לפניי תביעת נזקי רכוש בגובה 43,761 ₪ שנגרמו בתאונת שרשרת.

התובעת טוענת כי הנתבעת 1 פגעה ברכב בבעלותה, הדפה אותו כלפי רכב נוסף וגרמה לו לנזקים מלפנים ומאחור. הנתבעות טוענות כי רכב אחר הוא שפגע ברכב שבבעלות התובעת.

שאלת האחריות

1. התובעת היא הבעלים של רכב טויוטה אפור מ.ר. 89-314-81 (להלן – "רכב התובעת"). ביום 27.7.2017 בשעת לילה נהגה גב' מלי ממן (להלן – "גב' ממן") ברכב התובעת בכביש לאחר היציאה ממחסום חיזמה. תנועת כלי הרכב הייתה איטית.

לפי עדותה של גב' ממן לפתע הרגישה שרכב פגע בה בעוצמה מאחור והדף אותה על רכב שנסע לפניה – פולקסווגן לבן מ.ר. 90-557-52 (להלן – "הרכב הקדמי"). כתוצאה מכך פגע רכב התובעת ברכב הקדמי. העדה נתבקשה להדגים את הפגיעה ברכב מלפנים והראתה, באמצעות מכוניות צעצוע, מפגש בין החלק הימני-קדמי של רכב התובעת לחלק השמאלי-אחורי של הרכב מלפנים. לאחר הפגיעה ברכב הקדמי המשיכה גב' ממן בנסיעה משמאל לרכב הקדמי ורכבה התחכך בחלקו השמאלי בגדר בטיחות שמשמאל לכביש.

1. הנתבעת 1 נהגה באותו מקום ובאותו זמן ברכב מ.ר. 95-243-34. הנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבעת 1.

לפי עדות הנתבעת 1 במהלך נסיעה איטית בפקק עקף לפתע רכב אדום וישן את רכבה מצדו השמאלי ונכנס ברווח הצר שהיה בין רכבה לרכב שלפניו. הנתבעת 1 לא הצליחה לבלום והתנגשה ברכב האדום. במקום לעצור, נסע הרכב האדום אחורנית, והשתחל ברווח הצר שבין טור כלי הרכב לשול השמאלי. הנתבעת 1 ראתה לדבריה כיצד הרכב האדום פוגע במספר כלי רכב נוספים, שמשותיו התנפצו והוא ברח מהמקום. במסגרת המהומה שיצרה נסיעתו הפרועה של הרכב האדום התנגש הרכב שנסע לפניה (הרכב האפור, הלוא הוא רכב התובעת) ברכב שלפניו (רכב פולקסווגן מסחרי לבן), ולאחר מכן במעקה ימין. מצד שמאל היה הרכב האדום.

לטענת הנתבעת 1 לא היה כל מגע פיזי בין רכבה לרכב התובעת.

1. גב' עינב מזרחי נהגה באותו מקום ובאותו זמן ברכב הפולקסווגן הלבן. לדבריה, במהלך נסיעה איטית בעומס תנועה התנגש בה בשלב מסוים הרכב האפור. גב' מזרחי הרגישה מכה אחת. היא הציגה באמצעות מכוניות צעצוע כי הפגיעה הייתה בחלק השמאלי האחורי של רכבה והעידה כי לאחר הפגיעה עקפה אותה הנהגת ברכב האפור מצד שמאל. הפגיעות ברכב בו נהגה גב' מזרחי היו בפנס האחורי השמאלי ובדופן שמאל.
2. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בנספחים לכתבי הטענות ובמוצגים מצאתי כי עדיפה גרסת התביעה לקרות התאונה על פני גרסת ההגנה.
3. שתי עדות ניטראליות (גב' ממן וגב' מזרחי) מסרו גרסאות שמשתלבות זו בזו ותואמות את הממצאים הפיזיים.

גב' ממן תיארה פגיעה חזקה מאחור שהדפה אותה על הרכב הקדמי וגרמה להתנגשות ביניהם ולאחר מכן להמשך נסיעת רכב התובעת מצד שמאל לרכב הקדמי תוך התחככות בגדר הבטיחות. גב' מזרחי, הנהגת ברכב הקדמי, תיארה פגיעה אחת שפגע בה הרכב האפור מאחור, ולאחר מכן נסיעה של הרכב האפור מצד שמאל.

הממצאים הפיזיים (חוות הדעת השמאיות והתמונות בצבע ת/1) תומכים בבירור בכך שרכב התובעת נפגע מאחור ובכך שפגע בחלק הימני של הפגוש הקדמי שלו בחלק השמאלי של הפגוש האחורי של הרכב הקדמי. אך מעבר לכך: הממצאים הפיזיים מתיישבים היטב גם עם הגרסה לפיה אחר הפגיעה של רכב התובעת ברכב הקדמי המשיך הוא בנסיעה בצד שמאל. זאת משום שכעולה מן התמונות וחוות השמאי רכב התובעת ניזוק בתאונה בצדו השמאלי ונגרמה לו שריטה ארוכה (התמונה התחתונה מימין בעמ' 21 של ת/1).

1. גרסת הנתבעת 1 כי רכב התובעת פגע ברכב שלפניו (ללא קשר אליה) ולאחר מכן המשיך בנסיעה בצד ימין אינה מתיישבת כלל עם יתר העדויות ועם הממצאים הפיזיים שתוארו לעיל. לא זו בלבד שרק הנתבעת 1 הבחינה ברכב האדום המשתולל, גרסתה בנוגע לאופן בו נסע רכב התובעת לאחר שהתנגש ברכב הקדמי (עקף את הרכב הקדמי מימין) אינה מתיישבת עם אופי הפגיעות ברכב התובעת.
2. לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת 1 כי אופי נסיעתו של הרכב האדום יצר את התחושה שמדובר בפיגוע, ועל כן נתבקשו כל הנהגים להגיש תלונה בשער בנימין. אלא, ששתי הנהגות האחרות שהיו מעורבות בתאונה אמנם אישרו שלאחר התאונה נתבקשו למסור דיווח על האירוע – אולם טענו כי נתבקשו לסור לתחנת משטרה ואיש לא אמר להם שהיה חשש לפיגוע.
3. סוף דבר, מצאתי כי הגרסאות שמסרו גב' מזרחי וגב' ממן לקרות התאונה מסתברות יותר (ולמען האמת הרבה יותר) מן הגרסה שמסרה הנתבעת 1.
4. אני קובע אפוא כי במהלך נסיעה איטית של כלי רכב לאחר מחסום חיזמה, התנגש לפתע הרכב בו נהגה הנתבעת 1 ברכב התובעת והדפו לעבר הרכב הקדמי. לנתבעת 1 אחריות מלאה לקרות התאונה. הנתבעת 2 אחראית לשיפוי התובעת על נזקיה בהיותה המבטחת של הנתבעת 1.

שאלת הנזק

1. בהינתן האופן בו התרחשה התאונה אני קובע כי כל הפגיעות המפורטות בדוח השמאי ביחס לרכב התובעת נגרמו במסגרת התאונה לה אחראית הנתבעת 1.
2. בסיכומיה טענה ב"כ הנתבעות כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה משום שלא הגישה קבלות. מחדל זה תוקן ע"י ב"כ התובעת לאחר הדיון, והתובעת זכאית אפוא למלוא נזקיה.

התוצאה

1. הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת סך של 43,761 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בגובה 5,120 ₪ והאגרה בגובה 374 ₪. הנתבעת 2 תישא גם בהוצאות העדות שהעידו מטעם התובעת.

כל הסכומים שפסקתי ישתלמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשע"ט, 02 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.