ב"כ התובעים עו"ד אברהם ביטון ועו"ד נתנאל רוזנברג

ב"כ הנתבעת עו"ד אייל נויפלד

1. תביעה לתשלום פיצוי בסך של 75,000 ₪ בגין אובדן רכוש של התובעים ועוגמת נפש. התובעים שכרו רכב מהנתבעת וטוענים כי בשל תקלה בדלת תא המטען נפתחה הדלת במהלך נסיעתם ומהרכב נפלו תיקים שהתובעים לא הצליחו למצוא ולאתר לאחר מכן. התביעה היא לפיצוי בגין אובדן הרכוש שהיה בתיקים ואבד על סך 53,935 ₪, וכן בגין עוגמת נפש על סך של 21,065 ₪.

טענות הצדדים

1. לטענת ב"כ התובעים ישנה למעשה הודאת בעל דין על כך שמנעול תא המטען ברכב היה תקול. לטענתו עדויות התובעים לא נסתרו, בעוד שהנתבעת מסתירה את האמת, נמנעת מלהזמין עדים רלוונטיים ולצרף מסמכים חשובים כגון תיעוד התרשומות של הנתבעת. גם לגבי שווי הנזק נטען כי הוא לא הוכחש ולא נסתר. כמו כן נטען כי לרכוש היה ערך סנטימנטלי עבור התובעים ונגרמה להם טרדה רבה.
2. ב"כ הנתבעת טען כי אין כל קשר בין האירוע לבין הנזק הנטען, ולא הוכח כי היעלמות המזוודות הינה תוצאה של רכב פגום. נטען כי התגלו סתירות בין עדויותיהם של התובעים. כמו כן נטען כי התובעים לא ביססו אף את הנזק שנגרם להם שכן לא צורפו קבלות או הוכחות אחרות לגובה הנזק.

