לפניי בקשה למתן צו מניעה.

רקע :

המבקשת הינה חברה שעיסוקה ניהול והפעלת תחנת הרדיו "קול ברמה" אשר שידוריה מופנים לקהל שומר המצוות בישראל.

אף המשיבה 1 (שתקרא להלן :"המשיבה"), הינה חברה שעיסוקה ניהול והפעלת תחנת רדיו "קול חי" אשר שידוריה מופנים לקהל שומר המצוות בישראל.

כמפורט בבקשה, בין המבקשת לבין המשיבה קיימת יריבות ישירה על אותו פלח של קהל מאזינים.

המשיב מס' 2 הינו מנכ"ל המשיבה, המשיב 3 הינו מנהל התוכניות של המשיבה, והמשיב 4 הינו דמות הלכתית, המנחה את התוכנית נשוא הבקשה.

הבקשה :

המבקשת טוענת כי החל משנת 2010 היא משדרת תוכנית בשם "חידון ההלכה העולמי". כל עונה שודרה בימי ראשון בשבוע, בין השעות 22:00 – 24:00 בחודשים דצמבר עד אפריל, למשך 12 עד 14 תכניות, כאשר מעמד הגמר של החידון נערך בחול המועד פסח.

לטענת המבקשת, מדובר בתוכנית דגל שלה, המושכת אליה קהל מאזינים גדול והמועד בו היא משודרת הינו זמן האזנת שיא בפלח האוכלוסייה הרלוונטית.

העונה הנוכחית היא העונה השמינית של החידון המשודר על ידי המבקשת.

המבקשת טוענת, כי המשיבה מעלה לשידור באותו יום ובאותן שעות תוכנית שהפורמט שלה דומה עד זהה, לפורמט התוכנית המשודרת על ידה.

לא זו אף זו, המשיב 4 הרב אופיר מלכה, שהיה מנחה התוכנית אצל המבקשת, עבר לשורותיה של המשיבה, והוא מתעתד להגיש במסגרתה את התוכנית המתחרה.

המבקשת מציינת נקודות דמיון משמעותיות, בין התוכנית שלה לבין התוכנית של המבקשת, באופן אשר לטעמה יש בו כדי הפרת זכויות היוצרים שלה ביצירה של החידון.

המבקשת מציינת עוד כי התוכנית נהגתה על ידי ה"ה עמי מימון ואבי מימרן בהיותם עובדים של המבקשת והם אלו שקבעו את שמו של החידון (סעיף 34 לכתב התביעה).

הסכם העבודה עם מר מימרן, מכיל בסעיף 12.3 שם פרק העוסק בקניין רוחני ושמירה על סודיות, ונקבע שם כי כל המצאה או רעיון שיפותחו על ידו, יהיו רכושה הבלעדי של התובעת.

המבקשת עותרת למתן צו מניעה, על רקע טענה להפרת זכויות יוצרים וגרימת נזק כלכלי ותדמיתי למבקשת, עקב שידור התוכנית המתחרה באותו יום ובאותן שעות.

התביעה העיקרית אשר הוגשה על ידי המבקשת בתיק הגדירה את מהות ההליך העיקרי כ: "צו מניעה קבוע, זכויות יוצרים, קניין רוחני, עוולות מסחריות, מתן חשבונות, עשיית עושר ולא במשפט".

בסעיף 37 לכתב התביעה, גורסת המבקשת כי המשיבה מבצעת עוולה של גניבת עין לפי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט – 1999, תוך פגיעה במוניטין והתערבות לא הוגנת.

בסעיף 28 לכתב התביעה, עותרת המבקשת למתן צו מניעה קבוע, לפי סעיף 53 לחוק זכות יוצרים התשס"ח – 2007, (שיקרא להלן :" חוק זכות יוצרים") אשר יאסור על הנתבעים ביחד ולחוד, לשדר את התוכנית "חידון ההלכה העולמי" או כל תוכנית בפורמט דומה.

עמדת המשיבים :

המשיבים טענו כי אין מקום לצו המבוקש.

המשיבה מעלה כטענה מקדמית טענת שיהוי, שכן תוכנית החידון כבר עלתה לשידור ביום 24.12.17, וכבר שודרה תוכנית אחת, במועד הגשת הבקשה לצו מניעה, ביום 28.12.17.

לגופם של דברים, לשיטתם של המשיבים, בקשת המבקשת מטרתה הגבלת תחרות לגיטימית בין גופי שידור וניסיון להצבת חסם לפני המשיבה "רדיו קול חי" ללא בסיס משפטי.

טענת המבקשת באופן כללי הינה כי המשיבה מנועה מלשדר חידון העוסק בענייני הלכה, לנוכח העובדה כי חידון העוסק בתחום זה, שודר בעבר אצלה.

עם זאת, טוענים המשיבים כי המבקשת אינה מצביעה על קיומה של זכות מוגנת, על פי חוק זכות היוצרים. לשיטת המשיבה, אין המדובר בפורמט ייחודי הנהנה מהגנת החוק האמור.

לשיטתה, שידור חידון אינו מוגן על פי חוק זה, בדומה לשלל תכני שידור הנושאים מאפיינים מקבילים.

