1. בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן ביום 9.4.18.

ראשיתו של הליך זה בהתנגדות לביצוע שטר שהוא שיק על סך של 70,000 ₪ משוך מחשבונו של המבקש לפקודת המשיבה ומועד פירעונו ליום 30.9.17 (להלן: "השיק").

בתצהיר התומך בהתנגדות שהוגשה על ידי המבקש, הכחיש המבקש את חבותו על פי השיק וטען כי שילם במזומן למשיב תמורת השיק. המבקש ממשיך וטוען באותה הנשימה: "וגם תוך כדי שהזוכה מתחייב להחזיר השיק ולשחרר את העגלה מהעיקולים שרשומים על הרישיון תוך חודש דבר שלא נעשה...במקום להחזיר את השיק הוא פועל לקבל במרמה כסף בזכות שהצ'ק נשאר בידיו דבר בניגוד להסכם איתו..".

במעמד הדיון שהתקיים ביום 13.3.18, הוצג הסכם ההתקשרות אשר לטענת המשיבה מהווה את עסקת היסוד בגינה ניתן השיק נשוא התביעה (בש/1).

הסתבר כי מדובר בהסכם שכירות של עגלה מיום 30.5.17 לפיו שכר המבקש מהמשיבה את העגלה לתקופה של 4 חודשים בכפוף לתשלום דמי שכירות בסך 5,000 ₪ בחודש.

בפרק "ביטחונות" בהסכם הנ"ל נקבע:

"השוכר יותיר בידי המשכירה המחאה לביטחון (לפקודת שרותי גרר אזור בע"מ, ע"ג השיק לא ירשם "שיק לבטחון"). סכום ההמחאה יהיה השווי המוסכם והמוחלט של המושכר ללא מע"מ בסך 70,000 ₪...

השוכר מצהיר בזאת כי הוא מקנה למשכירה אישור בלתי חוזר לפדות את ההמחאה בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי בקשר עם כל נזק ו/או אובדן ו/או חוב מוחלט או חלקי של הנגרר ו/או הפרת סעיף מסעיפי הסכם זה בכל תקופת ההשכרה ועד החזרת הנגרר למשכירה, כאשר הוא במצב תקין ושלם כפי שהתקבל מהמשכירה טרם יציאתו להשכרה".

עוד הציג ב"כ המשיבה שלושה שקים על סך 5,265 ₪ כל אחד מהם אשר מועד פירעונם ליום 13 לחודשים יוני, יולי ואוגוסט.

כל השקים חוללו בהוראת א.כ.מ וחשבון מוגבל.

2. המבקש לא הכחיש חתימתו על הסכם השכירות ועובדת חזרת השקים ללא תשלום. עוד הודה כי לא השיב את העגלה למשיבה עד היום אך טען: "לא זוכר מאיזה חשבון משכתי. שילמתי את הכסף. יש לי חשבון של העסק ושל החשבון הפרטי. אני שילמתי את שלושת השיקים במזומן. הוא החליט שהוא רוצה למכור לי את העגלה לכן לא החזרתי אותה." (עמ' 3 בפרוטוקול שורות 5-6).

מאחר ודבריו אלו עלו בקנה אחד עם טענתו כי שילם למשיבה במזומן את סכום השיק וכי המשיבה התחייבה להסיר את העיקולים הרשומים על רישוי העגלה, ניתנה למבקש ההזדמנות להגיש, והפעם באמצעות עו"ד מייצג, תצהיר מתוקן תוך 7 ימים.

אך רשות זו הותנתה בתשלום הוצאות בסך 2,000 ₪ לידי ב"כ המשיבה תוך 7 ימים.

ביום 20.3.18 הגיש ב"כ המבקש בקשה למתן ארכה להגשת התצהיר המתוקן ותשלום ההוצאות שכן המבקש מתקשה לאסוף את המסמכים הרלוונטיים התומכים לטענותיו.

