כללי –

1. תביעתו של התובע להכיר באוטם שריר הלב בו לקה ביום 21.8.16 כתאונת עבודה, נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 21.8.17, בנימוק לפיו לא הוכח קיום אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו, וכן משום שלגישת הנתבע האוטם נבע ממחלה טבעית.

כנגד החלטת הנתבע כאמור, הגיש התובע את התביעה שלפנינו.

רקע עובדתי וטענות הצדדים -

2. התובע יליד 1973, שימש לטענתו בתקופה הרלוונטית כמנהל פרויקטים בחברת אלכמאל אלקטריק בע"מ העוסקת בביצוע עבודות חשמל (להלן: החברה).

במסגרת כתב תביעתו בבית הדין, הפנה התובע לשני אירועים שונים שהתרחשו לטענתו במסגרת העבודה - לחץ בעבודה בו היה שרוי ביום 21.8.16, וכן ויכוח חריף שהתגלע עובר למועד האמור בינו לבין אחיו – מנהל החברה, וכך נטען: "באותו יום של האירוע יצא התובע בשעה 4:10 מביתו והגיע לאתר העבודה בסביבות שעה 6:45, באותו יום התובע היה נתון ללחצים רבים ובלתי רגילים בעבודה כגון: אי הגעת מנהל הפרויקטים מטעם החברה המזמינה – שניידר, התובע ביצע טלפונים לבירורים לגבי כספים שהחברה הייתה אמורה לקבל, והוא קיבל תשובה שעליו לחכות דבר אשר הרגיז אותו, התובע חיכה הרבה זמן באתר העבודה עם הפועלים שלא הייתה להם תעסוקה, ואז התובע לקח את הפועלים לעבוד באתר אחר, ביצע סיור ארוך של כשעתיים בשעות השיא של החום ובנוסף לוויכוח חריף בין התובע לבין אח שלו שהינו המנהל שלו מספר ימים לפני".

במסגרת תצהיר עדותו הראשית, הוסיף התובע והפנה לשני ויכוחים שונים שהיו לו על פי הנטען ביום 21.8.16 - ויכוח שהתגלע בינו לבין מר רועי יחזקאל (להלן: מר יחזקאל), מי שעל פי הנטען שימש כמנהל העבודה מטעם אלקטרה, וזאת על רקע עיכוב בהעברת כספים לחברה (סעיף 6 לתצהיר), וכן ויכוח או עימות נוסף שהתגלע בינו לבין מר מרואן חביבאללה (להלן: מר חביבאללה), מי שעל פי הנטען שימש כמנהל עבודה בחברה, וזאת על רקע פגיעה בכבוד התובע (סעיף 9 לתצהיר). התובע הוסיף וציין במסגרת זו, כי הוויכוח שהיה לו עם אחיו – מנהל החברה, התרחש יום לפני קרות האוטם: "...יום לפני האירועים החריגים המתוארים לעיל, ישבתי במוצאי שבת עם מנהל החברה בה אני עובד, והוא נזף בי בצורה קשה ביותר בגלל שני הדברים העיקריים...איחור בקבלת כספים המגיעים לחברה...ובשל אי עמידה בלוח הזמנים של ביצע העבודות" (סעיף 8 לתצהיר).

3. לטענת התובע, כפי העולה מכתב התביעה והתצהיר שהונחו לפנינו, הוויכוחים האמורים ו/או ההתרחשויות האמורות היו בגדר אירועים חריגים אשר גרמו להיווצרות האוטם.

4. לטענת הנתבע, כמפורט בכתב ההגנה מטעמו, לא אירע לתובע ביום 21.8.16 אירוע חריג כלשהו ולפיכך אין לראות את התובע כמי שאירעה לו פגיעה בעבודה, כמשמעותה בהתאם להוראות הדין וממילא אין קשר סיבתי בין האירוע לקיומו טוען התובע לבין אוטם שריר הלב בו לקה, אשר התפתח אצל התובע כתוצאה מתהליך תחלואתי טבעי.

5. ביום 3.3.19 התקיימה בפנינו ישיבת הוכחות, במהלכה נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשית, וכן נשמעו בפנינו עדויותיהם של עדי הנתבע – מר יחזקאל, מר חביבאללה, מר עמנואל ישר (להלן: מר ישר), מי שעל פי הנטען שימש כמנהל עבודה בחברת אלקטרה ומר מאמון שחאדה (להלן: מר שחאדה), אחיו של התובע ומנהל החברה.