המשיבה גורסת כי החידון אותו משדרת המבקשת, אינו בגדר "יצירה" ברת הגנה לפי חוק זכות היוצרים. אין המדובר ביצירה מקורית הזכאית להגנה על פי הוראות החוק. מדובר ברעיון הניתן לביטוי בדרכים שונות שאינו מתגבש לכלל ביטוי מוחשי וההופך אותו ליצירה ברת הגנה.

כך למשל טוענת המשיבה כי השידור של תוכנית מסוג חידון, באותו יום ובאותן שעות, אינו מהווה העתקה של יצירה.

זהות המנחה שעבר מאת המבקשת אל שורותיה של המשיבה, אף הוא אינו פסול ואינו מגדיר את התוכנית ככזו המעתיקה את הרעיון.

גם מיקום השידור, בישיבת "אור החיים" שהוא אותו מקום בו עצמו בו שודרה בעבר תכניתה של המבקשת , אינו עולה לכדי טענת המשיבים, כדי גיבוש הרעיון וכדי ביטול מוחשי.

יוער, כי במהלך הדיון היו המשיבים נכונים לעשות שינויים במסגרת החידון המשודר על ידם, ובכלל זה שינוי שם החידון, אופי השאלות הנשאלות בו, הורדת מאפיינים חיצוניים כגון שעון עצר, אופן הגדרת הניקוד וגובה הפרס.

המשיבים עמדו עם זאת, על לוח שידורים זהה מבחינת יום ושעה.

טענת שיהוי :

ראש וראשונה אדרש לטענת השיהוי, כטענה מקדמית.

המשיבה מעלה כטענה מקדמית טענת שיהוי, שכן תוכנית החידון כבר עלתה לשידור ביום 24.12.17, וכבר שודרה תוכנית אחת, במועד הגשת הבקשה לצו מניעה, ביום 28.12.17.

המשיבה סבורה, כי המבקשת ידעה או היה עליה לדעת על כך, שהיא מתעתדת לשדר תוכנית מסוג חידון אצלה.

עוד בחודש נובמבר 2017, החל מתאריך 12.11.17, פורסם דבר קיומו של החידון העתיד להתפרסם ברדיו "קול חי". ראו סעיף 49 לתצהירו של מר רוזן, התומך בתגובה.

ביום 14.12.17 פורסמה מודעה בעיתון החרדי "משפחה" בדבר החידון הצפוי והדבר מזים לטענת המשיבה את טענת המבקשת בדבר קיומו של החידון, אשר עתיד להתקיים אצלה, נודע לה רק בתאריך 23.12.17 (ראו סעיף 50 לתצהירו של מר רוזן התומך בתגובה).

אומר, כי לטעמי אין המדובר בשיהוי.

המבקשת פעלה ביום 24.12.17 ושיגרה מכתב דחוף אל המשיבה, ובו הביעה התנגדותה לשידור התוכנית, ככל שהיא מפרה ויש בה אלמנטים דומים לתוכנית של המבקשת.

ראו :

סעיף 14 לתצהירו של מר אריאל דרעי, התומך בבקשה, וכן נוסח המכתב עצמו שצורף כנספח 4 לבקשה. חקירת מר דרעי עמ' 9 לפרוטוקול ישיבת יום 1.1.18 שורות 9-11.

אין חולק כי המשיבה לא השיבה למכתב זה. סעיף 15 לתצהירו של מר אריאל דרעי, התומך בבקשה.

חקירת מר אבי רוזן עמ' 13 לפרוטוקול ישיבת יום 1.1.18 שורות 13-23.

המבקשת פעלה איפוא ומיצתה מהלך של פניה מקדימה אל המשיבה, עובר לביצוע השידור.

קודם לשידור החידון בפועל, המבקשת לא ידעה ולא הייתה יכולה לדעת בוודאות, האם מדובר בחידון שהאלמנטים בו חופפים באופן מטריד לאלמנטים של החידון המשודר על ידה.

דבר זה יכול היה להיוודע לה אך ורק לאחר השידור.

לכן, גם אם פורסמו ידיעות קודמות על קיומו של חידון אצל המשיבה, לא הייתה המבקשת יכולה לדעת כי מדובר בחידון מפר לשיטתה, ולכן לא הייתה יכולה להקדים בהגשת בקשה לצו מניעה.

ביום ראשון 24.12.17, שודר לראשונה החידון, ואזי הייתה המבקשת יכולה להתרשם וכך התרשמה בפועל כי מדובר בחידון שיש בו אלמנטים דומים עד זהים לשיטתה, המצדיקים הגשת בקשה לצו מניעה.

המבקשת לא השתהתה בהגשת הבקשה לצו מניעה, והגישה אותה באופן מיידי, ביום חמישי 28.12.17.

משכך, אני דוחה את טענת השיהוי.

מהי יצירה ברת הגנה:

אבחן תחילה, מה הופך יצירה, לברת הגנה על פי חוק זכות יוצרים.

