1. מונחת לפניי תביעה כספית לפיצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכבה עקב התנגשות עם רכב הנתבעות 1 ו-2, כתוצאה מתאונת שרשרת בה היה מעורב גם רכב נתבעות 5 ו-6.
2. על פי הנטען בכתב התביעה, עת עמד רכב התובעת בעצירה מוחלטת בפקק תנועה בכביש 4, הגיח לפתע רכב הנתבעים 1 ו-2 ללא שמירת מרחק כדין, פגע ברכב התובעת והדפו אל עבר רכב צד ג' והסב לו נזקים. לגרסת התובעת, טענת רכב הנתבעים 1 ו-2 היא כי הוא נפגע עוד קודם לכן על ידי רכב הנתבעים 3 ו-4 והוא עצמו נהדף לעבר רכב התובעת. הנתבעות 5 ו-6 אף הן היו מעורבות בתאונה לפי גרסת הנהגים. בתיאור נסיבות המקרה בטופס ההודעה של נהג התובעת, התרחשה תאונת שרשרת "בכביש 4 לכיוון צפון ליד צומת חוף הכרמל בחדרה. עמדתי בפקק ורכב נתקע ברכב שאחורי וזה פגע בי ואני פגעתי ברכב שלפניי יונדאי גטס פגע בפולו שעמד אחרי ופגע בי. אני פגעתי בנרסוס שלפניי". בצדו של הטופס, ציין נהג רכב התובעת "הפולו נתקע בי לאחר שהגטס נתקעה בו".

אשר לגובה הנזק, סך הכל נשאה התובעת בנזקי המבוטח בסך של 15344 ₪. הרכב נבדק מספר ימים בודדים לאחר האירוע. ניזוקו וטעוני תיקון בחזית – פח חזית ומאחור – מכסה מטען, פח אחורי וחיזוק לרצפת המטען. נדרשו בחזית עבודות פחחות בגובה של 1200 ₪ (מתוך סך הכל 2457 ₪ נזק מוקד חזית ובכלל זה תיקון מגן קדמי), בעוד מאחור עלות עבודות פחחות הסתכמה בסך של 2000 ₪ (מתוך סך הכל נזק לחלק אחורי – 9266 ₪ עת נדרש להחליף לוחית רישוי, סמל בסורג חזית, פנס ראשי שמאלי וימני, פגוש אחורי וכיוצ"ב). בתמונות שצורפו ניכרת פגיעה בחלק האחורי המלווה בעיוות הפגוש ומעיכתו ונפילת לוחית הרישוי.

1. הנתבעות 1 ו-2, רכב הפולקסווגן פולו, מבקשות לדחות את התביעה. לגרסתן, די לקרוא בטופס הודעת מבוטח התובעת כי רכב הנתבעות אינו אחראי לתאונה אלא רכב נוסף שנסע מאחוריו (רכב נתבעים 3 ו-4), פגע ברכב הנתבעות והדפו קדימה לעבר רכב התובעת. רכב הנתבעות עמד במקומו ורק כתוצאה מהפגיעה, נהדף כאמור לעבר רכב התובעת. בטופס הודעת המבוטח שמולא בסמוך לאירוע, צוין כי רכב נתבעות 1 ו-2 עמד ברמזור אדום, רכב הנתבעים 3 ו-4 פגע ברכב המבוטח מאחור והדף אותו על רכב התובעת שהיה לפניו.

הנתבעת 1 העידה כי היא הייתה בנסיעה והתקרבה לרמזור "היה פקק, עצרתי, הייתי רגועה לחלוטין...אני לא זוכרת אם עצרתי או הייתי במרחק עצירה, פתאום שמעתי בום מאחורה ונהדפתי לרכב קדימה. אני חושבת שהספקתי לעצור" (עמ' 8, ש' 15-17). היא אישרה שהרכב שלפניה, רכב התובעת, היה בעמידה. היא נשאלה "אמרת שלא היית בטוחה אם היית בעצירה מוחלטת ואחר כך אמרת שהייתי בעצירה, זמן שאת טוענת שקיבלת מכה מאחור מה היה המרחק בין הרכב שלך לבין הרכב שפגעת בו מאחור?" היא השיבה "קצר, אבל סביר" (עמ' 9, ש' 13-15).

