26 מרץ 2020

ע"י ב"כ: עו"ד תומר מור חי

האם פיטר הנתבע את התובעת בעת הריונה ללא קבלת היתר מהממונה והאם היו הפיטורים בשל הריונה? על אלו נשיב במסגרת פסק הדין.

התובעת עותרת בתביעתה לסעדים שונים בשל פיטוריה ובכלל זה שכר עבודה וזכויות סוציאליות בתקופה המוגנת כהגדרתה בחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") וכן לפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות").

פתח דבר וניהול ההליך

1. התובעת, נתינה זרה מאריתריאה, החלה את עבודתה בעסקו של הנתבע בתאריך 20.10.14 כעובדת ניקיון באתרים שונים בהם הוצבה.
2. התובעת ילדה בשעה טובה ביום 15.1.2016.
3. הנתבע, מר היכל תמיר אשר, הינו עוסק מורשה אשר מנהל עסק לאספקת שירותי ניקיון העונה לשם "ברון שירותי ניקיון".
4. התובעת עותרת לתשלום פיצויים בגין פיטוריה שלא כדין עקב הריונה ולסעדים שונים הנובעים מכך ובכלל זה, תשלום שכר עבודה; חלף הפרשות פנסיוניות; חלף הפרשות לקרן השתלמות וזאת עד לתום התקופה המוגנת; פדיון ימי חופשה; פיצוי בגין אי קיום שימוע כדין ופיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
5. ביום 2.10.18 התקיימה ישיבת קדם משפט בהליך. במסגרת דיון ההוכחות, שהתקיים ביום 12.2.20 שמענו את עדותה של התובעת אשר נחקרה על תצהירה. עוד נשמעה עדותו של הנתבע אשר נחקר על תצהירו, וכן עדותם של גב' שני היכל, זוגתו של הנתבע ומנהלת בחברה (להלן גם: "שני") ומר יהודה אבין, מפקח בחברה (להלן: "יהודה") אשר הגישו תצהירים מטעם הנתבע בהליך.
6. סיכומי הצדדים נשמעו בפנינו בעל-פה בתום דיון ההוכחות וכעת נכריע בדרוש הכרעה.

עיקר טענות הצדדים בהליך

1. לטענת התובעת, במהלך חודש ספטמבר 2015, בעודה בהריון מתקדם (בחודש השישי להריונה) פוטרה על ידי שני, וזאת בניגוד לקבוע בחוק עבודת נשים. בעקבות זאת פנתה לעמותת "קו לעובד" (להלן: "קו לעובד") ולאחר שיחה שערך נציג קו לעובד עם שני, חזרה לעבודתה והועסקה במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2015 עד שפוטרה בשנית על ידי שני בחודש אוקטובר, זאת ללא עריכת גמר חשבון כדין.
2. התובעת טענה כי ביום 20.10.15 שב נציג קו לעובד ושוחח עם נציגת הנתבע שמסרה כי התובעת אינה ממלאת את תפקידה כראוי, וכי יש ברשותה הקלטות של שיחות המעידות על כך. עוד טענה התובעת כי ביום 27.10.15 נשלח מכתב מטעם קו לעובד בדרישה להחזרתה לעבודה סדירה. עוד טוענת התובעת כי מספר חודשים לאחר הלידה פנתה לשני על מנת לקבל עבודה, אך נענתה בשלילה מהטעם שלחברה אין כל עבודה בשבילה.
3. משכך טוענת התובעת כי פוטרה שלא כדין בהיותה בהיריון ומבלי שניתן היתר לפיטוריה, בניגוד לקבוע בחוק עבודת נשים.
4. לטענת הנתבע, לאור חוסר שביעות רצון מתפקודה של התובעת בעבודה, נערך לתובעת שימוע שבסופו הוחלט על סיום העסקתה, וזאת ללא כל קשר להריונה. לאחר פניית קו לעובד נודע לנתבע לראשונה על היריון התובעת, וזו הוחזרה לעבודתה.
5. התובעת הועסקה במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2015, תוך היעדרויות רבות מצידה, בהן חופשת מחלה וחופשות יזומות, מבלי שהודיעה על כך מראש ותוך שגרמה נזק כלכלי ותדמיתי לנתבע. כך שהתובעת לא פוטרה אלא נטשה את עבודתה בחודש נובמבר 2015.
6. עוד טען הנתבע כי יש לדחות את טענת התובעת לפיה פוטרה בשל היעדר עבודה, אשר נטענה בעלמא ללא כל פירוט, משהנתבע זקוק לעובדים ומגייס עובדים באופן תדיר. נוסף לכך, אם אכן הייתה התובעת מפוטרת כפי שטענה, הרי שהייתה נעשית פניה נוספת של קו לעובד והתביעה לא הייתה מוגשת בשיהוי כה רב. הוסיף וטען הנתבע כי לתובעת ממתינה המחאה של 'גמר חשבון' במשרדים, שכן היא זכאית לסך של 2,807 ₪ בגין הפרשות מעסיק לפיצויים, 2,368 ₪ בגין חלף הפרשות פנסיוניות ו-2,537 ₪ חלף הפרשות לקרן השתלמות.