דרישת המקוריות הוכרה כדרישת סף לקיומה של זכות יוצרים ביצירה וזאת הוראת סעיף 4 (א) לחוק זכות היוצרים אשר קובע כדלקמן:

"זכות יוצרים תהיה ביצירות אלה:

(1) יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, מקורית, דרמתית או מוסיקלית המקובעת בצורה כלשהי".

דרישת המקוריות נבחנת על פי שני מבחנים עיקריים – מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות.

במסגרת מבחן ההשקעה, יש לעמוד על כך שהיוצר השקיע עמל מסוים ביצירה, כדי לזכות בזכות לפירותיה, בדומה לבסיס העיוני להכרה בזכות הקניין הגשמי.

במסגרת מבחן היצירתיות, המתבסס על הרציונל, לפיו מטרת דיני זכויות היוצרים היא להעשיר את עולם היצירה ואת מגוון הביטויים לציבור, יש לעמוד על אופיה של ההשקעה במנותק מהכמות שלה, כדי להראות שהיא תורמת להתאמה זו.

גישה זו מבוססת הן על תפיסה חברתית של זכויות היוצרים, אך יחד עם זאת, גם על גישה תועלתנית כלכלית לפיה יש לאזן בין העלות – התמריץ שיש ליתן ביד היוצר, בדמות ההגנה על יצירתו, לבין התועלת – שמירה על נחלת הכלל לצורך המשך יצירה עתידית.

במסגרת דרישת המקוריות, יש לבחון כי מקורה של היצירה יהיה בידי היוצר, וכי זו לא תהיה מבוססת על יצירה אחרת.

נקבע כי מבחן היצירתיות אינו מציף רף גבוה במיוחד עבור היוצר, ולעיתים יהיה די ביצירתיות מועטת לצורך כך.

אשר על כן, ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט הינה כי לצורך הענקת הגנה על יצירה באמצעות זכויות יוצרים, יש להוכיח כי מדובר ביצירה מקורית תוך בחינת שלושה רכיבי משנה –

מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות.

כאשר אין די בהתקיימותו של רכיב אחד בלבד, מבין השלושה לצורך הענקת ההגנה.

עוד יש ליתן את הדעת, לאבחנה שיש לערוך בין רעיון לבין ביטוי.

העיקרון הבסיסי בדיני זכויות יוצרים הוא כי הרעיון העומד בבסיס היצירה אינו מוגן על ידי הזכות, אלא רק דרך ביטויו תזכה להגנה.

כלל זה מעוגן במסגרת סעיף 5 לחוק זכות יוצרים.

אבחנה זו מבוססת על התפיסה לפיה מתן הגנה לרעיון בלבד יסכל את אחת המטרות המרכזיות של דיני זכויות היוצרים – עידוד יצירה והותרת די "חומר גלם" בנחלת הכלל.

ראו בעניין זה את הפסיקה והספרות כדלקמן:

• ע"א 799/11 סייפקום בע"מ נ' רביב (פורסם במאגרים 18/11/13, השופט דנציגר בהסכמת כב' השופטים רובינשטיין וזילברטל).
• ע"א 8485/08 The FA Premier League Limites נ' המועצה להסדר הימורים בספורט (פורסם במאגרים 14/3/10).
• ע"א 3422/03 Krone AG נ' ענבר פלסטיק משוריין, פד"י נט 4 עמ' 365, עמ' 378.
• רע"א 2687/92 גבע נ' חברת וולטדיסני פד"י מח 1 עמ' 251, עמ' 257.
• ע"א 2790/93 אייזנמן נ' קמרון, פד"י נד 2 עמ' 817.
• ע"א 10242/08 מוצפי נ' קבלי (פורסם במאגרים 10/10/12 השופט עמית בהסכמת כב' השופטים חיות ופוגלמן).
• ספרו של המלומד תמיר אפורי "חוק זכות יוצרים" הוצאת נבו תשע"ב – 2012, שם בעמ' 102-106.

למדים אנו, כי היקף ההגנה המוקנה ליצירה אינו מוחלט וכי יש שורה של חריגים לגביהם לא תהיה קיימת זכות יוצרים.

התנאים הנדרשים להוכחת הפרת זכות יוצרים הם ארבעה:

1. יש להוכיח כי הייתה העתקה של חלקים ממשיים ומהותיים מיצירת התובע, כאשר לא הכמות היא הקובעת אלא האיכות.

2. ניתן להסיק העתקה כאשר לנתבע הייתה גישה ליצירת התובע, וכאשר הדמיון בין היצירות הוא במידה כזו אשר לא סביר להניח כי הוא יד המקרה.

3. יש חשיבות להצטברות נקודות דמיון. ככל שהן רבות יותר גובר החשש כי מדובר בהעתקה.

4. השאלה אם הדמיון בין שתי היצירות מספיק על מנת לקבוע כי מדובר בהעתקה של חלק ממשי ומהותי היא שאלה של עובדה ושל דרגה. ההכרעה נעשית לא על סמך השוואה מכאנית אלא על פי התרשמות בית המשפט מהיצירות בכללותן.

