1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב - יפו (כב' הרשם הבכיר אריה דורני דורון) מיום 1/12/17 בת.א. 55399-02-16 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת – הנתבעת לביטול צו עיקול זמני שניתן ביום 29/5/17.

2. המשיב הגיש עוד בחודש פברואר 2016 תביעה בסך 742,189 ₪ נגד המבקשת, המתגוררת בניו יורק, לתשלום שכר טרחת עורך דין.

לאחר מתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט ומשלא הוגש כתב הגנה, התבקש פסק דין בהעדר הגנה וכן צו עיקול זמני לפי תקנה 363 (ב) לתקסד"א על כספים המגיעים לנתבעת מעיריית תל אביב.

פסק דין ניתן ביום 3/8/16 והוא בוטל לבקשת המבקשת ביום 8/12/16.

כמו כן בוטל ביום 14/12/16 צו העיקול – בהסכמת המשיב.

3. הבקשה להטלת עיקול זמני:

ביום 16/5/17 הוגשה בקשה לצו עיקול זמני על כספים המגיעים לנתבעת מעיריית תל אביב וכן על כספים שמוחזקים או שיוחזקו על ידי עו"ד יניב סולמי בתפקידו ככונס נכסים שמונה לפי צו בית משפט בת.א. 2798-09-14 על זכויות הנתבעת הרשומות בחלקה 40 בגוש 6913 (להלן: "כונס הנכסים").

בכל הנוגע לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה – חזר המבקש על הנטען בכתב התביעה והנספחים לו: קיומו של הסכם שכר טרחה והעבודות שבוצעו על ידו במסגרת טרחתו.

נטען, כי אי מתן הצו יכביד על ביצועו של פסק הדין:

המשיבה עשתה לה מנהג שלא לשלם שכר טרחה לעורכי דין המייצגים אותה. כך עולה גם מהתנהלותה כלפי עורכי הדין שייצגו אותה בתביעה לפירוק שיתוף אשר תבעו אותה וקיבלו עיקול זמני.

המשיבה לא הפקידה סך 250,000 ₪ שהיוו תנאי לעיכוב ביצוע ההחלטה לפירוק שיתוף. היא מתגוררת בחו"ל. יש לה 1/6 מנכס יחיד בישראל שכעת אושרה מכירתו, ומכלול נסיבות אלו מבסס את יסוד ההכבדה.

נטען, כי ככל שהכספים יועברו למשיבה ויצאו מישראל, יהיה מסובך עד מאוד לממש את פסק הדין.

בנוגע למאזן הנוחות נטען, כי העובדה שהמשיבה מנהלת מאבק ומתנגדת לקבלת הכספים מהעירייה ופועלת נגד מכירת זכויותיה בנכס במסגרת פירוק השיתוף, מצביעה על כך שהעיקול לא יגרום לה כלל נזק.

צו עיקול זמני מוגבל לסכום התביעה ניתן ביום 29/5/17.

4. הבקשה לביטול צו העיקול:

המבקשת הגישה ביום 18/7/17 "בקשה לעיון מחדש" בעיקול הזמני.

נטען, כי מלכתחילה לא היה מקום ליתן צו. מגוריה בניו יורק אינם יוצרים הכבדה ואין לאפשר עיקול כפול על כספי המשיבה אצל שני מחזיקים. הבקשה לא נתמכה בתצהיר .

בגוף הבקשה (בקשה מס' 19) נכתב: "טענות משפטיות הצריכות לבקשה לביטול עיקול" בסעיף 6 ואילך.

דהיינו – עסקינן בבקשה לביטול עיקול במסגרתה נטען, כי אין עילת תביעה המבוססת על ראיות מהימנות: התובע לא תבע את אחיה של הנתבעת, הגם שלפי ההסכם שכר הטרחה גם האח חייב, יחד ולחוד, לשלם שכר טרחה.

לא מתקיים בעניינינו יסוד ההכבדה ועובדה שעוקלו כספים בסכום העולה על סכום התביעה.

מצויים בידי התובע כספי נאמנות של אחי הנתבעת בסך של 3.5 מיליון ₪ והתובע במקום להגיש תביעה יכל להיפרע מכספי הנאמנות.

