1. לפני בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות –דרכים, התשל"ה – 1975, ולמינוי מומחה בתחום האורטופדי.
2. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 28.12.16, בגינה נחבל בעיקר בחזה, בעמוד השדרה הצווארי ובגב תחתון (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.
3. וועדה רפואית מיום 17.10.17, קבעה לתובע נכויות זמניות וכן נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 1.9.17, בגין כאבי צוואר, ולפי תקנה 37(5)(א).
4. בממצאי הוועדה ניתנה התייחסות לתאונה שאירעה לתובע בשנת 2010 שלאחריה סבל מכאבים בגב תחתון במשך מספר ימים.
5. אין מחלוקת שהתובע נפגע גם ב"צליפת השוט" בתאונה משנת 2008 ומעיון בתיק המוסד לביטוח לאומי - שהוצג במלואו - עולה שנאסף חומר רפואי משנת 2010 ואילך בלבד ובדיוני הוועדה לא ניתנה הדעת לתאונה משנת 2008.
6. לא למותר לציין שתאונה זו גם לא אוזכרה ע"י התובע בפנייתו למוסד לביטוח לאומי.
7. הלכה היא שבקשה להביא ראיות לסתור תיענה רק במקרים יוצאי דופן בהם יש חשש לעיוות דין הנובע מהתנהלות הוועדה הרפואית, במקרים בהם מתברר כי לא הונחו בפני הוועדה הרפואית שקבעה את הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע שאפשר שתהא להן השלכה על מסקנותיה, או במקרים בהם חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע לאחר שנקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית. (ראו רע"א 6023/14 רפעת פקיה נ' יוסי אספיר (30.12.14); וכן רע"א 8908/17 קרנית נ' פלונית (10.1.18)).
8. בנסיבות העניין, ברי שלא הונח בפני הוועדה מלא החומר הרפואי הרלוונטי, ויש להיעתר לבקשה.
9. החלטה בדבר זהות מומחה בתחום האורטופדי תצא בנפרד.

ניתנה היום, י"ג אדר א' תשע"ט, 18 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.