6. לאחר סיום שלב ההוכחות בהליך, הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

התובע טען בסיכומיו תוך סקירת הראיות, כי התשתית העובדתית וחומר הראיות אשר הונחו בפני בית הדין מלמדים על כך שהתובע הוכיח את טענותיו בקשר לקיומם של סדרת לחצים כבדים ביותר שהופעלו עליו במהלך השעות או היממה שקדמה לאירוע הלב בו לקה. נטען, כי אין המדובר במתח שחווה התובע במשך שבועות, אלא במתח מסיבי ביותר שחווה התובע בימים 20/8/16 וביום 21/8/16 בשעות הבוקר המוקדמות עד אשר בשעות הצהריים לקה בליבו. על כן לגישתו, יש למנות מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי.

הנתבע טען בסיכומיו כי התובע לא הוכיח קיומם של אירועים חריגים שניתן לקשור לליקוי הלבבי בו לקה התובע. הנתבע הפנה בסיכומיו למסמכים, עדויות ויתר הראיות המלמדים לדעתו על כך. על כן, התבקש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה -

המסגרת הנורמטיבית -

7. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב}, התשנ"ה-1995, הדן בפגיעות בעבודה מגדיר תאונת עבודה כך:

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

סעיף 83 לחוק קובע:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה אם לא הוכח ההיפך ואולם, תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירע לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".

אם כן, בהתאם להוראת 83 לחוק - תנאי להכרה במקרה כגון זה של המנוח, כפגיעה בעבודה הוא שיוכח כי היה בעבודתו אירוע חריג, אשר ניתן לקשור אותו, כאירוע שגרם לבואו של האוטם במועד שבו הופיע.

הכללים להכרה באירוע בעבודתו של נפגע כאירוע חריג סוכמו בפסיקה כך -

"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:

ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אובייקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.

שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן. ....

שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.

רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גרסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו" (עבל 502/09 משה סידה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.10.10 וראו את שנפסק בעבל 36264-05-10 אבנר מלמד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 5.12.11; עבל 45023-09-11 שאול בירן - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 4.12.12).

עוד נפסק, כי בהוכחת אירוע של תאונה בעבודה יש לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע, וזאת בהתבסס על החזקה כי הנפגע ימסור את העובדות הנכונות והמדוייקות על-מנת לזכות בטיפול הנכון (עב"ל 614/08 יהודה מרקוביץ – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.07.09).

בפסק הדין שניתן בעב"ל 14359-07-15 גיל צרפתי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 30.1.18, התייחס בית הדין לנושא "מתח מתמשך", ובתוך כך הפנה לפסיקה שניתנה בהקשר זה:

"ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי "אירוע חריג" (דב"ע (ארצי) נד/0-143 יוסף ניב - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כח', 143 (1995)), אם כי יכול ו"אירוע חריג" יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר "שיא" או "עליית מדרגה" חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ"אירוע החריג" [עב"ל (ארצי) 306/03 נדב אושרי - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (2006)].

עוד נזכיר שעל מנת ש"אירוע חריג" יבוא בגדר "תאונת עבודה" צריך שהאירוע החריג יוגדר בזמן ובמקום. אמנם אין הכרח כי אותו אירוע חריג יהיה רגעי וקצר, ובלבד שמשכו אינו עולה כדי "מתח מתמשך" [עב"ל (ארצי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי - יהושוע תשתש, [פורסם בנבו] (9.10.12)]".

עב"ל (ארצי) 27356-04-13 דב גוטדינר - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (10.4.2014)...בהלכת תשתש, עליה מבקש המערער להסתמך, נפסק כי אירוע חריג יכול להתקיים במהלך "יממה או ימים אחדים", ודומה כי לא ניתן להרחיב את גבולותיה לאירוע שנמשך על פני למעלה מעשרה ימים. כך, בעניין גורייבסקי [עב"ל (ארצי) 18834-02-15 סיימון גורייבסקי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (17.11.2015)] נפסק כי עת מדובר בטענה למתח מתמשך ממועד קבלת מכתב הפיטורים עד למועד האירוע המוחי, פרק זמן בן 10 ימים, ומבלי שהוכחה "עליית מדרגה" במתח, מדובר במתח מתמשך, שלא ניתן להכיר בו כ"אירוע חריג". וראו גם: עב"ל (ארצי) 542/09 ד"ר מיכאל גולן -המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (13.6.2010)".