דיון והכרעה

על נסיבות סיום העסקת התובעת – האם התובעת פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים?

1. כאמור, לטענת התובעת, פוטרה שלא כדין בהיותה בהיריון מבלי שניתן היתר לפיטוריה. לאחר פנייתה לקו לעובד בשל פיטוריה הראשונים, חזרה לעבודתה והועסקה במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2015 עד שפוטרה בשנית (ר' ס' 5- 6 לתצהיר התובעת).
2. בעדותה בפנינו, העידה התובעת כך אשר לנסיבות סיום העסקתה:

"ש. מפנה לס' 5-6 (לתצהיר – מ.ק). בהתחלה שהיא פיטרה אותך לא כתוב שאמרת לה שאת בהריון?

ת. היא יודעת, הבטן שלי ככה, היא ראתה ואמרה – את לא עובדת.

ש. ואז היא החזירה אותך?

ת. פעם אחת באתי, התקשר אליה ההוא מקו לעובד, הוא אמר לה – תחזירי אותה היא בהיריון. אני גם אמרתי לה – תסגרי איתי את הכסף ואני אלך, היא אמרה לי לא. לשאלת ביה"ד איפה עבדתי לפני שאמרתי לה שאני בהיריון אני משיבה שברוטשילד, לא היה לי קבוע.

ש. את זוכרת איפה עבדת בפעם האחרונה? באיזה משרדים הציבו אותך?

ת. ברוטשילד אבל אני לא זוכרת, הרבה משרדים.

ש. הציעו לך לנקות את המשרדים של ברון?

ת. לא.

ש. מתי פיטרו אותך בפעם האחרונה?

ת. בחודש 9 או 8, לא זוכרת. אני זוכרת, בחודש 9 או ב-10."

ש. ביה"ד:

ש. בחודש נובמבר לא עבדת בכלל?

ת. אני הלכתי ואמרתי שאני רוצה לעבוד.

ש. קיבלת משכורת בנובמבר?

ת. לא זוכרת. כשבא כוחי מציג לי את התלוש של נובמבר אני משיבה שעבדתי 2 ימים."

(ר' עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 6-26. הדגשות אינן במקור, כאן ומכאן ואילך, מ.ק).

1. כשנשאלה התובעת על ידי בית הדין כיצד ייתכן שפיטרו אותה בחודש אוגוסט/ספטמבר/אוקטובר כאשר בחודש נובמבר עדיין עבדה, השיבה:

"הלכתי לעורך דין, הלכתי לקו לעובד, אח"כ חזרתי, הייתי מחכה שהיא תביא לי עבודה, 2 פעמים עבדתי ואח"כ לא".

(ר' עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, שורות 32-33).

1. עוד העידה התובעת:

"ש. את מכירה את אריאל מקו לעובד?

ת. כן.

ש. הוא התקשר לשני?

ת. כן.

ש. מה שני אמרה לאריאל?

ת. הוא אמר – את בטח לא יכולה לפטר אותה היא בהיריון. חזרתי והיא לא מצאה לי עבודה."

(ר' עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, שורות 25-33).

1. עוד העידה התובעת כי לאחר הלידה הגיעה למשרדי הנתבע בחודש פברואר 2016 (ר' עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורות 25-26) ופנתה לשני:

"כשביה"ד מסביר לי שהשאלה היא מה קרה לאחר הלידה אני מסבירה – אחרי הלידה חזרתי לשני, שני אמרה לי – מה שאת רוצה תעשי. אמרתי לה – תסגרי."

(ר' עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורות 15-16).

