לפני: כב' השופטת הבכירה אורית יעקבס נציג ציבור (עובדים): מר אברהם אלוק |
התובע | מגל ירון | |
נגד | ||
הנתבע | המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עוה"ד אברהים מסארווה | |
פסק דין | ||
1. הסוגיה העומדת בבסיס תביעת התובע נוגעת לתיאום דמי ביטוח מכח סעיפים 342 ו - 345 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן:"החוק")
2. מהלך הדיון
א. התובע, אשר שימש כנציג ציבור בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, הגיש
את תביעתו בחודש ינואר 2018, לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, כדי לקיים סמכות מקומית.
ב. בתאריך 15/2/18 העביר כבוד הנשיא א. קוגן, את התיק לכבוד נשיא ביה"ד הארצי לעבודה (כתוארו אז) השופט יגאל פליטמן, על מנת שיכריע בבקשת הנתבע, להעביר את התיק לבי"ד אחר וזאת היות ורק ביום 9/2/18 סיים התובע את כהונתו כנציג ציבור בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה.
ג. בתאריך 18/2/18 החליטה סגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה (כתוארה אז) השופטת ורדה וירט-ליבנה, על העברת התיק לביה"ד האזורי לעבודה בנצרת.
ד. בתאריך 17/10/18 התקיים דיון מוקדם לפני ראש ההרכב, במהלכו, ציין התובע, בין היתר כי:"לצורך הדיון אני מוכן להסכים שהייתי שכיר" (עמ' 4 שורה 27 לפרוטוקול).
ה. בסיום הדיון ולנוכח הפלוגתאות שעלו מכתבי הטענות כמו גם מטענות הצדדים, במהלך הדיון, ניתנה ההחלטה הבאה:
"1. לאחר ששמעתי את דברי הצדדים, הריני מורה לתובע להגיש, בתוך 21 יום מהיום, הודעה שתשמש כתצהיר בכל הנוגע לעניינים העובדתיים שבתביעתו.
2. התובע יצרף לתצהיריו את המסמכים שהוא מבקש לעשות בהם שימוש במסגרת פרשת ראיותיו, או יפנה למסמכים שצירף לכתב תביעתו, ובכל מקרה ידאג לסמנם ו/או למספרם.
כל מסמך אשר יצורף כאמור לעיל, ייחשב כראיה שהוגשה כדין לתיק, אלא אם הנתבע יביע במפורש את התנגדותו לכך בטרם סיום שלב הראיות.
3. ישיבת ההוכחות תתקיים ביום 30/4/19 בשעה 13:00 ואליה תתייצב גם עורכת תעודת הציבור שהוגשה לתיק, על מנת שהתובע יוכל לחקור אותה עליה.
4. למעקב ביום 7/11/18".
ו. אלא שבשלב זה הודיע ב"כ הנתבע כי:"מבין שביה"ד סיים את הדיון אבל מבקש להוסיף כי יתכן וארצה להגיש תע"צ נוספת בכל הנוגע לסוגיית היות התובע שכיר בכל הקשור לעבודתו/עיסוקו כעובד ציבור. והתובע אמר:"אין לי התנגדות.."
ז. לפיכף ניתנה ההחלטה הבאה:
"לנוכח בקשת הנתבע הריני משנה את החלטתי וקובעת כך:
א. הנתבע יוכל להגיש, בתוך 21 יום מהיום, תע"צ בנוגע לסוגיית היות התובע עובד שכיר (או לא) בקשר לעיסוקו כנציג ציבור בביה"ד בחיפה, שאם לא יעשה כן ייחשב כמי שאינו מעוניין בכך.
ב. 21 יום לאחר חלוף המועד הנקוב לעיל יפעל התובע כאמור בסעיפים 1-2 להחלטה הקודמת.
ג. ישיבת ההוכחות תתקיים ביום 30/4/19, כאמור בסעיף 3 להחלטה דלעיל.
ד. למעקב ביום 7/11/18".
ח. בתאריך 22/11/18 הגיש התובע את תצהירו/הודעתו.
ט. בתאריך 3/4/19 הגיש הנתבע בקשה לזימונה של גב' גרובר ממחלקת הגביה, בקשר לתעודת הציבור שהוגשה בתיק כבר במצורף לכתב ההגנה שהוגש ביום 30/4/18 וכן הודיע כי:
י. ביה"ד נעתר לבקשת הנתבע להזמנתה של גב' גרובר ונתן לתובע שהות להתייחס לחלק האחר של הודעת/בקשת הנתבע.
יא. בתאריך 18/4/19 הגיש התובע הודעה, במסגרתה כתב, בין היתר, את הדברים הבאים:
כן הוסיף וציין התובע כי בהתאם להחלטה שניתנה בסוף הדיון המוקדם, ניתנה לנתבע שהות בת 21 יום להגיש תע"צ והואיל ולא עשה כן, הרי שהודעתו האחרונה, אשר הוגשה בחלוף כחצי שנה ממועד הדיון המוקדם, אינה ראויה ולכן יש לדחותה.
יב. בתאריך 30/4/19 התקיימה ישיבת ההוכחות לפנינו, בהרכב חסר וזאת לאחר שנציגת ציבור המעסיקים שהוזמנה, לא התייצבה (עמ' 7 שורות 7-13 לפרוטוקול).
יג. במהלך ישיבת ההוכחות נחקר התובע וכן נחקרה עובדת הציבור - גב' ברוריה גרוברג (להלן:"גב' גרוברג")- סגנית מנהלת תחום בכיר ביטוח וגביה, אשר תעודת הציבור שהגישה צורפה לכתב ההגנה.
יד. בסיום ישיבת ההוכחות התקיים, בהסכמת הצדדים, דיון לא פורמאלי ובסיומו נעתר ביה"ד לבקשתם וקצב להם מועדים להגשת סיכומיהם.
טו. בתאריך 15/5/19 הגיש התובע את סיכומיו. בתאריך 11/7/19, לאחר שתי בקשות ארכה שהוגשו ונענו, חרף התנגדות התובע, הגיש הנתבע את סיכומיו, ביום 21/7/19 התייחס התובע לסיכומי הנתבע ובשל דברים שציין שם, מצא ביה"ד לנכון ליתן את ההחלטה הבאה:"בטרם ייגש ביה"ד למלאכת כתיבת פסק הדין במטרה לראות האם ניתן להביא את הצדדים להסכמות בנוגע לפחות לחלק מהעובדות שבמחלוקת (במיוחד בהינתן כי המחלוקת העיקרית שבתיק הינה משפטית) ניתנת לנתבע שהות עד ליום 29/7/19 להודיע האם הוא נכון להסכים לעובדות אותן הגדיר התובע בהתייחסותו. למען הסר ספק יובהר כי היה והנתבע לא יודיע דבר, בתוך המועד הנקוב לעיל, יראה אותו ביה"ד כמי שאינו מעוניין להוסיף על שכתב בסיכומיו וכמי שאינו נכון להסכים לגרסת התובע באשר לעובדות אותן איזכר בהתייחסותו..".
בתאריך 30/7/19 פעל הנתבע, בהתאם להחלטה הנ"ל, הודיע כי הוא אינו מסכים לעובדות שצויינו על ידי התובע וכן חידד מספר דברים אותם איזכר כבר בסיכומיו ומשעשה כן, הבשיל התיק להכרעה.