הבקשה להארכת מועד לתשלום ההוצאות נדחתה בהחלטה מיום 25.3.18 בהעדר נימוק והצדקה.

רק ביום 9.4.18 ניתן פסק דין הדוחה את ההתנגדות לאחר לא שולמו ההוצאות שנפסקו ולא הוגש תצהיר מתוקן.

3. ב"כ המבקש עתר לביטולו של פסק הדין וטען כי לא שילם את ההוצאות מאחר ולא היה מענה טלפוני במשרדו של ב"כ המשיבה ממועד מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה למתן ארכה לתשלום ההוצאות ועד לאחר חג הפסח. לפיכך, בהעדר פרטי מס' חשבון בנק לתשלום ההוצאות, לא שולמו ההוצאות.

רק ביום 10.4.18 הצליח ב"כ המבקש לקבל מענה במשרד ב"כ המשיבה אשר סיפר לו כי כבר ניתן פסק דין יום קודם לכן.

בתצהיר התומך בבקשה לבטול פסק הדין פירט המבקש את עילת ההגנה הנטענת.

לטענתו עסקת השכירות הפכה לעסקת מכר העגלה כמוסכם עם המשיבה. מתי, כיצד ועם מי – סתם המבקש ולא פירט.

כמו כן טען כי עד למועד פתיחתו של תיק ההוצאה לפועל, הצטבר חוב שכירות בסך 30,000 ₪ בלבד ולכן אין הצדקה לביצוע שטר במלוא סכומו.

מאחר והמשיבה לא הסירה את השעבוד הרובץ על העגלה – טען המבקש לכישלון תמורה מלא.

יצוין כי גם השיק נשוא התביעה חזר בהעדר כיסוי וחשבון מוגבל.

4. דיון והכרעה:

מעיון בלוח השנה עולה כי המבקש הגיש בקשה להארכת מועד לתשלום ההוצאות ביום בו היה אמור להתבצע התשלום וללא כל נימוק מדוע לא בוצע עד לאותו היום.

נימוקי הבקשה התייחסו רק להארכת המועד להגשת התצהיר המתוקן כאשר העילה לכך היא איסוף מסמכים למרות שבחלוף יותר מ 20 יום לאחר מכן, מוגשת הבקשה לבטול פסק דין בלא שצורף לה ולו מסמך אחד בתמיכה לטענת ההגנה המתוקנת מטעם המבקש כמפורט בבקשה לבטול פסק הדין.

מיום מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה להארכת מועד לביצוע התשלום ועד חג הפסח, חלפו 4 ימים ויומיים לאחר שתם חג הפסח עד למתן פסק הדין כאשר לטענת ב"כ המבקש לא היה מענה במשרדו של ב"כ המשיבה כל אותה העת.

ב"כ המשיבה לא הכחיש העדר המענה אך אין העדר מענה כאמור, מצדיק את אי התשלום כשלעצמו.

היה על ב"כ המבקש לעתור לבית המשפט בבקשה למתן הוראות לביצוע ההפקדה כבר בבקשה שהגיש ביום 20.3.18. היה עליו לפעול לקבלת פרטי חשבון הבנק של ב"כ המשיבה כבר במהלך אותם 7 ימים שניתנו לו לביצוע התשלום אלא אם כן, ידע כבר אז כי אין בדעת מרשו לשלם הוצאות אלו.

לכל הפחות, היה על ב"כ המבקש לעתור למתן הוראות לביצוע ההפקדה סמוך מיד לאחר מתן ההחלטה מיום 25.3.18 כאשר התברר לו כי אינו יודע היכן לבצע התשלום. היה על ב"כ המבקש לגבות ממרשו את סכום ההוצאות ולשלוח מייל או הודעת פקס לב"כ המשיבה כי כספים אלו מופקדים אצלו ומונחים עד אשר ינתנו הוראות היכן להפקידם.