נטען, כי הנזק שנגרם למבקשת – הנתבעת כתוצאה מצו העיקול הוא פוגע מעל הנדרש.

עיקול סכום תביעה כפול (סכום תביעה מלא אצל כל אחד משני המחזיקים). התובע אישר, כי הנתבעת "עתירת ממון" ואינה חדלת אמצעים לפרעון חובו.

נטען, כי הבקשה להטלת עיקול הוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב.

הרשמים הבכירים של בית משפט השלום נתנו במהלך חודש אוגוסט 2017 מספר החלטות שבכולן הודגש כי בקשת המבקשת אינה נתמכת בתצהיר בניגוד להוראות הדין.

נקבע מועד לדיון בבקשת המבקשת ליום 12/9/17.

לדיון התייצבו מטעם המבקשת רק באת כוחה.

בית משפט הציע לצדדים להסכים לביטול צו העיקול על הכספים המוחזקים בעיריית תל אביב ולהותיר עיקול הכספים אצל כונס הנכסים על כנו. כמו כן כללה ההצעה רכיבים נוספים.

משהודיעה המבקשת לאחר הדיון כי אינה מסכימה להצעה ולאחר הגשת טיעונים נוספים, התקיים דיון ביום 23/11/17 ,כאשר בית משפט אפשר למבקשת להשתתף בדיון באמצעות וידיאו קונפרנס גם באמצעות מכשיר נייד סלולרי או מחשב נייד.(בהחלטה שניתנה לפני מועד הדיון).

מפרוטוקול בית משפט קמא מיום 23/11/17 עולה כי ב"כ המבקשת הודיעה לבית המשפט בדיון כי אין אפשרות לארגן וידיאו קונפרנס עם הנתבעת "ורק ילדיה נמצאים עם יפוי כח, אבל היא זו שחתומה על התצהיר".

התובע – המשיב נחקר על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

5. החלטת בית משפט מיום 1/12/17:

בית משפט קמא החליט להותיר צו העיקול הזמני על כנו.

בנוגע לקיום ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה:

נקבע, כי הסכמים חתומים מבססים את הנדרש לצורך ההליך הנוכחי, וכי הנתבעת לא הצליחה להניח ספק ניכר בקיומה של עילת תביעה.

בסעיף 11 להחלטה הובאו מספר נימוקים בנוגע ל"מאזן ההסתברות" ואלו נימוקים בנוגע למהימנות הלכאורית של טענות התובע בנוגע לזכאותו לשכר טרחת הנתבע.

בנוגע ליסוד ההכבדה:

נקבע, כי בעצם שיעור חוב של 742,189 ₪ יש משום אינדיקציה ראשונית להכבדה.

המבקשת וילדיה בארה"ב והיותה מצויה "בשלט רחוק" אינה מאפשרת מימוש מהיר של חוב נטען.

נקבע, כי על פי הפסיקה אין צורך לבסס טענה של הברחת נכסים אלא יש לבסס הכבדה על ביצוע פסק הדין.

העיקול הוטל על כספים אצל כונס נכסים המתקבלים ממכירת דירה, שאינה דירת מגורי המבקשת. היא יכולה בכל עת להציע ערבות בנקאית חלף סכום זה.

נקבע, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש וכי לא פעל בחוסר תום לב.

בסעיפים 17, 24 ו-25 להחלטה נכתב:

"17. יסוד ההכבדה מתקיים לא משום שמדובר בתושבת חוץ אלא משום שקיים חשש ממשי כי ככל שיפסק פסק הדין לטובת התובע יקשה עליו להתנהל מול הנתבעת ויעויינו 71 החלטות בתיק עד כה טרם דיון מהותי לרבות הצורך במתן בפסק דין בהעדר על נימוקיה ועוד .

24. המשיבה בהתנהלותה עשתה את הרושם המספיק כדי להבהיר, כי גם לאחר ידיעתה אודות הסכום ששילם האח בחרה להשלים טענות ולבקש למנוע כל עיקול או בטוחה להותיר כוחה בהתשת עורך הדין במרדפו אחר שכרו . לזאת לא אוכל ליתן ידו של בית המשפט .