בתמונות שצורפו לעיוני נקל לראות כי הפגיעה ברכב בפגוש האחורי היא ברמת השפשוף והפגוש שלם, ללא מעיכה או דחיסה. בחזיתו ישנו עיוות של הפגוש, דחיסתו, ותזוזת לוחית הרישוי כשהפגוש בצדו הימני התפרק קמעא. לא צורף דו"ח שמאי אולם בעדותה מסרה כי המשיכה לנהוג ברכב והיא לא השיבה אם הנזקים תוקנו ומסרה ששבוע לאחר מכן הרכב נלקח, אולם אביה העיד שהרכב לא תוקן (עמ' 10, ש' 31-32). כשנשאל אם הפעיל את הפוליסה וקיבל פיצוי מחברת הביטוח השיב כי קיבל פיצוי חלקי. הרכב לדבריו נכנס למוסך והשמאי העריך אותו כ"טוטלוס" וחברת הביטוח החליטה שהיא משלמת רק עבור החלק האחורי. הוא נשאל והשיב כי הייתה להם חוות דעת שמאית. כשנשאל מדוע זו לא הוצגה על מנת שבית המשפט יתרשם מהו סכום הנזק בחזית אל מול הנזק בחלק האחורי השיב כי "ברכבים ישנים אין משמעות למחיר של גודל הנזק, הנזק מקדימה יותר גדול מהחלק האחורי" עמ' 11, ש' 8-10). עם זאת, יש לציין כי חוות דעת הבוחן שצורפה ע"י נתבעת 6 מתייחסת לחוות דעת שמאי מיום 21.6.17 של רכב הנתבעת 1 עת נתבעת 6 היא נתבעת 2 המבטחת את שתי הנתבעות וחוות העדת הייתה מצויה בידה.

1. הנתבעים 3 ו-4 ביקשו לדחות את התביעה על הסף. לגרסתם הוא לא היה כלל מעורב בתאונה ומדובר בטעות של נהגת רכב הנתבעות 1 ו-2 שרשם מספר מוטעה ואכן התובעת ביקשה לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4, תחת הוספת נתבעות 5 ו-6.
2. הנתבעות 5 ו-6 אף הן מבקשות לדחות את התביעה. לגרסתן, בעת שנסעו בנתיבן כדין, הן פגעו קלות ברכב שלפניהן ללא הדיפה. לאחר הפגיעה הקלה, הרכב שלפניו החל להאיץ ופגע ברכב אחר. בטופס הודעת המבוטחת שמולא 3 חודשים וחצי לאחר התאונה נטען כי במהלך נסיעתה פגעה קלות ברכב שהיה לפניה ובלם בפתאומיות. לדבריה, לאחר שפגעה "ולא בגלל שפגעה", רכב צד ג' נתן גז ופגע ברכב שהיה לפניו בחלק האחורי. כן צוין כי לא נגרם נזק בחזית רכב הנתבעת 5 ולרכב הנתבע 1 נגרם נזק קל מאחור.

בעדותה מסרה כי היא הייתה הרביעית בשרשרת הרכבים, "הם בלמו, אני הגעתי באתי במהירות מאוד חלשה כי לפני כן יש רמזור, נתתי לו נשיקה קטנה, לרכב שלי לא היה שום נזק, מאחורי היה רכב שנתן לי נשיקה וגם לו לא קר נזק. זה שמלפניי לא הייתה פגיעה מאחור" (עמ' 11, ש' 29-31). היא ציינה כי הייתה במהירות של 20 קמ"ש. היא לא ראתה מה קרה לשני הרכבים שלפניה. היא נשאלה אם נהגת הרכב שלפניה נתנה "גז" והשיבה שהיא לא יודעת אבל לא היו אורות ברקס. היא מסרה כמענה לשאלה שהרכב שלפניה האט אבל היא לא ראתה את רכבה במצב של עצירה. היא לא ראתה שלאחר שנתנה לה "נשיקה", "אז היא עפה קדימה" (עמ' 12, ש' 27-29). היא לא תיקנה את הרכב שלה. היא נשאלה מפורשות האם היא קודם פגעה ברכב הנתבעת 1 והשיבה "אם אין לי נזק ואני באה במהירות גם לי צריך להיות נזק" (עמ' 13, ש' 5-6).

בתמונות שצורפו לעיוני ניתן לראות כי מכסה המנוע בחזית הרכב התעקם קלות (יצא ממקומו והתרומם מעט בצדו השמאלי).

