מבוא

1. לפני בקשת חברת פורמינג להשקעות בע"מ (להלן: "המבקשת"), אשר הוגשה תחילה במעמד צד אחד, למתן צו מניעה זמני שיאסור על בנק הפועלים בע"מ סניף נצרת עסקים -פריפרד שמספרו 211 (להלן: "המשיב" או "הבנק"), לסגור את חשבון הבנק של המבקשת המתנהל אצלו ומספרו 55011 (להלן: "החשבון"), וכן לאסור על המשיב להטיל מגבלות על החשבון הנ"ל.
2. ביום 25.12.17 ניתן בבקשה צו במעמד צד אחד, ונקבע מועד לדיון בבקשה במעמד שני הצדדים ליום 1.1.18, מועד אשר נדחה בהמשך לבקשת המבקשת ליום 8.1.18.

התובענה העיקרית

1. התביעה העיקרית בתיק הוגשה לאחר הגשת הבקשה דנן, וזאת ביום 31.12.17. במסגרת תביעתה העיקרית עתרה המבקשת למתן סעד הצהרתי וצו עשה קבוע שיורה למשיב להימנע מלסגור את החשבון הנ"ל ולהימנע מלהטיל עליו איסורים, לרבות איסורים שעניינם הפקדת כספים במזומן ושמקורם במסחר עם לקוחות ברשות הפלסטינית. כמו כן עתרה המבקשת לסעד שיורה למשיב לקבל את בקשתה להעביר את החשבון לסניף בנק אחר, הממוקם בנצרת עילית, ולחלופין להעביר את האחריות על חשבונה לגורם אחר בסניף.

טענות המבקשת בבקשה לצו מניעה:

1. בעובדות שנטענו בבקשה ובתצהיר התומך נטען, כי המבקשת הינה חברה פרטית בבעלותו של מר חאלד שדאפנה (להלן :"מר שדאפנה"), אשר עוסקת בקניה ומכירת נדל"ן, גידול ומכירת עגלים והפעלת תחנות דלק פתחה את החשבון בשנת 2014. בין השנים 2014-2017 התנהל החשבון ללא כל טענות מצדו של המשיב, כאשר ניהולו כלל בין היתר הפקדות של תקבולים מלקוחות בסכומים גבוהים ובמזומן. במהלך שנת 2017 נעשו שינויים בהנהלה לרבות מינוי מנהל חדש, ומינוי פקידה אחראית לחשבון. עם ביצוע השינויים כאמור, נדרשה המבקשת להציג מעתה ביחס לכל הפקדה שתעשה במזומן, אסמכתא למקור הכסף של הלקוח אשר ששילם לה.
2. המבקשת טענה, כי באשר לה, מקור אותן ההפקדות הינו כספים המתקבלים מלקוחות תחנת הדלק, ממכירת עגלים לשטחים ולרצועת עזה, וכן ממכירת נדל"ן כך שאין הגיון לברר את מקור הכסף שמתקבל מכל לקוח. יחד עם זאת סיפקה המבקשת לבנק אסמכתאות רבות ביחס לעסקאות היסוד נשוא הפעולות שבחשבונה (אותן צרפה לבקשתה), לרבות חשבוניות שמקורן בפנקס שמונפק על ידי רשות המיסים ביחס למכירת עגלים לשטחים, כאשר למכירה זו ניתן לה רישיון מאת משרד החקלאות, ולרבות דיווחים לרשויות המס ומסמכים בקשר לעסקת המכר בנדל"ן.
3. עם זאת, הבנק לא הסתפק באסמכתאות שסיפקה, והמשיך לדרוש אסמכתאות בדבר מקור כספי לקוחותיה, בייחוד עת עסקינן בכספים שמתקבלים מהרשות הפלסטינאית, ובפרט מרצועת עזה בטענה שעל פי מדיניותו לא ניתן לאפשר כל פעילות מול עזה. לטענת המבקשת מדובר בדרישה שנודף ממנה ריח גזעני, וזו הסיבה האמיתית לדרישתו של הבנק, שעה שלא הוצגו כל מסמכים בדבר מדיניותו כאמור. בהמשך, אסר עליה הבנק להפקיד כספים במזומן כלל, וביום 20.11.17 הודיע לה בחוסר תום לב, כי חשבונה ייסגר ביום 26.12.17.
4. המבקשת הוסיפה וטענה, כי כל ניסיונותיה לבוא בדברים עם הבנק עלו בתוהו, ובסוף חודש נובמבר 2017 סרב הבנק לבצע העברות בקשר לתשלום שעניינו רכישת זכויות נדל"ן ממנהל מקרקעי ישראל, למרות שכל מסמכי העסקה הועברו אליו כדין. כמו כן ביום 7.12.17 החזיר הבנק שיק על סך של מיליון ₪ שמקורו בעסקת רכישת מגרש, וזאת על אף שהמבקשת דווחה על העסקה לבנק שבועיים קודם לכן, ואף המציאה את הסכם המכר בעניינה.
5. עוד טענה המבקשת, כי מאז פתיחת החשבון, מחצית מההפקדות היו במזומן ובמחזור חודשי של כ- 3.5 מיליון ₪, באמצעות הפקדת תיקי ממסרים, כפי שעולה מדפי החשבון לשנים 2015-2017 שצורפו לבקשתה. כן עולה מדפי חשבון אלו, כי מאז כניסת המנהל החדש סירב הבנק לכבד חמישה שיקים. לטענתה, יחסו של הבנק הפך להיות מזלזל ובלתי הוגן כאשר מטרתו היתה אך לסגור את החשבון ללא כל סיבה עובדתית או משפטית לכך.
6. המבקשת אף הפנתה בבקשתה למסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, ולשיטתה הבנק לא הצביע בשום מסמך, על פעולה או מקרה המעידים, כי הינה מבצעת בחשבונה פעולות הקשורות להלבנת הון, וכי כל דרישותיו לקבל אסמכתאות למקור כספי לקוחותיה וכן האיסור להפקדת מזומנים, מהוות אפליה ברורה, הינן חסרות בסיס וללא הצדקה משפטית.
7. באשר לנימוקים בדבר מתן הצו ציינה המבקשת, כי היא הניחה תשתית ראייתית לכאורית הנדרשת לצורך מתן הצו. לטענתה, החלטת הבנק אינה סבירה והחלטתו לסגור החשבון מחמת העדר נתונים בדבר מקור כספי לקוחותיה חסרת בסיס שעה שהמבקשת המציאה לבנק ובאופן קבוע מסמכים אודות עסקאות היסוד. כן טענה המבקשת כי היעתרות לבקשתה תשמור על המצב הקיים עד להכרעה שבמחלוקת.
8. בנוגע למאזן הנוחות טענה המבקשת, כי סגירת החשבון תסב לה נזקים הנוגעים לתפעולה מבחינה כספית, תחשוף אותה לתביעת ענק כתוצאה מאי השלמת עסקת המכר שצוינה לעיל. כמו כן טענה, כי סגירת החשבון תביא לסירוב של שיקים בסכומים גבוהים שנמשכו מחשבון זה ותחשוף אותה לתביעות והליכי מיותרים. כמו כן ייגרם לה נזק כלכלי כתוצאה מהפסקת הפעילות בגידול עגלים ומכירתם, נזק תדמיתי, וכן נזק הנובע מהעדר היכולת להשתתף במכרזים של רשות מקרקעי ישראל, באשר לא תוכל להציג ערבויות.

תשובת המשיב :

