03 יוני 2020

תביעה זו סבה על החלטת הנתבע הדוחה את תביעת התובע להכיר בפגיעה באוטם שרירי הלב כפגיעה בעבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה- 1995.

התשתית העובדתית

1. לטענת התובע בתצהירו:

א. התובע עובד בחברת "רדט ציוד ומערכות בע"מ" בתפקיד מנהל שירות וזאת למעלה מ-20 שנים, מכיר את העבודה על בוריה. מחלקה זו עוסקת בשירות ותמיכה של ציוד אלקטרוני, בעיקר בציוד בדיקה.

ב. בפועל מדובר על מחלקה שנותנת שירות לציוד שנקנה בחברה ויש עמו בעיות או תקלות כלשהן.

ג. כלל עבודתו של התובע מתנהלת ללא מתחים או לחצים יוצאי דופן.

ד. ביום 9.3.2017 אירע לתובע אירוע של סטרס בעבודה שאינו אופייני לשגרת עבודתו וגרם לו מתח רב. שכן באותו יום יורי לדייב (להלן- יורי), טכנאי עובד המחלקה, התחיל לטפל במצלמה טרמית שהייתה בה תקלה אך לאחר התחלת העבודה ובגינה קרתה למצלמה תקלה נוספת שהשביתה אותה לגמרי. יורי הגיע לתובע בשעות הצהריים באותו יום עם המצלמה על מנת שהתובע ינסה לסייע. יורי אמר לתובע שהמצלמה לא נקנתה בחברה (ניתן לדעת זאת על סמך המספר הסידורי שעל המצלמה). יורי לא שם לב שהמצלמה לא נקנתה בחברה שכן לא מתפקידו לבדוק זאת- אלא תפקיד הפקידות וכשהוא מקבל ציוד לתקן הוא אמור לתקן אותו מבלי לבדוק את המספר הסידורי. רק לאחר שהתחיל לעבוד, ועבודתו לא צלחה –הוא שם לב כי מדובר במצלמה שלא נקנתה בחברה. מדובר במצלמה שנקנתה ב- 3,000 דולר ומכיוון שהוחמר המצב, ואין לדגם חלקי חילוף שכן מדובר במצלמה ישנה, הלקוח עלול לבקש שישולם לו עלות המצלמה כולה.

ה. הדבר הכעיס את התובע מאוד. זאת מאחר שהבין כי לא יצליחו לתקן אותה ואז יכולים לבוא אליו בטענות שרק החמיר את המצב, ולכן החברה עלולה להיפגע כספית וזאת באשמתו עקב עבודה בניגוד לנהלים. מדובר במצלמה שנקנתה ב- "e bay ", באינטרנט, ואין לחברה כל קשר אליה.

ו. התובע רגז מאוד על חוסר תשומת הלב של יורי מכיוון שאם הוא היה מעט יותר יסודי במקרה זה, הוא היה אמור לדעת שהמצלמה הזו לא נקנתה בחברה. התובע הוסיף וטען כי אינו אדם המביע רגשות באופן מוקצן אך השיחה עם יורי הייתה קשה ביותר, הוא כעס על יורי ולמרות שלא צעק עליו, הוא חש סטרס רב ובא אליו בטענות רבות.

ז. התובע שאל את יורי למה האחרון פתח את הציוד הזה; והיה לו איתו דין ודברים לא קל – אך לא מדובר בצעקות אלא בדין ודברים שגרם לו לכעס רב ביותר.

ח. מדובר אפוא באירוע נדיר ביותר. שכן, כמעט ולא קורה שהחברה מקבלת ציוד שלא שלה ואם כבר נתקבל ציוד שלא נקנה בחברה, הוא לא מטופל מכיוון שהחברה מזהה זאת מראש טרם הטיפול.

ט. בשעה 18:00, בסיום יום העבודה הלך התובע עייף, מותש ורוגז לביתו בעקבות מה שאירע. התובע הלך לישון מוקדם באופן יחסי.

י. ביום למחרת (יום שישי) קם התובע בתחושה של תשישות כאשר במהלך היום, בדרכו לבית הכנסת, הרגיש לחץ אדיר בחזה והתיישב לנוח. לאחר כרבע שעה הכאב חלף והתובע המשיך את היום.

יא. ביום ראשון, נוכח התעקשותה של אשתו, פנה התובע לרופאת משפחה שביצעה לו אק"ג והרופאה אמרה שהוא חייב להגיע לבית החולים. בהמשך התובע פנה לבית החולים אסף הרופא שם התברר שלקה באוטם שריר הלב.

