מבוא

1. בפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר.
2. עניינה של התביעה הוא נזקי רכוש של רכב התובעת בעקבות תאונה מיום 20.4.17, באזור מחלף דרור לכיוון מערב (כביש 553) (להלן: "התאונה").
3. התובעת היא חברה להשכרת רכב, בעלת רכב מ.ר. 47-431-75 שהיה מעורב בתאונה (להלן: "רכב התובעת").
4. ברכב התובעת נהג מר איציק כהן (להלן: "נהג רכב התובעת").
5. הנתבעת הייתה מבטחת משאית מ.ר. 15-567-51 שהייתה אף היא מעורבת בתאונה (להלן: "המשאית").
6. במשאית שהייתה בבעלות חברת רדימיקס, נהג מר יעקב לחמיש (להלן: "נהג המשאית").
7. התביעה הינה על סכום של 8,104 ₪, בגין עלויות תיקון הנזקים של רכב התובעת, כפי שהוערך על ידי השמאי מטעם התובעת ושולם על ידה, והחזר שכ"ט השמאי.

כללי

1. בדיון שהתקיים בפניי, נשמעו עדויות שני הנהגים המעורבים לכאורה בתאונה והוגשו טופס הודעה שנכתב לתובעת ותמונות הנזק של רכב התובעת. בתום הדיון, סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

טענות הצדדים

1. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר למעורבות המשאית בתאונה.
2. לטענת התובעת, בתאריך 20.4.17 נסע נהג רכב התובעת בנתיב הימני בכביש, כאשר המשאית נסעה בנתיב האמצעי בו והחלה לעבור לנתיב הימני שבו היה רכב התובעת, תוך שהיא פוגעת בצדו השמאלי. לאחר הפגיעה, המשאית המשיכה לנסוע וברחה מהמקום. נהג רכב התובעת נסע אחרי המשאית וכאשר נעצרה בצומת, ירד מרכבו וביקש מנהגה לעצור בצד. נהג המשאית הניד בראשו, אך עם התחלף הרמזור לירוק, נסע מהמקום. נהג רכב התובעת הספיק רק לרשום את מספרה הרשום של המשאית. עוד באותו יום הודיע נהג רכב התובעת לתובעת על התאונה וציין בה כי המשאית המעורבת היא מערבל בטון של חברת רדימיקס.
3. לטענת הנתבעת, המשאית לא הייתה מעורבת כלל בתאונה, לא פגעה ברכב התובעת ולא גרמה לנזק הנטען.
4. נהג המשאית טען כי לא זכור לו שבתאריך הרלוונטי התרחשה תאונה, אך ציין כי יתכן ורכב התובעת "נכנס" במשאית מבלי שהרגיש בכך. כן הבהיר כי אם היה מעורב בתאונה, היה עוצר ומחליף פרטים.