1. הנתבע העיד בתצהירו כי לא היה ידוע לו או למי מנציגיו כי התובעת בהיריון, כאשר מדובר בעובדת שפוטרה תחילה בשל התנהלותה, ולאחר שהוחלט להחזירה לעבודה לאחר פניית קו לעובד, נעדרה מהעבודה מסיבות שונות. עוד העיד הנתבע כי לאחר הלידה לא פנתה אליו התובעת על מנת שיחזירו אותה לעבודה (ר' ס' 3, 10, 11 לתצהיר נתבע).
2. בעדותו העיד בפנינו הנתבע כי:

"ש. זה מה שהצעת לה? לשבת במשרד ולקבל על זה כסף?

ת. אחרי כל השרשורים של העבודות ששלחתי אותה, וכל הבלגן שהיא עשתה לי. לפני הלידה אמרתי לה – בואי תשבי, הנה יש פה ספסל, מה שאני אצטרך אותך אנחנו נעשה. אם למשל יש לי חור, צריך לנקות משרד, אני אלך איתך".

(עמ' 11 לפרוטוקול הדיון, שורות 24-28).

1. הנתבע לא זכר להשיב מתי הורו לתובעת לשבת במשרדי העסק (ר' עמ' 12 לפרוטוקול הדיון, שורות 8-16) העיד כי לא פיטר את התובעת אלא אשתו לאור היותה עובדת בעייתית, אך כי אינו זוכר את התאריכים (שם, שורות 17-33). בהמשך העיד הנתבע כי לאחר שהבינו מ'קו לעובד' כי התובעת בהריון היא הוחזרה לעבודה אבל לא לאותו מקום עבודה כי לא הייתה רצויה שם (ר' עמ' 13 לפרוטוקול הדיון, שורות 7-22).
2. שני העידה בתצהירה כי התובעת לא הודיעה לה או למי מנציגי הנתבע אודות הריונה. לשיטתה, לאחר שימוע שנערך כדין במהלך חודש אוגוסט 2015, התובעת פוטרה בשל תפקודה הלקוי בעבודה, אשר כלל בין היתר, בעיות משמעת, יחס לא נאות ללקוחות החברה, היעדרויות רבות ואי זמינות טלפונית. על מנת לסייע לתובעת הותאמה לה עבודה, במסגרתה קיבלה מפתחות למשרדי לקוחות החברה, בהם עבדה ללא מגע וקשר ישיר עם הלקוחות (ר' ס' 6-10 לתצהירה של שני).
3. עוד העידה שני כי לאחר פניית קו לעובד בעניינה של התובעת, נודע לה כי התובעת בהיריון ועל כן הוחזרה לעבודתה (ר' ס' 11 לתצהירה של שני). באותה העת, עשתה ככל יכולתה כדי לשמור על עבודתה של התובעת, ואף הציעה לה לעבוד במשרד ולסייע בניקיון ללא כל פגיעה במשכורתה, אך התובעת לא שיתפה עמה פעולה (ר' ס' 20 לתצהירה של שני).
4. הוסיפה והעידה שני כי על אף היעדרויות רבות מצד התובעת בשל ענייניה האישיים שאינם קשורים בהריונה, הועסקה עד ללידה ודווחה כחלק ממצבת העובדים בחודשים דצמבר 2015 ועד מרץ 2016 כשוהה בחופשת לידה (ר' ס' 14-16 לתצהירה של שני). בתקופה שלאחר הלידה, התובעת לא פנתה אליה או למי מנציגי הנתבע לבקש עבודה ולמעשה התפטרה (ר' ס' 25 לתצהירה של שני). התובעת אף לא הגיעה למשרדי הנתבע על מנת לקבל את התשלומים המגיעים לה כ'גמר חשבון' (ר' ס' 27 לתצהירה של שני).
5. בעדותה בפנינו העידה שני כך אשר לנסיבות סיום העסקת התובעת:

"...

ש. מתי פיטרת אותה?

ת. לא שולטת בתאריכים.

ש. מתי נערך השימוע? בתצהיר שלך יש זימון לשימוע מ-8.15.6 (טעות במקור – מ.ק) האם נכון?

ת. כן.

ש. אחרי זה קו לעובד התקשרו אליך?

ת. אחרי שפיטרנו אותה קו לעובד התקשרו וטענו שהיא בהיריון, אני הופתעתי לשמוע את זה, היא גם לא אמרה לי את זה בשימוע, זה זכותה המלאה לשמור את זה בסוד, אבל היא יכלה להגיד לי את זה ישירות כשפיטרתי אותה, וזהו, מייד אח"כ היא הוחזרה לעבודה כשהבנו שהיא בהיריון.

ש. מתי היא חזרה?

ת. מייד.

