<#2#>

נוכחים:

ב"כ העוררת – עו"ד אלכס וייסבורד

ב"כ המשיב - שלומציון גבאי מנדלמן

המשיב הובא

פרוטוקול

ב"כ העוררת:

חוזר על הודעת הערר. מפנה לדברי ההסבר להצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התש"ע 2010 (להלן: "חוק הפיקוח), עמ' 176 – מצטט. הכוונה היא למשטרת ישראל.

זו הסוגיה בבסיס הערר.

העורר בעיכוב ביצוע בגזר הדין מיום 21.12.17 בת"פ 36429-09-16 שלום, ירושלים, בו נדון ל- 7 חודשי מאסר.

אם חס וחלילה יתפתח בפני ביהמ"ש קטטה, אזי סמכות לאכוף את העבירות נתונה הן למשמר בתי המשפט מכוח הסמכה ספציפית בחוק והן למשטרת ישראל. אם אחנה באדום לבן ליד בית המשפט הסמכות ליתן דו"ח בגין חניה לא חוקית נתונה לרשות החנייה מכוח הסמכה ספציפית בחוק ולמשטרת ישראל במקביל.

כיצד אנו אוכפים את חוק הפיקוח – יש 2 מסלולים, אחד – אותו קצין פיקוח שהוסמך על פי חוק לפקח על מפוקחים, כאמור, מקבל אנדיקציה בגין הפרה.

הדבר היחיד שהוא עושה הוא מודיע למשטרת ישראל וכל תהליך האכיפה והחקירה מתבצע על ידינו. קצין פיקוח אין לו מערכת ינשוף.

קצין הפיקוח יודע כבר ביום 23.12.17. השוטר עשה את הנשיפון.

אני מפנה להכרזות כלליות, במסוף המשטרתי שאנחנו כמשטרה מקבלים ממאגרים שונים, ויש כאן לגבי המשיב הספציפי את כל תנאיו לפי צו פיקוח – וזה נועד כדי שהשוטרים ידאו לאכוף את זה, זה לא נועד לידיעה כללית.

משיב זה מפר חדשות לבקרים, ולכן מוכר לשוטרים שנמצאים במרכז העיר. ברגע שיודעים שמפר רגל גסה שתי וערב את אותם התנאים הם אוכפים.

ביהמ"ש ציפה שנעצור התהליך ונקרא לקצין פיקוח שיעשה את החקירה במקומנו בשטח, זה לא מקובל.

בפני בימ"ש קמא לא היה גזר הדין האחרון מיום 21 לחודש. ביום 21.12. הורשע ונדון המשיב. יומיים לאחר מכן הוא משתכן באותו מקום ויוצא בפרסיה.

מפנה את ביהמ"ש לחוות דעת עדכנית, להערכת מסוכנות, 20 עמודים זה מיום 13.11.17. חוות דעת זו הוזכרה גם בדיון במ"ת בפני כב' השו' מורנו.

לא הוגש ערר על החלטת כב' השו' מורנו מיום 10.12.17 על פי החלטת הפרקליטות. והיום אציין כי אני מופיע על דעת הפרקליטות.

אבקש לקבל את הערר ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב עד מחר, שעה 14:00.

ב"כ המשיב:

אני דנה בעניינים הנוגעים לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין משנת 2006.

החוק חל לגבי עברייני מין שסיימו לרצות עונשם והסמיך באופן ספציפי קציני פיקוח לבצע בדיקות שבשוטף הם לא עבירה. העובדה שבנאדם שיכור ולא נכנס לרכב או לא נוהג זו לא עבירה. ושוטר שניגש לאדם ששותה אלכוהול לא יכול לעצרו ולא לעשות לו בדיקת נשיפה.

חוק הגנה על ציבור שחל מזה כ- 11 שנים, מסמיך את קצין הפיקוח בסעיף 18א(9) לדרוש מעבריין מין לתת דגימת נשיפה כהגדרתה בסעיף 64 לפקודת תעבורה. זה הסדר ספציפי שמאפשר לקצין הפיקוח לעשות את בדיקת הנשיפון. מתי יכול לעשות – פסיקת ביהמ"ש מדברת על כך שיש חשש סביר.

כאן מסתבר כי השוטר שעשה לו את הבדיקה במעצר הנוכחי זה שעצרו בפעם הקודמת, שזה אותו שוטר, לאחר קביעת כב' השו' מורנו שלא יכול היה לעשות את זה וטען שזו בדיקה שלא בסמכות.

כב' השו מורנו שנתן החלטתו ביום 10.12 קבע כי בדיקת השוטר הייתה בדיקה שלא יכול היה לעשותה. ביום 23.12 עשה בדיקה אותו שוטר, הפסיקה של ביהמ"ש לא חלה על השוטר? הפרקליטות ביקשה עיכוב ביצוע בדצמבר והודיעה לי ולביהמ"ש שלא מגישה ערר.

השוטר שעומד באותו מקום קבוע עומד במרכז המסחרי ועושה בדיקות.