1. נתבעת 2 שהיא נתבעת 6 המבטחת הן את נתבע 1 והן את נתבעת 5 הגישה מטעמה חוות דעת של בוחן תנועה, כאשר חוות הדעת שורטטה לבחינת התאונה בין התובעת (רכב היונדאי), רכב הפולו (נתבעת 1) ורכב היונדאי גטס (נתבעת 5). חוות הדעת נתבקשה להתייחס לנזקים ברכב הנתבעת 1 והאם קיימת התאמה בין הנזקים לבין הטענה לפיה רכב הנתבעת 1 נפגע על ידי רכב נתבעת 6, נהדף לפנים ופגע ברכב התובעת הנוסף שהיה לפניו. חוות הדעת התבססה על טפסי הודעת תאונת הדרכים של נתבע 1 ונתבעת 5 וכן דו"ח שמאי של רכב נתבעת 1 (ע"י אותו שמאי שבדק את רכב התובעת-א"מ) ותיעוד צילומי הנזקים ברכב הנתבעת 1. מתיעוד תמונות הנזקים ברכב הנתבעת 1, מצא הבוחן כי ישנם 2 מוקדי נזק נפרדים כאשר מוקד ראשון הוא בחלקו האחורי של הרכב ומלווה פגיעה ממגע חזית רכב הנתבעת 5 (נזק קל במגן האחורי החיצוני הכולל סימן מגע קל ביותר בו שפשוף המצריך תיקון בלבד "וכן נראה כי המגן הוזז בדופן השמאלי מעט") ואילו המוקד השני הוא בחזית הרכב ובו פגיעה ממגע עם רכב התובעת שהיה לפניו, שם מתועד נזק מעיכה גדול שכיוונו מלפנים לאחור במרכז החזית של הרכב המלווה בפגיעה במגן החיצוני, נזקים בפנסי החזית, עיוות מכסה תא המנוע וכן נזקים פנימיים ביניהם נזק למגן הפנימי, פח חזית ומעבה מזגן. מעבר להתייחסות לתמונות, התייחס הבוחן לדו"ח השמאי שם גם ניתן לראות שנמצאו 2 מוקדי נזקים ברכב, "בעוד ע"פ הרישומים מוקד אחד הינו בחזית, נזק גדול בהיקפו הכולל פגיעות עמוקות הדורשות החלפת מגן קדמי חיצוני, פנס ראשי ימ' ושמ', מגן פנימי, פח חזית ומעבה מזגן" ומוקד שני הוא בחלקו האחורי של הרכב וכולל בתוכו נזק חיצוני קל ביותר אשר בעקבותיו נדרש תיקון למגן האחורי החיצוני בלבד. המומחה מסיק כי "מוקד הנזק בחזית הפולקסווגן הינו נזק גדול אשר נגרם בעוצמה חזקה ואילו מוקד הנזק השני המתועד בחלקו האחורי של הרכב הינו נזק קל מאוד היכול להתאים למגע חזית אחור בצורה קלה ע"י רכב היונדאי (גטס) מבלי להותיר נזק ברכב הפוגע (גטס) ובפרט מבלי לגרום להדיפה של הפולקסווגן לפנים". פגיעת חזית אחור לרכב הנתבעת 1 היא בעוצמה "חלשה" בעוד הפגיעה בחזית נגרמה "בעוצמה חזקה ביחס לפגיעה בחלקו האחורי".