3. להלן טענות התובע:
א. התביעה עוסקת אך ורק בשאלה משפטית - מה קובע החוק באשר לדמי ביטוח שיש לשלם מפנסיה מוקדמת כאשר יש גם הכנסה אחרת (הכנסה לא כעובד ולא כעובד עצמאי).
ב. יש להורות לנתבע להחזיר לו סכום של 60,000 ₪ בגין גביית יתר של דמי ביטוח לאומי מהפנסיה המוקדמת ששולמה לו בשנים 2009-2015 ועוד 100,000 ₪ באם לא מונה פקיד השגות כקבוע בחוק.
ג. היות ובינתיים נוספו השנים 2016-2017 אזי הסכום המעודכן הוא 77,142 ₪ (60,000*9/7 = 77,142), כאשר תיאום דמי הביטוח לשנת 2018 טרם בוצע.
ד. הוא פנה מספר רב של פעמים לנתבע אך פניותיו לא נענו.
ה. תביעתו מתבססת על סעיפים 371(ב) לחוק וכן על לוח י'; סעיף 342 (ד)(1) וסעיף 342(ו)(1) לחוק וכן סעיף 345ב(ה)(1) לחוק, כאשר הנתבע לא הצביע, ולו פעם אחת, לא בכתב ההגנה, לא בתצהירה של עובדת הציבור ולא בדיונים בבית הדין על הסעיף שבחוק, המתיר לו לגבות גביית יתר כפי שעשה, כאשר הוא הפנה רק לסעיף 342 לחוק, אשר אינו קובע דבר בנושא התביעה ולסעיף 345 התומך בעמדתו.
ו. הכנסותיו בשנים הנדונות בכתב התביעה היו מהמקורות הבאים: פנסיה מוקדמת והכנסה אחרת , כשהכוונה לגמול דירקטורים ולשכר נציג ציבור בבית הדין לעבודה.
ז. הנתבע מסכים לנושא הפנסיה המוקדמת וגמול הדירקטורים אך חולק עליו באשר להגדרת שכר נציג ציבור בבית הדין לעבודה.
ח. בחוק קיימת התייחסות לגבי סוגי הכנסה שונים כמו- הכנסה של עובד, של עובד עצמאי, של חבר קיבוץ, של מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי (הכנסה אחרת) וכו', כאשר בסעיף 371 לחוק הביטוח הלאומי הופרדה הכנסה אחרת מהכנסה של עובד או של עובד עצמאי ונקבעו לה שיעורי ניכוי בלוח י' אשר שונים משיעורי הניכוי של עובד או עובד עצמאי. מהכנסתו האחרת נוכו דמי ביטוח לפי לוח י.
ט. סעיף 345ב(ב) לחוק קובע, בהתאם לנקוב בלוח י' טור ד' את שיעורי הניכוי מפנסיה מוקדמת - 3.49% מסכום השווה ל- 60% מהשכר הממוצע (להלן:"הסכום הראשוני") במסמך זה ו- 11.79% מהסכום שמעליו (שיעור דמי הביטוח במסמך זה כוללים גם את שיעור דמי ביטוח הבריאות אשר לא נכללים בלוח י').
י. הנתבע בחר לנכות את השיעור הגבוה - 11.79% גם מ"הסכום הראשוני" בהכנסתו מפנסיה מוקדמת באופן שרירותי וללא כל בסיס חוקי, כאשר ענין זה עלה כבר במכתב ששלח לנתבע ביום 29/8/17, קרי, עוד בטרם הגיש תביעתו לביה"ד, אך בקשתו כי יפורט לו מה סעיף החוק עליו התבסס הנתבעת בחישוביו הנ"ל, לא נענתה.
יא. החוק קבע כללים במקרה של הכנסה הנובעת מיותר ממקור אחד, כאשר
סעיף 342(ד)(1) קבע כי מהכנסתו של עובד אצל שני מעבידים שונים ינוכו דמי ביטוח בגין הכנסה של עד 60% מהשכר הממוצע רק אצל מעביד אחד וכאשר סעיף 342(ו)(1) קבע כי במקרה של עובד אשר הוא גם עובד עצמאי לא יחולו על הכנסתו שיעור דמי הביטוח החלים לפי פרק י' על חלק ההכנסה של עובד עצמאי שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע.
סעיף 345ב(ה)(1) קבע כי מקבל פנסיה מוקדמת שהוא גם עובד או עובד עצמאי לא יחולו על הכנסתו מפנסיה מוקדמת שיעור דמי הביטוח החלים לפי פרק י' על חלק ההכנסה של עובד שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע.
יב. המחוקק לא קבע את הכללים הנ"ל למי שיש לו הכנסה מפנסיה מוקדמת וגם הכנסה אחרת שהרי הוא ציין במפורש את אותם המקרים בהם דמי הביטוח בשיעור מופחת ינוכו פעם אחת בלבד. דהיינו, בכל שאר המקרים יש לנכות את דמי הביטוח לפי לוח י' לכל הכנסה בנפרד.
יג. בנוסף, אין בחוק הביטוח הלאומי כל סעיף הקובע באופן כללי כי השיעור המופחת ינוכה רק פעם אחת אלא מצויינים המקרים בהם זה ינוכה פעם אחת כאמור.
יד. ומכאן המסקנה שמקבל פנסיה מוקדמת אשר לו גם הכנסה אחרת ישלם דמי ביטוח בשיעור מופחת בגין "הסכום הראשוני" לכל הכנסה בנפרד לפי הנקוב בפרק י'.
טו. הנתבע לא הכחיש את העובדות הנ"ל שצויינו כבר בכתב התביעה והוא גם לא ציין כל סעיף אחר המתיר לו לגבות את השיעור המירבי מ"הסכום הראשוני".
טז. סעיפי החוק ברורים וחד משמעיים בנושא שילוב של הכנסה אחרת ופנסיה מוקדמת ואין כל מקום לניכוי השונה מהקבוע בחוק.
יז. גב' גרוברג הביאה, בין היתר, נתונים על שנת 2016 בהם מוצגים מספר חודשים בהם לא היתה לו כל הכנסה מבית הדין וכך נחקרה והשיבה:
"ש. האם נכון כי ניכיתם לי מהפנסיה המוקדמת את השיעור המקסימלי המופיע בלוח יד כ- 11.79% ממלוא הפנסיה בעוד שלא ניכיתם לי שיעור מופחת על החלק שנמוך מ- 60% מהשכר הממצע?
ת. כן. אני לא עברתי על כל השנים, אנחנו מדברים על השנים מ- 2010 עד 2016 ההכנסות שלך כדירקטור היו גבוהות". (עמ' 12 שורות 13-17 לפרוטוקול).
וכן:
ש. האם בשלושת החדשים שלא הופעתי. אני עובד או לא?
ת. לא".
ש. נכון שגם בשלושת החדשים שאני לא עובד ניכיתם לי מהפנסיה את השיעור המקסימלי?".
ת נכון כי קיבלת את השיעור המופחת מההכנסות כדירקטור" (עמ' 15 שורות 6-10 לפרוטוקול)|.
המשמעות היא שגם בחדשים בהם לא היתה לו הכנסה מבית הדין, הנתבע ניכה לו את השיעור המקסימלי מהפנסיה המוקדמת היות והוא ניכה את השיעור המופחת מההכנסה האחרת (גמול דירקטורים) וזאת בניגוד לאמור בחוק.
