1. בפניי בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), בגדרו של כתב אישום שהוגש כנגד המבקש והמייחס לו תקיפת בת זוג.
2. במסגרת הבקשה מבקש הסניגור לקבל את המסמכים הבאים:
3. רשימת חומר חקירה.
4. רישום פלילי, לרבות תיקי מב"ד, של עדות התביעה דליה שמילוב ואורנה זגורי (האחרונה להלן: "המתלוננת").
5. חומר חקירה הנוגע לתלונה שהוגשה על-ידי אחות הנאשם כנגד המתלוננת, בסמוך לאחר האירוע המתואר בכתב האישום ("תיק בר המצווה").
6. פלט תלונות המתלוננת.
7. חומר החקירה מתיק פל"א 153579/15 ומשני תיקי חקירה נוספים (תיקי הפל"א - 315554/17 ו-433899/17) שנפתחו על פי תלונת המתלוננת.
8. התיק הפסיכיאטרי/פסיכולוגי של המתלוננת במחלקה לבריאות הנפש במרכז הרפואי "העמק" בעפולה.

לטענת הסניגור, יש בחומר האמור כדי לסייע בהגנת הנאשם, הן לצורך בחינת אמינותה של המתלוננת, והן לצורך טענות אפשריות להגנה מן הצדק.

התגובה לבקשה

1. ב"כ המשיבה מתנגדת למסירת הרישום הפלילי של עדות התביעה, וטוענת כי בהתאם לפסיקה, העברת גיליון הרשעותיו הקודמות של עד תביעה כפופה למבחן הרלוונטיות בין החומר הנדון ובין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט. כאשר מבוקש לחשוף תיקים שנפתחו (תיקי מב"ד) או תיקים סגורים המבחנים הם נוקשים יותר. עוד נטען, כי גם אם יש לעדות התביעה רישום פלילי, הרי שאין לו רלוונטיות להליך הנדון, ואין בו תועלת פוטנציאלית להגנתו של הנאשם. אין הצדקה לפגיעה בפרטיותן של העדות מקום שאין כל אינדיקציה קונקרטית לסיוע להגנת הנאשם.
2. ב"כ המשיבה מתנגדת להעברת פלט התלונות ותיקי תלונות של המתלוננת. נטען, כי גם חומר זה אינו רלוונטי להגנת הנאשם. מקום שמדובר בתיקים סגורים, אלה אינם מהווים "חומר חקירה" במסגרת התיק דנן. מתן זכות עיון בחומר זה מהווה "מסע דיג" להגנה, שלא עמדה בדרישה לפרט מדוע מדובר בחומר בעל תרומה ממשית להגנת הנאשם. הקשר בין פלט התלונות של המתלוננת ובין התיק הנוכחי הנו קלוש ואין לו רלוונטיות לעניין הנדון. אין בעובדה כי המתלוננת הגישה מספר תלונות אשר נסגרו, כדי ללמד על נכונות גרסתה במקרה דנן. יתרה מכך, בשניים מתוך ארבעת התיקים בהם מבקש הסנגור לעיין, תלונותיה של המתלוננת כלל אינן מכוונות כלפי הנאשם.
3. עוד טענה ב"כ המשיבה כי היעתרות לדרישות הסנגור באשר לרישום הפלילי ולתיקי התלונות הנה בעלת אפקט שלילי על עדים ונפגעי עבירה, אשר עלולים לחשוש ממסירת עדות במשפט בשל פגיעה פוטנציאלית בפרטיותם ובזכויותיהם.
4. ב"כ המשיבה אף התנגדה להעברת התיק הרפואי – פסיכיאטרי של המתלוננת לידי ההגנה, שאינו מהווה חומר חקירה ומתן זכות עיון בו מהווה פגיעה קשה בצנעת הפרט של המתלוננת. המתלוננת לא ויתרה מעולם על זכותה לסודיות רפואית, וכמטופלת נתנה אמון בגורמי הטיפול שחומר זה לא יגולה לאדם. עוד טענה כי מדובר בהשערה בלבד, בגדרה נטען כי חשיפת ההיסטוריה הרפואית של המתלוננת עשויה לסייע בהגנת הנאשם.

דיון

להלן אדון בכל אחד מפרטי הבקשה כמפורט לעיל:

1. רשימת חומר החקירה: התביעה אינה חולקת על זכותו של הנאשם לקבל את רשימת חומר החקירה בהתאם לסעיף 74(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 (להלן: "חסד"פ").

יש לקוות שבשעת מתן החלטה זו כבר נמסרה רשימת חומר החקירה והדיון בפריט זה מתייתר, איפוא. ככל שלא נמסרה – תימסר לב"כ המאשימה לאלתר.

1. הרישום הפלילי, לרבות תיקי מב"ד, של עדות התביעה דליה שמילוב ואורנה זגורי: לאחר שעיינתי בגיליונות הרישום הפלילי של העדות, סבורני כי אין בהם דבר שיש בו כדי לסייע בהגנת הנאשם, וממילא אין הצדקה לפגיעה בפרטיותן של העדות.

משכך, הבקשה בענין פריט זה נדחית.