בפרק המסקנות קובע המומחה כי אין מדובר בתרחיש של שלושה כלי רכב מעורבים בו רכב נתבעת 5 פגע ראשון בחלקו האחורי של רכב הנתבע 1 והדף אותו לעבר רכב התובע אלא "מדובר בשתי תאונות נפרדות ובסדר פגיעות שונה מהמתואר בגרסאות המעורבים". לדבריו, "עצם הימצאות נזקים גדולים בחזית וביחס לנזק הקל המתועד בחלקו האחורי של הרכב, אני בדעה כי הנזקים נגרמ(ו) בעוצמות שונות ולא מתיישבות עם הטענה לפיו רכב הפולקסווגן נהדף לפנים מפגיעת היונדאי". הוא קובע כי הפגיעה בחלקו האחורי של רכב הנתבעת 1 "לא ייתכן כי גרמה להדיפה ובמצב בו הייתה נגרמת הדיפה, הרי היו חייבים להימצא סימני נזקים קשים מהמתועד וכן נזקים תאומים בחזית הרכב הפוגע, מה שלא אירע בפועל ומעצם החוסר בנזקים נשללת האפשרות לפגיעה והדיפה...הנזק הגדול בחזית רכב הפולקסווגן מתאים לאפשרות לפיה פגע ראשון בחלקו האחורי של רכב היונדאי שהיה לפניו ולאחר האימפקט ביניהם הצטרף לתאונה קיימת רכב היונדאי (גטס) כאשר פגע בחלקו אחורי של הפולקסווגן בצורה קלה". על כן, "אני שולל את האפשרות לפיה רכב היונדאי (גטס) פגע ברכב הפולקסווגן והדף את רכבו לפנים ולדעתי עצם מאפייני הנזקים והיקפם מעידים כי סדר הפגיעות לא תואם למתואר בגרסאות ומלמד כי פגיעת היונדאי (גטס) הצטרף לתאונה קיימת...לדעתי התאונה הראשונה אירעה בין חזית רכב הפולקסווגן לבין רכב היונדאי שהיה לפניו ומיד לאחר מכן הצטרפה לתאונה קיימת נהגת רכב היונדאי (גטס), אשר לא הספיקה לעצור בזמן ופגעה קלות בחלקו האחורי של רכב הפולקסווגן מבלי לגרום להדיפתו לפנים. לדעתי רכב הפולקסווגן נפגע מאחור ללא הדיפה לפנים (הדגשה במקור-א"מ) ומכאן הרי מוקד הנזק בחזית נגרם בתאונה שאירעה בינו לבין רכב שהיה לפניו, עוד בטרם הגיע רכב היונדאי (גטס) וטרם פגיעתו ברכב הפולקסווגן".

המומחה נחקר. הוא נשאל בדבר היתכנות שרכב נתבעת 1 פגע ברכב התובעת והדף את רכב התובעת אל הרכב שלפניו (אם כי לא דובר על תביעה של הרכב שלפניה את רכב התובעת). לדבריו בחזית רכב הנתבעת 1 יש חלקים קשיחים שהוחלפו וכשנשאל אם יש בכך לתמוך בטענת הדיפה השיב "הם יכולים לתמוך ברכב שדחף, בחזית יש פח חזית". יוער בעניין זה כי טענה זו נזנחה ולא יוחסה כל אחריות לרכב התובעת. הבוחן אישר שהוא לא בחן את מקום התאונה ולא את הרכבים עצמם פיזית. הוא אישר כי עדות של הרכב הראשון בשיירה הייתה יכולה גם ללמד על התרחשות התאונה עת "מכל עדות ניתן ללמוד מה היה" משנהג רכב התובעת לא היה הראשון בשרשרת וזו לא הוצגה בפניו. הוא נתבקש להתייחס להבדל האופרטיבי מקום בו הרכב הראשון בשיירה מרגיש מכה אחת או שתיים ומשיב "יכול להיות שהוא מקבל פגיעה ראשונה ואז הוא הרגיש פגיעה ראשונה, מגיע הרכב השלישי פוגע באמצעי והודף אותו על הראשון" (עמ' 16, ש' 7-9). אם הנהג שומע מכה אחת, כי אז זו יכולה "להיות אותה אופציה שהרכב השלישי לא הדף אותו מספיק חזק ואז הוא לא ירגיש את המכה השני(י)ה" (שם, ש' 11-12). הוא לא התייחס בדו"ח לטענת נהג רכב התובעת כי הרגיש מכה אחת משלא הייתה בפניו העדות שלו (יוער כי תיאור זה עלה רק כמענה לשאלה שנשאל במסגרת עדותו ולא מטופס ההודעה- א"מ). הוא הבהיר כי הנזק של רכב הנתבעת 1 לא מאפיין פגיעה (של רכב הנתבעת 5) ולאחר מכן הדיפה עת יש לרכב הנתבעת 5 נזק קל במגן החיצוני, כאשר "הנהגת יכולה להגיד אחרי הפגיעה שלה הפולסווגן לחץ על הגז וזה ייתן לי אותה תוצאה" (עמ' 16, ש' 22). הוא נשאל מדוע לא התייחס לעלות החלקים בדו"ח "אולי החלקים מקדימה שווים יותר" והשיב – "אני לא מתייחס לעלות נזקים אלא להיקף נזקים. יכול להיות שטמבון יעלה סך של כ-5000 ₪ וזה לא רלוונטי למחיר הטמבון" (עמ' 16, ש' 30-32).