יח. בכל הקשור לשכר נציג ציבור בבית הדין לעבודה - בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי נקבע, בין היתר, מי הוא "עובד", "עובד עצמאי" וכו'
"עובד – לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיק יחסי עבודה, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד.
עובד עצמאי – מי שעסק באותה תקופה במשלח ידו שלא כעובד (להלן: "משלח יד") והתקיים בו אחד מאלה:
(1) הוא עסק במשלח ידו, לפחות עשרים שעות בשבוע בממוצע:
(2) הכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום השווה ל- 50% מהשכר הממוצע".
(3) הוא עסק במשלח ידו לפחות שתים עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו לא פחתה מסכום כאמור בלוח א".
יט. נציג ציבור בבית הדין לעבודה אינו עונה להגדרות הנ"ל, שהרי ההכנסה מבית הדין לעבודה כנציג ציבור הינה הכנסה אחרת.
כ. טענת הנתבע כאילו מעמדו (של התובע) כנציג ציבור בבית הדין הינו עובד שכיר לא יכולה להתקבל שכן אין בחוק חלופה כזו של עובד שכיר.
כא. בהחלטה שניתנה בסיון הדיון המקודם איפשר ביה"ד לנתבע להגיש תעודת ציבור נוספת, בכל הנוגע לסוגית היות התובע שכיר, אלא שהנתבע לא עשה כן בתוך המועד שהוקצב לו (21 יום) ולכן אין לקבל את שכתב בהודעתו מיום 4/4/19, כאילו שכרו של התובע כנציג ציבור בבית הדין הינו שכר מרצים וזאת גם בשל העובדה שמהות עיסוקו של נציג ציבור בבית הדין לעבודה אינו כמרצה ושכרו אינו שכר מרצים וגם בשל העובדה כי הצו עליו התבסס הנתבע בהודעתו אינו עוסק בשכר מרצים.
כב. קביעותיו השונות של הנתבע, בתאריכים שונים ביחס לסטטוס נציג הציבור בבית הדין לעבודה מצביעות על אי הבנת עיסוקו של נציג הציבור ועל ניסיון להגדרה המתאימה לניכוי היתר של דמי הביטוח שביצע הנתבע בניגוד לאמור בחוק.
כג. המסקנה מכל האמור לעיל היא שהכנסותיו הן פנסיה מוקדמת והכנסה אחרת בלבד ולכן היה על הנתבע לנכות מהכנסתו מפנסיה מוקדמת את השיעור המופחת - 3.49% בגין "הסכום הראשוני".
כד. אם חרף טענותיו, יקבל ביה"ד את הטענה כי שכר נציג הציבור בבית הדין הינה הכנסה כעובד אזי יהיה מקום לפנות לסעיף 345ב(ה)(1) לחוק הקובע כי "מבוטח שמשתלמת לו פנסיה מוקדמת שהוא גם עובד או עובד עצמאי, לא יחולו לגבי הכנסתו מפנסיה מוקדמת שיעורי דמי הביטוח החלים לפי לוח י על חלק ההכנסה של עובד שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע (בסעיף קטן זה - שיעור מופחת).
כלומר גם במקרה זה רק בגין חלק ההכנסה של עובד לא ניתן לנכות פעמיים את השיעור המופחת. לדוגמא: ההכנסה בינואר 2016 מבית הדין היתה 497 ₪ (נתון ממכתבה של גב' עפרה קיפרמן, מרכז בכיר אשר מצורף לתצהירה של עובדת הציבור בכתב ההגנה של הנתבע), ואז קובע סעיף 345ב(ה)(1) כי השיעור המופחת לא יחול בפנסיה המוקדמת על "חלק ההכנסה של עובד שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע" דהיינו על סכום של 497 ₪ מהם נוכה שיעור מופחת כעובד ולא על כל "הסכום הראשוני".
היות ו- 60% מהשכר הממוצע היה אז 5,678 ₪ לחודש אזי עדיין יש לנכות מהפנסיה המוקדמת שיעור מופחת ולא שיעור מקסימלי מסכום של 5,181 ₪ (השכר הממוצע - 5,678 ₪ בניכוי אותו חלק של השכר כעובד בבית הדין לעבודה - 497 ₪) ולא את השיעור המקסימלי מכל "הסכום הראשוני" כפי שניכה הנתבע.
יתר על כן- הנתבע ניכה את השיעור המקסימלי מ"הסכום הראשוני" בפנסיה המוקדמת גם בחודשים בהם לא היתה לתובע כל הכנסה מבית הדין (לא היה עובד) אלא הכנסה אחרת (גמול דירקטורים) והכנסה מפנסיה מוקדמת. גם בשנת 2009 לא היתה לו הכנסה מבית הדין אלא גמול דירקטורים ופנסיה מוקדמת, כלומר לא היה עובד, אך נוכה לו השיעור המקסימלי מ"הסכום הראשוני" בפנסיה המוקדמת בניגוד לחוק.
כ"ה. הווה אומר שגם אם יפסק כי הכנסת נציג ציבור בבית הדין לעבודה הינה הכנסה כעובד הרי סכומי ההכנסה שהוצגו: 497 ₪ עד 994 ₪ לחודש, ולעיתים ללא הכנסה כלל, לא מאפשרים עפ"י החוק ניכוי השיעור המרבי ממלוא "הסכום הראשוני" בהכנסה מפנסיה מוקדמת אלא רק מהסכומים הנ"ל- חלק ההכנסה המוגדר בסעיף 345ב(ה)(1) כאמור.
כו. גב' גרוברג, הפנתה בתע"צ שהגישה, בין היתר, לתקנה 12א(ז) של תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א- 1971. תקנה זו קובעת את סדר הגביה ככל שהדבר נוגע להכנסה המרבית שמעליה אין ניכוי דמי גביה. התקנה דנה בסדר הגביה ולא בשיעור הגביה או בשילוב הכנסות אשר הינן נשוא התביעה.
כז. בתקנה הנ"ל קיימת הפניה לתקנה 12א(א) בתקנות הקובע כי דמי הביטוח מפנסיה מוקדמת יהיו 2.95% מסכום השווה למחצית הפנסיה.
כח. במכתבה של גב' עפרה קיפרמן, אשר צורף לתע"צ מוצגת ההכנסה מפנסיה מוקדמת ודמי הגביה החדשים.
בחודש ינואר 2016 השכר הפנסיוני עמד על 26,403 ₪ ודמי הביטוח שחושבו היו 2,973 ₪, אלא שיישום השיעור שבתקנה 12א(א) - 2.95% ממחצית הפנסיה, על ההכנסה הנ"ל, מובילה לדמי ביטוח בשיעור של 89 ₪ לחודש.
ההפרש החודשי (גביית היתר) בין הסכום שנוכה בפועל לבין הסכום עפ"י התקנה הוא 2,584 ₪. אומדן הסכום השנתי של גביית היתר הינו 31,008 ₪ ולכן התביעה ביחס ל- 9 השנים 2009-2017 היא 279,072 ₪ בתוספת הוצאות, הצמדה וריבית.
כט. בישיבת ההוכחות הוצע לנתבע (ע"י התובע) כי סכום דמי הביטוח יבוסס על התקנה הנ"ל אך תשובתו היתה שלילית ללא הנמקה (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 1-4).
