1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (כב' הרשם הבכיר צחי אלמוג) מיום 12/12/17 בתא"מ 52340-04-15 ולפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה.

2. עסקינן בתביעת שיבוב בסדר דין מהיר בסך 35,675 ₪ שהוגשה על ידי המשיבה (להלן גם: "שירביט") בעניין תשלומים ששילמה למבוטח שלה בגין נזק שאירע לרכבו בתאונת דרכים מיום 1/7/14 (להלן: "התאונה").

בכתב התביעה נטען, כי רכב מבוטח שירביט עמד ברמזור במופע אור אדום. רכבו של הנתבע – המבקש פגע בו מאחור. פגע ברכב שירביט והדף אותו לעבר רכב צד ג' שעמד לפניו.

משלא הוגש כתב הגנה, ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 7/10/15.

3. ביום 18/10/17 הגיש המבקש "בקשה להארכת מועד לביטול פסק דין ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל".

המבקש טען כי נודע לו על פסק הדין רק ביום 15/9/17 בעקבות צו הבאה שהוצא בתיק הוצל"פ 512143-11-15 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

נטען כי "במועדים הרלבנטיים למתן פסק הדין" (מתוך סעיף 10 לבקשה) שהה מחוץ לבית הוריו בביתר עילית מטעמים רפואיים.

צורף תיעוד ולפיו אינו כשיר לשרת בצה"ל בשל מצבו.

בעקבות התאונה הוגש נגדו כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה – כתב האישום נמחק בשנת 2016 (נספח ג' לבקשה), והוגש כתב אישום מחודש בחודש יוני 2017 (נספח ד' לבקשה).

המבקש טען, כי הוא לא זה החתום על אישור המסירה של כתב התביעה ולא התגורר באותה עת בבית הוריו.

נטען, כי אימו שלכאורה חתמה על מסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ ביום 31/3/16, לא חתמה על האזהרה.

ביום 28/3/17 הוצא צו הבאה. "במהלך חודש ספטמבר התייצבו שוטרים בבית הוריו" לצורך ביצוע צו ההבאה ורק אז נודע על קיומו של פסק הדין.

נטען, כי חיובו לנהל תיק אזרחי ייפגע בזכויותיו בכל הנוגע לניהול הגנתו בתיק הפלילי.

4. המשיבה – שירביט בתגובתה לבית משפט קמא התנגדה לבקשה מהנימוקים המרכזיים הבאים:

א) קיים אישור מסירה מיום 21/6/15 של כתב התביעה חתום על ידי הנתבע וקיים תצהיר מבצע המסירה.

כמו כן קיים אישור מסירת האזהרה לאימו של המבקש חתום על ידה. אימו התקשרה למשרד ב"כ המשיבה לאחר מכן.

ב) היעדר סיכויי הגנה – אשמתו של המבקש לקרות התאונה ברורה. הוא פגע מאחור ברכב שירביט.

על כן אין טעם בביטול פסק הדין, גם לא מכוח שיקול דעת בית המשפט.

5. בתשובה לתגובה חזר המבקש על טענתו ולפיה כתב התביעה לא נמסר לו, אך הדגיש כי יש לו בכל מקרה טענות הגנה טובות (ולא פירט מה הן).

נטען כי קיום ההליך פלילי מצדיק את עיכוב ההליכים האזרחיים בתיק בית משפט קמא, וכפועל יוצא מכך גם את ביטול פסק הדין.

6. החלטת בית משפט קמא מיום 12/12/17:

בקשת המבקש לביטול פסק הדין נדחתה מהנימוקים הבאים:

א) בנוגע למסירה:

המבקש טען, כי לא התגורר בכתובת בה בוצעה המסירה, כאשר בוצעה לכאורה המסירה, אך לא מפרט היכן בדיוק כן התגורר, באיזה תקופות ולכמה זמן.

בית משפט קמא לא שוכנע בטענה בדבר היעדר המסירה אשר בוצעה בכתובת בית הוריו, והעדיף את האמור בתצהיר המוסר ובאישור המסירה.