1. חומר חקירה הנוגע לתלונה שהוגשה על-ידי אחות הנאשם כנגד המתלוננת, בסמוך לאחר האירוע המתואר בכתב האישום ("תיק בר המצווה").

בסמוך לאחר האירוע נשוא כתב אישום הוגשה למשטרה תלונה על ידי בני משפחת הנאשם, על תקיפת אחות הנאשם בידי המתלוננת, ובעקבותיה נפתח תיק פל"א 238418/17, אשר בסופו של דבר נסגר בעילה של "אין עניין לציבור".

לאחר שעיינתי בחומר החקירה בתיק פל"א 238418/17, סבורני כי מדובר בחומר הקשור קשר בל ינתק לאירוע נשוא כתב האישום, והמכיל חומר שיש בו כדי לסייע באופן מהותי ומשמעותי להגנת הנאשם. למעשה, מדובר בחומר המהווה חלק אינטגרלי מחומר החקירה בתיק זה, שמן הראוי היה לצרפו מלכתחילה לתיק החקירה.

משכך, אני מורה למאשימה למסור לסניגור תוך 7 ימים את חומר החקירה בתיק פל"א 238418/17.

1. פלט תלונות המתלוננת.

השאלה מתי זכאי נאשם לקבל רשימת תלונות שהגישה המתלוננת נוגעת עיקרה להשלכות המידע על מהימנותה הכללית של המתלוננת. הפסיקה קבעה כי בנסיבות מסוימות עשויה להיות רלוונטיות לרשימת התלונות להגנת הנאשם (בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל (23.2.09); בש"פ 5766/10 נפע נ' מדינת ישראל (2.9.10)).

לאחר שעיינתי בפלט התלונות, סבורני כי לאור קו ההגנה שננקט על ידי הנאשם, לא ניתן לשלול קיומה של תועלת מסוימת להגנתו מתוך פלט התלונות, ומאידך, הפגיעה בפרטיותה של המתלוננת אינה רבה.

עם זאת, קביעה זו מתייחסת לרישומים החל משנת 2010 ואילך ולא לרישומים קודמים, שאין בהם רלבנטיות להגנת הנאשם ואין הם מצדיקים את הפגיעה בפרטיותה של המתלוננת.

אני מורה, איפוא, למאשימה למסור לסניגור תוך 7 ימים את פלט תלונות המתלוננת החל משנת 2010.

1. חומר החקירה מתיק פל"א 153579/15 ומשני תיקי חקירה נוספים שנפתחו על פי תלונת המתלוננת (תיקי הפל"א - 315554/17 ו-433899/17).

השאלה מהו "חומר חקירה" נדונה בבג"צ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 129 (1985), שם נקבע על ידי השופט בך, כלל רחב ולפיו-

".... אין לפרש את המונח 'חומר חקירה' ... פירוש דווקני ומצמצם המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה ... 'חומר חקירה' הינו ...גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום.... אולם, במסגרת השימוש בשיקול הדעת, כאמור, אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר החקירה' ראיות, שהרלוואנטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית, ולא כל שכן אין להחיל ככלל את הוראות סעיף 74 האמור על חומר שולי שכזה, אשר בלאו הכי אינו יכול להיות קביל באותו משפט".

בהמשך, נקבע בבג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4) 625 (2003), כי כאשר מתעוררת מחלוקת לגבי טיבו של החומר מתחייבת בדיקה פרטנית המתייחסת לחומר הקונקרטי, למאפייניו ולטיבו. במסגרת הבדיקה יובאו בחשבון מכלול השיקולים הקשורים בחומר הנדון, ושאלה מרכזית שתבחן היא זיקת החומר לאישום ולנאשם והאפשרות הסבירה שתהיה בחומר תועלת להגנת הנאשם. כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או כשהאפשרות שהיא תיפגע רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לשיקולים נוספים ובהם זכויותיהם של עדים וקורבנות העבירה ואינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות.

לאחר שעיינתי בתיקי החקירה, סבורני כי אין הצדקה לכלול אותם בגדר חומר החקירה בתיק זה. תיק פל"א 153579/15 עניינו בתלונה נגד הנאשם מלפני כשלוש שנים ואשר נסגר מחוסר ראיות, ואילו שני בתיקים האחרים, מלבד עצם עובדת הגשת התלונות – האחת נגד הנאשם והשניה נגד אשה שהיתה ככל הנראה בת זוגו, אין בהם דבר שיש בו כדי להשליך על מהימנותו של מי מן הצדדים הניצים, וממילא אין בו תועלת להגנת הנאשם.

בנסיבות אלו, אין הצדקה "להפליג למרחקים", כלשונו של בית המשפט העליון, ולמסור חומר מתוך אותם תיקים, במיוחד כאשר לפחות לגבי שניים מהם לא הושלמה החקירה.

לא מצאתי גם כי יש בתיקים אלו כדי לבסס טענה של הגנה מן הצדק, בדרך של אכיפה בררנית או בכל דרך אחרת.