דיון והכרעה

2. בהתאם להלכה הפסוקה, קיומו של 'מאמץ מיוחד' או 'אירוע חריג' ביחס לנהוג ולרגיל באותו מקום עבודה, המסביר את בוא האוטם במועד זה ולא באחר הוא תנאי להכרה באוטם שריר הלב או באירוע מוחי כתאונת עבודה. ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי 'אירוע חריג', אם כי יכול ו'אירוע חריג' יוכר גם על רקע של מתח מתמשך מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר 'שיא' או 'עליית מדרגה' חריגים באותו מקום מתמשך והוא יחשב כ'ארוע חריג'. אירוע חריג צריך להיות מוגדר בזמן ומקום. אולם אין הכרח כי אותו אירוע יהיה רגעי וקצר, ויכול כי אותו אירוע יתקיים 'במהלך יממה או ימים אחדים', ובלבד שמשכו אינו עולה כדי 'מתח מתמשך'" (עב"ל (ארצי) 18834-02-15 סיימון גורייבסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 17.11.2015); עב"ל (ארצי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי – יהושוע תשתש (מיום 9.10.2012).

3. על מנת שתוכח פגיעה בעבודה על המבוטח להוכיח קרות אירוע חריג בעבודתו, בסמוך לפני קרות האירוע, אשר גרם לו לדחק נפשי (מסוג התרגזות או התרגשות) בלתי רגיל או מאמץ גופני יוצא דופן. האירוע החריג נבחן באופן סובייקטיבי, היינו נבדקת "חריגותו" בהתייחס למבוטח המסוים. האירוע נבחן גם בפן האובייקטיבי. עם זאת, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המבוטח, כי התרגז התרגזות חריגה (עבל (ארצי) 18610-05-16 משה סידי נ' המוסד לביטוח לאומי(19.9.2017); עב"ל (ארצי) 1302/00 מיכאל אסולין נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 3.11.2005); עב"ל (ארצי) 2248-02-17 תמר סורוקה נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 14.12.2017); עב"ל 35165-11-18 (ארצי) אליעזר מליק – המוסד לביטוח לאומי (מיום 6.10.2019)(להן- ענין מליק).

4. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את הראיות והתרשמנו מהעדויות שנשמעו בפנינו אתמול, כמו גם בטיעוני הצדדים בעל פה, לא שוכנענו כי לתובע אירע אירוע חריג ביום 9.3.2017 תוך כדי ועקב עבודתו. נבאר את טעמינו לכך.

5. ראשית, ספק בעינינו אם ביום 9.3.2017 אירע בעבודה אירוע המצלמה התקולה ובנוסח המתואר על ידי התובע בתצהיר, שכן ב"כרטיס עבודה פנימי" ממוחשב מיום 7.3.2017 שעה 10:05 (ת/1) נכתב לצד "תיאור תקלה לקוח": "...(מכשיר לא נרכש ברדט); ותחת "טיפול מומלץ" נכתב: "לקוח רכש את המצלמה מ- e bay והביא...לאחר יומיים התלונן שהמצלמה לא שומרת תאריך...". הנימוק של התובע בהתייחס למסמך זה, שלפיו "לאחר יומיים התחיל הטיפול" (ע' 4 ש' 7-20) אינו עולה בקנה עם לשון הכרטיס ומוקשה במקצת. הדבר גם לא מתכתב עם הודעתו של התובע בפני החוקר (נספח א' לכתב הגנה) שם נאמר "זה התחיל 9/03/2017 זה היה יום חמישי באותו יום כתוצאה שלפני יומיים בטעות התקבלה עבודה על מצלמה תרמית" (ע' 2 ש' 26-27).

6. אולם וזה העיקר, אפילו אירוע המצלמה התרחש ביום 9.3.2017 כנטען, לא מצאנו כי מדובר באירוע חריג. שכן מדובר במנהל שירות של החברה הנמצא בתפקידו שנים ארוכות, למעלה מ-20 שנה (ע' 4 ש' 4) אשר מטבע הדברים אחראי על בדיקה ותיקון של מכשירים, ואף מתקן את "הסוג הספציפי הזה של המכשיר" עת הוא נרכש דרך החברה (ע' 4 ש' 21-32). גם יורי העיד כי תיקן מכשירים כדוגמת המצלמה (ע' 8 ש' 20-21). בהקשר זה נדגיש, כי מטבע הדברים, במחלקת שירות מטפלים ומתקנים מכשירים שונים, שכן זה לחם חוקם; ודומה כי אי מציאת פתרון לכל הבעיות הן לעתים מנת חלקם של מחלקות מעין אלה, המקפל במסגרתו לחצים, תסכולים, תקלות ואף כעסים.