דיון והכרעה

1. ככלל, ברובן המכריע של תאונות המכונות "תאונות שרשרת" האשם רובץ לפתחו של הרכב הפוגע מאחור, שכן גם כאשר המהירות גבוהה והתאונה אינה צפויה, על הפוגע להיערך לאפשרות של בלימה פתאומית ולשמור מרחק מהרכב שלפניו המתאים למרחק העצירה במהירות בה הוא נוסע. ברם, לעיתים קיימים מקרים שבהם אין לצפות מנהג זה למנוע את ההתנגשות משהתקיים שילוב מסוים וקיצוני של נסיבות ובכללן גורם זר מתערב. (ראו עדי סומך תאונות פח ושיבוב רכב נבו הוצאה לאור).

תקנה 49 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 קובעת כי "לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה...".תקנה 50 (א) לתקנות התעבורה שעניינה נסיעה בשיירה קובעת כי "כשכלי רכב נוסעים זה אחר זה בדרך שאינה דרך עירונית, ישמור הנוהג ברכב על ריווח מספיק בין רכבו ובין הרכב הנוסע לפניו, כדי להבטיח זרימה תקינה של התנועה...".

תקנה 51 לתקנות התעבורה קובעת כי "לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב".

תקנה 21 מטילה חובה כללית של עובר דרך ולפיה כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות.

1. התובע העיד כי עמד בצומת אזור התעשייה בחדרה ולפניו עמד "רכב לקסוס, עמדנו ברמזור אדום. פתאום פגע בי רכב מסוג פולו ולקחתי פרטים מכל מי שהיה מעורב בתאונה חוץ מהלקסוס שלא רצה להחליף פרטים כי אמר שלא קרה לו כלום. לקחתי פרטים מהפולו ויונדאי גטס שפגעה בו כנראה" (עמ' 4, ש' 31-32, עמ' 5, ש' 1, הדגשה שלא במקור- א"מ). הוא מסר כי עמד לפני רמזור אדום "אחרי נתקע פולו, אחר כך יונדאי גטס. בזמן שאני עומד ברמזור הפולו נתקע בי. הפולו נתקע בי ויש מצב שהגטס פגע בו...יש מצב שהגטס דחפה את הפולו והפולו דחף אותי, לא נראה לי הכל יכול להיות" (עמ' 5, ש' 23-26). במענה לשאלה איזה תרחיש התקיים מבין הגרסאות, השיב כי הוא משער ש"הגטס הדף את רכב הפולו" (ש' 29). הוא סיפר שהפעם הראשונה שראה את רכב הנתבעת 1 הוא "אחרי שקיבלתי מכה" (עמ' 6, ש' 14-15). הוא לא ראה את המכוניות שמתקרבות לעבר הרכב שלו כשהוא ברמזור ולאחר התאונה, כשיצא מהרכב, הוא ראה את רכב הנתבעת 1 ורכב הנתבעת 6 מאחור, במרחק זה מזה. הוא נשאל מפורשות האם ראה את רכב הנתבעת 6 פוגע ברכב הנתבעת 1 שפגע בו והשיב "לא" (עמ' 6, ש' 24-25, הדגשה שלא במקור-א"מ). הוא סבור כי חש רק מכה אחת ברכב כשהרכב עמד. הוא נשאל אם שוחח עם הנהגים לגבי כיצד התרחשה התאונה והשיב "אני שאלתי רק את הפולו. הגטס עצר שם והייתה לדעתי מעורבת אחרת לא הייתה נותנת את הפרטים, נראה לי שזה התרחיש ההגיוני" (עמ' 6, ש' 28-31. הדגשה שלא במקור-א"מ). יצוין כי אין חולק שרכב הנתבעת 6 היה מעורב ומשכך מסר פרטים, אולם בשל פגיעה ברכב הנתבעת 1 שהודתה בה נהגת הרכב מפורשות וזאת לאחר ההתנגשות בין רכב הנתבעת 1 לרכב התובעת.

