בחודש 10/15 רכש התובע מחנותו של הנתבע מקליט קול דיגיטלי וזאת בתמורה ל-295 ש"ח.

כעבור מספר ימים חזר התובע לחנות הנתבע והתלונן שהמקליט אינו תקין, והנתבע, על אף שטרם נתקל בבעיה במכשירים מסוג זה שהוא מוכר לרוב, ועל אף שלא מצא שקיימת במכשיר תקלה כלשהי, החליף את המקליט במכשיר חדש שהוצא מהקופסא בנוכחות התובע.

לאחר מספר ימים נוספים חזר התובע לחנות הנתבע והתלונן כי גם המקליט הנוסף אינו תקין. הנתבע ביצע פירמוט למכשיר ובדקו במחשב ומצא כי הוא פועל באופן תקין. למרות זאת, ומשעמד התובע על טענתו כי המכשיר אינו תקין, הסכים הנתבע לשלוח את המכשיר לבדיקה.

לטענת הנתבע, הבדיקה המעמיקה יותר שביצע העלתה כי המכשיר תקין והוא הודיע על כך לתובע, אולם הלה לא הגיע לחנותו ליטול את המכשיר.

התובע מכחיש שהנתבע הודיעו דבר וטען כי שתי פניות מטעמו (בימים 1.11.15 ו-11.11.15) נענו כי הענין נמצא בטיפול ומאז חודש 11/15 לא שמע דבר מהנתבע.

בחלוף שנה וחצי, בחודש 3/17, הגיע התובע לחנות הנתבע ודרש את החזר כספו בטענה כי המכשיר שמסר היה תקול והוא מצוי בידי הנתבע ולפיכך הוא זכאי להחזר כספו. הנתבע סרב לכך, שכן חלף זמן רב מאז ביצוע העסקה, הוא כלל לא זכר שהמכשיר הושאר אצלו, אולם זכר כי לא נמצאה במכשיר כל תקלה בעת בדיקתו.

לנוכח עמדת הנתבע, התלהטו הרוחות והתובע אף ניסה "להלך אימים" על הנתבע (כפי שעולה מעיון בתמלול השיחה שהציג התובע). בשיחה זו לא הציע הנתבע זיכוי כפי שנטען בכתב הגנתו, אולם במהלך הדיון עמד על כך שהוא סרב להחזיר כסף במזומן, אולם הציע, לפנים משורת הדין מבחינתו, זיכוי על שווי המוצר לרכישת כל מוצר אחר בחנותו.

לאחר שמיעת הצדדים בפני, אני מקבלת את עמדת הנתבע וקובעת כי התובע אינו זכאי להחזר כספו. אין ספק, כי בין אם הנתבע הודיע לתובע שהמכשיר תקין והוא יכול לקבלו לידיו, ובין אם לאו, אין התובע יכול "לישון" על זכויותיו במשך למעלה משנה, ואז לבוא ולדרוש את כספו חזרה.

אין ספק כי בתום תקופה כה ארוכה, ולאחר שהתובע לא הגיע לחנות כדי לדרוש את כספו או לקחת חזרה את המכשיר, אשר מבחינת הנתבע היה תקין לאחר בדיקתו, יכול היה הנתבע להניח כי התובע ויתר על זכותו (ככל שעמדה לו) לביטול העסקה. הסכמתו של הנתבע לתת זיכוי כנגד שווי המכשיר, משנזכר שאכן המכשיר הובא לחנותו לצורך בדיקה ולנוכח חלוף הזמן הממושך והעדר אפשרות עוד לאתרו, הינה עמדה סבירה העולה בקנה אחד עם חובתו כמוכר.

אין חובה על הנתבע להסכים לביטול העסקה בחלוף שנה וחצי ממועד ביצועה, ואין לתובע זכות לעשות כן בחלוף תקופה כה ארוכה, במיוחד מקום בו אין מחלוקת כי במשך שנה ומחצה לא פנה כלל לנתבע ולא דרש את המכשיר או את כספו חזרה. מעבר לכך אני גם מוצאת שמדובר ב"זוטי דברים" שלא היתה כל הצדקה להגיש תביעה בגינם, וצר לי על עמדת התובע אשר לא השכיל להבין מהצעתי באולם כי זו תהא תוצאת ההליך.

נראה כי עמדת התובע והגשת התביעה, יותר מכל, נועדה "ללמד לקח" לנתבע שלא קיבל את דרישת התובע להחזר כספו בחלוף תקופה כה ארוכה, והדבר עולה ברורות מהתנהלות התובע כפי שזו עולה מתמלול השיחה בין הצדדים מיום 10.3.17.

עם זאת, לאור הסכמת הנתבע, גם במהלך הדיון, ליתן לתובע זיכוי בסך של 295 ₪ לרכישת מוצר אחר בחנותו, לאור העובדה שככל הנראה המכשיר אכן נשאר ברשותו, אני נותנת תוקף של פסק דין להסכמה זו ומורה כי הזיכוי האמור יעמוד בתוקפו למשך תקופה של שנה מהיום.

שקלתי באם יש מקום לחייב את התובע בהוצאות הנתבע לאור עמדתו בהליך, אולם מאחר ולא שוכנעתי כי הצעת הנתבע למתן זיכוי ניתנה על ידו קודם להגשת התביעה, אין צו להוצאות על אף שתביעת התובע להחזר כספו נדחית על ידי.

הדיסקים והתמלילים שהגיש התובע במהלך הדיון יסומנו כדלקמן:

דיסק ותמלול שיחה מיום 29.10.15 – ת/1 א ו-ב

דיסק ותמלול שיחה מיום 1.11.15 – ת/2 א ו-ב

דיסק ותמלול שיחה מיום 11.11.15 – ת/3 א ו-ב

דיסק ותמלול שיחה מיום 10.3.17 – ת/4 א ו-ב

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ט, 25 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.