7. שנית, יורי העיד כי כשאין אחריות ולא מצליחים לתקן, "אומרים ללקוח שלא ניתן לתקן, ואז ההנהלה מחליטה מה לעשות ויוצרים קשר עם הלקוח...אני לא מכיר את התחום הזה" (ע' 8 ש' 22-33; ע' 10 ש' 1). כלומר, הפתרון של פיצוי כספי אינו זר לחברה; והתרשמנו כי התובע ידע בזמן אמת כי ניתן להציע פיצוי כספי במקרים מסוימים.

8. שלישית, התובע העיד בפני חוקר הנתבע גם שתקלה כאמור התרחשה בעבר, "אך זה לא קרה ב-5-6 שנים אחורה. אבל זה לא קרה יותר מפעמיים שלוש ב- 20 שנה האחרונות ממה שזכור לי" (ע' 3 ש' 57-58; דברי בא כוחו של התובע ע' 12 ש' 16-17). דא עקא, כי בעדותו בפנינו הוא העיד כי "לא זכור לי מקרה כזה" (ע' 6 ש' 10-19). יורי העיד כי "בדר"כ כן מצליחים (לתקן- ד.י.) אבל קורה...."(ע' 9 ש' 1-4). אמנם בהמשך, במסגרת החקירה החוזרת, יורי העיד כי "בדר"כ זה לא קרה" (ע' 10 ש' 9-15), אך במענה לשאלת בית הדין האם היו עוד מקרים כאלה, הוא השיב "לא אצלי, אבל יש עוד כמה טכנאים...לא משהו שאני מכיר" (ע' 10 ש' 16-19).

9. רביעית, התובע העיד כי "עד אחרי התיקון, הכל היה כרגיל. לקוח בא עם מצלמה שאתם מתקנים בדר"כ ושאתם מיידעים אותו שייתכן שלא יתוקן, כי אין חלקי חילוף למכשיר" (ע' 5 ש' 12-16). ברם, בהמשך, התובע העיד שכאשר יורי בא לדווח שהמצלמה לא עובדת הוא כבר סיפר שהמצלמה לא נרכשה בחברה (ע' 7ש' 5-10).

10. חמישית, בהודעת התובע בפני חוקר הנתבע טען התובע, כי לאחר שיורי הציג את הבעיה "התעצבנתי עליו וכעסתי מאוד לא צעקתי אבל מאוד התעצבנתי על הטעות שעשה כתוצאה מכך עבדנו עד הערב בשעה 18:00" (ע' 2 ש' 32-34). ובהמשך: "התעצבנתי כל כך באותו יום חמישי על כך שזה עבר שני תחנות ובכל זאת פתחו את המצלמה בלי לבדוק ובלי לקבל אישור ממני וידעתי מה היה ההשלכות של הדבר הזה כפי ששילמנו ללקוח בחזרה כסף ואני יש לי כעס פנימי ואני לא צועק אבל השפיע עלי המון מבחינה שהייתי עייף ותשוש לאחר המקרה בעבודה" (ע' 4 ש' 77-81).

והנה בפנינו התובע העיד כי "זה מאוד הרגיז אותי" (ע' 7 ש' 5-6). לאחר מכן, "לא היו צעקות. אני אף פעם לא צעקתי, אבל מאוד התרגזתי במקרה הספציפי הזה" (ע' 7 ש' 28-29). כך גם בתצהירו כאמור.

דומה כי התובע ביקש לשוות לאירוע נופך של התרגזות שאינה אותנטית, בפרט שבעדותו בפני החוקר הוא טען אך שכעס מאוד. יוער, כי כל שיורי העיד כי התובע "כעס מאוד" (סע' 7 ו-9 לתצהיר יורי; ע' 9 ש' 17-24, ש' 27-28), בפרט שהתובע טען כאמור כי הדבר לא בא לידי ביטוי חיצוני.

מכל מקום לא התרשמנו כי מדובר באירוע של ויכוח או סערת רגשות במסגרתו חווה התובע תגובה רגשית שונה בעוצמתה מהתנודתיות השגרתית. דומה כי מדובר בשיחה שגרתית בין מנהל לבין עובדו במקרים מעין אלה.