אלמנטים אלו נקבעו עוד בשנת 1970, בפסק דינו של השופט י.כהן בע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק פד"י

כד' 1 עמ' 825. הלכה זו לא נס ליחה עד עצם היום הזה ואף לאחר חקיקת חוק זכות יוצרים.

תכנית רדיו/טלוויזיה – האם מהווה יצירה ברת הגנה:

מכאן אעבור לבחון את השאלה, האם תוכנית רדיו, כבענייננו הוא בגדר יצירה מקורית הזכאית להגנת

חוק זכויות היוצרים.

לכך הייתה התייחסות בספרות והפסיקה בספרו של המלומד טוני גרינמן "זכויות יוצרים",

מהדורה שניה, הוצאת איש ירוק התשס"ט – 2008 כרך א'.

שם בעמוד 188 – 189 נדונה סוגיית הפורמט, והדמיון בין בעלי הזכויות בתוכניות טלויזיה שונות.

ניתן לייצר זכויות יוצרים גם במשחקי לוח, על סמך "הרקיחה הנכונה" של כלל המרכיבים השונים ואם מקבלים גישה זו, ניתן ליישמה גם לגבי הפורמטים של שעשועוני טלויזיה.

ראו שם, ה"ש 401.

אומר המלומד גרינמן שם בעמוד 102 :

"בין שקיימת זכות יוצרים בפורמט של התוכנית ובין שאינה קיימת, קיימת לבטח זכויות יוצרים ברכיבים השונים שלה, כגון בטקסטים, ככל שהם מפותחים דיים כדי להוות ביטוי, בתפאורה במוסיקה המקורית המהווה את התוכנית".

בהמשך, התייחס המלומד גרינמן גם ליצירות מיוחדות הזכאיות להגנה, כגון יצירות מוסיקליות, יצירות מחשב ותרגומים ויצירות נגזרות.

דיון מעמיק בסוגיית תכנית טלוויזיה כיצירה הזכאית להגנה לפי חוק זכות יוצרים, נעשתה בת"א 2659-04-15 (מחוזי ת"א) ברודסקי ואח' נ' ארמוזה ואח'. פס"ד חלקי בשאלת החבות אשר ניתן על ידי כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי ביום 23.4.17.

בפסק דין זה נמצא, כי ניתן להכיר בזכות יוצרים גם כלפי פורמט טלוויזיוני, וכשמוכח כי אין מדובר ברעיון בלבד, אלא ברעיון שקיבל ביטוי מוחשי ומיוחד דיו ההופך את הפורמט ליצירה ברת הגנה.

כאשר עסקינן ברעיון שקיבל לבוש מעשי וקרם עור וגידים, ניתן לראות בו יצירה.

אך, אין לראות בהוראות הטכניות של התוכניות עצמן משום יצירה שכזו.

זכות יוצרים עשויה להתקיים, גם בפורמט טלוויזיוני, בשילוב והצגה מקוריים של רעיונות וכלים דרמתיים בתוכנית ואלה יוצרים פורמט בר הגנה.

אך, אם ייושמו הרעיונות והכללים הללו באופן שונה בתוכנית אחרת, מבחינת סוג המתמודדים, סגנון הצילומים וההנחיה, שיטות הכרעה והיבטים נוספים, לא תהא בכך משום הפרת זכות היוצרים בפורמט.

הדברים אמורים גם כלפי פורמט רדיופוני, אשר פופולרי בקרב אוכלוסיות מסוימות אף יותר מן הפורמט הטלוויזיוני.

אסכם פרק זה ואומר כי קיימת איפוא כיום נטייה, להכיר באפשרות תיאורטית של זכויות יוצרים גם בפורמט טלוויזיוני או רדיופוני.

עם זאת, ההגנה המוענקת לפורמט מעין זה הינה הגנה דקה ביותר.

שכן הפורמט תלוי בחלקו הגדול ברעיונות מרכזיים שאינם מוגנים כשלעצמם.

בדרך כלל, רק העתקה גורפת במקרה של הפורמט על רכיבי הביטוי שלו, תהווה הפרה משמעותית.

גיבוש הפורמט על ידי עובד :

יש לבחון את השאלה, האם וככל ומדובר בתוכנית המהווה קניין רוחני, מיהו זה שגיבש את הפורמט של התוכנית?

שאלה נוספת שתתעורר לאחר קביעה זו, היא:

האם ובמידה והתוכנית גובשה על ידי עובד של המבקשת, הקניין הרוחני בה שייך לעובד שגיבש אותה או למבקשת כמעבידתו ?

אדון תחילה בשאלה האם ככל ומדובר בפורמט, מיהו היוצר?

האם זהו הרב מלכה, מנחה התוכנית המקורית?

האם זהו מר מימרן שהיה עובד המבקשת ועבר להיות עובד המשיבה?

האם זהו מר עמי מימון, שנותר להיות עובד המבקשת ?

מר עמי מימון הגיש תצהיר תשובה לתגובה בעניין זה ביום 1.1.18, וכך אמר שם:

"בכל הזמנים הרלוונטיים להליך שימשתי ועודני משמש כעובד המבקשת. השם והפורמט המלא של "חידון ההלכה העולמי" נהגה על ידי ועל ידי מר אבי מימרן בהיות היותנו עובדי המבקשת ועל ידינו בלבד. בשנת 2014 מר מימרן פרש מעבודתו במבקשת ועבר למשיבה".