25. יש בידי הצדדים היום לסיים המחלוקת בתיק העיקרי נוכח תשלומי האח וקידומה של הסכמה על בסיס זה ( הגם שהנחה לאח ששילם במועד אינה מחייבת הנחה לנתבעת על הוצאות נוספות שנגרמו ) , וככל שיסכימו אף על המרת חלק מסכום העיקול בערבות בנקאית ישראלית , יש בידם להגיש בקשה מוסכמת , וטוב יעשו אם יסיימו המחלוקת בבריאות טובה בהקדם ככל הניתן ".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

6. בבקשת רשות ערעור המשתרעת על פני 21 עמודים צפופים, לא כולל נספחים, וזאת בניגוד לדרישת התמציתיות בתקנה 403 (א) לתקסד"א, נטען בפירוט, מדוע לטענת המבקשת עילת התביעה אינה מבוססת על ראיות מהימנות ובייחוד כשבידי המשיב סכום העולה על סכום התביעה אותו הוא יכול לגבות מכספים של אחי המבקשת ,הנמצאים אצלו.

נטען כי המשיב לא עשה כל שירות משפטי המצדיק שכר טרחה כלשהו ובוודאי שלא בגובה של כ- 750,000 ₪.

המשיב אישר כי אחי המבקשת שילם לו שכר אך לא מפרט כמה ומתי וקיים חשש שהוא תובע כפל שכר טרחה.

הועלו טענות בנוגע לדין החל בעניין הסכם שכר טרחת עורך דין וכי מצב של ספק פועל לרעתו של עורך הדין.

נטען כי אין מדובר במקרה שבו קיים "יסוד ההכבדה".

העובדה שהמבקשת מתגוררת בחו"ל אין בה כדי לשמש יסוד להכבדה. (רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC), כך למשל: ביטל בית משפט העליון עיקול שהוטל על נכס של נתבעת זרה ברע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC.

המבקשת מדגישה, כי רק ביום 12/9/17 בוטל כפל העיקול ללא חיוב המשיב בהוצאות.

נטען, כי הבקשה לעיקול הוגשה בחוסר תום לב וכי בטרם יכריע בית משפט שלערעור בבקשה הוא מתבקש לקבוע מועד לדיון בנוכחות הצדדים.

7. לאחר עיון בבקשת הרשות הערעור הארוכה עד מאוד ובנספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיב.

ממילא אין מקום לקיום דיון במעמד הצדדים.

א) ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעת רחב הנתון לערכאה הדיונית- המבררת בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (ראה: רע"א 329/17 חברת "גונתר אנרגיית רוח בע"מ" נ' מלמד (14.8.17) פסקה 20 וכן רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (22.10.17) ורע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (10.9.17)).

במקרה דנן, לא מצאתי כי מתקיימים החריגים המצדיקים התערבות של ערכאת ערעור.

ב) על פי תקנה 362 לתקסד"א על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

כמו כן יש לשכנע את בית המשפט, שאי מתן צו העיקול יכביד על התובע וכן מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

בין שני השיקולים (עילת תביעה ומאזן נוחות) "מתקיימים יחסי גומלין. כך שככל שיגבר משקלו של השיקול האחד יפחת בהתאמה משקלו של השיקול השני".

ראה לעניין זה: סעיף 6 להחלטת בית המשפט העליון מיום 4/5/11 ברע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון, וכן רע"א 5288/07 דוד נפטי עזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית (25.6.07)ורע"א 2176/12 לבנדה 38 נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל סעיף 5 להחלטה (21.3.12).

ג) באשר לסיכויי התביעה :

על המבקש לשכנע את ביהמ"ש "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה" (תקנה 362 (א) לתקסד"א).

הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש והערכה זו אינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית ומובן כי אינה שקולה להוכחה במאזן ההסתברויות.

תנאי זה משמעו- האם עולה מהתובענה שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה.

ראה לעניין זה: רע"א 7410/09 ניסנוב נ' שבתאי, סעיף 38 לפסק דינה של כב' השופטת נאור (25.10.09) רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, סעיף 5 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס (21.4.09), רע"א 1379/16 נופי נ' נופי, סעיף 4 להחלטת כב' השופט הנדל (3.4.16).