עולה אפוא, כי אמירתו בטופס ההודעה כי רכב הנתבעים 1 ו-2 נהדף היא עדות מפי השמועה מששמע זאת מהנתבעת 1 שהיא בעלת עניין. הוא לא ראה זאת. העובדה שציין בדיון עצמו כי שמע מכה אחת אינה אומרת בהכרח, כגרסת הנתבעת 1 , "שהרכב השלישי פוגע בשני והודף אותו קדימה" (עמ' 17, ש' 12). אומנם לו היה מעיד נהג הרכב שהיה לפני רכבם של התובעת, היה בדבר כדי לשפוך אור על השאלה האם נהג רכב הנתבעות הצטרף לתאונה קיימת או שמא פגע ברכב התובע והדף אותו על הרכב שלפניו, עת לא פגע בו קודם לכן. שכן, באופן עקרוני בתאונת שרשרת, כאשר נהג הרכב הראשון מרגיש פגיעה אחת בלבד ברכבו, הדבר מלמד על פגיעה עקב הדיפה ולא על פגיעה ישירה (ראו עדי סומך תאונות פח ושיבוב רכב דלעיל, בעמ' 270, והפסיקה שם). עם זאת, אין מדובר בחזקה חלוטה, כך שבוודאי ובוודאי ייתכנו מקרים בהם רכב פגע (ללא שנהדף קודם לכן) ברכב שלפניו והרכב הקדמי נהדף למרחק (כשכאן עולה כי רכב התובעת נפגע מקדימה אולם לדבריו, שלא נסתרו, לא היה נזק לרכב שמלפניו או לפחות לא כזה המצריך פיצוי והלה מחל לו), ולאחר ההדיפה נפגע הרכב השני אולם לא נהדף על הרכב הראשון המרוחק. במקרה שכזה נהג הרכב הראשון גם יחוש בפגיעה אחת בלבד, וזאת כאשר הפגיעה המאוחרת ברכב השני לא גרמה לפגיעה נוספת ברכב הראשון. כך, גם ניתן לומר שמכה אחת פירושה התיאורטי שנהג הרכב האמצעי פגע ראשון ברכב הראשון ודווקא שתי מכות פירושן שהוא נפגע תחילה בידי הרכב השלישי שמאחוריו ואז נהדף כלפי הרכב מלפניו. כך גם יכול להיות מצב שבו הרכב השני בשרשרת היה זה שהתנגש ברכב הראשון בשרשרת ורק אחר כך הצטרף אליו הרכב השלישי ונשמעה או הורגשה מכה נוספת מאחור. מה גם, שנהג רכב התובעת בחקירתו מסר כי הרגיש מכה אחת אולם לא ציין כי שמע פגיעה אחת בטרם הרגיש פגיעה – דבר שיכול לחזק גרסה כי מדובר בהדיפה ולא בפגיעה ישירה כאשר יכול ושמע פגיעה לאחר שנפגע ואז יש בדבר לתמוך בגרסה של פגיעה ראשונה ישירה וגם מעדות על מכה אחת בלבד ניתן ללמוד על פגיעה ישירה ולא הדיפה (ראו תא"מ 40058-02-15 אי. די. איי חברה לביטוח בע"מ נ' נטליה גלוזמן (14.12.2015)). מכל מקום, בהעדר עדותו של נהג הרכב הראשון אין בכך כדי להוביל לדחיית תביעה אלא יש לבחון ראיות נוספות, ובכלל זה פרמטרים חיצוניים - כך למשל להיקף עבודות תיקון הרכבים מאחור ומקדימה.

1. מעבר לנזק המינורי בחלקו האחורי של רכב הנתבעות 1 ו-2 לעומת הנזק המשמעותי בחלקו הקדמי – נזק הנגלה לעין, הרי שאין כל חוות דעת שמאית לרכבי הנתבעים אלא רק לרכב התובעת, כמו גם בחינת הנזקים של שלושת הרכבים המעורבים לפי התמונות על ידי מומחה בוחן תנועה שכן בחן את חוות הדעת לרכב הנתבעת 1. בחוות דעת השמאית היחידה המצויה בתיק – של רכב התובעת – עולה כי מדובר בשני מוקדי נזק – אחורי וחזית. חוות דעת השמאי הצביעה על עבודות פחחות בחלקו הקדמי של רכב התובעת הנמוכות יותר מעבודות הפחחות בחלקו האחורי (מעבר לפער התהומי בעלות הנזקים, כמו גם היקף הנזק והצורך בהחלפת חלקים) בעוד אצל רכב הנתבעות 1 ו-2, הנזק מאחור היה מינורי לעומת הנזק מקדימה עת אביה של הנתבעת 5 העיד כי פוצה רק על החלק האחורי ולכן תבע כ-9000 ₪ עת השמאי (שלא הוצגה חוות דעתו) קבע כי עלות הנזק סך הכל היא כ-12000, 15000 ₪. יוער בעניין זה, כי לא ברור מדוע לא הוצגה חוות דעת השמאי אם הוגשה תביעה לנתבעת 2 ויש בידה את חוות הדעת משהרכב נבדק על ידי שמאי. עם זאת, הנתבעת 1 לא סתרה את דברי בוחן התנועה בנוגע להתייחסותו לחוות העדת עת כחברת ביטוח גם של נתבעת 1 וגם של נתבעת 5 – חוות העדת הייתה בידה משעולה כי הופעלה הפוליסה על ידי הנתבעת 1 אשר קיבלה פיצוי חלקי.