1. לטענת הבנק, נכון למועד הבקשה קיימים בסניף 3 חשבונות כדלקמן: חשבונם הפרטי המשותף של מר שדאפנה ואשתו שמספרו 95216, חשבון תחנת הדלק שמספרו 5510, וכן חשבון מספר 55011, הוא החשבון נשוא בקשה זו.
2. נוכח חוקים שונים, ונוכח ההחמרה הרגולטורית בעניין מניעת הלבנת הון ומימון טרור, ביצע הבנק בדיקות מחודשות בחשבונות שבניהולו, וגילה כי בחשבון המבקשת מבוצעות הפקדות במזומן בהיקפים עצומים וממקורות חריגים. הבנק פנה למבקשת למתן הסברים ואסמכתאות בגין הפעולות שהתבצעו, ברם נענה על ידה באופן חלקי, שלא מאפשר המשך פעילות מעין זו.
3. לטענתו, בפגישה מיום 10.5.17, התחוור לו לראשונה, כי חלק מהעסקאות מבוצעות עם רצועת עזה, כאשר מדיניותו, היא לא לאפשר כלל עסקאות עם רצועת עזה. עוד לטענתו, כי אין הוא מסתפק בידיעה, כי מקור הכסף הינו בעסקת עגלים, וזאת גם אם עצם קיום העסקה אושר על ידי גורמים חיצוניים, מאחר ועל פי גורמי מקצוע בבנק ושעה שעסקינן בכספים שמקורם בעסקאות עם הרשות הפלסטינית, קיים חשש סביר, כי הבנק יפר את החוקים הרלוונטיים. לטענתו, מעולם לא מנע מהמבקשת להפקיד מזומנים בחשבון תחנת הדלק.
4. בהמשך, הבנק התנה את המשך הפעילות בהימנעות מהפקדת מזומנים, שהרי לטענתו, ככל שמדובר הכספים כשרים לא היתה כל מניעה כי המבקשת תעבירם באמצעות הפקדות בנקאיות או בשיקים. לטענת הבנק המבקשת התחייבה בכתב ביום 15.9.17, שלא לבצע הפקדות במזומן, ברם הפרה את התחייבותה, כאשר האסמכתאות שהציגה בעניין זה לא היו מספקות. לטענתו, הוא קיים מעין "שימוע" למבקשת באשר לכוונתו לסגור החשבון.
5. ביום 16.11.17 ניתנה על ידי המבקשת התחייבות כתובה נוספת שלא להפקיד כספים במזומן, וביום 20.11.17 הודיע הבנק על סגירת החשבון. לטענתו, אף לאחר ההודעה כאמור, נתקבלה הפקדה בחשבון הפרטי המשותף של מר שדאפנה ואשתו, ובהמשך התברר, כי מקורה של אותה העברה היא בהפקדת מזומנים שנעשתה על ידי בעלי המבקשת וזאת על מנת לעקוף את המגבלות שהציב הבנק.
6. לטענת הבנק החלטתו בדבר סגירת החשבון היתה סבירה, עניינית, התקבלה בתום לב ולא נפלו בה שיקולים זרים. לטענתו, בהתאם לחוק, הבנק רשאי לסרב ליתן שירותים בנקאיים בנסיבות שונות ומטעמים סבירים. הבנק הפנה לפסיקה של ביהמ"ש העליון, לפיה לטענתו, מסור לו שיקול דעת מנהלי במקרה דנן, לרבות בעניין סבירות ההחלטה באם ליתן שירות אם לאו. לטענתו מאחר ומדובר בהחלטה מעין מנהלית, הרי שבית המשפט לא יטה להתערב בה ככל והיא מצויה במתחם הסבירות. לטענתו, מדובר בהחלטה שמצויה במתחם הסבירות, שעה שהתקבלה בהתאם למגבלות והוראות הרגולטור אשר הצביע על הסכנות בפעילות זו של המבקשת, ומשכך בית המשפט לא יטה להתערב בה. עוד לטענתו, הוא אינו נדרש לרף ההוכחה ברמה של המשפט האזרחי, אלא ברמה פחותה יותר, בדומה לרמה הנדרשת מרשות מנהלית לשם קבלת החלטה במסגרת שיקול דעתה.
7. לטענת הבנק, במקרה דנן קיימים טעמים רבים כדי להקים יסוד סביר לחשש ממשי לפיו קיים סיכון להלבנת הון או למימון טרור. לטענת הבנק הוא הפעיל את שיקול דעתו בסבירות בכך שלא פעל נמהרות לסגור החשבון, ואף אפשר את המשך הפעילות בכפוף להתחייבות שלא לבצע הפקדות מזומנים. רק לאחר הפרת ההתחייבות וקיום מעין שימוע, החליט על סגירת החשבון כאשר ניתנה למבקשת שהות להסדרת ענייניה. עוד לטענתו, מדובר בהחלטה מתחייבת וצודקת בנסיבות העניין, ויש לדחות את טענות המבקשת בדבר חוסר תום לב והתנהגות בלתי מקובלת בקיום חוזה ואפלייה, כאשר המבקשת היא זו שהסתירה פרטים והתנהגה בחוסר תום לב ובאופן בלתי מקובל.
8. באשר לתנאים למתן הצו, נטען כי אין ראיות לקיומה של עילה כנגד הבנק. כמו כן המבקשת היתה חסרת תום לב וחסרת ניקיון כפיים עת נמנעה מלגלות פרטים מהותיים שהובילו לסגירת החשבון, ובין היתר, כי הינה מנהלת חשבון נוסף וביחס אליו אין כל מגבלה. כן נטען לשיהוי ניכר בהגשת הבקשה ובדחיית הדיון בה, המעיד על חוסר הדחיפות שבמתן הצו, ומעוצמת טיעוניה לנזקים. כן נטען לזהות סעדים בין הבקשה לתביעה, באופן המחייב דחייה של הבקשה. באשר למאזן הנוחות טען הבנק, כי הוא נוטה לטובתו. נזקיה הנטענים של המבקשת לא גובו בראיות ואין כל התייחסות לחשבון הנוסף דרכו ניתן לנהל את הפעילות המותרת של המבקשת דרך העברות בנקאיות ושקים. לטענתו, אם פיזרה המבקשת שקים ללא כיסוי אין לה להלין אלא על עצמה, וכן אין קשר בין סגירת החשבון לבין פעילות העגלים, ובאשר לשמה הטוב דווקא הפניה לערכאות היא זו שעלולה לפגוע בשמה הטוב.
9. עוד נטען כי המבקשת לא הסבירה מדוע לא ניתן לנהל את הפעילות באמצעים כדוגמת העברה בנקאית או שימוש בשקים, ואף לא הראתה כי פנתה לבנקים אחרים בעניין. כמו כן נטען, כי אין מקום ליתן את הצו, שעה שניתן לפצות בפיצוי כספי במידה והתביעה תתקבל. מעבר לכך, שעה שמדובר בחשש ממשי לפעילות המנוגדת לחוקים הנ"ל, חשוף הבנק לתביעות ולסנקציות שונות לרבות סיכונים פליליים, ואף קיים סיכון לשלומו של הציבור.