היה בפיקוח 3 שנים שהסתיימו זה עתה, וניתן צו זמני להארכת הפיקוח על ידי כב' השו' ברודי.

שאלת הסמכות עומדת לדיון. העובדה שאותו שוטר עשה אותה פעולה, והעובדה שחוק הגנה על הציבור קבע הסמכה לעשות בדיקת נשיפון היא הנותנת ששוטר שאין לו אנדיקציה, לא שהוא מפוקח, את השאלה של החשד הסביר והעמדה לזכויות צריך קצין פיקוח.

צר לי שקצין הפיקוח לא עושה עבודתו, שיתכבד ויעקוב אחרי המפוקח הזה, לכן שוטר לוקח על עצמו תפקידים שהמחוקק לא הסמיכו.

חברי אומר שהוא נתן גם לו סמכות לעשות בדיקת נשיפה.

בלי חוק פיקוח אי אפשר לעשות בדיקה זו. כל הרעיון זה אלכוהול ללא קשר לכלום.

לטעמנו לא ניתן לשוטר לעשות לו את הבדיקה.

המשיב הוא סכיזופרן על כל המשתמע מכך, גם בכל מה שקשור לגרסה שמסר במשטרה, בעמידתו על הזכויות.

בנסיבות שקצין פיקוח לא זה שבחן או בדק אותו ועשה לו בדיקת הנשיפה אין סמכות.

מעולם שוטר הוא לא זה שעשה את פעולת המעצר והבדיקה.

כשקצין הפיקוח עושה בדיקת נשיפון ויש חשד לשיבוש לוקחים אותו לתחנה. המפגש עם המשטרה לאחר שקצין הפיקוח עולה על החשד הסביר. מבחינתו יש אנדיקציה לעבירת מעצר.

<#3#>

החלטה

1. בפניי ערר על החלטת בימ"ש קמא (כב' השו' שלהבת קמיר וייס מבימ"ש שלום בפתח תקווה) מיום 24.12.17, שהורתה על שחרורו של המשיב ללא תנאים (מ"י 46903-12-17).

יצוין כי החלטת כב' השו' קמיר באה עם מעצרו של המשיב ביום 23.12.17, בחשד לביצוע עבירה של הפרת צו הפיקוח על הציבור מפני עבירות מין – (להלן: "החוק") באשר נמצא הוא יוצא מפאב במרכז העיר פתח תקווה כשהוא נודף ריח חריף של אלכוהול, נערכה לו בדיקת נשיפון, ובהמשך לה הוגשה הצהרת תובע בפני כב' השו' קמיר וייס כנ"ל.

כב' השו' קמא הסתמכה בהחלטתה על החלטה קודמת, זהה בנסיבותיה, בנוגע למשיב מיום 10.12.17 (מת/69387-11-17) של כב' השו' מורנו מבית המשפט שלום בפתח תקווה – שהורה על ביטול מעצר בית שנקבע ביום 26.11.17 בנוגע למשיב, לאחר שנעצר בגין הפרת צו פיקוח לפי החוק– והתייחס בהחלטתו לפרשנות לשונית של סעיף 18א(9) לחוק על כי הסמכות לביצוע בדיקה אודות הפרת הצו נתונה לקצין הפיקוח ולא לשוטרים – שעליהם מוטלת חובת יידוע קצין הפיקוח על מנת ליישם את סמכותו, ככל שיסבור שיש מקום לכך.

משכך, קבע כי חל כרסום בנוגע למארג הראייתי בנוגע למשיב באופן המשפיע על עוצמת עילת המעצר והורה על ביטול מעצר הבית שהושת על המשיב.

2. לא הוגש ערר על החלטת כב' השו' מורנו מיום 10.12.17.

3. יצוין כי המשיב מצוי בגדרו של צו הפיקוח על פי החוק מיום 18.1.15 על ידי כב' השו' ברודי בבית משפט מחוזי מרכז – ואחד התנאים נקבע לאיסור צריכת משקאות משכרים.

בפני כב' השו' מורנו הובא המשיב כאשר היה חשד כי ביום 25.11.17 הפר המשיב את הצו בכך שצרך משקאות משכרים במועדון "הטטיאנה" בפתח תקווה.

כפי שהובא בפני כב' השו' קמיר וייס – שב המשיב והפר על פי החשד את הצו הנ"ל גם ביום 23.12.17 ועל כן הובא בפניה, ושוחרר ללא תנאי, כמפורט מעלה.

4. פרט נוסף הדרוש לציון, הוא העובדה כי ביום 21.12.17, בת"פ 36429-09-16 שלום ירושלים, נדון המשיב ל- 7 חודשי מאסר בפועל, ו- 4 חודשי מאסר על תנאי וזאת בשל מספר עבירות של הפרת צו הפיקוח על פי החוק הנ"ל.