דיון והכרעה - אחריות

1. התובעים העידו כי הגיעו לביקור בישראל יחד עם נכדם בן ה-8. הם נחתו בישראל ביום חמישי, 25.8.16, בשעות אחר הצהריים ושכרו רכב 7 מקומות מסניפה של הנתבעת בשדה התעופה. לאחר עזיבתם את שדה התעופה הם שמעו רעש, הסתובבו לאחור וראו שדלת תא המטען פתוחה. שניהם העידו כי כבר היו על כביש מהיר ולכן המשיכו עד שיכלו לעצור בצד הכביש. התובע מיהר לסגור את תא המטען והם המשיכו בדרכם. רק כשהגיעו ליעדם בבית שמש ופרקו את מטענם גילו שחסרים להם שלושה תיקים: תיק מצלמה, תיק עם תפילין, מחשב וטאבלט ותיק אישי של התובעת שהכיל מוצרי קוסמטיקה, פאה ותכשיטים.
2. לדברי התובעים אחרי שגילו את היעלמות התיקים השאירו את הנכד בבית שמש והחלו לחזור על עקבותיהם עד נתב"ג על מנת לאתר את התיקים שאבדו. הם נסעו עד לכבישי שדה התעופה אך לא הצליחו לאתר את התיקים. גם שיחות למחלקת אבדות בנתב"ג לא העלתה דבר.
3. התובע העיד כי בשלב זה לא היה בטוח האם הבעיה היא בדלת תא המטען. עם זאת, ביום שישי כאשר נסעו לקנות אוכל לשבת נפתחה שוב דלת תא המטען ואז הבין כי הבעיה נעוצה בה. לפיכך ביום ראשון התקשרו לנתבעת ונשלח אליהם כונן מטעמה אשר גילה תקלה כלשהי בדלת תא המטען ותיקן אותה מידית. התובעים פנו לנתבעת לקבלת פיצוי על הרכוש שאבד אך הנתבעת הסכימה לפצותם בסכום של 28 דולר בלבד.
4. מטעם הנתבעת העיד מר עמית כרמי, מנהל סניף הנתבעת בנתב"ג. יש לציין כי כל הידוע לעד הוא מתוך מערכות הנתבעת ומשיחה עם נציגי הנתבעת אשר טיפלו בעניינם של התובעים. בהתאם לתצהירו של מר כרמי, התובעים קיבלו רכב חדש עם מספר ק"מ נמוך והתובע חתום על מסמך המאשר כי הרכב תקין. כמו כן נטען בתצהיר כי הרכב עובר שטיפה בלחץ מים לפני השכרתו, ובמקרה של תקלה היתה הדלת נפתחת מעוצמת לחץ המים. מר כרמי מוסיף כי באותו היום בו התקשרו התובעים אל הנתבעת נשלח אליהם כונן אשר טיפל בתקלה בדלת והחזיר את הדלת לשימוש תקין. לטענתו, לאחר שהרכב הוחזר על ידי התובעים הוא נבדק והסתבר כי הרכב הושכר במצב תקין לחלוטין לרבות דלת תא המטען.
5. אפתח בכך שעדויותיהם של התובעים היו מהימנות, עקביות ותואמות אחת לשניה. אכן ניתן למצוא הבדלים מסוימים בין העדויות, כפי שטען ב"כ הנתבעת, אך מדובר בסתירות שוליות ומינוריות (כגון מי התקשר למחלקת האבדות בנתב"ג) שאין בהן להשליך כלל על האמון שנתתי בדברי התובעים. לפיכך יש לקבל את העובדות שתוארו על ידי התובעים כהווייתם.
6. טענתה המרכזית של הנתבעת היא כי לא הוכח קשר סיבתי בין היעלמות התיקים לבין תקלה כלשהי בדלת תא המטען. לטעמי יש לדחות טענה זו.
7. ראשית, הוכח כי היתה תקלה בדלת תא המטען של הרכב. מעדויות התובעים עולה כי התקלה התבטאה בכך שלמרות שנראה שדלת תא המטען נסגרת כראוי, הרי שבמהלך הנסיעה התברר כי היא לא ננעלה ונפתחה מעצמה. על התקלה ניתן ללמוד בעיקר מעדותו של התובע על כך שהדבר נשנה פעמיים באותו אופן. ב"כ הנתבעת העלה במסגרת חקירתו תיזה לפיה הדייל שהעמיס את מטענם של התובעים על הרכב בשדה התעופה לא סגר כראוי את הדלת. תיזה זו נסתרת הן לאור עדותו של התובע כי המקרה נשנה באותו אופן יום למחרת, דבר שאינו מסתבר אלא אם קיימת תקלה בדלת תא המטען; והן לאור עדותם של התובעים כי לא נדלקה נורה ברכב המצביעה על דלת פתוחה כלשהי ברכב.
8. אעיר כי העובדה שקיים טופס עליו חתום התובע לפיו הרכב נמסר במצב תקין אינו שולל את המסקנה האמורה. התובעים לא בדקו בעצמם את הרכב, ואף אם היו בודקים ספק אם היו יכולים לגלות תקלה מעין זו. מאחר שנדמה היה שהדלת נסגרת כראוי, יתכן מאוד שגם הבודק מטעם הנתבעת לא גילה את התקלה בעת הבדיקה.
9. יתרה מכך, תמיכה ממשית לעדויות התובעים ניתן למצוא דווקא בתצהירו של מר כרמי שמודה כי "...נשלח כונן אשר טיפל בדלת והתיקון המקומי החזיר את דלת תא המטען לשימוש תקין" (סעיף 9 לתצהירו). דהיינו, אכן היתה תקלה בדלת תא המטען שדרשה תיקון מטעם הנתבעת. למעשה די בכך על מנת לבסס הוכחתה של התקלה. אציין כי בהמשך תצהירו סותר עצמו מר כרמי וטוען כי לאחר בדיקת הרכב התברר כי הרכב היה תקין לחלוטין. הוא אינו מסביר כיצד שתי הטענות מתיישבות יחדיו (להסבר מסוים שניתן לכך בחקירתו הנגדית אתייחס בהמשך).
