לפני עתירה מנהלית, בה מתבקש ביטול החלטת המשיבים לדחות את בקשת העותרים להיתר העסקה לעובדים פלסטינאים בענף השירותים והתעשייה. ההחלטה הנתקפת ניתנה ביום 12.11.2017. כנטען בכתב העתירה ההחלטה שגויה שכן היא מתייחסת לבקשה אחרת ולעסק אחר.

בתגובתם המקדמית הבהירו המשיבים כי אכן נפלה טעות בהחלטה, שכן זו מתבססת על הנחה שהתבררה כמוטעית, ועל כן המשיבים נכונים לדון בבקשתם של העותרים ולתת החלטה חדשה בהתאם לנהלים ולמכסות.

עם קבלת הודעת המשיבים התבקשו העותרים להתייחס אליה אך הם דרשו כי יינתנו להם ההיתרים עצמם לפחות לגבי שניים מהעובדים וכי היתרה תיבחן בעתיד. העותרים הוסיפו כי לא נעשתה כל פניה אליהם.

לאחר בחינת הטענות בעתירה ועמדת המשיבים כעולה בתגובה המקדמית הגעתי כבכפוף לאמור להלן דין העתירה להימחק, תוך שמירת זכותם של העותרים לפנות בעתיד לבית המשפט ככל שיהיה צורך בכך. כעולה מכתב העתירה הסעד שהתבקש הוא ביטול ההחלטה. המשיבים מסכימים למעשה לסעד המבוקש, שכן הם מכירים בכך שנעשתה טעות, שעליהם לדון בבקשה ולתת בה החלטה חדשה. משכך, ממילא נענו העותרים לסעד המבוקש והעתירה מיצתה את עצמה. עוד אציין כי אין כל יסוד לדרישה לכך שבית המשפט עצמו יחליט בדבר מתן היתרים או יורה לעשות כן.

על יסוד כל האמור, בכפוף להצהרת המשיבים בדבר דיון בבקשה ומתן החלטה חדשה בה, אני מוחק את העתירה. אין צו להוצאות. האגרה או החלק ממנה שניתן להשיבם יוחזרו לעותרים באמצעות בא כוחם.

מובהר כי מצופה מהמשיבים לתת את החלטתם בתוך פרק זמן קצר יחסית, נוכח הטעות שנפלה.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ח, 20 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.