ב) בנוגע לטענות ההגנה:

לא נמצא ממש בטענה ולפיה בשל ההליך בבית המשפט לתעבורה מנוע המבקש מלחשוף הגנתו בתיק האזרחי. משלא מצויות בבקשה טענות מפורטות בנוגע להגנה, אין מקום לביטול פסק הדין.

7. על החלטה זו הגיש המבקש "הודעת ערעור", אשר בהתאם להחלטת כב' השופטת דותן מיום 17/1/18 שונתה לבקשת רשות ערעור.

בין לבין, הגישה המשיבה תגובתה לבקשת רשות הערעור, הגם שלא ניתנה עדיין החלטה בדבר הצורך בתשובה לפי תקנה 406 (א) לתקסד"א.

8. בבקשת רשות הערעור חוזר למעשה המבקש על טענותיו בבית משפט קמא הן בנוגע למסירה והן בנוגע לכך שקיומו של ההליך הפלילי מונע ממנו מלחשוף את הגנתו.

נטען, כי לא ניתן היה להעדיף את תצהיר המסירה ללא חקירה נגדית וללא קיום דיון.

9. המשיבה בתגובתה לבקשת רשות הערעור חוזרת אף היא על הטענות שהעלתה בבית משפט קמא ומדגישה, כי על פניו ,התיק התעבורתי כבר קבוע לדיון ולא להקראה, ומכאן שהמבקש כבר פרש את קו הגנתו שם לפי סעיף 152 (א – (ה) לחסד"פ ודבר לא מנע ממנו מלהעלות טענות ההגנה בבקשה שהגיש בבית משפט קמא.

10. לאחר עיון בטענות הצדדים שלפני מצאתי לנכון ליתן רשות לערער, לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולדחות הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן:

א) אני סבורה כי יש צורך להכריע בבקשה כבר עתה, שכן פסה"ד כבר ניתן נגד המבקש ולא תהיה לו הזדמנות אחרת להשיג על ההחלטה בגדרה נדחתה הבקשה לביטול פסה"ד. לפיכך, יש לתת רשות ערעור ולדון בהשגה על ההחלטה כבר עתה.

החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור וכאמור לדחות הערעור לגופו.

ב) ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, יכול שיעשה מכוח אחת משתי עילות; האחת, ביטול מתוך חובת הצדק, העוסק בהחלטה אשר נפל פגם בנתינתה והשנייה, ביטול על פי שיקול דעת (ראה: יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי (ירושלים 1995) עמ' 737-738).

כאשר ביהמ"ש בוחן האם יש מקום לבטל פסק דין מכוח שיקול דעת ביהמ"ש עליו לבחון שתי שאלות:

אחת – הסיבה לאי הגשת כתב הגנה במועד.

השנייה – סיכויי ההצלחה של המבקש בתיק, אם יבוטל פסק הדין שניתן בהעדר הגשת כתב הגנה.

  התשובה לשאלה השנייה – היא החשובה יותר.

ג) כאשר קיימים סיכויי הצלחה, נוטה ביהמ"ש לבטל את פסק הדין גם כאשר הסיבה למחדל אינה מספקת וניתן "לכפר" על המחדל בדרך של פסיקת הוצאות.

בעניין זה יפים הדברים שנכתבו בספרו של כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12) בעמ' 642-643:

"אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול). בדונו בשאלה זו ייטה בית המשפט להיעתר לה אלא אם כן שוכנע כי אין בתשלום ההוצאות משום פיצוי הולם לנזק אשר נגרם ליריבו. אם ניתן לפצות את התובע בפסיקת את הוצאות בגין הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו על ידי הפיגור, וכאשר מגלה הנתבע – המבקש סיכויי הצלחה – יש להיענות לבקשת הביטול.

כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה היא כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי ומגלה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות (אפילו הראה סיכויי הצלחה)".

ד) ומן הכלל אל הפרט:

במקרה דנן, לא היה מקום להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שהוגשה בשלהי שנת 2017 ביחס לפסק דין שניתן בשנת 2015 שעה שבתיק מצוי אישור מסירה חתום לכאורה על ידי הנתבע בצירוף תצהיר המוסר ולפיו הוא מסר המסמך לידיו של הנתבע.