10. לבסוף אומר כי צודק ב"כ התובעים בטענתו לפיה הנתבעת לא טרחה לצרף ולו מסמך אחד להוכחת טענותיה או לסתירת טענות התובעים. כך למשל לא זומן הכונן שטיפל בתקלה לעדות, ולא הובאה כל תרשומת מתוך מערכות המידע של הנתבעת בנוגע לתקלה זו ומהותה, על אף שמר כרמי טען כי קיימות תרשומות כאלה. כמו כן לא הובא כל בסיס ראייתי לטענתה של הנתבעת כי לו היתה תקלה בדלת היא היתה מתגלית בעת רחיצת הרכב. העד מטעם הנתבעת אינו טכנאי ואינו יכול להעיד על כך. גם הטענה כי הרכב נבדק לאחר החזרתו אינה מגובה ולו בתרשומת או דוח של הבודק מטעם הנתבעת.
11. הימנעות זו יש לזקוף כמובן לחובתה של הנתבעת. יש להוסיף כי מר כרמי עצמו השיב בחקירתו הנגדית כי למיטב ידיעתו התקלה היתה סיבוב של ציר שסוגר את תא המטען, ואף דברים אלו מאשרים כי היתה תקלה בדלת תא המטען.
12. מכאן קצרה הדרך לקביעת קיומו של קשר סיבתי בין היעלמות התיקים של התובעים לתקלה. כאמור, דלת תא המטען של הרכב נפתחה במהלך הנסיעה, ובסופה התברר כי התיקים נעלמו. יש לציין כי התובע העיד כי הוא הסתכל על הדייל שסייע להם להעמיס את המטען על הרכב וראה שהוא מעמיס את כל התיקים על הרכב (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 14). לפיכך, לא נותרת אפשרות סבירה אחרת מלבד נפילת התיקים מהרכב תוך כדי נסיעה כאשר דלת תא המטען נפתחה. יש לציין כי מדובר ברכב גדול של 7 מקומות, אשר תא המטען שלו שטוח כפי שניתן לראות בתמונה שסומנה ת/1 (ללא העומק הקיים ברכבים קטנים יותר), כך שפתיחת הדלת במהלך נסיעה יכולה לגרום בקלות לנפילת מטען מהרכב.
13. במהלך עדותו של מר כרמי הוא ניסה להעלות תיזה אחרת, לפיה הרכב יצא תקין מחברת ההשכרה, אך התובעים העמיסו עליו מטען יתר על המידה, דבר שגרם נזק לדלת. לתיזה זו אין כל בסיס. התובעים לא נשאלו על כמות המטען שהועמס, בייחוד כאשר מדובר בתא מטען גדול ומרווח לאחר שמקפלים את הכסאות האחוריים (ת/1); מר כרמי אינו טכנאי ולא הובא כל בסיס טכני לתמיכה בתיזה זו; ולמעשה טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה, ואף לא הוזכרה בסיכומי הנתבעת. לפיכך אין לקבל תיאוריה זו.
14. הנתבעת לא העלתה בסיכומיה טענות נוספות בנוגע לשאלת האחריות, אך מאחר שרמזים לטענות נוספות עלו בחקירה הנגדית של התובעים, אתייחס למעלה מן הצורך למספר נקודות נוספות.
15. הנתבעת ניסתה לייחס לתובעים אשם תורם מאחר שלא שמו לב שנפלו תיקים כאשר עצרו בצד הדרך לסגור את דלת תא המטען. התובעים לא הצליחו להסביר במדויק את המיקום של הנקודה בה גילו שתא המטען פתוח, אך שניהם הבהירו כי הדבר אירע לאחר מספר דקות נסיעה ועל כביש מהיר, דבר אשר הקשה עליהם לעצור בצד. התובעת הסבירה כי בעלה סגר מהר את הדלת וחזר לאוטו מאחר שמדובר בכביש מהיר (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 36). התובע הסביר כי לא יכול היה להבחין במבט אחד שחסרים תיקים, שכן על אף שהסתכל על הדייל מעמיס את המטען על הרכב, לא הסתכל לתוך הרכב ולא ראה כיצד היו מסודרים התיקים (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 14). שני הסברים אלו מקובלים עלי.
16. הנתבעת ניסתה להעלות טענה לפיה דלת פתוחה היתה גורמת לנורת אזהרה להידלק. התובעים נשאלו על כך אך מסרו כי לא דלקה נורת אזהרה. לא ברור איזו מסקנה מבקשת להסיק מכך הנתבעת, אשר כאמור לא העלתה את הטענה בסיכומיה. יתכן כי התקלה בדלת לא גרמה לנורה להידלק כל עוד הדלת סגורה. ברגע שהדלת נפתחה שמעו התובעים רעש ושמו לב לפתיחת הדלת כך שלא ברור כיצד היתה מסייעת נורה שנדלקת בשלב זה.
17. איני רואה חשיבות גם בשאלה אם התקשרו התובעים למשטרה. לא ברור כיצד הדבר היה מסייע. כך גם לגבי השאלה אם היה לתובעים ביטוח לרכושם. התובע העיד כי לא היה להם ביטוח לכך, והנתבעת לא הצביעה על כל בסיס לחיובם של התובעים לרכוש ביטוח כזה.
18. ניתן הסבר מספק על ידי התובעים מדוע פנו לנתבעת רק ביום ראשון על אף שהאירוע היה ביום חמישי. התובע הסביר כי רק ביום שישי הבין בוודאות שהתיקים נפלו בגלל תקלה בדלת תא המטען, לאחר שהדלת נפתחה פעם נוספת באמצע נסיעה. יום למחרת היה שבת, ולכן רק ביום ראשון יצרו קשר עם הנתבעת.
19. לבסוף אתייחס לטענה שהועלתה בכתב ההגנה לפיה חוזה השכירות פוטר את הנתבעת מכל אחריות לחפציו האישיים של השוכר. גם טענה זו אין לקבל. לשון החוזה היא כי הנתבעת אינה אחראית לאבדן או נזק לרכוש או חפצים אישיים אשר הושארו בתוך הרכב. ברי כי אין הכוונה למקרה כגון זה, אלא למקרה בו הושאר רכוש ברכב וניזוק מסיבה כזו או אחרת (כגון גניבתו).
20. העולה מן האמור כי הנתבעת אחראית לאובדן הרכוש שנגרם לתובעים ולפיכך יש לעבור ולבחון את גובה הנזק.