אלא שב"כ המבקש לא עשה אף אחת מאלה אלא המתין בחיבוק ידיים עד אשר הצליח לקבל מענה ממשרדו של ב"כ המשיבה בהתעלמות מוחלטת מהמועד שהיה על מרשו לבצע את התשלום.

5. אך גם אם נסכין עם גרסתו של המבקש, אין כל הסבר מדוע עד היום לא שולמו ההוצאות על ידי המבקש ומדוע לא הוגש התצהיר המתוקן במועד או לאחר יום 25.3.18.

מעיון בטענותיו של המבקש בתצהיר התומך בבקשה לביטול פסק הדין, הרי בפועל לא בוצע כל תיקון משמעותי בטענותיו של המבקש מאחר והסתפק בטיעון סתמי וחסר פירוט של התחייבות עלומה של המשיבה למכור לו את העגלה בניגוד להוראות הסכם השכירות.

אין כל פירוט כיצד אירע אירוע מכונן זה ומתי. למעט טענה כי סכום השיק שולם במזומן לידי המשיבה אין המבקש מניח תשתית עובדתית כלשהיא גם לטענתו זו, דהיינו, למי ומתי שולמו הכספים.

הלכה פסוקה היא כי על המבקש לפרט את עילת ההגנה שבפיו תוך הצגת התמונה המלאה של האירועים.

ראה ע"א 424/86, 431/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פ"ד מג (2) 355; ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ מה (1) 66; תט (מחוזי ת"א) 40438-02-13 פורטה משה נ' אמבר מכון תערובת - אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ (מיום 14/01/14 ועוד.

הרשות שקיבל המבקש לתקן את תצהירו נועדה על מנת שינתנו פרטים החסרים בטענתו כפי שטען במעמד הדיון לפיה נכרת בין הצדדים הסכם למכר העגלה. אין כל חובה מצדו של המבקש לצרף מסמכים וראיות בשלב זסה כך שאין כל הצדקה לאי הפירוט הנדרש בתמיכה לעילת ההגנה הנטענת.

6. טענה אחת בפי המבקש ראויה לבירור והיא טענתו כי אין לגבות ממנו את מלוא סכום השיק שכן מדובר בשווי העגלה, כמוצהר בהסכם השכירות עצמו, ולא הוכחה זכותה של המשיבה לקבל סכום זה.

דמי השכירות שלא שולמו עד היום, בהנחה שהעגלה לא הושבה עד היום לידי המשיבה, הוא 55,000 ₪ בלבד ועד למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל – 30,000 ₪.

איזה מהנזקים טוענת להם המשיבה, המפורטים בפרק הביטחונות בהסכם השכירות, נגרם לה למעט הפסד של דמי השכירות אשר סכומם אינו עולה לכדי סכום השיק? האם מדובר בנזק האובדן בכך שהעגלה אינה מוחזרת לבעליה?

לא ניתנה כל תשובה על כך על ידי ב"כ המשיבה בטיעוניו.

6. בנסיבות העניין ולאחר שערכתי את האיזון בין זכויות הצדדים הנני מורה כך:

פסק הדין יבוטל כנגד תשלום הוצאות בסך 5,000 ₪ אשר יופקדו בקופת בית המשפט תוך 14 יום ממועד המצאת החלטה זו לידי ב"כ המבקש. לאחר ביצוע ההפקדה יועברו הכספים לידי ב"כ המשיבה.

נוכח עילת ההגנה הקלושה הנטענת, תינתן רשות להתגונן למבקש בכל טענותיו בכפוף להפקדת עירבון בסך 60,000 ₪ בקופת בית המשפט תוך 30 יום מהיום.

לא ישולמו ההוצאות במועד או לא יופקד סכום העירבון בקופת בית המשפט במועד שנקבע לכך, תידחה הבקשה לבטול פסק הדין כאשר ההוצאות שנפסקו כאמור לעיל ישמשו כהוצאות משפט לחיוב המבקש.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ח, 07 מאי 2018, בהעדר הצדדים.