על כן, אני דוחה את הבקשה לעיון בתיקים הנ"ל, אך מורה למאשימה למסור לב"כ הנאשם תוך 7 ימים תמצית תמצית התלונות ומצב התיקים.

כמובן שהיה ובמהלך שמיעת המשפט ישתנו הנסיבות באופן שיהפוך את החומר לרלבנטי, ניתן יהיה לשוב ולדון בבקשה בנוגע לפריט זה של הבקשה.

1. התיק הפסיכיאטרי/פסיכולוגי של המתלוננת במחלקה לבריאות הנפש במרכז הרפואי "העמק" בעפולה

בבג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, פ"ד ס(1) 360 (2005) (הידוע כ"בג"צ היומנים"), דן בית המשפט העליון בשאלת האיזון הראוי בין זכות הנאשם להליך הוגן לבין זכות הפרטיות של העדים, וכך אומר הוא, תוך הפניה לבג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4) 625:

"בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודינם של השיקולים הנוגדים לסגת. אולם כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או כשהאפשרות שהיא תיפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים וקורבנות העבירה ולאינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות.

אכן, הפגיעה בפרטיותם של העדים היא לעתים בלתי נמנעת במהלך המשפט, אך היא צריכה להיות מידתית, ויש להקפיד על כך שלא תעלה על הנדרש לשם מתן הזדמנות הוגנת לנאשם להתגונן. מעבר לכך, יש להגן על העדים ועל המתלוננים כדי לא ייפגעו זכויות היסוד שלהם לפרטיות ולכבוד.

...

השיקול המרכזי ביישומה של נוסח האיזון בין זכותו של הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים לכבוד ולפרטיות הינו חשיבות החומר להגנת הנאשם. דהיינו, בכל מקרה תיבחן זיקתו של החומר לאישום ולנאשם ותיבחן האפשרות הסבירה כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם. בהתנגשות חזיתית בין זכות הנאשם למשפט הוגן לבין זכויותיהם של עדים ומתלוננים – דהיינו, כאשר מדובר ב'חומר חקירה' מובהק או כאשר ברי כי קיימת אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת הנאשם – יורה בית המשפט על גילויו של החומר לנאשם, אף אם יהיה בכך משום פגיעה בזכויותיו של עד או מתלונן. אולם, ככל שהרלוונטיות בין החומר הנדון לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת במשפט רחוקה יותר, וככל שהזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה של הנאשם נחלשת, כך יש ליתן משקל רב יותר לזכויותיהם של העדים והמתלוננים".

בהתייחס לחומר רפואי או פסיכיאטרי, ממשיך בית המשפט העליון ומאזכר את בש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), הקובע כך:

"השאלה אם חומר רפואי או פסיכיאטרי או כל חומר אחר הנוגע למצבו הנפשי, לאישיותו או לעברו של עד, הוא חומר רלוונטי להליכים ומטעם זה גם להגנת הנאשם, היא שאלה התלויה במהות החומר, בהקשר, ביחס שבינו לבין הארוע הנדון ובנתוניו המיוחדים של כל מקרה. אין זה מובן מאליו כי כל חומר רפואי או פסיכיאטרי הנוגע לעד, למתלונן או למתלוננת במשפט אכן רלוונטי לעניין הנדון בבית המשפט. ככלל, אם מדובר בחומר שעל פניו יש לו רלוונטיות לעניין הנדון, או שהוא משמעותי כיוון שעשוי הוא להשפיע על קביעת מהימנותו של עד או על הכרעה בעניין כושרו של העד להעיד, הרי בדרך כלל הוא יהווה 'חומר חקירה' והוא יימצא בשליטת התביעה או שצריך הוא להימצא בידיה." (בש"פ 5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל, 6.8.01).

לאחר שעיינתי בתיק הרפואי שהוצג לעיוני ע"י המאשימה, מסקנתי היא כי אין מקום למסירת החומר להגנה.

ההשערות אותן מעלה הסנגור אינן עולות מתוך החומר שבתיק, ולא מצאתי בהן טעם מספיק לגילוי החומר הרפואי. הזיקה בין החומר לבין האישום קלושה, ולא מצאתי בו דבר שיש בו כדי לסייע בידי ההגנה לתקוף את מהימנותה של המתלוננת או את בוחן המציאות שלה. ממילא אין בו משום תועלת להגנת הנאשם.

מאידך, אין ספק כי חשיפת החומר הרפואי תגרום לפגיעה קשה במתלוננת, בזכותה לפרטיות, ובאינטרס לאפשר אמון ותקשורת חופשית ובונה בינה ובין גורמי הטיפול.

בהעדר תועלת להגנת הנאשם, אין כל הצדקה לפגיעה כה חמורה במתלוננת.

אוסיף ואומר את המובן מאליו, כי מסירת חומר כזה בלא שיש בו תועלת של ממש להגנת הנאשם, תגרום בסופו של דבר להימנעות של עדים ועדות מפנייה לעזרת רשויות החוק כאשר נגרמת להם פגיעה, וכך יצא גם האינטרס הציבורי ניזוק.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לעיין בתיק הרפואי/הפסיכיאטרי של המתלוננת.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ח, 26 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......