חקירת המצהירים:

1. במהלך חקירת המצהירים הוגשו מטעם המשיב אסופת שאלונים שכותרתם: "הכר את הלקוח" (מש1/ -מש/7), באמצעותם ביקש המשיב להראות, כי היתה הפרדה בין חשבון תחנת הדלק שמספרו 5510, ובין החשבון נשוא הבקשה דנן, וכי דרישת הבנק לקבלת הסברים ביחס למקור הכספים התייחסה אך לחשבון נשוא הבקשה דנן. כן הוגשו תרשומות של פגישות שנערכו בימים 13.11.17 ו- 14.11.17, (מב/1 ו-מב/2) כאסמכתאות לעניין טענת השימוע. מר שדאפנה, המצהיר מטעם המבקשת נחקר בין היתר בעניין השיהוי שבהגשת הבקשה, ובעניין ההתחייבויות שניתנו על ידי המבקשת, שלא להפקיד כסף מזומן. מר דישון, המצהיר מטעם הבנק נחקר בעניין בין היתר בנושא מדיניות הבנק שלא לאפשר פעילות מול עזה, בעניין הדרישה של הבנק לקבל פרטים אודות מקור הכסף של לקוחות המבקשת, וכן בעניין העדרן של ראיות בנושא הלבנת הון ומימון טרור, ולגבי הנזק שייגרם לבנק.