ל. כפי שציין בפני בית הדין נושא התקנות הועלה על ידי הנתבע בתע"צ, כאשר הפער הכספי בין האמור בחוק לבין האמור בתקנה הוא גבוה כמוצג לעיל והרי בכל מקרה של "סתירה לכאורה" נהגו ללכת לקראת המבוטח.
לא. מכל האמור לעיל עולה כי הנתבע עושה דין לעצמו עת ניכה מהכנסת התובע מפנסיה מוקדמת דמי ביטוח בניגוד לחוק ולכן יש לקבוע כי טענות הנתבע משוללות כל בסיס חוקתי ולכן יש לדחותן ולפסוק, בהתבסס על תקנה 12א(א) דלעיל, כי היה על הנתבע לנכות לו דמי ביטוח בשיעור של 2.95% ממחצית הפנסיה ולחייבו להחזיר לו, בגין גביית היתר, סך של 279,072 ₪ בתוספת הוצאות, ריבית והצמדה לשנים הנדונות (2009-2017) ולהפעיל את החישוב הנכון לשנים שבהמשך.
לב. לחלופין מתבקש בית הדין לפסוק כי על הנתבע היה לנכות מהפנסיה
המוקדמת את השיעור המופחת - 3.49% מסכום שעד 60% מהשכר הממוצע -"הסכום הראשוני" ולחייבו להחזיר לו, בגין גביית היתר, 77,142 ₪ בתוספת ריבית, הצמדה והוצאות לשנים הנדונות 2009-2017 ולהפעיל את החישוב הנכון לשנים בהמשך וכן לשלם 100,000 ₪ באם לא מונה פקיד השגות.
4. להלן טענות ב"כ הנתבע:
א. לטענת התובע בכתב תביעתו על המוסד להחזיר לו ניכוי עודף אשר נעשה בדמי הביטוח מהפנסיה המוקדמת שהוא מקבל, וזאת על כל הסכום שעד 60% מהשכר הממוצע במשק, הואיל ומי שמקבל פנסיה מוקדמת, זכאי לחיוב מופחת בתשלום דמי הביטוח.
ב. סעיף 342 לחוק קובע מיהו החייב בתשלום דמי ביטוח ואילו סוגי מבוטחים חייבים בתשלום דמי ביטוח, כאשר קיימים שלושה כאלו, קרי - שלושה הם סוגי המבוטחים החבים או שיש לשלם בעדם דמי ביטוח והם: העובד, העובד העצמאי ומי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי. ההסדר לגבי תשלום דמי הביטוח כאשר למבוטח יותר ממעמד אחד או שיש לו הכנסות מיותר ממקור אחד קבוע בתקנות.
ג. סעיף 334(ב) לחוק קובע כי לענין חיוב בדמי ביטוח רואים כעובד גם את מי ששכרו נקבע בחוק או בהחלטת הכנסת או על פיה, ואת החייב בתשלום השכר רואים ממעבידו.
ד. סעיף 371 לחוק הביטוח הלאומי מסמיך את השר לקבוע הן בדרך כלל והן לסוגים, הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח של מבוטחים המנויים. מכח סעיף זה נתקנו תקנות המל"ל (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) התשל"א - 1971 (להלן: "התקנות"), כאשר תקנות אלו עוסקות בסוגי מבוטחים החבים, או שיש לשלם בעדם דמי ביטוח, בין השאר כאשר למבוטח יותר ממעביד אחד או שיש לו הכנסות מיותר ממקור אחד. תקנה 15 של תקנות אלה עוסקת בעובד שאין עיקר הכנסתו משכר או שיש לו הכנסה מפנסיה. תקנה 12(ז) עוסקת במבוטח שיש לו פנסיה והכנסה אחרת. תקנה 15(ג) לתקנות קובעת את סדר החיוב בדמי ביטוח.
ה. וזהו לשונה של תקנה 15(ג) קובעת: "מבוטח כאמור בתקנה משנה א' שיש לו גם הכנסה מפנסיה, ישולמו בעדו דמי ביטוח מהכנסתו מפנסיה, לאחר שהכנסותיו כאמור בתקנות משנה (א) הובאו בחשבון, ובלבד שלא תובא בחשבון לעניין זה הכנסה העולה על ההפרש שבין הכנסתו לפי תקנה משנה א ו- ב לבין הכנסתו המרבית הנקובה בפרט 1 בלוח י"א לחוק".
ו. וזהו לשונה של תקנה 12(ז) לתקנות:"מבוטח כאמור בתקנה משנה א שאינו עובד ואינו עובד עצמאי ישלם דמי ביטוח מהכנסתו מפנסיה בהתאם לתקנה משנה (א), לאחר שהכנסתו האחרת מהמקורות בסעיף 2 לפקודה הובאה בחשבון, ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה מפנסיה העולה על ההפרש שבין הכנסתו האחרת כאמור בתקנה באותה שנת מס לבין הכנסתו המרבית לשנה שנקבעה לגבי מבוטח אחר בפרט 4 בלוח י"א".
ז. סעיף רלוונטי נוסף הוא סעיף 348(א1) לחוק, הקובע כך: "לענין דמי ביטוח המשתלמים לפי הוראות סעיף 335, לא תובא בחשבון הכנסה, שאינה הכנסה מעבודתו כעובד או כעובד עצמאי, אשר אינה פטורה מתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 350 ואינה עולה על סכום השווה ל- 25% מהשכר הממוצע" - . בהתאם לאמור בסעיף זה גם הכנסה אחרת (דירקטור) שאינה הכנסה מעבודה או הכנסה מעסק עצמאי ושאינה מנויה על ההכנסות הפטורות לפי סעיף 350 לחוק הביטוח הלאומי חייבת בתשלום דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות.
ח. העיקרון הוא כי שכר מעבודה מחוייב ראשון, כי זוהי ההכנסה המבטחת את התובע לגמלה, לאחר מכן הכנסה אחרת ולאחר מכן פנסיה מוקדמת. עיקרון זה מעוגן הן בתקנה 12א לתקנות, הן בתקנה 15 לתקנות והן בסעיף 345ב לחוק. עיקרון נוסף בחיוב בדמי ביטוח שהוא "אין כפל מבצעים" והמבוטח לא יכול ליהנות פעמיים מלשלם דמי ביטוח בשיעור מופחת.
ט. בהתאם לחוק ההסדרים ושינוי החקיקה שנעשו בשנת 2004, תוקן סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי והוסף סעיף 345ב לחוק, כאשר במסגרת התיקון של הסעיף בוטל לגמרי השיעור המופחת של דמי הביטוח ה- 2.95%. בנושא חיוב דמי ביטוח מפנסיה מוקדמת ונקבע כי דמי ביטוח שישולמו מפנסיה מוקדמת יהיו ממלוא סכום הפנסיה, ושיעורם יהיה זהה לשיעור דמי הביטוח שמשלם עובד משכר עבודתו (לעניין זה ראו את דברי ההסבר לתיקון סעיף 345ב לחוק, וכן פרוטוקול של דיון בועדת הכספים בעניין). לעניין זה הגדיל המחוקק את שיעור דמי הביטוח כקבוע בטור ד' שבלוח י' (עד 60% מהשכר הממוצע ישולמו דמי ביטוח בשיעור של 0.4 וזה העולה על 60% ישולמו דמי ביטוח בשיעור של 7%, לא כולל דמי ביטוח בריאות).