מר מימון נחקר על גרסתו בישיבת יום 1.1.18 ותאר את האופן בו לדבריו פיתח את הקונספט ואת הפורמט של התוכנית. (עמ' 11 שורות 10 – 20).

הגרסה שהעלה מר מימון בתצהירו, לפיה התוכנית על מכלול מרכיביה, גובשה על ידו בהיותו עובד המבקשת יחד עם מר מימרן, לא נסתרה בחקירה נגדית.

אני קובעת איפוא, לצורך השאלה מיהו יוצר התוכנית, כי הגרסה לפיה היוצרים הינם מר מימון ומר מימרן – לא נסתרה.

בעניינו של הרב מלכה לא הוצג בפניי חוזה העסקה המקנה למבקשת זכויות ביצירות שיצר אצלה, אולם, גם לא הוצג מצג סותר על ידי הרב מלכה - המשיב 3 לבקשה זו על דרך של הצגת חוזה העסקה נוגד. מכל מקום, בדיון ביום 1.1.18 עלה בוודאות כי התכנית שודרה אצל המבקשת החל משנת 2011, ואילו הרב מלכה החל את עבודתו אצלה רק בשנת 2012, כך שלא יתכן שהרב מלכה היה יוצר התכנית.

( ראו : עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 11, ובהמשך שם, שורה 15).

הרב אופיר מלכה שהוא בחזקת טאלנט, מנחה, כוכב, גם אם היה מזוהה עם התוכנית, רשאי לעבור ולשדר אצל המתחרה, המשיבה. על כך לא חלקה גם המבקשת (ראו : חקירתו של מר דרעי, עמ' 9 לפרוטוקול ישיבת יום 1.1.18, שורות 3-8 ).

אך הזכויות הקנייניות ככל וקיימות בתוכנית ששודרה על ידו, אינן מסורות לו.

הואיל וראינו כי מר מימון עודנו עובד המבקשת, וכי לגבי מר מימרן קיים סעיף מפורש בחוזה ההעסקה שלו, סעיף 12.3 לחוזה, ממנו עולה כי כל התוכניות שיפתח מתוקף עבודתו אצל המבקשת יהוו רכושה הבלעדי ולא תהא לו כל זכות חוקית או מוסרית בקניין הרוחני הזה, ניתן לומר כי התוכנית הקיימת אצל המבקשת, מהווה איפוא קניינה הרוחני.

ומיהו בעל הזכויות באותה יצירה, האם היוצר עצמו, או מעבידתו המבקשת?

על פי סעיף 34 לחוק זכות יוצרים:

"מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים, ביצירה שנוצרה על ידי עובדו, לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת".

בספרו של המלומד טוני גרינמן שצוטט לעיל נאמר, כי בניגוד למצב רגיל שהיוצר הוא הבעלים הראשון של זכויות היוצרים ביצירה אותה יצר, הרי במידה ועשה כן במסגרת עבודתו – תהיינה הזכויות ביצירות עליהן חל הסעיף שייכות למעבידו. ראו שם בכרך ב' של הספר בעמוד 483.

מכאן, הואיל והתוכנית גובשה על ידי עובדי המבקשת, במהלך עבודתם אצל המבקשת, וזכויותיה בתוכנית מוגנות על פי חוזה ההעסקה עם מר מימרן שהוצג לעיני, יש לומר כי הזכויות לתוכנית בפורמט הקיים שלה, שייכות למבקשת.

אשר על כן, יש לומר כי הזכויות לתוכנית הקיימת גובשו על ידי עובדי המבקשת, והן שייכות לה.

מן הכלל אל הפרט – מעמדה של תוכנית המבקשת :

יש לבחון האם בענייננו החידון, דהיינו התוכנית המשודרת ע"י המבקשת, הינה בגדר יצירה הזכאית להגנה מכח חוק זכות היוצרים.

במהלך ישיבת יום 1.1.18, הוגשו שני דיסקים :

מב/1 המהווה הקלטה של תוכנית השידור של המבקשת;

מב/2 המהווה הקלטה של תוכנית השידור של המשיבה;

האזנתי לשתי ההקלטות ואכן, אין לכחד כי במתכונת שהייתה קיימת בעת ביצוע ההקלטות היו נקודות דמיון מהותיות בין שתי התוכניות.

הדבר עלה לא רק מן ההקלטות, אלא גם מעדותו של מצהיר המבקשת מר דרעי (עמ' 15 לפרוטוקול ישיבת יום 1.1.18 שורות 15-16).

התוכניות היו דומות בכמה וכמה אלמנטים משמעותיים, אשר צירופם יחדיו לכלל תוכנית אחת היה בעייתי ביותר.

מן הסתם, גם המשיבה הייתה מודעת לכך שכן עוד באותה ישיבה ביום 1.1.18 , הודיעה בסיומה כי בדעתה לשנות באופן משמעותי לשיטתה את האלמנטים הזהים/דומים בתוכניות.