סיכומי הצדדים:

1. באי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
2. ב"כ המבקשת שב על הטענות שנטענו בבקשה וטען, כי המבקשת המציאה מסמכים בנוגע לעסקאות היסוד, כאשר אין דין המחייב להמציא אסמכתאות מעבר לכך. כמו כן טען בא כוח המבקשת, כי זכותו של כל בעל חשבון להפקיד מזומנים לחשבון, וכי המשיב לא המציא כל מדיניות כתובה באשר למניעת פעילות מול הרשות ומול עזה בפרט. עוד נטען, כי המשיב לא הצביע על מקרה ספציפי של הלבנת הון או טרור, אלא אך על חשש סתמי לא מבוסס שתמורת עסקאות בגין מכירת עגלים או מכירת נדל"ן, יופרו החוקים הרלוונטיים. כמו כן נטען לגבי טענת השיהוי כי היא חסרת בסיס, באשר חודש ימים אינו פרק זמן החוסם את הגישה לערכאות. נטען, כי הנטל להוכיח סירוב עסקה או סגירת חשבון מונח לפתחו של הבנק.
3. ב"כ הבנק שב אף הוא על טענות שנטענו בתגובה, וטען, כי קיימת לו האפשרות החוקית לסרב להפקיד מזומנים בחשבון, או להימנע מכל פעולה אפשרית, כאשר המדובר בסירוב סביר. לטענתו הפסיקה דנה בשאלה מהו אותו סירוב סביר, והטענה כי הבנק לא הצביע על כל פעולה הקשורה להלבנת הון, או למימון טרור אינה רלוונטית כלל. הבנק הראה, כי גם ברמה המנהלית הוא פעל כפי שצריך. לטענת הבנק, אין כל אזכור בבקשת המבקשת לעניין החשבון הנוסף בנושא תחנת הדלק. גם ביחס לעסקאות של הנדל"ן והעגלים נטען, כי הבנק היה מוכן לקיימן אל מול העברות בנקאיות ושקים, כך שלא עצם הפעילות היא הבעייתית. כמו כן נטען כי אין להמעיט בחשיבות של טענות השיהוי וחוסר תום הלב, כי עילת התביעה חלשה וכי מאזן הנוחות פועל לטובתו של הבנק. באשר לנזקים הנטענים נטען, כי באם יוכחו הם ניתנים לפיצוי, בייחוד עת קיימות למבקשת חלופות אחרות להתנהלות.

המסגרת הנורמטיבית למתן הצו:

1. בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לעמוד בשני תנאים מצטברים:

ראשית, קיומה של עילת תביעה . על בית המשפט לבדוק אם התובענה שבגינה מתבקש הסעד הזמני אינה לכאורה מחוסרת יסוד וסיכויים.

שנית, נדרשת הוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, דהיינו, על בית המשפט לבדוק את מידת הנזק שעלול להיגרם לכל אחד מבעלי הדין (ראו א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה 1, תשע"ו -2015, והאסמכתאות שם, בעמ' 862 ובעמ' 864). בין שני התנאים קיים יחס גומלין המוכר כ"מקבילית-כוחות". משמעות הדבר היא שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך. (ראה למשל: רע"א 3071/10 רידר נ' רפאל חברה לבניין בע"מ ([פורסם בנבו], 20.5.2010), פסקה 14)). כמו כן נקבע ככל שהסעד הזמני המבוקש זהה לזה המבוקש בתובענה ייטה בית המשפט שלא להיעתר לבקשה, (ראו ע"א 5537/12 הוט מועדון צרכנות הסתדרות ההנדסאים והטכנאים בע"מ נ' ערוצי זהב ושות' (פורסם בנבו, 29.08.2012), פסקה 8)).

1. בהחלטה בדבר מתן הצו יתחשב בית המשפט בין היתר בשיקולי יושר ובניקיון כפיים. במסגרת שיקולים אלו יינתן משקל אף לתום ליבו של המבקש. מחובת תום הלב נגזרת חובתו של בעל דין להביא בפני בית המשפט את כלל העובדות הרלוונטיות לצורך הכרעה בעניין שבפניו. חובה זו מוגברת בפרט כאשר דנים בבקשה לצו ביניים (ראו ע"א 999/09 ניעמה עבד אל מועטי זגייר נ' זאיד עומר עבד אל רחמן אלענאני (פורסם בנבו, 23.12.2010), פסקה 30). על המבקש מוטלת החובה לגלות את כל העובדות הרלוונטיות העשויות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט (ראו רע"א 8267/07 אנואר סאמר נ' סאמר מחמוד מוסא (פורסם בנבו, 14.10.2007), פסקה ה). בין יתר שיקולי היושר והצדק, יש ליתן משקל, לשיהוי בהגשת הבקשה החותר תחת הטענה בדבר הדחיפות הנטענת, ויש בו משום ראיה לסתור את טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המידית עבורו. (ראו רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (פורסם בנבו, 28.06.2010), פסקה 11). לכך כמובן עשויות להיות השלכות גם לבחינת מאזן הנוחות (ראו: רע"א 7410/09 ניסנוב נ' שבתאי ([פורסם בנבו], 25.10.2009).