(ר' עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.20, שורות 26- 32, עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 12.2.20, שורות 1- 4).

1. בעדותה בפנינו, כשנשאלה שני היכן התובעת הוצבה עת הוחזרה לעבודה לאחר ההתערבות של קו לעובד, השיבה כי בתחילה הוצבה באותו אתר ולאחר מכן הוצבה באתרים אחרים (ר' עמ' 15 לפרוטוקול הדיון, שורות 7-14) זאת, בניגוד לאמור על ידה בישיבת קדם המשפט מיום 2.10.18 כי לאחר חזרת התובעת לעבודה לא התאפשר לה להחזירה לאותו אתר (ר' עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת קדם המשפט מיום 2.10.18, שורות 17-18).
2. כשנשאלה שני אודות הסתירה בדבריה, העידה כך:

"לאחר שביה"ד חוזר על השאלה ומסביר לי אותה אני משיבה – יש לנו מקרה כזה, אני מקבלת טלפון או מכתב, מבחינתי היא חוזרת לעבוד. יכול מאוד להיות שהיא לא חזרה לעבוד באותו רגע.

כמובן שלא יכולתי להחזיר אותה לאותו מקום באופן קבוע. הם ביקשו בלי סוף שהיא כבר לא תגיע, היא עשתה שם מיליון תקלות".

(ר' עמ'17 לפרוטוקול הדיון, שורות 6-10).

1. לא היה ברור מעדותו של יהודה האם הוא זוכר את התובעת אם לאו (ר' עמ' 19 לפרוטוקול הדיון, שורות 5-15). כשנשאל יהודה היכן הוצבה התובעת כשחזרה לעבודה, השיב כי עבדה במספר משרדים וזאת למשך חודשיים שלוש (ר' עמ' 19 לפרוטוקול הדיון, שורות 14-20).

האם הפר הנתבע את הוראות חוק עבודת נשים?

1. שעה שמדובר בתובעת שהועסקה בנתבע פרק זמן של שישה חודשים לפחות, חל על העסקתה סעיף 9 לחוק עבודת נשים הקובע כי –
2. לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות.
3. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את כלל הראיות שעמדו בפנינו ובכלל זה את עדויות הצדדים, הגענו למסקנה לפיה במקרה שלפנינו לא הוכחה הפרה של הוראת החוק האמורה, שכן לא הוכח 'מעשה פיטורים'.
4. אין חולק כי התובעת הועסקה אצל הנתבע פרק זמן העולה על שישה חודשים, כך שבמידה ואכן פוטרה ללא היתר כאמור בהוראות החוק, זכאית התובעת לסעדים מכח חוק הגנת נשים. אלא, שלאחר עיון בטענות הצדדים, בכתבי הטענות ובעדויות סברנו כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי אכן פוטרה.
5. גרסתה של התובעת אשר לפיטוריה לא הייתה עקבית, לא אשר לנסיבות ולא אשר למועד הפיטורים.

כך, לא ידעה התובעת להשיב מתי בדיוק פוטרה, לא ברור מדוע חזרה לנתבע לאחר מועד הלידה, 15.1.2016, ככל שאכן פוטרה עוד באוגוסט/ספטמבר או אוקטובר, לדבריה. לא ברור אף כיצד בכל זאת עבדה בחודש נובמבר, אף אם מדובר ביומיים בלבד, שכן אף לטענתה מדובר במועד שחל לאחר פיטוריה. התובעת אף לא הביאה מטעמה כל עד חיצוני לתמוך בגרסתה, כאשר יכלה הייתה לזמן את נציג קו לעובד שטיפל בעניינה למול הנתבע.

