בפני תביעת התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 5,000 ₪ הכוללים: חוב דמי שכירות בגין דירה שהושכרה לאמה המנוחה של הנתבעת (1,300 ₪), החזר עלות התקנת דלת לאחר פריצת דלת הדירה המושכרת בשל פטירת האם בתוך הדירה (1,900 ₪) והוצאות.

לאחר הדיון בפני, ולנוכח הטיעון שהעלתה הנתבעת במהלכו לפיו לא קיימת יריבות בינה לבין התובע שכן מדובר, אם בכלל, בחוב של אמה המנוחה, הודיע התובע כי היא מבקש למעשה לחייב את כל יורשי המנוחה, גב' מריאנה ליווייב ז"ל, אולם אין ברשותו פרטיהם, ואילו מצויים ברשות הנתבעת שהיתה אשת הקשר עימה בה בדברים לאחר פטירת האם.

לאור הודעה זו עולה כי אכן צודקת הנתבעת שאין מקום לחיובה כלפי התובע וזאת משני טעמים: הראשון, כי תביעת התובע הינה תביעה כנגד עזבון המנוחה, שכן היא זו שחייבת כלפיו, אם בכלל, ולפיכך, על מנת לבסס תביעה אישית כנגד היורשים יש להראות כי הם זכו בנכס כלשהו מנכסי העזבון; והשני, שבכל מקרה, אין מקום לחיובה של הנתבעת לבדה, ללא הוכחת היותה יורשת יחידה של המנוחה.

משלא הוגש כתב תביעה מתוקן הכולל את יורשי המנוחה, חרף החלטתי מיום 8.11.18, וממילא לא ידוע באם הוצא צו ירושה אם לאו והאם היורשים זכו בנכס כלשהו מנכסי העזבון, אין מקום להמשך ניהול ההליך כפי שהוגש ואני מורה על מחיקתו. אין בכך למנוע מהתובע, ככל שהוא מבקש לעשות כן, לחדש תביעתו בתנאי שהיא תוגש כנגד כל יורשי המנוחה.

בנסיבות הענין ומאחר ושוכנעתי כי אכן קיים חוב של עזבון המנוחה כלפי התובע, לכל הפחות בגין הצורך בפריצת דלת המושכר, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ט, 21 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.