1. התובע הינו נהג מונית במקצועו.

התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעת ע"ס 7,800 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונה דרכים מיום 04.12.2015 בין המונית שלו לבין רכב אחר שהיה מבוטח אצל הנתבעת.

2. אין מחלוקת בין הצדדים שאחריות לאירוע התאונה מוטלת על נהג הרכב המבוטח אצל אותו נתבעת והראיה לכך שהנתבעת שילמה לתובע פיצוי כפי שיפורט בהמשך.

3. לאחר אירוע התאונה המונית נבדקה ע"י השמאי מר וולף אשר הוציא מתחת ידו חוות דעת ראשונה בה נקבע כי ערך המונית הינו בסך 40,000 ₪ ואילו ערך השרידים הינו בסך של 16,000 ₪ (מוצג ת/1).

4. רוכב השרידים של המונית לא הסכים לשלם לתובע סך של 16,000 ₪ בגין השרידים והוא שילם רק 13,200 ₪.

כתוצאה מכך, עוד באותו יום שבו הוצאה חוות הדעת הראשונה (14.12.2015) השמאי וולף הוציא חוות דעת שנייה (מוצג ת/2) וקבע שערך השרידים של המונית הינו בסך של 13,200 ₪ המהווה 33% מערך הרכב.

5. כנראה, עקב טעות הועבר לנתבעת העתק מחוות הדעת הראשונה שבו צוין ששווי השרידים של המונית הינו בסך של 16,000 ₪.

6. רק ביום 15.08.2016 הנתבעת שילמה לתובע סך של 23,966 ₪ כמפורט בנספח 2 לכתב ההגנה לאחר שחישבה את ערך המונית בסך של 38,800 ₪ לאחר הפחתת 3% בגין תאונה אחרת ולאחר קיזוז סך של 16,000 ₪ בגין השרידים.

7. התובע פנה אל הנתבעת וביקש לשלם לו את ההפרש בין שתי חוות הדעת בסך של 2,800 ₪ והמציא לנתבעת העתק מחוות הדעת השנייה ומכתב מפורט מהשמאי וולף (מוצג ת/3) לפיו נפלה שגגה בחוות הדעת הראשונה וכי הנכון הוא כי שווי השרידים של המונית הינו בסך של 13,200 ₪.

על אף האמור, הנתבעת סירבה לשלם לתובע את סכום ההפרש, סירוב אשר גרם להגשת תביעה זו.

8. התובע תבע בתביעתו את הסכומים הבאים:

א. סך של 2,800 ₪ בגין ההפרש בין שתי חוות הדעת.

ב. סך של 2,000 ₪ בגין הפסד ימי עבודה.

ג. סך של 3,000 ₪ עבור ייעוץ משפטי, אשר לטענתו נכפה עליו.

9. אשתו של התובע העידה כי התאונה התרחשה ביום 04.12.2015 וכי התובע רכש מונית אחרת בחודש ינואר 2016, כאשר הפיצוי ששולם ע"י הנתבעת נתקבל בחודש אוגוסט 2016.

10. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי לאחר עיון ובדיקה מעמיקה של השמאי מטעמה נמצא כי סכום השרידים הראשון שנקבע הוא הסכום הנכון, ועל כן הנתבעת לא "השלימה" את הסכום שהופחת לאחר תיקון חוות הדעת ע"י השמאי וולף.

הנתבעת טענה כי היא פיצתה את התובע ע"פ חוות דעת של שמאי מטעמה וע"פ קביעותיו והיא אינה מחויבת לקבל את חוות הדעת מטעם התובע ללא עוררין.

11. באשר לתביעת הפסד ימי עבודה הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי נטל ההוכחה לקיום נזק כזה מוטל על התובע, וכי הוא לא הצליח להרים נטל זה והעלה את טענותיו בעלמה.

12. לעניין התביעה לפיצוי בסך של 3,000 ₪ בגין ייעוץ משפטי, הנתבעת טענה כי מדובר בהליך של תביעה קטנה ואין כל צורך בקבלת ייעוץ משפטי ודין דרישת התובע בעניין זה להידחות.

דיון והכרעה:

13. אקדים ואציין כי נפלה טעות חמורה ע"י מי שהעביר העתק מחוות הדעת הראשונה של השמאי וולף כאשר היא תוקנה עוד באותו היום הונפקה חוות דעת מתוקנת במקום להעביר את חוות הדעת השנייה.

14. הנתבעת בכתב ההגנה לא ביססה את סירובה על השוני בין שתי חוות הדעת של השמאי וולף אלא לקביעת שמאי מטעמה שסכום השרידים הינו תואם לסכום השרידים ע"פ חוות הדעת הראשונה.

יש לציין כי הנתבעת לא צירפה לכתב ההגנה חוות דעת כלשהי מטעם השמאי מטעמה ודי בכך כדי לגרום לדחיית הגנתה לנושא זה.

לפיכך, ביהמ"ש קובע כי היה על הנתבעת לשלם לתובע את סכום ההפרש בין שתי חוות הדעת של השמאי וולף.

15. לעניין הפסד ימי עבודה, הרי שאין חולקין שנגרמו נזקים לתובע בגין הפסד הכנסות מיום אירוע התאונה ועד ליום רכישת מונית אחרת, אולם, התובע לא הוכיח את נזקיו בגין כך והעלה את הטענה באופן סתמי וללא כל פירוט.

16. הפיצוי שולם ע"י הנתבעת לתובע רק בחודש אוגוסט, קרי, באיחור רב וביהמ"ש רואה זאת בחומרה, אולם, הדבר לא נטען ע"י התובע.

17. תביעת התובע לתשלום סך של 3,000 ₪ בגין ייעוץ משפטי דינה להידחות מאחר והסכום הנתבע מוגזם מאוד, לא הוגשה כל ראיה להוכחתו כפי שלא היה צורך להוציאו הואיל ומדובר בתביעה קטנה שהתובע יכול היה לנהלה לבדו.

18. לסיכום, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,800 ₪ בתופסת סך של 88 ₪ בגין אגרת משפט ששולמה, סך של 250 ₪ בגין הוצאות משפט נוספות אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד היום התשלום המלא בפועל.

19. המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים ותסרוק את המוצגים ת/1 – ת/3 בתיק.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"ח, 03 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.