המבקש אכן טען כי לא התגורר באותה עת בבית הוריו אך לא פירט היכן כן היתה כתובתו. (בסעיף 3 לתצהירו כתב "בין היתר..." אך לא כתב היכן כן היה כאשר לא שהה באותם מוסדות).

מסירת האזהרה בתיק ההוצל"פ בוצעה לידי אימו ביום 7/3/16. אימו אמנם הצהירה כי לא קיבלה את המסירה, ונותר רק לתהות, הכיצד ידע פקיד המסירה כי שם אימו של המבקש היא שרה, וכי הדירה בקומה שניה "דלת עץ חומה", ככל שלא שהה במקום.

יצוין, כי הדרישה לזכור מפקיד מסירה פרטים בנוגע למסירה שביצע בשנת 2015 ו- 2016, מעבר לנכתב בתצהירו סמוך לאחר ביצוע המסירה,כאשר בקשה מוגשת רק בחודש אוקטובר 2017 היא פעמים רבות אינה ריאלית.

בכל מקרה, עסקינן בתצהיר מבצע מסירה שניתן "בזמן אמת" מול טענות המבקש ואימו ולפיהן החתימות אינן חתימותיהם ומבלי שצורפה חוות דעת מומחה שתתמוך בטענתם, משבוצעה המסירה בכתובת היחידה שידועה לבית משפט בנוגע למבקש (לא נמסרה על ידו כתובת אחרת), ניתן היה להעדיף את גרסת מבצע המסירה.

לעניין אי החובה לקיים חקירות נגדיות אפנה לתקנות 241 (ד) לתקסד"א ואדגיש, כי אף אחד מהצדדים לא ביקש לקיים חקירות נגדיות בטרם תינתן החלטה.

ה) בנוגע לסיכויי ההגנה:

הטענה ולפיה קיומו של ההליך הפלילי מונעת מהמבקש לחשוף את קו הגנתו איננה יכולה להתקבל.

לא בכדי ב"כ המבקש אינו מבסס טיעונו זה על הוראת דין ספציפית או על פסיקה, אלא רק על "מושכלה ידועה היטב" (סעיף 63 לבר"ע) או על "פרקטיקה מקובלת" תוך הפניה לכך שבית המשפט העליון הכיר בכך (מבלי להפנות לפסיקה ספציפית).

סעיף 42 א' לפקודת הראיות אליו היפנה אינו יכול לסייע לו, כיוון שאין עניינינו עתה בשאלת קבילות פסק הדין הפלילי בהליך האזרחי.

אחריות לקרות תאונה מוכרעת בהליך אזרחי לפי מאזן הסתברויות (51%), וזאת בשונה מהליך פלילי. השוני בין ההליכים מתבטא בהכרעה על פי עדות יחידה לפי פקודת הראיות ובשינויים נוספים.

המבקש גם לא מפרט באיזה שלב מצוי ההליך הפלילי והכיצד טרם מסר גרסתו בדבר קרות התאונה בהליך הפלילי. המבקש הקפיד ל"השחיר" את מספרו של ההליך הפלילי.

אין לדעת ולו "בקצה חוט" מה יכולה להיות הגנתו בתאונה שבה פגע ברכב שרביט מאחור. רק צוין כי בגין התיק הפלילי היה במעצר ובמעצר בית.

בנסיבות שבהן לא הועלתה כל טענת הגנה שהיא, ולו באופן כללי, אזי לא היה מקום לבטל את פסק הדין גם לא מכוח שיקול דעת בית המשפט.

11. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות לערער והערעור נדחה לגופו.

ב) לפנים משורת הדין, ובשים לב לכך שתגובת המשיבה לבר"ע הוגשה למרות שלא נדרשה לעשות כן, ובשים לב לנסיבות האישיות, לא אפסוק הוצאות בערעור.

יצוין כי גם בית משפט קמא לא חייב המבקש בהוצאות למרות שבקשתו נדחתה.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ח, 24 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.