1. לאחר עיון במסמכים שבתיק התובענה, ובכלל זה בחוות-הדעת, בשאלות ההבהרה ובתשובות ובתחשיבי הנזק על נספחיהם, מוצע לצדדים לסיים התובענה בתשלום סכום של 915,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ (בהנחה שהתובעת אינה בוחרת במיצוי זכויותיה אצל קצין התגמולים).
2. ההצעה הביאה בחשבון את הנכויות הנמוכות יחסית שנקבעו בכל אחת מתת הקטגוריות שקבעו המומחים בתחום האורטופדיה והפסיכיאטריה, אך גם את הצטברותן; ואת סימני השאלה המהותיים העולים מחוות-דעת המומחית בתחום רפואת הכאב, בפרט לנוכח היעדר תיעוד תומך, הרישום בתיק הרפואי והרישום במהלך הבדיקה על ידי האורטופד, התשובות של המומחה בתחום האורטופדיה, ומה שנחזה להיות כגישת מרבית המומחים בתחומם זה ובתחומים המשיקים בעת חקירתם בבית המשפט.
3. אעיר כי מאחר שהתובעת שירתה כחיילת בשירות סדיר בזמן התאונה חלים עליה הכללים הנוגעים לצעירים בתחילת דרכם, הן בנוגע לגובה השכר הן בנוגע לקביעת ההפסד על יסוד השכר הממוצע במשק ממועד סיום השירות הצבאי (ראו ע"א 3175/11 עוליאל נ' שלמה ציון, מיום 1.12.11, בפסקה 5 לפסק-הדין). בכל הנוגע לגובה השכר הממוצע במשק הנחתי כי קיימת תחולה להוראת סעיף 2 לחוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2020 (ס"ח 2891 מיום 29.12.20), לפיה בשנת הכספים 2021 יקראו את ההגדרה "השכר הממוצע במשק" לצורך חישוב הפסדי שכר וגריעה מכושר השתכרות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כאילו במקום "ערב יום הפיצוי" יבוא התאריך 29 במרס 2020. מאליו מובן כי מבסיס שכר זה הופחת מס ההכנסה החל על הכנסה מעין זו.
4. הצדדים יודיעו עמדתם עד ליום 15.11.21. לעיון ביום 16.11.21.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"א באלול התשפ"א, 29 באוגוסט 2021, בהעדר.