11. שישית, בסעיף 14 לטופס התביעה (נספח ב לכתב ההגנה), כל שנכתב תחת "הצהרת המעביד", כי "כל הפרטים שנמסרו הם גרסת העובד". בנוסף, ב"דוח פעולה וזכרון דברים" של הנתבע מיום 21.8.2017 (נ/1) נכתב, בין היתר, כי "בתחילה ידעו בעבודה על התקף הלב ולא ידעו כלל על האירוע שהיה לתובע. גם במהלך ההחלמה שלו לאחר ההתקף. על האירוע וההתרגזות של התובע נודע לענת מפי התובע כאשר הגיע לחב' כדי להגיש תביעה לפגיעה בעבודה". המעסיק אף לא חתם על טופס בל 250. משכך, טענת התובע בפנינו כי "הם מכירים את כל הסיפור. המנהל היה בבית החולים ובא לבקר אותי...הם ידעו הכל" (ע' 6 ש' 30-33; ע' 7 ש' 1) אינו מתיישב עם העדר הסכמה לתמוך בתובע בתביעתו. לשון אחרת, המעסיק לא תמך בטענת התובע בכל הנוגע להיבט האובייקטיבי שהוא קריטי בענייננו, בפרט שהמעסיק הוא זה שהוציא את הכסף לפיצוי.

12. שביעית, התובע לא הביא לתמיכה בעדותו את אשתו לגבי התנהלותו במשך סוף השבוע; וטענתו שלפיה "לא התבקשתי להביא את אשתי" מעוררת תמיהה, שכן מדובר בתובע המיוצג על ידי משרד העוסק בתחום זה. יוצא אפוא, כי התובע נמנע מלהעיד גורם מקורב אליו אשר יכל לשפוך אור על מופעי התנהגות אובייקטיביים המעידים על קיומו של דחק סובייקטיבי (בשינוים המחויבים ראה עניין מליק).

13. שמינית, התובע לא מצא לנכון לספר עת פנה לחדר מיון ביום 12.3.2017 (נ/3) אודות האירוע מיום 9.3.2017 וכי היה עייף לאחר יום העבודה והלך לנוח מוקדם; ותשובתו שלפיה "אני עונה בדר"כ על מה ששואלים אותי" (ע' 7 ש' 15-22) אינה משכנעת. נפרט.

14. אכן, צודק ב"כ התובע כי "אין ציפייה מאדם שעובר אוטם לגולל את סיפור חייו ואת סיפור המקרה" (ע' 12 ש' 17-19). אלא מאי? אין מדובר בתובע שהובהל לבית החולים וקרובי משפחתו מדברים בקולו, אלא בתובע שבפנייה לחדר מיון מסר לרופאיו כי חש בלב בעת הליכה, לאמור: "יומיים טרם קבלתו אירוע שבו במהלך הליכה חש לחץ בחזה שעבר לאחר מספר דקות של ישיבה, לאחר שחזר ללכת שוב התחיל וחלף שוב לאחר הליכה, ללא זיעה, ללא קוצר נשימה, ללא הקרנת כאב. ביום קבלתו פנה לרופאת המשפחה שביצעה אק"ג והתרשמה משינויים ולכן הפנתה למיון". כך ובנוסף, התובע ידע למסור פרטים אודות היסטוריה משפחתית ושאר פרטים עליהם נשאל.

15. כלומר, התובע היה במצב רפואי שאפשר לו לדבר ולתת מידע על שאירע, אך התובע סיפר על כאב בעת הליכה ולא הזכיר התרגזות או אירוע חריג בעבודה.

16. לטעמנו, בענייננו אין מדובר באנמנזה שותקת אלא בגרסה שונה מזו המוצגת בפנינו כיום. משכך, יש טעם בטענת ב"כ הנתבע, שלפיה יש בהעדר התיעוד כדי לחזק את הטענה, כי אף מבחינה סובייקטיבית התובע לא ראה בכך אירוע חריג, שכן לא מצא לנכון לספר אודות קרות האירוע מיום 9.3.2017 (ע' 14 ש' 1-3).

17. יחד עם זאת, צודק ב"כ התובע כי בכל הנוגע לביקור במרפאה ביום 8.3.2017 (נ/1) וקבלת כדור CLARINISE הרי שמדובר בשאלה רפואית מובהקת (ע' 12 ש' 24), שאינה רלוונטית לבחינה בשלב זה.

18. לסיכום, התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת אירוע חריג בעבודה.

19. אשר על כן, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

ניתן היום, י"א סיוון תש"פ, (03 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.