבודה בוצעה ביום ראשון ה- 29.5.2016.

24. לא נעלם מעינינו טענת יהודית, כי התובע הגיע כבר במוצ"ש עם יד חבושה (ע' 13 ש' 6-8), שכן נפצע ביום שישי במקום עבודה אחר (נ/3; 5.6.2016). דא עקא, יהודית טענה מחד גיסא, בפני חוקר הנתבע, כי התובע עבד אצל "מישהו שאני לא יודעת מי זה, רק שהעבודה התבצעה אצלו בהרצליה"(ע' 2 ש' 1-4) ומאידך גיסא, כי "הוא עשה עבודת רשת מאוד גדולה הוא גם אמר לי איפה ואני יכולה לבדוק את זה כי הוא עבד גם שם כעצמאי" (ע' 13, ש' 8-9).

25. אשר על כן, מצאנו כי יש לקבל את גרסתו של התובע, לעניין קרות האירוע התאונתי ביום 29.5.2016 בכתובת קדושי השואה 28, בתל אביב.

קיומם של יחסי עובד-מעסיק בין התובע לבין יהודית

26. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו ושמענו את סיכומי הצדדים בעל פה, הגענו למסקנה שלפיה בין התובע לבין יהודית התקיימו יחסי עובד-מעסיק, כפי שיפורט להלן.

27. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע החל את עבודתו אצל יהודית ביום 26.5.2019 כעובד שכיר (ע' 13 ש' 23-29; נת/5 ע' 1 ש' 5-12, ש' 19; ע' 13, ש' 4-5); אלא שיהודית טענה, כי לאחר יממה אחת של עבודה, החליט התובע כי ברצונו לעבוד בעבורה כעצמאי, ולכן, במועד התאונה, המוכחשת לטענתה, התובע כלל לא עבד אצלה (ע' 13, ש' 4-5). טענתה של יהודית מוקשית, ולפיכך לא מצאנו לקבל טענה זו.

28. ראשית, לא שוכנענו כי התובע עבד יום אחד כשכיר ויום אחד כעצמאי כטענתה של יהודית. אמנם האחרונה טענה, כי יום אחד עבד התובע ב"כובעו" כשכיר, ויום אחד ב"כובעו" כעצמאי (ע' 17, ש' 17-19). ברם, התובע נתבקש על ידי יהודית ביום 5.6.2016, למלא טופס 101 על מנת לקבל תשלום בעבור שני ימי עבודה. אילו אכן היה ממש בדבריה של יהודית, ואכן התובע עבד ביום ראשון ה- 29.5.2016 כעצמאי, אזי מדוע ביקשה יהודית "בבקשה תגיע למלא 101 כדי להכין כסף עבור יומיים" (נ/3; 5.6.2016)? מכל מקום, תשובתה של יהודית לפשר הדבר לא היתה מהימנה עלינו (ע' 16 ש' 24-28; ע' 17 ש' 1-4; (נת/5, ע' 6, ש' 9).

29. שנית, בהודעת הווטסאפ ביקשה יהודית מהתובע אך ביום 5.6.2016 לבוא ולמלא טופס 101, ואילו בחקירתה הנגדית טענה יהודית, כביכול התובע הגיע אליה לפני ה- 26.5.2016 למלא טופס 101, ובלשונה: "בנאדם מגיע אליך למשרד, ביום שלישי, סגרנו תאריכים... מילאתי לו טופס 101 והוא למחרת יצא לעבודה כרגיל..." (ע' 14, ש' 23-26). יודגש, כי על טופס 101 אשר נחתם על ידי התובע, מופיע התאריך 29.5.2016.