י. סעיף 345ב(ה)(1) לחוק קובע כי:"מבוטח שמשולמת לו פנסיה מוקדמת שהוא גם עובד או עובד עצמאי, לא יחולו לגבי הכנסתו מפנסיה מוקדמת שיעורי דמי הביטוח החלים לפי לוח י' על חלק ההכנסה של עובד שאינו עולה על מחצית השכר הממוצע (בסעיף קטן זה- שיעור מופחת)". וסעיף 345ב(ה)(2) קובע כי "היתה ההכנסה של מבוטח כאמור בפסקה (1) בחודש פלוני מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו (2) ו (8) בפקודת מס הכנסה, נמוכה ממחצית השכר הממוצע יחול השיעור המופחת על סכום הכנסתו מפנסיה מוקדמת, השווה לסכום ההפרש שבין הכנסתו ממקורות האמורים לבין מחצית השכר הממוצע".
יא. אין חולק על כך שבתקופה הרלוונטית לתביעה (2010 ועד 2016) היתה לתובע הכנסה משלושה מקורות שונים: הכנסה מעבודתו בתור דירקטור (בין 14,560 ₪ ל - 23,336 ₪), הכנסה שעולה בהרבה על 60% מהשכר הממוצע במשק; הכנסה מעבודתו בתור נציג ציבור בבית הדין לעבודה (הכנסה שנעה בין 497 ₪ לבין 1,497 ₪) והכנסה מפנסיה מוקדמת (שנעה בין 25,906 ₪ לבין 64,899 ₪) שגם הכנסה זו עולה בהרבה על 60% מהשכר הממוצע במשק (לעניין הסכומים ראה טבלאות שצורפו לתעודת עובד הציבור).
יב. השאלה בה יש להכריע היא האם בהתאם למה שהתובע מציין על הנתבע לשנות את סדר החיוב בדמי הביטוח באופן כזה שתחילה הוא יחוייב בדמי ביטוח מהפנסיה המוקדמת בשיעור מופחת או שיש ליישם את התקנות, ולחייב את התובע בדמי ביטוח תחילה (גם בשיעור מופחת של 7% במקום 12%) על סכום שהוא עד לגובה של 60% מהשכר הממוצע במשק על הכנסות כנציג ציבור ועל הכנסותיו מדירקטור).
יג. עד לשינוי החקיקה בחוק ההסדרים בשנת 2004, הוא המועד שבעקבותיו הוסף סעיף 345ב לחוק הביטוח הלאומי, היה התובע יכול ליהנות, עקרונית, מחיוב מופחת בתשלום דמי ביטוח על הכנסתו מפנסיה מוקדמת בשיעור של 2.95% על סכום הפנסיה עד ל- 60% מהשכר במשק, וזאת בתנאי וככל שהיה מדובר בהכנסתו היחידה. בהתאם לתקנה 12 ותקנה 15 לתקנות. במידה וככל שלתובע היו הכנסות נוספות (הכנסה אחרת ו/או הכנסה מעבודה), חל ההסדר של חיוב דמי ביטוח שנקבע בתקנות, כלומר היה התובע מחוייב תחילה בתשלום דמי ביטוח על הכנסתו מעבודה, לאחר מכן מהכנסה "אחרת" ורק לבסוף חיוב בדמי ביטוח על ההכנסה מפנסיה מוקדמת.
יד. בכל הנוגע לטענות התובע כי תקנות 12 ו- 15 לא חלות עליו מאחר ולא היה נכון להתייחס להכנסתו בתור נציג ציבור כהכנסה מעבודה "שכירה" - בהיות התובע נציג ציבור בבית הדין לעבודה, הרי שהוא קיבל מינוי באמצעות הנהלת בתי משפט, מינוי שנקבע בהתאם לחוק בית הדין לעבודה והתקנות שהותקנו על פיו, תקנות בית הדין לעבודה (תשלום לנציג ציבור).
טו. בהתאם להוראות סעיף 334(ב) לחוק (פרק ט"ו) העוסק בחיוב בדמי ביטוח, הרי לעניין חיוב מבוטח בדמי ביטוח רואים במבוטח כעובד למי שהשכר שלו נקבע על פי חוק או בהחלטות הכנסת או על פיה, ואת החייב בתשלום דמי הביטוח רואים במעביד שלו.
טז. מהנהלת בתי המשפט נמסר כי שכרו של התובע מדווח למערכות שלהם בהתאם להנחיית משרד האוצר כשכר מרצים, כך שבהתאם לצו סיווג המבוטחים יש לראות את התובע "כעובד" לענין חיוב בדמי ביטוח.
יז. ההשלכה הישירה מכך היתה שלמעשה נציג ציבור בתור כזה היה מבוטח בכל ענפי הביטוח לרבות נפגעי עבודה וככזה הוא חוייב בתשלום דמי ביטוח.
יח. בכל הנוגע לטענת התובע, לפיה שכרו אינו שכר מרצים כי לא נערך בינו לבין הנהלת בתי המשפט, הסכם, הרי שיש לדחותה שכן התובע נתפס לפירוש המילולי של המושג מרצים. התובע קיבל צו מינוי לכהן כנציג ציבור בבית הדין ובפועל הוא הוזמן לסדרה של הופעות בבית הדין בתור כזה לאורך שנים, כך שבוודאי ניתן לראות בתגמול שהוא קיבל מהנהלת בתי המשפט כשכר החייב בתשלום דמי ביטוח. מכל מקום, התובע עונה על ההגדרה של עובד לפי חוק, שכן השכר שלו נקבע לפי חוק - לכן מתבקש ביה"ד לדחות את טענת התובע לפיה אין לחייב אותו "כעובד" על התגמולים שהוא קיבל מהנהלת בתי המשפט.
יט. הכנסת התובע כעובד מסווגת בהתאם לסדר שנקבע בתקנה 12(ז) ובתקנה 15, תחילה חויב התובע כעובד שכיר לאחר מכן כעובד בעל הכנסה אחרת (דירקטור בחברה) ולבסוף כמקבל פנסיה (לעניין זה ראה את תעודת עובד הציבור שהוגשה לתיק בית הדין בצירוף מכתבה של הגב' טלי כהן מיום 22/4/18).
כ. כמו כן, וללא כל קשר להיות התובע נציג ציבור בבית הדין, והואיל ויש לו הכנסות כדירקטור והואיל וכאמור החיוב המופחת של ה- 2.95% בוטל ומאחר ולתובע הכנסות גבוהות הן בפנסיה והן כדירקטור, הוא חוייב בדמי ביטוח לפי סעיף 345ב ה(1) ו- (2) בהתאמה.
כא. יש לדחות את טענת התובע כי כוונתה של תקנה 12(ז) היתה לקבוע סדר ולא לקבוע חיוב על סכום כולל של ההכנסות.