1. נאמר אף זאת. לא נעלם מעיננו כלל ועיקר כי אף גרסת הנתבע אשר להחזרתה של התובעת לעבודה לאחר פיטוריה הראשונים עליהם אין חולק, בשל התערבות נציג קו לעובד, לא הייתה ברורה או עקבית ומצאנו גם בגרסתו אי דיוקים. שעה שנטל ההוכחה בעניין עצם הפיטורים מוטל על הטוען לקיומם – בענייננו התובעת – אין בבקיעים אלו בגרסת הנתבע שאנו מודעות לקיומם – כדי להביא לקבלת גרסתה של התובעת.
2. כך, כאמור, ככל שהתובעת פוטרה עובר למועד הלידה, כטענתה שלא הוכחה, לא ברור מדוע התייצבה במשרדי הנתבע כחודש לטענתה עוד בהיותה בחופשת לידה לבקש עבודה או כיצד בכל זאת קיבלה שכר עבור ימי עבודה בודדים בחודש נובמבר – לאחר פיטוריה, כך שהשאלה מה ארע החל מיום 27.10.2015 בו הוציא קו לעובד מכתב לנתבע להשיב את התובעת לעבודה סדירה ועד לחודש/ מספר חודשים לאחר הלידה, מועד בו לטענת התובעת פנתה לנתבע לקבל עבודה – לא הוברר בפנינו עד כה.
3. חוסר בהירות זה עומד לטעמנו לחובת התובעת, אשר הנטל להוכיח כי הנתבע פיטרה, מוטל עליה. פער זמנים זה לא הובהר לא בכתב התביעה לא בתצהיר התובעת (ראו סעיפים 9 ו 10 לתצהירה) ו'קפיצת הזמנים' אינה ברורה.
4. גרסתה של התובעת בתצהירה לפיה שני אמרה לה בשנית בחודש אוקטובר כי עליה לעזוב את העבודה על אף הריונה וכי 'לא אכפת לה' לטענתה (ר' סעיף 6 לתצהיר תובעת) אינה מתיישבת עם העובדה שהתובעת לא סתרה את העובדה המשתקפת בתלוש השכר לפיה עבדה יומיים בחודש נובמבר. אומנם מדובר רק ביומיים, אך כאשר מדובר בפיטורים ישנו ניתוק של יחסי עבודה ולא ברור אם כך למה וכיצד עבדה התובעת בחודש זה.
5. הדברים, כפי שהצגנו לעיל, אף לא הובהרו במסגרת חקירת התובעת בפנינו. כך, התובעת לא הציגה גרסה סדורה מטעמה בתצהיר לפיה היא התייצבה כרגיל לעבוד לאחר שנציג קו לעובד שוחח עם שני ולא סופקה לה עבודה. מדובר בטענה מהותית שהיינו מצפים למצוא בתצהיר עדות ראשית של התובעת. כל שטענה בכתב התביעה ולאחר מכן העידה בתצהירה הוא שביום 27.10.2015 הוצא מכתב על ידי קו לעובד בדרישה להחזרתה לעבודה סדירה, וכי כמה חודשים לאחר הלידה פנתה לשני כדי לקבל עבודה, אך זו סרבה לבקשתה (ר' סעיפים 9 – 10 לתצהיר תובעת). אשר לכך כי הסתבר במהלך ניהול הדיון כי עבדה גם בנובמבר לא ציינה התובעת דבר בכתב התביעה או בתצהירה.
6. התובעת יכלה הייתה לפרט בכתב התביעה או בתצהירה, אם אלו אכן היו פני הדברים, כי לאחר שהוחזרה לעבודה לא סופקה לה עבודה ולמעשה כך פוטרה בהתנהגות, אך לא מצאנו טענה זו כאמור בכתבי בי הדין של התובעת. כל שטענה התובעת עובדתית בתצהירה (סעיף 6) הוא כי: "לאחר 4 הימים הללו באוקטובר 2015 שני אמרה לי זהו את צריכה לעזוב את העבודה, אמרתי לשני אבל אני בהיריון ושני אמרה לי לא אכפת לי".

זו, כאמור, הייתה גרסת התובעת וזו לא הוכחה בפנינו. זו הייתה הטענה של התובעת עליה סמכה את ידה, קרי כי פוטרה ב'דיבור' על ידי שני, אך כאמור, לא מצאנו כי גרסתה זו הוכחה.