30. שלישית, התובע טען כי החל לעבוד כבר בבוקר יום 26.5.2016, זאת לאחר שפגש לראשונה את יהודית בביתה באותו הבוקר. ואכן, כפי שעולה מהתכתובת בין יהודית לתובע, ביום 25.5.2016, ביקשה יהודית מהתובע להגיע אליה באותו יום על מנת "שנרשום אותך פרטים וכו' וגם שנכיר לפני הכניסה לברכה..." וכן "לסגור פינות שהיקח (כך במקור – ד.י.) חולצה והסבר למחר..." (עמ' 1, נ/3), אלא שהתובע אמר ליהודית כי הוא איננו יכול להגיע ביום ה-25.5.2016 וכי יגיע למחרת בבוקר, נוכח העובדה שהוא באמצע יום עבודה, וכן כי בערב מתקיים חג ל"ג בעומר בו ישהה עם ילדיו ובלשונו של התובע "יהודית סליחה אני לא יכול לדבר גם כובד (כך במקור – ד.י.) וגם עם אנשים אפשר יותר מאוחר לכשאסיים אני לא יודע בדיוק מתי והיום לג בעומר הולך לילדים אז היום זה לא ריאלי מחר בבוקר מצידי ב6 בבוקר שוב סליחה" (נ/3 ע' 1). משכך, עדותה של יהודית בחקירתה הנגדית, שלפיה התובע "בא למשרד ביום רביעי או שלישי, בפועל הוא התחיל לעבוד ביום חמישי..." (ע' 13, ש' 26), אינה עולה בקנה אחד עם תכתובת הווטסאפ.

31. רביעית, תכתובת זו עומדת אף בניגוד למה שאמרה יהודית בחקירתה אצל הנתבע, כי התובע הגיע אליה ביום רביעי 25.5.16, כפי שעולה מיומנה (נת/5, ע' 2, ש' 6), וכן כי "נפגשנו אצלי בבית... אני לא בטוחה אם זה היה חמישי או שישי... סגרנו והוא הלך ממש לא עבד איתנו באותו יום..." (נת/5, ע' 1, ש' 12-17).

32. חמישית, התובע העיד כי לאחר יום עבודה בודד אחד עם יואל ה- 26.5.2016 , נרתע מן העבודה אצל יהודית, וביקש להפסיק לעבוד בעבורה (ע' 11 ש' 1-11). ואכן, כאשר יהודית שואלת את התובע ביום שישי ה- 27.5.2016 האם תוכל לשבץ אותו ביום שני 30.5.2016, ענה לה התובע כי "בינתיים לא אני אדבר איתך" וכן "אני צריך להחליט והאמת שאין לי עוד החלטה סופית לגבי העבודה אצלכם..." (נ/3). לפיכך, טענת יהודית כי התובע נעדר על דעת עצמו מהעבודה, זאת מכיוון שהחליט כי הוא איננו מעוניין לעבוד כשכיר, אלא כעצמאי (ע' 13, ש' 3-5; ע' 14 ש' 1-4) אינה מבוססת. יוער, כי בתכתובת זו לא נזכרת מילה על רצונו של התובע לעבוד כפרילנסר, או כעצמאי, ואף כאשר סיפר התובע ליהודית כי נפצע, זו לא אמרה לו מילה על כך שהוא עצמאי עתה, ושכך היה גם ביום א' 29.5.2016.

33. זאת ועוד, אם לשיטתה של יהודית התובע ביקש לעבוד החל מיום 29.5.2016 ואילך כעצמאי, ואם אכן היא אישרה לו לעבוד במתכונת האמורה חרף העובדה שנעדר על דעת עצמו ביום 27.5.2019 מהעבודה, כמו גם את השכר לשעה שביקש (ע' 17 ש' 15-19), אזי מדוע התובע ביקש שלא להמשיך לעבוד עמה (נ/3)?

34. שישית, במכתב הדחיה נכתב כי "ציינה המעסיקה כי כבר במוצ"ש היה פצוע וזה טרם תחילת העבודה אצלה"- טענה שאינה נכונה כפשוטה, כאשר אין חולק כי כבר ביום 26.5.2016 התובע החל בעבודתו בחברת שיבולת.

35. בשים לב לכללם של דברים, הגענו לכלל מסקנה שלפיה בין התובע לבין חברת שיבולת שירותי הדברה בע"מ התקיימו יחסי עובד-מעסיק.

36. אשר על כן, שוכנענו כי התאונה אירעה ביום 29.5.2016, תוך כדי ועקב עבודתו של התובע כשכיר בחברת שיבולת שירותי הדברה בע"מ.

37. מאחר שהתובע מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב כסלו תש"פ, (10 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.