כב. המושג "הובא בחשבון" שצוין בתקנה, מלמד על כך שאת קביעת שיעור דמי הביטוח יש לערוך לכל ההכנסה של המבוטח, על כל מקורותיה השונים שצוינו בסעיף: עבודה, הכנסה אחרת ופנסיה מוקדמת. מחוקק המשנה קבע כי כדי לבצע עריכת חשבון דמי ביטוח להכנסה הכוללת שלושה מקורות אלה, יש להביא בחשבון קודם לכל את ההכנסה משכר עבודה, לאחר מכן לבצע את החישוב של דמי הביטוח המופחתים על ההכנסה האחרת (עד לגובה 60% מהשכר הממוצע) ולאחר מכן לבצע את חישוב דמי הביטוח על ההכנסה מפנסיה מוקדמת (כמובן, שאם שתי ההכנסות הראשונות, משכר עבודה ומהכנסה אחרת, נמוכות מ- 60% מהשכר הממוצע, הרי שעל פי כוונת המחוקק בסעיף 345ב(ה), על ההפרש שבין הכנסות אלה לבין 60% מהשכר הממוצע, יש לחייב בדמי ביטוח מופחתים את ההכנסה מפנסיה מוקדמת).
כג. למען שלמות התמונה, יצויין כי התובע "זכה" בחיוב מופחת בתשלום דמי ביטוח (ללא כל קשר למקור ההכנסה) בהתאם להוראות סעיף 348 א' לחוק, במדרגה הראשונה בסכום שהוא עד לשכר הממוצע במשק.
כד. ביה"ד מתבקש לדחות את התביעה.
5. להלן טענות התובע כפי שפורטו בהתייחסותו לסיכומי הנתבע:
א. אין זה נכון שהתקופה הרלוונטית לתביעה הינה 2010-2016, כפי שטען הנתבע, שכן התקופה הנכונה היא 2009-2018, שהרי בסעיף 5.3 לכתב התביעה המקורי היתה התייחסות לשנים 2009-2015 (שנים שלגביהן היו נתונים בעת הגשת התביעה) ובסעיף 5.4 תבע התובע גם בגין השנים שבהמשך, כאשר בסיכומיו הוא תבע החזר בגין השנים 2009-2017 וכן בגין השנים שבהמשך (שנת 2018 אשר בגינה טרם ידוע גמר החשבון).
ב. אין זה נכון שבתקופה הנדונה היתה לו הכנסה משלושה מקורות, שכן בשנים 2009 ו - 2018 לא היתה לו כל הכנסה מבית הדין, כאשר כלל הכנסתו מבית הדין בשנים האחרות נבעה בד"כ מהופעה ממוצעת של פחות מיום לחודש וזאת רק בחלק מחדשי השנה, בעוד בחדשים האחרים לא הופיע כלל (כך לדוגמא הוא הופיע, בבית הדין, בכל שנת 2017, רק שלוש פעמים - הכל כפי שפורט בנתונים שהוגשו, מידי שנה, לנתבע).
ג. מן האמור עולה כי ברוב התקופה הכנסתו היתה משני מקורות- הכנסה אחרת ופנסיה מוקדמת ורק בחלקה הזניח גם הכנסה מבית הדין.
ד. טענת הנתבע כאילו השאלה שבמחלוקת היא סדר החיוב, אינה נכונה שכן, כפי שהוגדר כבר בכתב התביעה, המחלוקת היא:"באשר לדרך החישוב של דמי הביטוח הנוגעים לשילוב ההכנסות של הפנסיה המוקדמת ושל הכנסה אחרת בלבד".
6. להלן טענות ב"כ הנתבע כפי שמצאו ביטוי בתגובתו להתייחסות התובע:
א. במסגרת התיקון לחוק בוטל לגמרי השיעור המופחת של דמי ביטוח בשיעור של 2.95% בקשר לחיוב דמי ביטוח מפנסיה מוקדמת ונקבע כי דמי ביטוח מהכנסה זו יהיו ממלוא סכום הפנסיה המוקדמת ושיעורם יהיה זהה לשיעור דמי הביטוח שמשלם עובד משכר עבודתו.
ב. במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2008 אושרו תיקוני חקיקה בחוק (תיקון 103) כאשר בין השאר נעשה תיקון בסעיף 371 בכפיפה אחת עם תיקון סעיף 348 לחוק בו נוספת הגדרה חדשה של הכנסה פסיבית שנקראה "הכנסה אחרת" שכוללת הכנסה משכר דירקטור, הכנסה מפנסיה וכדו' ולמעשה כל הכנסה המפורטת בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה גם זו שאינה ממקור "שכיר" ושאינה הכנסה ממקור עצמאי כאשר הוחל על זה חובת תשלום דמי ביטוח על כל הסכום שעולה על 25% מהשכר הממוצע במשק.
ג. כפי שהוסבר כבר בסיכומים - התובע קיבל פטור מתשלום דמי ביטוח על כל הסכום שהוא עד ל – 25% מהשכר הממוצע במשק, לפי החישוב הבא: בשנת 2018 הצהיר התובע על הכנסה שנתית בסכום של 223,228 ₪, הכנסה לרבעון 54,060 ₪ (לאחר ניכוי סעיף 354 לחוק – הוצאה מוכרת 52% דמי ביטוח).
25% שכר ממוצע 2,476.5 ₪ *3 חודשים (רבעון) = 7,429 ₪ שהוא הסכום הפטור לפי סעיף 348א.1. לחוק.
משכך - חישוב השכר המחוייב בדמי ביטוח מסתכם בסכום של 46,631 ₪ לפי החישוב הבא:
54,060 ₪ (הכנסה לרבעון) – 7,429 ₪ = 46631 ₪.
ד. בניגוד לטענת התובע, כן מדובר בהכנסה משלושה מקורות שונים - שכר עבודה, הכנסה אחרת (דירקטור) ופנסיה מוקדמת, כאשר לו היה מדובר רק בהכנסה מפנסיה מוקדמת היה התובע מחוייב בשעורים מופחתים על פי לוח ד' (0.4% עד 60% מהשכר הממוצע ו - 7% מעליו), אולם הואיל ולפי עמדת הנתבע, הסדר הנכון הקבוע בתקנה 15 הוא : שכר עבודה, הכנסה אחרת ופנסיה מוקדמת הרי שממילא בנסיבות התיק שלפנינו, שיעור הפנסיה המוקדמת עולה בהרבה על שיעור של 60% מהשכר הממוצע ולאחר מכן חוייב בכל שקל בשיעור של 7%.
ה. בחודשים שלתובע לא היתה הכנסה בתור נציג ציבור - הוא חוייב בדיוק באותו אופן.
ו. ביה"ד מתבקש לדחות את התביעה.
7. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מחומר הראיות:
א. התובע חייב בתשלום דמי ביטוח בהתאם להוראות החוק, על פי מעמדו ומקור הכנסותיו.
ב. החל משנת 2009 הכנסותיו של התובע הן משלושה מקורות:
פנסיה מוקדמת.
הכנסה אחרת (גמול דירקטורים).
גמול שהנתבע מתייחס אליו כשכר, שקיבל התובע בגין היותו נציג ציבור בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה, עד ליום 9/2/18.
ג. הפנסיה המוקדמת שקיבל התובע, במהלך השנים הרלוונטיות, עלתה על 60% מהשכר הממוצע במשק, כמו גם הכנסתו האחרת של התובע.
ד. היו חודשים בהם לא קיבל התובע גמול שכר מהתפקיד שמילא כנציג ציבור וזאת מאחר ולא בכל חודש נקרא להתייצב בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה.