1. טענת התובעת כי פוטרה אף אינה מתיישבת עם העובדה כי דווחה כחלק ממצבת העובדים עד למרץ 2016 (כעולה מהתלושים שצורפו לתצהירה של שני).
2. מצאנו אף כי לא סביר כי התובעת, שלוותה על ידי קו לעובד ולטענתה אף לייעוץ משפטי אליה הופנתה על ידי קו לעובד ב'זמן אמת', לא עמדה על זכויותיה מיד לאחר פיטוריה השניים או לכל המאוחר מיד לאחר הלידה בינואר 2016, כאשר תביעתה הוגשה בדצמבר 2017 ולא הוצג בפנינו כל מסמך או פניה אל הנתבע עובר להגשת התביעה על ידה.
3. משכך, כאשר אנו בוחנים את הגרסאות השונות שהוצגו בפנינו בהליך, גרסתה של הנתבעת, לפיה התובעת לא המשיכה להתייצב לעבודה לאחר שהוחזרה אליה בעקבות התערבות 'קו לעובד', סבירה יותר בעיננו ומשתלבת יותר עם מכלול הראיות והעדויות.
4. משכך, שעה שזו קביעתנו, אין התובעת זכאית לזכויות הנתבעות מכח הפרת חוק עבודת נשים.
5. בהמשך לקביעתנו זו, כאשר קבענו כי התובעת לא הוכיחה כי פוטרה, אין מקום לדון ביתר טענותיה המסתמכות על בסיס טענתה לפיטורים, כמו הפרת חוק שוויון הזדמנויות ופיצוי בגין הפרת חובת השימוע.
6. אשר לתביעותיה של התובעת שאינן נובעות מהפרת חוק עבודת נשים או חוק השוויון, נאמר כך.
7. התובעת תבעה פדיון חופשה בסך 1,190 ₪, בהסתמך על הרישום בתלושי שכר (5.95 ימי חופשה) כאשר יתר הרכיבים הסוציאלים נתבעו בגין תקופת העסקתה, בצירוף התקופה המוגנת מפיטורים בהתאם לחוק עבודת נשים. כאמור, שעה שקבענו כי לא הוכח בפנינו כי התובעת פוטרה, תביעותיה להשלמת הזכויות בתקופה המוגנת, נדחות.
8. אשר לתביעה לפדיון חופשה - עולה מתלוש אוקטובר 2015 כי התובעת קיבלה 1,121 ₪ בגין פדיון 6.16 ימי חופשה. אומנם מדובר בפדיון ללא ניתוק יחסי עבודה (כעולה מהתלוש) אך התובעת לא טענה כי מדובר בשכר עבודה או כל טענה אחר בעניינו ולא התייחסה לסכום זה בתביעתה. משכך, לא מצאנו כי הנתבע חב לה סכומים נוספים בגין רכיב נתבע זה.
9. פיצוי חלף הפרשות לפנסיה ולפיצויים – הנתבע לא הכחיש כי צו ההרחבה בענף הניקיון חל עליו (ר' סעיף 3 לכתב התביעה והעדר התייחסות לעניין בכתב ההגנה). משכך, זכאית התובעת ממועד תחילת העסקתה – 20.10.2014 ועד יום 30.6.2015 להפרשות מעסיק לתגמולים בגובה 7% ו 8.33% לפיצוים והחל מיום 1.7.2015 עד למועד סיום העסקתה לשיעור הפרשות בגובה 8.33% לפיצויים ו 7.5% לתגמולים (ר' סעיף 9 לצו ההרחבה בענף הניקיון 2014, מועד תחולה 5.2.2014). עוד זכאית הייתה התובעת להפרשות לקרן השתלמות בהתאם לסעיף 10 להוראות צו ההרחבה וזאת החל מתחילת העסקתה עד לסיומה, בשיעור של 7.5% משכרה.
10. משכך זכאית התובעת לסכומים הבאים –
11. פיצוי חלף הפרשות לפנסיה (חלק מעסיק עד ליום 30.6.2015) 1,895 ₪ + 622.5 ₪ (מ1.7.2015 עד ל 30.11.2015) = 2,517 ₪ (לפי חישוב משכורות בהתאם לתלושים בהכפלת 7% עד 30.6.2015 ולאחר מכן בהכפלה של 7.5%).
12. פיצוי חלף הפרשות לפיצויים – 2,935 ₪ (לפי ריכוז מלוא משכורותיה כפול 8.3%).
13. פיצוי בגין אי תשלום לקרן השתלמות – 2,652 ₪ (לפי ריכוז מלוא משכורותיה כפול 7.5%).

סך הכל – 8,104 ₪.

סוף דבר

1. תביעת התובעת מתקבלת בחלקה הקטן, כפי שפורט לעיל.
2. הנתבע ישלם לתובעת את הסכום האמור תוך 30 יום מהיום, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
3. בנסיבות אלו שקלנו שלא לפסוק הוצאות לטובתה בשים לב לגובה התביעה ולגובה הסכום שנפסק לה. עם זאת, שעה שפסקנו לתובעת בהליך זכויות קוגנטיות, אשר לא ברור מדוע לא שולמו לה ב'זמן אמת' ואף לא בתום העסקתה, אף אם לא התייצבה לקחת את ההמחאה של גמר החשבון, סברנו כי יש לפסוק לטובתה סכום נוסף של הוצאות והשתתפות בשכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ₪, שישולמו אף הם תוך 30 יום מהיום.
4. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, א' ניסן תש"פ, (26 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.