1. בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) - התשמ"ב- 1892, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 28.12.17 .
2. על המבקש הוטל קנס (דו"ח מס' 90506863100 ) בגין עבירה מיום 30.9.15 של אי ציות לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה . (להלן: "הדו"ח).
3. במקרה דנן מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב מ.ר. 81-839-70 הרשום ע"ש המבקש (להלן: "הרכב").

המבקש טוען בבקשתו , כי בבעלותו מס' רכבים וכי הרכב לא היה בחזקתו בעת ביצוע העבירה ולא הוא שנהג אלא מר אל צאנע עבדול רוחמן ת"ז 024792764.

עוד טוען המבקש, כי לא ידע שנזקפה לחובתו עבירה ומשנודע לו עליה, עת שקיבל לידיו מכתב ממשרד הרישוי, פעל מיד להגשת הבקשה דנן.

לבקשה צורפו העתק הודעת תשלום הקנס ותצהיר הנהג הנטען.

יצויין, כי תצהיר המבקש הוגש רק ביום 6.2.18, לאור החלטת בי"המש.

הבקשה הועברה לתגובת התביעה, אשר התנגדה לה וציינה, כי למבקש נשלחה הודעת קנס בדואר רשום לכתובתו הרשומה, אך לא נדרשה על ידו ומשכך אין לו אלא להלין על עצמו.

הדיון

1. סעיף 229(ה) לחוק קובע כי: "תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974 קובעת: " בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 230א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען, שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן". דהיינו אם הוכיחה המאשימה, כי שלחה את ההודעה בדואר רשום כדין חזקה שההודעה נשלחה כדין ועל הנאשם מוטל הנטל להפריך חזקה זו.

1. כפי שעולה מעיון באישור המסירה, הדו"ח נשלח בדואר רשום לכתובת הרשומה של המבקש רחוב קלר הלן 26 לוד 7122800 (דואר רשום מס' (RR017518797H4 והוחזרה בציון "לא נדרש". בהתאם לתקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי מתקיימת "חזקת מסירה", ועל המבקש מוטל הנטל להפריכה.
2. תצהירו של המבקש הינו סתמי וכללי ורק נאמר בו, כי כל האמור בבקשה ינו אמת לרבות העובדה שהמבקש לא נהג ברכב. בכך, אין די ולטעמי, המבקש לא הוכיח, כי ההודעה לא הגיעה לידיו מסיבות, שאינן תלויות בו ולפיכך החזקה לא נסתרה.
3. משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229 (א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229 (ח2) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.
4. בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון, כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת, כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י.
5. במקרה דנן, המבקש לא הוכיח כי לא יכול היה לדעת אודות הדו"ח הנ"ל. המבקש גם לא פרט לא בבקשתו ולא בתצהירו, מתי נודע לו לראשונה על דבר קיומו של הדוח אלא אך טען בעלמא, כי נודע לו אודותיו ממכתב שקיבל ממשרד הרישוי. למותר לציין, כי עותק המכתב לא צורף לבקשה.
6. לא זו אף זו; העבירה נשוא הדוח בוצעה ביום 30.9.15 ואילו הנהג הנטען, הצהיר כי נהג ברכב נשוא הדוח בתאריך 30.9.16, היינו מועד אחר מזה הרשום בכתב האישום, היינו התצהיר אינו רלוונטי לתיק הנדון.

גם אם נפלה טעות בתאריך הרשום בתצהיר, הרי שכבר נפסק, כי אי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה גורמת עיוות דין. ראה לעניין זה ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל וכן עפת (מרכז) 29393-11-09‏ ‏ שלום מיכאלי נ' מדינת ישראל.

1. זאת ועוד, סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי:

"בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

1. במקרה דנן כאמור, לא מצאתי, כי יש לרפא מחדלו של המבקש ע"י פתיחת שער בית המשפט בפניו. יתרה מכך, וחשוב לא פחות, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, מתן אורכה להישפט במקרים כגון דא מהווה מדרון חלקלק שאחריתו מי ישורנו והאינטרס הציבורי מחייב למנוע הצפה של בתי המשפט, העמוסים ממילא, שלא לצורך.
2. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.