כך למשל, הצהירה המשיבה כי היא נכונה לשנות את האלמנטים הבאים:

1. שמו של החידון משתנה. במקום השם "חידון ההלכה העולמי", ישתנה שם החידון אצל המשיבה ויעמוד על השם "חידון הלכה למעשה".

2. גובה הפרס ישתנה ויעמוד אצל המשיבה על הסכום של 25,000 ₪.

3. מספר מתמודדים אצל המשיבה יעמוד על 20 מתמודדים, בשונה ממספר המתמודדים אצל המבקשת.

4. צורת הניקוד אצל המשיבה תשתנה ולא תהיה חופפת לצורת הניקוד אצל המבקשת (יוענקו 7 נקודות לתשובה נכונה במקום 6 נקודות אצל המבקשת ו- 3 נקודות נוספות על ציון המקור ההלכתי, במקום 4 נקודות על ציון המקור ההלכתי אצל המבקשת).

5. במקום "שאלה עוברת" אצל המבקשת, תהיה אצל המשיבה "שאלה מתחלפת" כלומר השאלה לא תעבור למתמודד אחר, אלא תפסל ובמקומה יקבל אותו מתמודד שאלה חדשה.

6. המשיבה לא תעשה שימוש בשיר הפתיחה ובנעימה בה עושה שימוש המבקשת : "אשריכם תלמידי חכמים".

7. שעון העצר, דהיינו קול תקתוק השעון שליווה את ההמתנה בין השאלה לבין התשובה, ייגרע מן התוכנית של המשיבה.

8. עונת השידור תשאר בחודשי דצמבר עד אפריל, כאשר השידור הסופי "הגמר הגדול" - יהיה גם כן בחול המועד פסח, כמו שידור המבקשת, אולם לא באותו יום.

עם זאת, נותרו אלמנטים דומים בין שתי התוכניות כדלקמן:

9. סוגיית המנחה. המנחה הרב אופיר מלכה שהנחה את התוכנית במתכונת אצל המבקשת, עבר לשדר את התוכנית המתחרה אצל המשיבה. במקומו שיבצה המבקשת בתוכניתה מנחה אחר הרב בנימין חותה.

10. סוגיית מיקום השידור. התוכנית של המבקשת שודרה עד העונה הנוכחית מישיבת "אור החיים" כאשר לראש הישיבה שם יש קשר משפחתי למנחה הרב מלכה.

מן העונה הנוכחית ואילך, משודרת התוכנית של המבקשת במקום אחר ואילו התוכנית של המשיבה משודרת מישיבת "אור החיים".

11. סוגיית יום השידור. התוכנית של המבקשת שודרה כל השנים ביום ראשון בשבוע. גם המשיבה עומדת על כך שהתוכנית שלה תשודר ביום ראשון בשבוע.

12. סוגיית שעת השידור. התוכנית של המבקשת שודרה כל השנים ביום ראשון בין השעות 22:00 עד 24:00. גם המשיבה עומדת על כך שהשידור יהיה חופף, באותן שעות, כאשר היא מוכנה להזיז לכל היותר שעה אחת מבין אותן שעות ולהתחיל בשעה 21:00 ולסיים בשעה 23:00. לחילופין מציעה המשיבה את אפשרות הזזת שעת השידור למבקשת, אם זו חפצה להיות המשדרת הראשונה באותו היום.

לאחר ששקלתי את מלוא הנתונים, אני קובעת כי התוכנית של המבקשת הייתה בחזקת רעיון שמצא את ביטויו בדרך מסוימת, עד כדי גיבוש פורמט.

היה בכך כדי גיבוש הרעיון, הביטוי, התהליך ושיטת הביצוע, לכלל יצירה מקורית הטעונה הגנה.

לצורך הדיון שלפני אני יוצאת מתוך הנחה כי במתכונת הקודמת בה שודרה התכנית של המשיבה, התמלאו התנאים כפי שהוגדרו בהלכת ת"א 2659-04-15 (מחוזי תל-אביב) ברודסקי נ' ארמוזה לעיל. נוצרה נוסחה שתיארה את הדרך הנכונה להבאת רכיבי התוכנית השונים, לכדי מצב של תוכנית מוגמרת.

אני קובעת זאת בסייג, ובשים לב לכך שעל ההלכה שנקבעה בעניין ברודסקי נ' ארמוזה הנ"ל, תלוי ועומד ערעור בבית המשפט העליון.

בבחינת האלמנטים הללו, אני מוצאת כי הפורמט הקודם בו שודרה התוכנית של המשיבה, לפני השינויים שפורטו לעיל בסעיפים 1-8, אכן היה תואם רעיונית לפורמט בו משודרת התוכנית של המבקשת. דהיינו : בפורמט הקודם של תכנית המשיבה, הייתה חפיפה בין התוכניות, באופן שפגע בזכות היוצרים של המבקשת.

לא בכדי נעתרה המשיבה לשינוי שמונת האלמנטים הללו בתוכניתה.

אדייק ואומר: המשיבה בחרה לשנות אלמנטים אלה, על מנת שלא תהיה חפיפה בין הפורמט של שתי התוכניות.