8. מכאן, כי בשלב הראשון, עלינו לבחון האם הביא התובע לכל הפחות ראשית ראיה אובייקטיבית לכך כי ביום 21.8.16 ו/או במועד הסמוך אליו התרחשו האירועים המתוארים כמפורט לעיל (כפי שגם נעמוד עליהם בהרחבה בהמשך), ואם כן, האם אותם אירועים או לכל הפחות אחד מהם היה חריג מבחינתו, כך שגרם לו לדחק הנפשי או מתח יוצא דופן כפי שטוען. בחינה זו ולאחריה קביעה כי אכן האירועים המתוארים היו חריגים מבחינת התובע, הינם תנאי הכרחי לצורך מעבר לשלב הבא והוא בחינת שאלת הקשר הסיבתי שבין האירועים לקרות האוטם, באמצעות מומחה רפואי.

מן הכלל אל הפרט -

9. לאחר ששמענו את העדויות, שקלנו את הראיות שהוצגו לפנינו, וכן עיינו בסיכומי הצדדים, תוך יישום ההלכה האמורה על כלל נסיבות המקרה כפי שפורטו לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו - להוכחת עובדת קיומו של אירוע חריג בעבודתו שקדם להופעת האוטם במועד שבו הופיע.

מצאנו כי גרסתו של התובע לא הייתה עקבית ואף קיימות סתירות בגרסה עצמה, כמו גם בינה לבין יתר הראיות. התובע למעשה העלה במסגרת ההליך כמה וכמה גרסאות עובדתיות שונות וחלופיות בכל הנוגע לנסיבות האירוע החריג הנטען, שבעטיו על פי הנטען לקה באוטם.

10. כפי שפורט לעיל, התובע טען, בשלבי התביעה השונים, לחריגות ביחס לשלוש נקודות עיקריות:

א. ביחס לוויכוח בינו לבין מר שחאדה ונזיפה מצדו של האחרון, וזאת על רקע איחור בקבלת כספים המגיעים לחברה ואי עמידה בלוחות זמני העבודה.

ב. ביחס לוויכוח בינו לבין מר יחזקאל, זאת על רקע האיחור בהעברת כספים לחברה.

ג. ביחס לעימות שהתגלע בינו לבין מר חביבאללה.

חשוב לציין, כי הגרסאות האמורות עלו רק בשלב מאוחר, כאשר בטופס בל 250 שנמסר למל"ל, ובטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נ/1), לא צוינו דברים כלשהם ביחס לנסיבות האירוע ו/או האירועים.

טופס 250 מולא על ידי המעסיק ביום 21.8.16, דהיינו ביום האירוע הלבבי, וכל שנכתב בו הוא: "תוך כדי עבודה לקה בליבו". בטופס התביעה למל"ל, עליו חתם התובע, בתיאור הפגיעה, נכתב כך: "הייתי...באתר בבית חולים אסותא אשדוד ולקיתי בהתקף לב".

התובע נחקר במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל (עמ' 7 ש' 180-182 להודעה) וכן בפנינו בעניין זה (עמ' 9 ש' 22-27 ועמ' 10 ש' 1-2 לפרוטוקול), אולם לא היה בידו הסבר מניח את הדעת לשאלות מדוע בחר שלא לתאר את נסיבות האירועים הנטענים במקומות אלו.

11. הוויכוח בין התובע לבין מר שחאדה והנזיפה הנטענת מצדו של האחרון

מועד הוויכוח

במסגרת הודעתו לחוקרת המל"ל, התובע ציין כי "יום לפני..." האירוע הנטען קיבל צעקות מאחיו מר שחאדה על רקע כעסים מצדו של האחרון בנוגע לענייני כסף: "יום לפני אח שלי מאמון כעס עלי שלא סיימנו את העבודה בעיר הבהדים ובסופו של דבר אני חייב לו דין וחשבון. הוא כעס שהוא רק מממן ולא רואה כסף. הוא ראה את זה שאני אחראי על זה ושאני כמנהל פרוייקטים לא מתפקד ולא עושה את העבודה שלי". במסגרת תביעתו בבית הדין, לעומת זאת, ציין התובע כי הוויכוח עם אחיו התרחש מספר ימים עובר לאירוע הנטען: "...בנוסף לוויכוח חריף בין התובע לבין אח שלו שהינו המנהל שלו מספר ימים לפני (ההדגשה אינה במקור, מ.ש) (סעיף 4ג' לכתב התביעה). במסגרת תצהיר עדותו הראשית, חזר התובע וציין כי הוויכוח או הנזיפה התרחשו "יום לפני האירועים החריגים המתוארים...במוצאי שבת" (סעיף 8 לתצהיר).

בעדותו בפנינו, ציין התובע כי הוויכוח או הנזיפה התרחש ביום שבת: "כל הזמן היה שיחות אבל הנזיפה החזקה שפגעה בי הייתה בשבת...הנזיפה שקיבלתי בשבת" (עמ' 13 ש' 12-25 לפרוטוקול).