נזק

1. התובעים הצהירו והעידו על הרכוש שאבד להם כתוצאה מנפילת התיקים מהרכב. מצאתי את עדויותיהם תואמות ומהימנות גם בעניין זה. אין לטעמי חשיבות לשימוש במונח "מזוודה" בתצהירים מול השימוש במונח "תיק" בעדויות. יש לזכור כי התובעים אינם דוברי עברית באופן מלא ולפיכך יתכן ואינם מודעים לניואנסים הדקים בין שני המונחים.
2. מכל מקום שניהם העידו כי איבדו שלושה תיקים: תיק אחד ובו מצלמה; תיק אישי של התובעת ובו מוצרי קוסמטיקה, תכשיטים ופאה חדשה; ותיק שהכיל תפילין וטלית של התובע, מחשב, טאבלט וספרים.
3. התובעת צירפה קבלה על רכישת הפאה בסך של 3,350 דולר. מעבר לכך לא צורפו קבלות אך יש לקבל את הטענה שהאדם הסביר לא שומר קבלות על רכושו האישי. לפיכך יש להסתפק בהערכות שצירפו התובעים בצירוף הפניה למחירי המוצרים באינטרנט . הערכת התובעים מגיעה ל-14,720 דולר (מופיע חישוב מוטעה בתצהיר). מאחר שמדובר בהערכות בלבד ומאחר שההערכות מבוססות על מחירם של מוצרים חדשים יש להפחית במידה מסויימת מהערכה זו, ועל דרך האומדנא (ראו ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (11.11.2010)) אני קובעת את גובה הנזק על 36,000 ₪.
4. בנוסף לפיצוי הממוני אני סבורה כי יש לקבל את טענת התובעים ולפסוק להם פיצוי גם עבור נזק בלתי ממוני. התובעים הגיעו לישראל לביקור ובמהלך ביקורם נאלצו להתמודד עם אובדן רכוש שהיה נחוץ להם בביקור, לבזבז זמן בניסיון לאתר את הרכוש ובניסיון לקבל פיצוי מהנתבעת, ואף בביקורם הנוכחי בישראל נאלצו להגיע לבית המשפט לאחר שלא הוצע להם פיצוי סביר בגין הנזק שנגרם להם. לכך יש להוסיף כי חלק מהרכוש הוא בעל ערך סנטימנטלי כפי שהצהירו התובעים, אם כי באופן לקוני וללא פירוט ספציפי. לפיכך אני פוסקת כפיצוי בלתי ממוני 4,000 ₪ נוספים.
5. התוצאה היא כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 40,000 ₪, זאת בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ ואגרת משפט. הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ח, 10 יולי 2018, בהעדר הצדדים.