מן הכלל אל הפרט:

1. כאמור בבקשתה עותרת המבקשת לצו מניעה שיאסור על הבנק לסגור את חשבונה, וכן יאסור עליו מלהטיל עליו מגבלות.
2. בהקשר זה, ראוי לציין, כי סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א – 1981, קובע כי הבנק רשאי לסרב ליתן שירות מקום בו מדובר בסירוב סביר.
3. ברע"א 6582/15 עמותת איעמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברת דואר ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 01.11.2015), התייחס בית המשפט העליון לעניין המונח "סירוב סביר", עת ציין כדלקמן:

"בית משפט זה טרם עסק במישרין בשאלה מתי יחשב סירוב כסירוב סביר, ואולם השאלה נדונה בספרות ונתעוררה במספר פרשות שנדונו בבתי המשפט המחוזיים (ביחס לאיסור הנקוב בחוק הבנקאות). ממקורות אלו עולה כי ההלכה שנתגבשה מסתייעת בעקרונות המשפט המנהלי, ומעניקה לבנק מתחם סבירות כדי להפעיל את שיקול דעתו בעניין. באשר לקשת המקרים האופיינים לקבלת החלטה סבירה בדבר סגירת חשבון, הוזכרו מקרים של התנהגות בלתי הוגנת או רשלנית מצד הלקוח בניהול חשבונו, באופן הגורם נזק לבנק או לציבור – בין אם מדובר בפעילות בלתי חוקית הקשורה להלבנת הון, מימון טרור, פעילות ספקולטיבית וכיוצא באלה. ..בכל המקרים האמורים, נטל ההוכחה לסבירות הסירוב מוטל על הבנק. אין די בחשש ערטילאי ואין די בטענה כללית וסתמית, כי קיים חשש להתנהלות בלתי תקינה בחשבון, אלא על הבנק להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיות שיש בהם כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי. יחד עם זאת, שותף אני לעמדה לפיה הבנק איננו צריך לנהל חקירה ולא לנקוט פעולות אכיפה מחמירות יתר על המידה, וכי אין להטיל עליו להוכיח את הדברים ברמה ההוכחה הנחוצה במשפט האזרחי, קרי מאזן ההסתברויות, אלא ברמה פחותה ממנה (התואמת במידת מה את ההלכה בדבר שימוש הרשות המנהלית בראיות מנהליות לשם קבלת החלטה במסגרת מתחם שיקול דעתה)... הוראות אלו מטילות על הבנק תפקיד ציבורי, מנהלי ואף אכיפתי, בהיותו הגורם העומד בחזית המאבק בהלבנת הון ומימון טרור. מתוקף כך יש להסיק כי לבנק מסוּר שיקול דעת מנהלי בסוגיות אלו, לרבות בעניין סבירות ההחלטה אם לסרב ליתן שירות בנקאי לגורם המעורר חשש לביצוע עבירות של מימון טרור – וזאת לאור הסכנה לציבור וכן לאור חשיפת הבנק עצמו לסנקציות פליליות קשות ולפגיעה בשמו הטוב".