דיון והכרעה

1. טענות התובעת נתמכו בעדות נהג רכב התובעת, ממנה עלו העובדות הבאות:
2. נהג רכב התובעת רשם את מספרה הרשום של המשאית מיד לאחר התאונה ופירט, עוד בטופס ההודעה, כי מדובר במערבל בטון של חברת רדימיקס.
3. נהג רכב התובעת העיד כי הוא מזהה את נהג המשאית באולם בבית המשפט.
4. טענת נהג רכב התובעת שהמשאית סטתה ימינה לכיוונו, מתיישבת עם כיוון נסיעתה של המשאית, אשר ירדה מהכביש המהיר ימינה, לכיוון צומת אודים ופולג.
5. נהג רכב התובעת העיד שלאחר שנהג המשאית עזב את המקום מבלי לעצור, החליט שלא להמשיך לנסוע אחריו אחרי הצומת, שכן "אנחנו מדינת חוק" (עמ' 3 שו' 10 לפרוטוקול מיום 25.2.19). תשובה זו עולה בקנה אחד עם העובדה שהצליח לרשום את פרטי המשאית ולכן לא נזקק להמשיך לרדוף אחריו ויש הגיון בכך שלא היה מעוניין בהיתקלות עם הנהג אשר סירב לבקשתו הראשונה לעצור.
6. על אף האמור, לתובעת היו כשלים ראייתיים משמעותיים, גם להם נתתי דעתי:
7. נהג רכב התובעת לא צילם את המשאית. אמנם היה לדבריו בבהלה, במתח ובלחץ בשעת האירוע, אולם בדיעבד, אמר שהוא מבין כי כך היה הכי נכון לנהוג (עמ' 2 שו' 27), מה גם שמהירות המשאית בצומת מרומזר אינה יכולה להיות גבוהה.
8. הפתק שרשם נהג רכב התובעת ובו פרטי המשאית לא נשמר בידו.
9. בטופס ההודעה לתובעת צויין גם שמו של עד לתאונה- אדם בשם קובי ומספר טלפון נייד שלו. עד זה לא זומן על ידי התובעת לעדות. כאשר נשאל על כך נהג רכב התובעת, השיב כי אינו יודע מדוע קובי לא זומן למתן עדות. עד נייטרלי הוא בבחינת ראייה חשובה אשר סביר להניח כי היה בה להטות את הכף לטובת התובעת באופן מוחלט. הימנעות מהצגת ראייה לבית המשפט, יש בה כדי לפעול לחובת הצד שהייתה בידו, דהיינו התובעת.
10. למרות זאת, התביעה התקבלה, וזאת לאור הסתירות הקשות שהיו בעדותו של נהג המשאית ופגעו קשה באמינותו:
11. נהג המשאית ניסה להיראות כמי שאינו יודע על איזו תאונה הגיע להעיד. בפתח עדותו הראשית התבקש לספר על התאונה והשיב: "אני לא יודע במה מדובר. מעיין במסמכים שצורפו לכתב ההגנה" (עמ' 3 שו' 24). מצד שני, בהמשך עדותו הודה כי התבקש להביא תיעוד של אפליקציית "וויז" וכי עובר לדיון בדק את הטכוגרף ומצא כי אכן הוא נהג במשאית הרלוונטית ביום התאונה. מכאן שעדותו שאינו יודע על איזה תאונה מדובר, לא הייתה אמת.
12. בפתק שכתב נהג המשאית בכתב ידו עבור הנתבעת, אשר צורף לכתב הגנתה, כתב נהג המשאית: "אני לא זוכר שום תאונה בתאריך הנ"ל... הנהג נכנס בי ואני לא הרגשתי שהוא נכנס בי ותוען (צריך להיות "טוען"- ש.ס.מ.) שאני נכנסתי בו וברחתי...". נוסח דומה מופיע בהערה בכתב ידו של נהג המשאית על טופס ההודעה שנכתב עבור הנתבעת. נוסח זה מלמד שנהג המשאית לא הכחיש את האפשרות כי רכב התובעת נפגע מהמשאית מבלי שהרגיש בכך. רישום זה נערך עוד קודם שהוגשה התביעה לבית המשפט, ועל כן מהווה גרסה יותר אותנטית ואמינה מזו שנאמרה על ידו בעדותו.
13. נהג המשאית סתר את האמור בפתק הנ"ל, כאשר העיד כי לא יכול להיות מצב שהוא ייתן מכה לרכב מבלי להרגיש בכך (עמ' 5 שו' 10). כאשר הוצג לו הטופס שכתב, טען כי אמר "אולי" (עמ' 5 שו' 19). בהמשך סתר עצמו כמה פעמים, כאשר אמר כי הוא לא יכול לשמוע שפשוף (עמ' 5 שו' 23) ומנגד אמר, כי מכה או שפשוף חייבים להרגיש (עמ' 5 שו' 25).
14. נהג המשאית הודה כי יתכן שנסע באזור התאונה ביום התרחשותה. כן ציין כי יש לו תעודות לאן נסע בכל פעם. עוד אמר שהוא התבקש להביא תיעוד מהוויז ואף הביא אותו ("ביקשו של הוויז והבאתי"- עמ' 4 שו' 14), אלא שתיעוד כזה לא הוגש על ידו. תיעוד זה היה יכול להראות היכן הייתה המשאית בעת אירוע התאונה וההימנעות מהבאתו יוצרת את ההנחה שהיה פועל לרעתו ומציג את המשאית במקום ובשעת התאונה בדיוק.
15. טענת נהג המשאית לפיה- "כל כך הרבה אנשים אומרים שלום ועושים סימנים, אני לא אעצור לכל מי שמרים את היד." (עמ' 4 שו' 7) הינה תמוהה. עשיית סימנים לזרים ברחוב אינה דבר רגיל המתרחש לעיתים קרובות על ידי "כל כך הרבה אנשים" וכשמישהו מסמן לנהג אך טבעי הוא ואף מצופה ממנו שישים לבו לכך. נהג המשאית לא שלל שמישהו (נהג רכב התובעת) בא אליו ועשה סימנים, ובכל זאת ניסה להצדיק את החלטתו שלא לעצור בצד לנוכח אותם סימנים, טענה שאין בה סבירות.
16. עדותו של נהג המשאית הייתה, אפוא, רצופה סתירות או אמירות בעייתיות שהציגו את גרסתו כבלתי אמינה.
17. בחינת תמונות הנזק של רכב התובעת (הוגשו וסומנו ת/2), מלמדת על קיומם של סימני שפשוף קלים לכל אורך צידו השמאלי של הרכב, וכן שבר במראה שמאלית קדמית. מוקד פגיעה זה מתיישב עם טענת נהג רכב התובעת להיצמדות המשאית אליו משמאל. קלות הפגיעה מתיישבת עם המסקנה כי נהג המשאית לא הבחין ברכב התובעת ושפשף אותו מבלי להרגיש בכך.
18. לאור כל האמור, אני מעדיפה את גרסת נהג רכב התובעת על פני גרסת נהג המשאית, שלא הייתה מהימנה עלי וקובעת כי נהג המשאית היה מעורב בתאונה והוא האחראי לה.
19. לפיכך, התביעה מתקבלת.

נזק

1. התובעת הגישה חוות דעת שמאית מטעמה להוכחת נזקי רכבה, המאשרת את הסכום הנתבע. כמו כן, התובעת צירפה קבלה על תשלום סכום התביעה למוסך (נספח ג' 2 לכתב התביעה).
2. הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית ולא סתרה את ממצאי שמאי התובעת.
3. משכך, סכומי התביעה מתקבלים כמות שהם.

סוף דבר

1. לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
2. סכום של 8,104 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההוצאה (לפי הקבלה שסומנה כנספח ג'2 לכתב התביעה) ועד למועד התשלום בפועל.
3. שכ"ט עו"ד בסך של 2,800 ₪ (כולל מע"מ).
4. החזר אגרה כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
5. החזר בגין שכר העד מטעם התובעת, אשר הושת עליה בדיון.
6. כן תישא הנתבעת בשכר העד מטעמה, כפי שנפסק במועד הדיון.
7. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשע"ט, 02 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.