דינו של הנאשם בתיק דנן נגזר באופן רשמי ביום 24.1.19, ואחד מרכיבי הענישה היה מאסר בפועל אשר נקבע כי ירוצה בעבודות שירות.

גזירתו של עונש זה נעשה בהתבסס על חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 3.12.18, ואולם הממונה נתבקש על ידי באותו המועד ליתן מועד התייצבות מעודכן לריצוי עבודות אלו.

המסקנה המתבקשת מכל אלו הינה ברורה- גזר דינו של הנאשם ניתן במועד זה (24.1.19), והעדכון אינו מהווה חלק ממנו אלא עוסק רק בדרך ביצועו.

נאשם זה ועניינו נפלו בין הכיסאות והממונה על עבודות השירות לא עדכן את מועד התייצבותו של הנאשם, עד שביום 23.9.20 נגזר דינו למאסר בפועל בתיק אחר (ת.פ.17994-8-19).

הנאשם עותר כעת לשימוש בסעיף 45 (ב) לחוק העונשין נוכח העובדה כי להשקפתו מדובר ב"מי שנדון למאסר ולפני שריצה את כן עונשו חזר ונדון למאסר...", ומכאן, שלדעתו המאסר בעבודות שירות טרם הוטל במלואו ועל כן דינו "להבלע" במאסר בפועל אותו מרצה הנאשם היום.

נוכח ההקדמה, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה, מאחר והיא אינה עומדת בגדרו של סעיף 45 (ב) לחוה"ע אשר צוטט לעיל, וניסיונה של ב"כ הנאשם לטעון אחרת ולהחריגו מהגדרת "עובד שירות" אינו מתאים שהרי גם אם הנאשם אינו נחשב כעובד שירות, הרי שדינו נגזר זה מכבר ו"תנועת החפיפה" היא כי עונש עבודות השירות ייבלע לתוך המאסר אשר נגזר, וצאר ומועד ההתייצבות העתידי אשר ייקבע יחול לאחר שחרורו של הנאשם- הרי שבין כך ובין כך – אין חפיפה בין שני המאסרים, ומכאן שאין תחולה לסעיף 45 (ב) לחוה"ע.

מכאן שהבקשה נדחית.

הנאשם יירצה את עבודות השירות אשר נגזרו עליו לאחר שחרורו ממאסרו ולאחר שיינתן בידיו מועד מעודכן להתייצבותו.

מזכירות- נא להודיע.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשפ"א, 15 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.