הפורמט הקודם כפי שנוצר ע"י המשיבה, תאם את הפורמט של תכנית המבקשת באופן מפר, ואכן הצדיק הגנה לפי חוק זכויות היוצרים.

הפורמט החדש, כפי ששינתה אותו המשיבה, מכיל רכיבים אחרים ועל כן אינו נהנה מהגנת חוק זכות יוצרים.

אני סבורה כי המשיבה לא בכדי נמנעה מביצוע שינויים הכרוכים בזהות המנחה, מיקום השידור ומועדו של השידור.

אלמנטים אשר כאלה, אינם בגדר אלמנטים מקוריים להם מוענקת הגנה על פי חוק זכויות היוצרים, אין בהם רעיון, ביטוי או מקוריות המצדיקים הגנה.

בעניין זהות המנחה, אוסיף ואומר, כי המשיבה אף הוכיחה במסגרת תגובתה לבקשה צו מניעה, כי שינויים ומעבר בין כישרונות (טאלנטים) הם בגדר הנורמה, לא רק במערכות יחסים טלוויזיוניות כלליות, אלא במערכת היחסים הספציפית בין המבקשת לבין המשיבה.

ראו :סעיף 16 לתגובה שהגישה המשיבה, סעיף 19 לתצהירו של מר רוזן אשר תמך בתגובה וכן פרוטוקול ישיבת יום 1.1.18 שם בעמ' 17 שורות 19-20.

הנה כי כן, נראה כי הפורמט הקודם של החידון אשר שודר על ידי המשיבה היה דומה עד זהה, לפורמט הקיים של החידון המשודר על ידי המבקשת.

אילו הייתה המשיבה מותירה את החידון במתכונת הקודמת, היה מקום להעניק למבקשת את הסעד המבוקש על פי חוק זכות היוצרים, ולמנוע את המשך השידור במתכונת זו.

התנהלותה של המשיבה, אשר הייתה נכונה לשנות אלמנטים כמפורט לעיל, מלמדת על כך שההגנה הניתנת ליצירה טלוויזיונית או בהקשר שלנו, כאשר מדובר בפלח אוכלוסייה שאינו צופה בטלוויזיה אלא מאזין לרדיו בלבד, יצירה רדיופונית, היא אכן דקה ביותר.

כפי שעמדה על כך הפסיקה הקודמת שצוטטה לעיל, ההתגבשות של רעיון טלוויזיוני/רדיופוני לכלל יצירה המצדיקה הגנה, אכן אפשרי. אך, ההגנה דקה ביותר. די בשינוי מספר אלמנטים כדי להסיר מעל היצירה החדשה והמתוקנת את הגנת חוק זכות היוצרים.

המשיבה נהגה בתחכום ובחוכמה, הקדימה רפואה למכה, ומיד לאחר הגשת הבקשה לצו מניעה, הצהירה באולם בית המשפט על כוונתה לשנות את הפורמט בתוכנית אצלה, באופן שתואר לעיל.

בכך, יש כדי לעקר את הגנת חוק זכות היוצרים, מן התוכנית אותה משדרת המבקשת.

כל אלמנט כשלעצמו איננו מפר. רק הדמיון בין האלמנטים וצירופם יחדיו יוצר פורמט בר הגנה.

שינוי האלמנטים או חלקם, משנה את הפורמט ואינו מעניק לו עוד הגנה לפי חוק זכויות יוצרים.

כיון שהיצירות הטלוויזיונית/רדיופונית הולכת ומתגברות בעולמנו, ייתכן שיש מקום ליתן את הדעת על דקות ההגנה שמספק הדין ליצירות אלה.

בכמה שינויים קוסמטיים, ניתן להסיט את מרכז הכובד ולמנוע הגנה מיצירת פורמט טלוויזיוני/רדיופוני.

זהו הדין כיום. המשיבה פעלה לאורו ולאחר שעשתה כן בנסיבות הקיימות ועל פי חוק זכות היוצרים, אין מקום למתן צו המניעה כמבוקש.

חוק עוולות מסחריות :

התביעה בענייננו, הוגשה לא רק על פי חוק זכות יוצרים, אלא גם על פי חוק עוולות מסחריות תשנ"ט – 1999.

על פי הוראות סעיף 3 לחוק האמור:

"התערבות לא הוגנת

לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר".

למעשה, כך גורסת המבקשת, המשך השידור של החידון על ידי המשיבה גם לפי הפורמט המתוקן, יוצר עוולה מסחרית כלפיה. היא טוענת כי המשיבה לא בכדי מאנה לשנות את יום השידור ושעת השידור.

לגרסתה, כפי שעלתה בישיבת יום 7.1.18, המשיבה מבקשת לעשות בכך שימוש במתווה שכבר יצרה המבקשת והיא הרגלת קהל הלקוחות הפוטנציאליים לשמיעת שידור של חידון בנושא הלכה, במועד זה.

המבקשת גורסת איפוא כי מדובר בתלם אשר נחרש על ידה, והמשיבה מנסה לבצע עוולה מסחרית תוך הליכה בתלם שהמבקשת חרשה למענה.