ככלל, ניתן לומר שמקום בו נזק אחורי של רכב נתבע נמוך מהנזק הקדמי, יש בדבר כדי לתמוך לכאורה בגרסה שהצטרף לתאונה קיימת ואילו כאשר הנזק בחלק הקדמי הוא נמוך יותר מאשר בחלק האחורי, יש בדבר לתמוך לכאורה בגרסה שרכבו נהדף ולא פגע. יש משמעות לעבודות המרכב או הפחחות שבוצעו ברכבים ותמונות הנזק טרם תיקונם. לעיתים נשמעת הטענה כי הנזק לרכב האמצעי מקדימה גדול כראיה לכך שזה נהדף בידי הרכב מאחור שגרם לתאונה או החמיר את מצבה אולם גם ההיפך, באופן שהפגיעה מקדימה היא גדולה לעומת הפגיעה מאחור ויש בכך לתמוך כי הוא פגע ולא נהדף, כאשר היקף עבודות ניכר בחלק הקדמי לעומת החלק האחורי לצד היקף יחסית נמוך של עבודות מקדימה ברכב השלישי יצביע דווקא על התנגשותו לראשונה של הרכב מאחור ברכב מקדימה תוך יצירת התנגשות חזקה והצטרפות של הרכב השלישי לאחר מכן (וגם להיפך). כך או אחרת, בעניין זה אני מקבלת את עמדת הבוחן כי הפגיעה המינורית ברכב הנתבעות 1-2 לא יכולה הייתה לגרום להדיפתו באופן שנפגע מקדימה ובאופן שחלקו האחורי של רכב התובעת נפגע. אני מאמצת את חוות דעתו של בוחן התנועה במלואה ולא עלה בידי הנתבעות 1 ו-2 לסתור אותה.

1. אודה, כי תחילה מעיון בטופס הודעתה של נהג רכב התובעת היה נראה כי ראה את המתרחש ואל מול זאת, עת הנתבעת 5 הודתה שפגעה ברכב מלפניה ולכך יש להוסיף כי נשמע תמוה מדוע לאחר פגיעה הנהגת שמלפנים תלחץ דווקא על דוושת הגז ותפגע ברכב לפניה (רכב התובעת) – עת בעדותה לא טענה כך - מה שאומר שהרכב הנתבעת 1 לפי קו זה היה בעצירה ובמרחק מרכב התובעת ורק לאחר הפגיעה מאחור על ידי רכב הנתבעת 5, הגיעה התאונה השנייה שבין רכב הנתבעת 1 לבין רכב התובעת, כמו גם מסירת גרסתה חודשיים לאחר האירוע וכי בניגוד לטופס הודעתה כן נגלה נזק קל למכסה המנוע של רכבה– כביכול היה בהם להטות את הכף נגד נהגת רכב הנתבעות 5 ו-6. ואולם, מעבר לפרמטרים החיצוניים שאינם מתיישבים עם טענות נתבעת 1, במסגרת חקירתו הנגדית של נהג רכב התובעת התברר כי הוא לא ראה אלא שיער, סבר, כי זה נשמע לו התרחיש ההגיוני לפי נימוקיו שלו. הוא לא יודע ממקור ראשון, הוא לא קלט זאת בחושיו אלא שמע זאת מנהגת רכב הנתבעת 1 שהיא בעלת עניין וכלל לא שוחח (ולו לצורך עימות גרסאות) עם נהגת רכב הנתבעת 5. ודוק; "הסגולה של קבלת המידע במישרין באמצעות חושיו של העד נושאת עמה אמינות מיוחדת, הטבועה בה מניה וביה" (ראו והשוו: ע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (4) 353).