1. מהאמור לעיל עולה, כי אכן כטענת הבנק, הוענקה לו סמכות בחוק כדי להפעיל את שיקול דעתו באם לסגור החשבון, כאשר החלטה לסגירת החשבון הנעוצה בחשש של התנהלות לא חוקית הקשורה להלבנת הון או מימון טרור, סבירה היא.
2. יחד עם זאת, וכפי שציין המשיב בסיכומיו – "בבואו של בית המשפט לבחון את החלטת הבנק בהקשר זה, הוא בוחן אותה ואת סבירותה" (שם, בעמ' 10, שורות 30-31).
3. בענייננו נשענת המבקשת בתביעתה על טענות שעניינן במניעים זרים שעמדו בבסיס ההחלטה לסגור את החשבון, וכלשון המבקשת בתביעתה – "אפליה ברורה של הלקוחה לעומת יתר הלקוחות" (סעיף 10 לתביעתה), "ריח גזעני של ממש" (סעיף 23 לתביעתה), "חוסר תום לב הגובל ברשעות" (סעיף 11 לתביעתה). כן נעוצות טענות המבקשת בין היתר בדרישות בלתי חוקיות של המשיב, להצגת מקור כספי לקוחותיה שעה שהמבקשת כבר הציגה בפניו את כל המסמכים של עסקת היסוד נשוא הפקדות המזומנים, דרישות לא חוקיות שלפי טענה, בסופו של יום הביאו לסגירת החשבון. כמו כן הלינה המבקשת כנגד ההחלטה שלא לאפשר לה כל פעילות מול עזה, שעה שלא הוצגו כל מסמכים בדבר מדיניותו כאמור.
4. הלכה למעשה טוענת המבקשת בתביעתה, הן טענות של חוסר סבירות בהפעלת שיקול הדעת של המשיב שהוביל אותו לסגירת החשבון.
5. טענות אלו של המבקשת מתבססות בין היתר על כך שעובר למינוי מנהל חדש למשיב בשנת 2017, היא התנהלה באופן זהה, אך לא נדרשה על ידי הבנק בדרישות הנ"ל.
6. מנהל הבנק (בעמ' 5 שורות 28-30, ובעמ' 6, שורות 1-2) אישר בעדותו כי המבקשת אכן המציאה את כל המסמכים שנדרשה כגון חשבוניות ורשימת לקוחות, ברם לא סיפק הסבר המניח את הדעת הכיצד לאחר המצאת אלה, נתבקשה המבקשת להמציא מסמכים בדבר מקור כספים אצל לקוחותיה. כמו כן מעיון בתדפיסי הבנק שהוצגו לשנים 2015-2017 ושצורפו כנספח ח' לבקשה, עולה, כי המבקשת אכן נהגה באופן דומה משך מספר שנים עובר למינוי המנהל החדש.
7. בהתחשב באמור לעיל, ובכך שאכן לא הוצג בפני כל מסמך רשמי של הבנק המוכיח לכאורה קיומה של הבנק שלא לאשר פעילות מול עזה, הרי שלכאורה, לטעמי אין המדובר בתביעת חסרת בסיס.
8. באשר לטענת תום הלב. מסכים אני עם טענת הבנק, כי המבקשת פעלה בחוסר תום לב, עת נמנעה מלהציג התחייבויותיה שלא להפקיד מזומנים בחשבון, כאשר הסבר המניח את הדעת לעניין זה לא נמצא. בייחוד זועק הדבר עת עתרה המבקשת בבקשתה להורות לבנק שלא להטיל עליה מגבלות, שעה שהיא בעצמה התחייבה בהטלת מגבלות כאמור. מן הראוי שעניין זה היה מובא בפני בית המשפט. כמו כן מסכים אני עם הבנק, כי היה עליה לציין כי חשבון תחנת הדלק הופרד, וזאת כעולה לכאורה מהצהרות בעלי המבקשת שניתנו במסגרת אותם אסופת שאלונים שכותרתם "הכר את הלקוח" שסומנו מש/1 – מש/7, וכן מעדותו של מר שדאפנה (עמ' 3 שורה 13).
9. באשר לטענת השיהוי, איני סבור כטענת הבנק, כי מדובר בשיהוי ניכר באופן המצדיק את דחיית הבקשה. אכן במקרה דנן מדובר בבקשה שהוגשה על הסף "הדקה התשעים" – יום לפני מועד סגירת החשבון, שנקבע ליום 26.12.17, כאשר מועד זה צוין במכתב מיום 20.11.17 שנשלח אל המבקשת. יחד עם זאת העיד מר שדאפנה לעניין זה, כי קיבל את המכתב הנ"ל לקראת סוף חודש נובמבר ופעל לאתר אחר עורך דין שיטפל בבקשתו, כאשר במכתבו אל הבנק מיום 7.12.17, (שצורף כנספח ו' לבקשה) עולה, כי המבקשת "עבדה" באותו המועד על צו המניעה.