האם מדובר בעוולה המצדיקה מתן צו מניעה רק בגין אי השינוי של מועד השידור, יום ושעה?

הפכתי והפכתי בסוגיה. מסקנתי, כי לא ניתן להעניק הגנה לפי חוק עוולות מסחריות ליום השידור ומועד השידור.

מר רוזן בחקירתו אישר, כי השעות הרלוונטיות בין 22:00 ל- 24:00 מהוות פריים טיים באותו פלח אוכלוסייה, אך לטענתו גם שעות מוקדמות יותר עשויות להוות שעות פריים טיים החל מהשעה 21:00.

עמ' 15 לפרוטוקול ישיבת יום 1.1.18, שורות 19-23.

מבחינת התמורה הכספית, אישר מר רוזן כי בתוכנית של המשיבה, זו ששודרה ביום 24.12.17, שודרו פרסומות (ראו: פרוטוקול ישיבת יום 1.1.18 עמ' 15 בין השורות 29-30), עוד אישר מר רוזן כי בתוכנית ששודרה ביום 31.12.17, היו פרסומות (ראו: פרוטוקול ישיבת יום 1.1.18 עמ' 16 בין השורות 2-3).

גם אם נאמר כי הערך הכספי של הפרסומות נגזר משיעורי האזנה, וגם אם נאמר כי השידור של התוכנית/הפורמט/חידון באותו יום ובאותה שעה, גורם נזק כספי למבקשת, לטעמי לא די בכך כי לעצור את שידור התוכנית של המשיבה באותו יום ובאותן שעות, וליתן צו מניעה כמבוקש, על פי חוק עוולות מסחריות.

מקום שנזקה של המבקשת ניתן לכימות כספי, וקיימת עתירה ספציפית בעניין זה בכתב התביעה, אינני רואה מקום למתן סעד של צו מניעה זמני.

הואיל והסעד הכספי הוגדר ע"י המבקשת בשווי של 850,000 ₪, תשקול המבקשת/התובעת בדעתה, האם עודנה עומדת על המשך ההליך הנוכחי בבית המשפט המחוזי דווקא.

סיכום :

מן המקובץ לעיל אני קובעת כדלקמן:

1. לא היה שיהוי במועד הגשת הבקשה לצו מניעה. נפתח הפתח לקיום דיון בה.

2. התוכנית שמשדרת המבקשת, היא בחזקת פורמט, צירוף האלמנטים עליהם הצביעה המבקשת, שם החידון, השיר ונעימת הפתיחה, מספר המשתתפים בו, אופן הניקוד, אופן הצגת השאלות, שעון העצר, שיעור הפרס, מועד הגמר, צירופם של כל אלה יחדיו, יוצר פורמט רדיופוני בר הגנה.

3. הפורמט עוצב על ידי עובדי המבקשת ובשים לב לחוזה ההעסקה שלהם, והוראות סעיף 34 לחוק זכות יוצרים, על זכויות בפורמט השייכות למבקשת.

4. במתכונת הקודמת של התוכנית ששידרה המשיבה, הייתה המבקשת זכאית לקבלת הצו המבוקש. דא עקא, בפער הזמנים מיום 1.1.18 עת התקיים הדיון לפניי, ועד יום 7.1.18 עת זומנו הצדדים למסור הודעתם לבית המשפט על הידברות שהחלו לקיים לאחר הדיון, שינתה המשיבה את הפורמט באופן משמעותי כמפורט לעיל בהחלטה זו, ובכך החריגה את התוכנית המשודרת על ידה, באופן שמנעה את מתן צו המניעה המבוקש.

5. התוכנית במתכונת החדשה שמשדרת המשיבה, מכאן ואילך, אינו מהווה הפרה של זכויות יוצרים, ולפיכך מתבטל הצורך במתן צו מניעה.

6. בקשת המבקשת להוסיף וליתן צו מניעה לתוכנית, גם במתכונת הנוכחית המתוקנת שלה, הואיל והמשיבה ממאנת לשנות את יום ושעת השידור – נדחית בזה. אני קובעת כי אין הגנה ליום ושעת שידור מכוח חוק זכויות יוצרים.

7. ככל והמבקשת טוענת כי נגרם לה נזק כספי על פי חוק עוולות מסחריות כתוצאה מכך שהמשיבה משדרת תוכנית מתחרה לתוכנית שלה באותם מועדים, דהיינו באותו יום ובאותה שעה, תרופתה תהא במסגרת קבלת סעד כספי בהליך העיקרי.

8. משכך, אינני רואה מקום עתה, לאחר ביצוע שינויים על ידי המשיבה, למתן סעד של צו מניעה.

9. בנסיבות העניין, ולאחר שהמשיבה ביצעה את השינויים הנדרשים מיוזמתה, גם אם עשתה כן לאחר פניה לבית המשפט, אני מוצאת כי אין להשית עליה הוצאות בסכום מקסימלי ואני מחייבת אותה בהוצאות בסך של 7,500 ₪ בלבד, בגין הדיון בבקשה זו.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ח, 07 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.