העובדה שזו מסרה את פרטיה היא אכן כי הייתה מעורבת אולם אין בדבר להוביל לכך שהיא גרמה לתאונה כולה אלא במסגרת החלפת הפרטים בין כולם, מסרה פרטיה כי הייתה תאונה – אולם בינה לבין רכב הנתבעות 1 ו-2. בל נשכח, כי גם נהג רכב התובעת מסר פרטיו, ואין הדבר מלמד כי הוא האשם בתאונה. הטענה כי נהגת הרכב השלישי "ככל הנראה הגיעה במהירות ולכן הנזקים נגרמו לרכב הפולסווגן" איננה מתיישבת כלל עם הנזקים ממקום התאונה כפי שעלו מהתמונות, מדו"ח שמאי ומדו"ח הבוחן. גם בית המשפט לא נכח באירוע וגם בית המשפט לא בחן את עוצמת הפגיעה ולא שמע את עדות נהג הרכב הראשון לפני רכב התובעת, אלא לומד מהראיות המונחות לפתחו, בשים לב לכך שבוחן התנועה מיומן בתחומו ועדותו, כמו גם חוות דעתו, לא נסתרה ובשים לב לכך שמדובר בהליך אזרחי, הרי שדי בהוכחה לפי מאזן ההסתברויות כדי להכריע באחריות מי התאונה משאין "בספק סביר" כדי להוביל לתוצאה אחרת, כבמשפט הפלילי. אין ספק כי יש מקום ומשקל רב לעדויות ולגרסאות הניתנות בסמוך לאירוע, אולם בל נשכח כי אלו ניתנות על סמך הזיכרון האנושי כשבשעת לחץ כל אחד רואה את התאונה מהזווית שלו שהיא יכולה להיות גרסת אמת – מנקודת מבטו עת הוא משוכנע שזו האמת לאמיתה או התרחיש "ההגיוני". אולם על בית המשפט לא לעצור במבחן הסובייקטיבי האם עדותו היא אמת כפי שראה אותה מבחינתו הסובייקטיבית לא לבחון האם זו האמת לאמיתה גם מבחינה אובייקטיבית או שמא יש מקום לחשש כי העד טעה או סבר כך. תפקידו של בית המשפט לחבר בין פסיפס הראיות – הן הממצאים הקליניים והן הממצאים האבחנתיים בדמות הנזקים שנגרמו לרכבים, ובכלל זה לבחון כיצד אלה ואלה מתיישבים זה עם זה עת חוות דעת גורמי המקצוע יש בה כדי לסייע לבית המשפט, בשים לב לכך שהבוחן הוא מטעם חברת איילון, שבכל מקרה תספוג את הנזק מקום בו תופעל הפוליסה.

עולה שאלה האם יכול להיות שרכב הנתבעת 5 ו-6 הצטרף לתאונה קיימת והחמיר את הנזק לרכב התובעת ומשכך יש לחלק בשיעור הנזק בין שניהם, אולם שאלה זו לא נבחנה ובשים לב לנזק המינורי בדמות שפשוף קל בחלקו האחורי של רכב הנתבעות 1 ו-2, הגם שלא התרשמתי כי המכה של רכב הנתבעות 5 ו-6 היא מכת "נשיקה" בשל הנזק שנגרם לרכב הנתבעות 5 ו-6 (אם כי הדבר גם תלוי בפח עצמו, מעבר לעניין של עוצמת מכה) אל מול הנזק שנגרם לחלקו האחורי של רכב התובעת הרי שהוא בטל בשישים בשים לב לכך שממילא נדרשת החלפת חלקים באופן שאף ניתן להגדיר זאת בעגה המקצועית כ"נזק נבלע" ולא הוא שגרם למשל להחלפת חלק ולא לתיקונו.

1. על כן, הנתבעות 1 ו-2 תשלמנה לתובעת סך של 15344 ₪ עבור הנזקים וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5500 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך של 1200 ₪, וכן תישא בהוצאות הנתבעת 6 בסך כולל של 2700 ₪ (אא"כ קיים הסדר פנימי משנתבעת 2 היא נתבעת 6 ועולה כי הופעלה הפוליסה על ידי הנתבעת 1).

המזכירות תגבה אגרה מחצית שנייה ותואיל להמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

נחתם היום, מוצאי שבת, כ"ח אלול תשפ"ב, 24 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.