ה. התובע פנה מספר פעמים לנתבע וביקש הסברים ותשובות על תאום הביטוח שנעשה לו והנתבע, באמצעות פקידי הגביה השיבו לו, אלא שלטעמו לא לכל פניה קיבל תשובה וגם התשובות שקיבל לא סיפקו אותו.
ו. הנתבע צירף לכתב הגנתו תעודת עובד ציבור של גב' גרוברג, אשר גם נחקרה במהלך ישיבת ההוכחות.
ז. לתע"צ צורפו המסמכים הבאים:
מכתבה של גב' טלי כהן - סגנית מנהל תחום בכירים, מעסיקים אשר התייחסה לתיקון 103 לחוק, תיקון שבוצע בשנת 2008 וכן התייחסה לסעיף 348א(1) לחוק ולתקנות 14 ו - 15.
מכתב לתובע, נושא תאריך 23/8/17, שעניינו:"תאום דמי ביטוח - בקשת החזר".
תדפיס חישוב תיאום דמי ביטוח לשנים 2013-2016.
ח. השכר של נציגי ציבור בבתי הדין לעבודה מדווח, ע"י הנהלת בתי המשפט כ"שכר מרצים" ולכן ולצורך הכנסה זו נחשב התובע כעובד בהתאם להוראת סעיף 1 לצו מהביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), תשל"ב - 1972.
8. המסגרת הנורמטיבית
סעיפים 334-343 לחוק, קובעים את ההוראות הכלליות לחיוב מבוטחים שונים בדמי ביטוח. בסעיף 335 נקבעו הוראות היסוד לעניין ענפי הביטוח למבוטחים השונים, ובסעיף 342 נקבעו החייבים בדמי ביטוח, כש"מבוטח שהוא עובד עצמאי, ומבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, חייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם" (סעיף 342(א) לחוק).
אשר להכנסה החייבת בתשלום דמי ביטוח הרי שבחוק כנוסחו במועדים הרלוונטיים, בסיס החיוב הוא ההכנסה החייבת במס לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה. הוראה מעין זו נקבעה ביחס לעובד, כשסעיף 344(א) לחוק קובע כי "יראו כהכנסתו החודשית של עובד את הכנסתו בעד החודש שקדם ל-1 בחודש שבו חל מועד התשלום, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה...". הוראה ברוח זו קבועה גם ביחס למבוטח אחר - קרי מי שאינו עובד ואינו עצמאי – כשסעיף 345(א) לחוק קובע כי "... מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2 האמור, והכל - בשנת המס שבעדה משתלמים דמי הביטוח (להלן - השנה השוטפת), ולאחר שנוכו ההוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה...".
(א) בסעיף זה, "פנסיה מוקדמת" - קצבה המשתלמת מכוח חיקוק או הסכם עבודה לעובד או למי שהיה עובד, בטרם הגיעו לגיל הפרישה, לאחר שפרש מעבודתו פרישה מוחלטת או חלקית, לרבות קצבה המשתלמת כאמור בשל נכות או אבדן כושר עבודה, מלא או חלקי.
(ב) מבוטח לפי פרק י"א (בסעיף זה - מבוטח) שמשתלמת לו פנסיה מוקדמת, חייב בתשלום דמי ביטוח ממלוא סכום הפנסיה המוקדמת המשתלמת לו, בכפוף להוראות סעיף קטן (ג); שיעור דמי הביטוח מסכום הפנסיה המוקדמת יהיה, על אף הוראות סעיף 337(א)(2), כקבוע בטור ד' שבלוח י' לענין ניכוי משכר עובד, למעט השיעור הנקוב בפרט 6 בטור האמור.
(ג) (1) עלה סכום הפנסיה המוקדמת שמשתלמת למבוטח על ההפרש שבין ההכנסה המרבית הקבועה לגביו בלוח י"א לבין שאר הכנסותיו החייבות בתשלום דמי ביטוח, יובא בחשבון, לענין תשלום דמי הביטוח לפי הוראות סעיף זה, סכום הפנסיה המוקדמת שאינו עולה על ההפרש האמור.
(2) פחת סכום הפנסיה המוקדמת שמשתלמת למבוטח מההכנסה המזערית הקבועה בפרט 3 בלוח י"א, ישתלמו דמי הביטוח לפי הוראות סעיף זמהסכום השווה להכנסה המזערית האמורה, ובלבד שיאן למבוטח הכנסה אחרת שבעדה משתלמים דמי ביטוח.
(ד) מי שמשלם פנסיה מוקדמת ינכה את דמי הביטוח לפי סעיף זה מהפנסיה המוקדמת, במקור, ויעבירם למוסד במועד התשלום החל לגבי עובד לפי הוראות סעיף 353.
(ה) (1) מבוטח שמשתלמת לו פנסיה מוקדמת שהוא גם עובד או עובד עצמאי, לא יחולו לגבי הכנסתו מפנסיה מוקדמת שיעורי דמי הביטוח החלים לפי לוח י' על חלק ההכנסה של עובד שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע (בסעיף קטן זה – שיעור מופחת).
(תיק
(2) היתה הכנסה של מבוטח כאמור בפסקה (1) בחודש פלוני, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1), (2) ו-(8) בפקודת מס הכנסה, נמוכה מ-60% מהשכר הממוצע, יחול השיעור המופחת על סכום הכנסתו מפנסיה מוקדמת, השווה לסכום ההפרש שבין הכנסתו מהמקורות האמורים לבין 60% מהשכר הממוצע.
(
(ו) השר רשאי, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, לקבוע כללים, תנאים ומועדים שיחולו לענין תשלום דמי הביטוח לפי סעיף זה וחישובם, לרבות חובת דיווח וניכוי דמי ביטוח מפנסיה מוקדמת, ורשאי השר לקבוע כאמור הוראות השונות מהוראות סעיף זה.
סעיף 334(ב) לחוק קובע כי לעניין חיוב בדמי ביטוח רואים כעובד גם את מי ששכרו נקבע בחוק (כאשר הדבר רלוונטי, במקרה של התובע, ל"גמול" ו/או "שכר" שהוא קיבל עת שימש כנציג ציבור בביה"ד האזורי לעבודה בחיפה) או בהחלטת הכנסת או על פיה, ואת החייב בתשלום השכר רואים ממעבידו.
סעיף 348(א1) לחוק, קובע כי:
"לענין דמי ביטוח המשתלמים לפי הוראות סעיף 335, לא תובא בחשבון הכנסה, שאינה הכנסה מעבודתו כעובד או כעובד עצמאי, אשר אינה פטורה מתשלום דמי ביטוח לפי סעיף 350 ואינה עולה על סכום השווה ל- 25% מהשכר הממוצע".
סעיף 371 לחוק מסמיך את השר לקבוע הן בדרך כלל והן לסוגים , הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח של מבוטחים המנויים.
מכח הסעיף הנ"ל תוקנו תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א - 1971 (להלן: התקנות), אשר עוסקות בסוגי מבוטחים החבים, או שיש לשלם בעדם דמי ביטוח, בין השאר כאשר למבוטח יותר ממעביד אחד או שיש לו הכנסות מיותר ממקור אחד.
תקנה 15 של תקנות אלה עוסקת בעובד שאין עיקר הכנסתו משכר או שיש לו הכנסה מפנסיה. תקנה 12(ז) עוסקת במבוטח שיש לו פנסיה והכנסה אחרת. תקנה 15(ג) קובעת את סדר החיוב בדמי ביטוח.