מגזר הדין נלמד כי למספר לא מבוטל של אירועים הפר המשיב את צו הפיקוח בתקופה שבין 5.10.15 ועד 24.3.17, שהה בפארקים בניגוד לצו הפיקוח, במספר מועדים צרך אלכוהול בניגוד לצו בתדירות של פעם בשבוע, קיבץ נדבות ללא קבלת היתר מקצין הפיקוח וגם לאחר מתן אזהרה שלא לעשות כן, שהה במספר מועדים עם קטינים ללא נוכחות מבוגר המודע לעבירות ולמגבלות החלות על המשיב, ואף חיבק קטינות.

5. מלשון החלטתה של כב' השו' קמיר וייס ברי כי דבר גזר הדין שהושת על המשיב בבית המשפט השלום בירושלים כנ"ל, לא הובא לידיעתה.

6. בהודעת הערר מפרט ב"כ העוררת את השתלשלות האירועים כנ"ל, וציין את הטעות לטעמו שבה נקט בית משפט קמא בפרשנותו המצמצמת לפיה הסמכות לבדיקת נשיפון נתונה בלעדית לקצין הפיקוח.

על פי העוררת מדובר בסמכות מרחיבה של קציני הפיקוח , המקבילה לסמכות הכללית של המשטרה לאתר הפרות של צווי פיקוח במהלך מילוי תפקידה – ובעניין זה הפנה לדברי ההסבר להצעת החוק הרלבנטית לחוק כנ"ל.

כן הפנה לעברו הפלילי של המשיב הכולל 2 הרשעות בגין עבירות מין והרשעה מיום 21.12.17, כנ"ל, בגין הפרה סדרתית של צווי הפיקוח.

משכך, טוען ב"כ העוררת כי לא חל כרסום במארג הראייתי כנגד המשיב, כמו גם בעילת המעצר בעניינו – ויש להאריך את מעצרו כמבוקש עד יום 26.12.17.

7. מאידך, ציינה ב"כ המשיב כי לא נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא וזאת כנלמד מלשון החוק, מקום בו אין סמכות לשוטר לבדוק ללא חשד סביר את היותו של המשיב תחת השפעת אלכוהול, וכי לא התקיימה בכך כל עבירה שקיימה סמכות של השוטר כלפיו, סמכות הקיימת רק לקצין הפיקוח.

8. נדרשתי לטיעוני הצדדים, כמו גם להחלטות בימ"ש קמא מיום 10.12.17 ו- 24.12.17 – והגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

9. בפניי טענה הנוגעת למידת הפרשנות של חוק, ככל שהדבר נוגע לסמכות שיש לשוטר לבדוק את עמידתו של המשיב בתנאי צו הפיקוח – ועם סמכות זו קיימת רק אצל קצין הפיקוח.

בענייננו הדבר נוגע לבדיקת התנאי שהוטל במסגרת קביעותיה של כב' השו' ברודי על המשיב שלא לצרוך משקאות משכרים.

אני סבורה כי אין מקום להיצמד בפרשנות לשונית שאינה תכליתית של החוק, ובכך להביא להצרת סמכותה של המשטרה לבחון את עמידתו של המשיב ושכמותו בתנאי צו הפיקוח שהושת עליהם.

בעניינו של המשיב ברי כי מדובר בהפרה סדרתית של צו הפיקוח, כעולה מהחלטות בית משפט קמא, ביום 15.11.17 ו- 23.12.17, וביניהם אף נדון בגין הפרות צו הפיקוח בבית המשפט השלום בירושלים אף ל- 7 חודשי מאסר בפועל בגין 7 סעיפי אישום של הפרת צו הפיקוח.

10. גם מדברי ההסבר להצעת החוק – כפי שציין נציג העוררת, ניתן ללמוד כי אין להצר את צעדיה של המשטרה בבדיקת חשד להפרות צווי הפיקוח, ולהותיר בדיקה זו אך בידי קצין הפיקוח, באופן העושה פלסתר את החוק, הבא להגן על הציבור על פי תכליתו.

11. ב"כ העוררת אף הפנה לנהלי העבודה הנוגעים לישום החוק, בממשק העבודה שבין קצין הפיקוח והמשטרה – באופן שלא ניתן לומר כי אין סמכות בידי שוטר, אצלו קם חשד סביר בדבר הפרת צו הפיקוח – לפעול בהמשך לכך, לרבות בדיקת נשיפון או מעצר של חשוד בכך.

12. ברי כי נפלה שגגה אצל בימ"ש קמא בהחלטתו, כאשר לא ניתן להתעלם גם ממסוכנותו של המשיב הנלמדת מעברו, והעדר כל הרתעה אצלו מהוראות חוקיות, וגם גזר דין שהושת עליו למאסר בפועל – להמשיך ולהפר את צו הפיקוח בעניינו בתעוזה הראויה לכל גינוי.

13. סופו של דבר, מתקבל הערר, החלטת בימ"ש קמא מבוטלת, ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד ליום 26.12.17 שעה 14:00.

לא מצאתי בנסיבות אלו להורות על שחרור המשיב למעצר בית, בהמשך לתנאים שהושתו עליו לראשונה עוד ביום 26.11.17 – וזאת נוכח רצף הפרות צו הפיקוח כנ"ל.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' טבת תשע"ח, 25/12/2017 במעמד הנוכחים.