ד) בנוגע ליסוד ההכבדה ומאזן הנוחות:

על המבקש להוכיח על בסיס ראיות מהימנות לכאורה "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

הדגש מושם על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למתן פסק הדין. ולעניין ההכבדה נאמר: "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו" (וראה לעניין זה: רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc (28.11.07)).

לצורך מתן צו עיקול זמני, יש להראות חשש סביר לכאורה, לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

מדובר ברף הנמוך ביותר הנדרש עפ"י תקנה 374 לתקסד"א, שלא כמו במקרה של סעדים זמניים נוספים, כמו עיכוב יציאה מן הארץ או מינוי כונס נכסים זמני.

ראה החלטת כב' הש' א' רובינשטיין ברע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (29.1.07)).

על מנת להוכיח יסוד הכבדה, אין צורך להציג פעולות אקטיביות להברחת נכסים.

ראה לעניין זה: רע"א 234/89 בנק עברי ישראלי בע"מ נ' עיריית אום אל פחם, פ"ד מ"ג (2) 618, וכן רע"א 379/07 גולדנברג נ' רובנר (14.6.07)

ומן הכלל אל הפרט:

במקרה דנן, נבחנו הראיות לכאורה. טענות ההגנה תיבחנה אף הן במסגרת ניהול ההליך העיקרי, אך כתב התביעה והבקשה לעיקול זמני בצירוף עדותו של התובע בדיון שהתקיים בבקשת רשות הערעור מקימים את היסוד הנדרש לצורך הטלת צו עיקול זמני.

בנוגע לרכיב ההכבדה:

בית משפט קמא לא הטיל צו עיקול רק כיוון שהנתבעת היא תושבת חוץ. מהחלטת בית משפט העליון ברע"א 6614/06 בעניין כפרית עולה, כי לא נקבע שהעובדה שמימוש פסק דין בחו"ל עלול להרים קשיים אינה יכולה להילקח בחשבון כאשר בוחנים את רכיב ההכבדה בין יתר השיקולים.

נקבע, כי כל מקרה נבחן לנסיבותיו.

במקרה דנן, העובדה שהנתבעת תושבת חוץ לא היתה הסיבה להטלת צו עיקול זמני.

בית המשפט פירט את התנהלותה "החסרה" של המבקשת במסגרת ההליך ואת הקושי בקידום ההליך בשל חוסר שיתוף הפעולה המעשי שלה.

יודגש, כי התאפשר למבקשת להיחקר על תצהירה באמצעות וידיאו קונפרנס, אך היא לא הרימה את הכפפה ולא היתה זמינה אישית להיחקר על תצהירה בדיון שהתקיים.

ממילא – גרסתה העובדתית לא הועמדה במבחן של חקירה נגדית.

כפי שנקבע בעניין כפרית (סעיף י"ט), לרשות הערכאה הדיונית עומד ארגז כלים מגוון המאפשר התאמה מידתית של סעדים ספציפיים.

במקרה דנן, התובע לא ביקש הטלת צו עיקול זמני עם הגשת כתב התביעה, הגם שציין בכתב התביעה כי הנתבעת אינה מתגוררת בישראל. רק לאחר שנחשף לאופן ההתנהלות, והצורך במתן פסק דין בהעדר הגנה, לאחר מכן – ביטולו, התפטרות בא כוחה הקודם מייצוג וכו', מצא לנכון להגיש הבקשה.

גם על פי גרסת המבקשת לא קיים היום "כפל" עיקול על סכום התביעה.

הכספים המעוקלים אינם אמורים להכביד על התנהלותה היומיומית, אם בכלל, וככל שתמצא לנכון לבקש המרת עיקול הכספים בעיקול של נכס אחר, היא רשאית כמובן לבקש זאת ובקשתה תיבחן.

על יסוד מכלול הנסיבות, היה רשאי בית משפט קמא להגיע למסקנה ולפיה יש להותיר הצו על כנו, ואין הצדקה להתערבות בהחלטתו.

8. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב) משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ח, 02 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.