לפני תביעה כספית, על סך של 12,389 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש.

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן כי במהלך פניה שמאלה, לאחר שנהג רכבה וידא כי דרכו פנויה וכי אין רכב בנתיב הנגדי, פגע רכב הנתבעים בצדו הימני של רכבה. הנתבעים טוענים, מנגד, כי רכב התובעת ביצע את הפניה מבלי לתת זכות קדימה לרכבם שנסע ישר בנתיבו, בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת רכב התובעת.

בדיון אישר נהג רכב התובעת כי לא הבחין ברכב הנתבעים לפני התאונה וכי הפניה בוצעה בנסיעה רצופה (איטית, לעדותו). משכך, וכאשר אין מחלוקת שזכות הקדימה בדרך היתה לרכב הנתבעים – אני קובע כי האחריות לתאונה מוטלת על כתפי נהג רכב התובעת ולפיכך התביעה נדחית.

לו היתה לפני תביעתו של נהג רכב הנתבעים (שבדיון למדתי שטרם הוגשה) הרי שסביר להניח שהייתי מגיע למסקנה שאף שיש לקבלה הרי שיש להפחית מהפיצוי המגיע לנתבעים אשם תורם בשיעור 20%, בשים לב לעדותו של נהג רכב הנתבעים שידע כי הוא מתקרב לצומת מסוכן ולנובע מעדותו כי לא נזהר מספיק מבעוד מועד (ולראיה, לא הצליח למנוע את הפגיעה ברכב התובעת).

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ט, 14 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.