להלן נביא את תקנות הנ"ל כלשונן:
תקנה 15(ג) קובעת:
"מבוטח כאמור בתקנה משנה א' שיש לו גם הכנסה מפנסיה, ישולמו בעדו דמי ביטוח מהכנסתו מפנסיה, לאחר שהכנסותיו כאמור בתקנות משנה (א) הובאו בחשבון, ובלבד שלא תובא בחשבון לעניין זה הכנסה העולה על ההפרש שבין הכנסתו לפי תקנה משנה א ו- ב לבין הכנסתו המרבית הנקובה בפרט 1 בלוח י"א לחוק".
תקנה 12(ז) קובעת:
"מבוטח כאמור בתקנה משנה א שאינו עובד ואינו עובד עצמאי ישלם דמי ביטוח מהכנסתו מפנסיה בהתאם לתקנה משנה (א), לאחר שהכנסתו האחרת מהמקורות בסעיף 2 לפקודה הובאה בחשבון, ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה מפנסיה העולה על ההפרש שבין הכנסתו האחרת כאמור בתקנה באותה שנת מס לבין הכנסתו המרבית לשנה שנקבעה לגבי מבוטח אחר בפרט 4 בלוח י"א". (ההדגשה אינה במקור. א"י).
9. דיון והכרעה
נקדים ונציין כי לא בכדי בחרנו להביא את טענות הצדדים באופן מפורט שכן מצאנו כי בטענות הנתבע יש כדי ליתן מענה מפורט וברור המבסס ומעגן את עמדתו.
כן נציין כי לאחר שבחנו את מכלול טענות הצדדים, שמענו את העדים וקראנו את כל החומר שלפנינו הגענו למסקנה כי הצדק עם הנתבע, אשר טען, בין היתר כי העיקרון העולה מכלל סעיפי החוק והתקנות הרלוונטיים הוא כי שכר מעבודה מחוייב ראשון, כי זוהי ההכנסה המבטחת את התובע לגמלה, לאחר מכן הכנסה אחרת ולאחר מכן פנסיה מוקדמת. עיקרון זה מעוגן הן בתקנה 12א לתקנות, הן בתקנה 15 לתקנות והן בסעיף 345ב לחוק.
גם טענת הנתבע כי עיקרון נוסף בחיוב בדמי ביטוח שהוא "אין כפל מבצעים" והמבוטח לא יכול ליהנות פעמיים מלשלם דמי ביטוח בשיעור מופחת, הגיוני בעניינו.
בהתאם לחוק ההסדרים ושינוי החקיקה שנעשו בשנת 2004, תוקן סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי והוסף סעיף 345ב לחוק, כאשר במסגרת התיקון של הסעיף בוטל לגמרי השיעור המופחת של דמי הביטוח ה- 2.95%. בנושא חיוב דמי ביטוח מפנסיה מוקדמת ונקבע כי דמי ביטוח שישולמו מפנסיה מוקדמת יהיו ממלוא סכום הפנסיה, ושיעורם יהיה זהה לשיעור דמי הביטוח שמשלם עובד משכר עבודתו - כאשר את הסיבה לשינוי החקיקתי הנ"ל ניתן להבין מקריאת דברי ההסבר לתיקון הסעיף הנ"ל לחוק וכן מקריאת הפרוטוקול של דיון בועדת הכספים בעניין וכאשר נראה כי התובעת מתעלם מכל אלו עת הוא עדיין מבקש להאחז בניכוי דמי הביטוח בשיעור המופחת של 2.95%.
חשוב לשים לב כי המחוקק הגדיל, לעניין זה, את שיעור דמי הביטוח כקבוע בטור ד' שבלוח י' (עד 60% מהשכר הממוצע ישולמו דמי ביטוח בשיעור של 0.4 וזה העולה על 60% ישולמו דמי ביטוח בשיעור של 7%, לא כולל דמי ביטוח בריאות).
כפי שציטטנו בסעיף ה"מסגרת הנורמטיבית",סעיף 345ב(ה)(1) לחוק קובע כי:"מבוטח שמשולמת לו פנסיה מוקדמת שהוא גם עובד או עובד עצמאי, לא יחולו לגבי הכנסתו מפנסיה מוקדמת שיעורי דמי הביטוח החלים לפי לוח י' על חלק ההכנסה של עובד שאינו עולה על מחצית השכר הממוצע (בסעיף קטן זה- שיעור מופחת)". וסעיף 345ב(ה)(2) קובע כי "היתה ההכנסה של מבוטח כאמור בפסקה (1) בחודש פלוני מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו (2) ו (8) בפקודת מס הכנסה, נמוכה ממחצית השכר הממוצע יחול השיעור המופחת על סכום הכנסתו מפנסיה מוקדמת, השווה לסכום ההפרש שבין הכנסתו ממקורות האמורים לבין מחצית השכר הממוצע".
מצאנו כי בתקופה הרלוונטית לתביעה - בין שהיא בין השנים 2010-2016, כפי שטען הנתבע, או בין השנים 2009-2018, כפי שטען התובע, כי היתה לו הכנסה משלושה מקורות שונים: הכנסה אחרת – מ"עבודתו" בתור דירקטור, אשר לפי הנתונים שפורטו במסמכים שצורפו לתע"צ של הגב' גרוברג, עלתה, במידה ניכרת על 60% מהשכר הממוצע במשק; הכנסה מעבודתו/מתפקידו בתור נציג ציבור בבית הדין לעבודה -אשר גם אם לא ניתנה לו כל חודש וגם אם לפרקים היתה זו הכנסה בגין התייצבות של פעם בחודש ולעיתים אף שלוש פעמים בשנה, הרי שמצאנו כי הנתבע היה מודע להיקפה וכן לשיעורה והתייחס אליה כנדרש. והכנסה מפנסיה מוקדמת - שגם היא עולה בהרבה על 60% מהשכר הממוצע במשק, כפי שגם נתון זה עולה מהמסמכים/טבלאות שצורפו לתעודת עובד הציבור של גב' גרוברג.
בהינתן כל אלה ובשים לב לטענות הנתבע אשר מתכתבות עם סעיפי החוק והתקנות הרלוונטיים הגענו לכלל מסקנה כי אין ממש בתביעת התובע וכי הנתבע ערך את חישוביו ובהתאם גבה מהתובע דמי ביטוח, בהתאם לחוק ולא מעבר לכך.
10. סוף דבר
חרף כל טענות התובע ובשים לב בטעם שמצאנו בטענות הנתבע, הרינו מורים על דחיית התביעה.
11. אין צו להוצאות.
12. ניתן לערער על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מקבלתו.
ניתן היום,י"ח באב תשע"ט, (19 באוגוסט 2019), בהעדר הצדדים.
יעקבס אורית, שופטת בכירה | מר אברהם אלוק נציג ציבור(עובדים) |
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
15/02/2018 | החלטה שניתנה ע"י אלכס קוגן | אלכס קוגן | צפייה |
19/08/2019 | הוראה למערער 1 - תובע להגיש קבלת כתבי בי-דין בדו"אל | אורית יעקבס | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | מגל ירון | |
נתבע 1 | המוסד לביטוח לאומי | חגי פרנקל |