1. לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהוצגה בפניי, ובהתאם לסמכות שניתנה לי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מצאתי לפסוק כי האחריות לקרות התאונה וגרימת הנזק מוטלת על כתפי נהג רכב הנתבעים.

2. המחלוקת שבין הצדדים נסובה על שאלת הנזק ושיעורו ולא על שאלת האחריות, שבגינה הודו הנתבעים באחריותם לתאונה. לא מצאתי כי חוות דעת המומחית לחקר ושיחזור תאונות דרכים הביאה לשלילת שיעור הנזק שנגרם לרכב התובעת בתאונה זו. הנתבע 1 הודה כי הבחין בנזק לפגוש האחורי של רכב התובעת, שלטענתו היה קל למדי בעיניו. אולם, לא הוא ולא המומחית יכלו לשלול את הנזק הפנימי שנגרם לפגוש ושהביא להחלפתו בהתאם לחוות דעת שמאי התובעת. והעיקר הוא כי הנתבעים לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית השוללת את שיעורי הנזק הנתבעים ואף לא פעלו לבדיקת הרכב לאחר התאונה או אף לאחר תיקונו. לפיכך, בנסיבות הענין, לא מצאתי לקבל את טענות הנגד של הנתבעים, ועל סמך שיעור הנזק המוכח, מצאתי להורות כי התביעה מתקבלת.

3. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 33990 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל , שכר טרחת עו"ד בסך של 4650 ₪, אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכר העדים כפי שנפסק בדיון.

4. בנסיבות אלו, הנני פוטר את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ט, 14 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.