בפני עתירה למתן צו עשה המחייב את המשיבה להתקשר עם העותר בהסכם שמכוחו יתאפשר לו להגיע לביתו.

המשיבה מתנה את ההתקשרות עם העותר בהריסת משטח בטון קיים על השטח נשוא הבקשה. העותר כופר בטענת המשיבה וטוען כי לא ביצע משטח זה.

1. העותר הינו הבעלים של חלקה 50 בגוש 19419 בדיר חנא (להלן: "חלקה 50"). על החלקה בנוי ביתו של העותר.

2. המשיבה הינה הבעלים של חלקה 27 בגוש 19419 (להלן: "חלקה 27"). חלקה 27 גובלת מצידה האחד בחלקה 50 ומצידה האחר בחלקה 22 בגוש 19419 (להלן: "חלקה 22") המהוה כביש סלול.

חלק מחלקה 27 הנ"ל מהוה מעבר יחיד מהכביש לחלקת העותר וגם בהיתר הבניה שניתן לעותר לבניית ביתו על חלקתו היא מסומנת כדרך הגישה לבית.

3. העותר פנה למשיבה וביקש לרכוש את השטח הגובל בחלקתו מתוך החלקה 27 . משהמשיבה סרבו לבקשתו הגיש העותר עתירה מינהלית (עת"מ 36177-11-15), במסגרתה הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו המשיבה תבחן את בקשת העותר ללא דיחוי. משבסופו של יום המשיבה לא נענתה לבקשה הגיש עתירה נוספת, שנמחקה על הסף ובהמשך הגיש עתירה זו. ביו היתר טען העותר כי הוא משתמש בחלקה 22 למעבר לביתו מזה עשרות שנים וכי רכש זכויות מכח התיישנות ומכח המצב בשטח, הנתמך בהיתר הבניה.

4. המשיבה טענה בתגובתה כי יש לדחות את בקשת העותר על הסף מאחר והעותר מבקש לרכוש קרקע שבבעלות המדינה בפטור ממכרז. כמו כן טענה כי העותר פנה אל בית המשפט בידיים לא נקיות לאחר שהעותר פלש לחלקה 22 והסתיר עובדה מהותית זו מידיעתו של בית המשפט. המשיבה טענה כי עקב הפלישה העותר אינו זכאי לרכוש את החלקה וכי רק עם פינוי החלקה והמצאת המסמכים הרלבנטיים ניתן יהיה לדון בבקשתו.

המשיבה טענה כי היא שומרת על זכותה להגיש נגד העותר תביעה לפינוי וסילוק יד וכן לדמי שימוש ראויים.

5. העותר טען כי מרבית השכנים במקום פלשו לחלקת המדינה וכי הוא היחיד שמבקש להסדיר את זכויותיו כדין.

העותר טען כי במהלך סלילת הכביש ביצעה הרשות קו מים וקו חשמל בשטח וכפועל יוצא מעבודתה והואיל ושטח זה מהוה כניסה יחידה לבית העותר – דאגה הרשות לבצע בטון , כאשר המדינה והרשויות נתנו הסכמתם להיתר ומעולם לא התנגדו לו.

ה עותר גם טען כי המציא למשיבה את כל המסמכים שנדרשו, לרבות תצהירים של בעלים אחרים של החלקה.

6. לאחר הדיון הראשון בעתירה הגיש העותר מפת מדידה המתארת את המצב בשטח ואת השטח מתוך חלקה 27 שהוא מבקש לרכוש (כ- 100 מ"ר). בדיון הנוסף חזר ב"כ העותרת וטען כי העותר לא ביצע את בטון בשטח זה . כמו כן חזר וטען כי חלקה החלקה מהוה כניסה יחידה לחלקתו.

7. ב"כ המשיבה ביקש להדגיש את חוסר תום ליבו של העותר, אשר מחד פלש לשטח ציבורי ומצד שני מבקש להקצות לו שטח זה בטענה כי זו הכניסה היחידה לחלקתו. ב"כ המשיבה אישר כי הפלישה הינה משטח בטון. כמו כן טען כי לראשונה טען העותר כי לא בנה את משטח הבטון.

דיון

8. אקדים כי לא יעלה על הדעת כי המשיבה מחזיקה ברצועת שטח צרה, המשמשת את העותר בלבד ומהוה כניסה יחידה לביתו, כפי שמצויין אף בהיתר הבניה, כאשר מחד היא אינה מתנגדת לשימוש הייחודי שעושה העותר בשטח זה ומצד שני אינה מאפשרת לעותר להסדיר את זכויותיו כדין.

ככל שהמשיבה היתה סבורה כי מדובר בפלישה של העותר , היה עליה לנקוט הליכים ולא להמתין עד שתוגשנה 3 עתירות ורק אז לברר עובדות רלבנטיות (הן העובדה שהעותר משתמש בשטח זה למעלה מ- 20 שנה לצורך כניסה לביתו והן העובדה שנבנה משטח בטון ועל ידי מי שנבנה).

9. מכל מקום – מתשובות המשיבה לשתי העתירות עולה כי רק לאחר התערבותו של בית המשפט ניתן יהיה לסיים את הענין , כאשר היום טוען ב"כ המשיבה, כי בנוסף לסילוק משטח הבטון על העותר להמציא מסמכים נוספים ולמלא תנאים נוספים שלא נזכרו בעבר.

10. לפיכך- אני מורה למשיבה להודיע לעותר תוך 30 יום מהם התנאים לפיהם יוקצה לו השטח מתוך חלקה 27 (למעט הריסת משטח הבטון). בד בבד ימציא העותר למשיבה תצהיר המאשר את דברי בא כוחו כי משטח הבטון נסלל על ידי הרשות במהלך ביצוע עבודות התשתית במקום ולא בוצע על ידי העותר.

11. אני קובעת המשך תזכורת במעמד הצדדים ליום 30.1.19 שעה 09:30.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשע"ט, 21 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.