לפיכך, בנסיבות אלה, אין המדובר בשיהוי העולה לכדי דחיית הבקשה.

1. באשר לטענת המשיב בדבר זהות הסעדים בין אלו שנתבקשו בבקשתה לבין אלו שנתבקשו בתביעה העיקרית, באופן המזקיק את דחיית הבקשה, אציין כי אכן מדובר באחד מהנדבכים לבחינת הבקשה כפי שציינתי בפרק הנורמטיבי. יחד עם זאת מכוון שבכתב התביעה עתרה המבקשת לסעדים נוספים שהינם - החלפת האחראית על חשבונה, והעברת החשבון לסניף אחר, הרי שלא ניתן לומר, כי מדובר בזהות מוחלטת של סעדים, באופן שיש לדחות הבקשה.
2. לא נותר לי אלא להתייחס לנדבך המרכזי, והוא - מאזן הנוחות. בעניין זה שותף אני לעמדה, כי אם יתברר בהמשך, כי התנהלות המבקשת אינה חוקית ושמקורה במימון טרור או בהלבנת הון, אזי הנזק שייגרם לבנק החשוף להליכים פלילים ולציבור, עולה עשרות מונים על הנזק שייגרם למבקשת. יחד עם זאת, נזקים אלו ניתן יהיה למנוע אם אכן יוטלו מגבלות על החשבון, באופן זה שהמבקשת תמנע בשלב זה מלהפקיד כספים במזומן בחשבונה. מדובר בהתחייבות שכבר ניתנה פעמיים על ידי המבקשת, כך שצו זה הלכה למעשה גם ישמר מצב משפטי קיים על יסוד הסכמה. כמו כן, יהיה בכך כדי להשקיט את חששו של הבנק, שכבר הסכים בעבר למהלך זה, ובכך ימנעו הסיכונים או הנזקים מהם חשש.
3. ער אי לטענת הבנק כי אין לבנק אפשרות לשלוט בהפקדת כספם לחשבון מרחוק וכי בעבר הפרה המבקשת התחייבותה לפעול כאמור. יחד עם זאת, בעבר לא עמדה כנגד המבקשת סנקציה בגין ההפרה וכיום, כאשר נקבע הדבר בצו שיפוטי, ההרתעה גבוהה עשרות מונים שכן, אני מוצא לקבוע כי אם תפר המבקשת צו זה, יבוטל הצו האוסר על סגירת החשבון, לתקופת הביניים עד להכרעה בתובענה. הסדר זה משקף בעיני איזון ראוי בין צרכי הצדדים, אשר יחול עד להכרעה בתובענה העיקרית. בשולי קיבעתי זו אני מוצא לציין כי לא הוצגו בפניי מטעם המבקשת אסמכתאות לכך כי לא ניתן להפקיד את כספי המזומן בחשבון באיו"ש ומשם להעבירם לחשבון נושא התובענה, בהעברה בנקאית.
4. לאור האמור לעיל, צו המניעה מתקבל במובן זה שהמשיב ימנע מלסגור את החשבון, אך בד בבד תימנע תימנע המבקשת מהפקדות של כספים במזומן. בדחיית בקשתה בדבר הטלת המגבלות על החשבון כאמור, זקפתי לחובתה של המבקשת את חוסר תום הלב, עת נמנעה להציג את התחייבויותיה באשר להימנעות מהפקדת מזומנים.

סוף דבר:

1. מכל הטעמים הנזכרים לעיל, הבקשה לצו מניעה זמני מתקבלת באופן חלקי.
2. ככל שהמבקשת תפר צו זה, יפקע הצו כאמור.
3. בנסיבות אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ח, 18 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.