גם מר שחאדה מסר הודעה לחוקרת המל"ל. מדבריו באשר למועד הוויכוח עלה כי הוויכוח בינו לבין התובע התנהל דווקא מספר ימים עובר לאירוע הלב ולאו דווקא "יום לפני": "ביום התאונה זה היה ב 21.8.16 יום ראשון...כמה ימים לפני היינו אני ואיימן קצת בעצבים" (עמ' 2 ש' 33-36 להודעה), ובהמשך הדגיש מר שחאדה כי ביום שבת התנהלה שיחה ולא בטונים גבוהים לעומת יום רביעי או חמישי:

"ש. איפה התנהל הויכוח הזה?

ת. אצלי בבית. לא זוכר איזה יום. או רביעי או חמישי. אבל זה לא נגמר בזה כי גם בשישי וגם בשבת הוא היה אצלי והמשיך הוויכוח אבל לא בטונים גבוהים. זה לא היה ויכוח יותר באתי בדרישות ושאלות למה זה קרה" (עמ' 2 ש' 49 ועמ' 3 ש' 50-52 להודעה), ובהמשך:

"....שבת הוא היה אצלי בבית, סתם ככה כאחים. הנושא עלה ועוד פעם התווכחנו אבל בטונים יותר נמוכים מיום רביעי או חמישי.

ש. היה משהו חריג בוויכוח בשבת?

ת. לא. לגבי העבודה.

ש. ביום שבת היו צעקות?

ת. כן, אבל לא כמו ביום רביעי או חמישי... (ההדגשות לא במקור, מ.ש)" (עמ' 3 ש' 58-64 להודעה).

בחקירתו בפנינו לעומת זאת, העיד מר שחאדה כי הוויכוח בינו לבין התובע הגיע לשיאו דווקא ביום שבת, וזאת בניגוד לגרסתו בהודעה לעיל ולפיה העיד כי הוויכוח התרחש בימים רביעי וחמישי ונרגע ביום שבת (עמ' 21 ועמ' 22 ש' 1-11 לפרוטוקול).

מידת חריגות הוויכוח ו/או הנזיפה

התובע כאמור ייחס את חריגות האירוע בין היתר לוויכוח או הנזיפה שהייתה לו מצד מר שחאדה עובר למועד האירוע הלבבי (סעיף 4ג' לכתב התביעה וסעיף 8 לתצהיר).

עם זאת, בהודעתו לחוקרת המל"ל, לשאלה: "איך קיבלת את השיחה הזו עם אח שלך?", השיב התובע: "הרגשתי בסדר..." (עמ' 4 ש' 90-92 להודעה), ולשאלה: "יום לפני, כשנזף בך מאמון, איך הרגשת?", השיב התובע: "לקחתי את המשפחה לעכו לאכול דגים. לא לקחתי ללב. אני יכול לריב איתך עכשיו ואחרי 5 דק אין כלום. לא לוקח ללב" (עמ' 7 ש' 168-169 להודעה).

לעומת זאת, מר שחאדה במסגרת הודעתו לחוקרת המל"ל, הגם וציין שם כי מה שהיה "לא בדיוק נזיפה", העיד כי התובע הגיב בכעס ובצעקות:

"ש. איך איימן הגיב לוויכוח באותו רגע?

ת. בצעקות. דיבר כמה טלפונים לא יודע עם מי ויצא כעוס" (עמ' 2 ש' 47-48 להודעה).

הרקע לוויכוח ו/או הנזיפה

התובע ציין כאמור כי הוויכוח או הנזיפה המדוברת התרחש על רקע "איחור בקבלת כספים המגיעים לחברה" מחברת אלקטרה (סעיפים 6-8 לתצהיר). בפנינו העיד התובע כי "יום לפני כן, הבעל בית שלי נזף בי על לוחות זמנים ועל כסף שמעכבים לנו חברת אלקטרה שאנו לא מקבלים מהם..." (עמ' 12 ש' 27-28 לפרוטוקול).

מר שחאדה העיד במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל כי הוויכוח נוצר על אותו רקע (עמ' 2 ש' 36-42 ועמ' 4 ש' 95 להודעה), וכן בפנינו (עמ' 19 ש' 23-26 לפרוטוקול).

יחד עם זאת, הוברר מפי מר יחזקאל, אשר שימש כאמור כמנהל עבודה בחברת אלקטרה, כי הוויכוחים בענייני כסף היו דברים שגרתיים האופייניים ליחסים בין החברה לבין חברת אלקטרה. וכך ציין מר יחזקאל במסגרת הודעה טלפונית שנגבתה ממנו על ידי המל"ל ביום 13.7.17: "לשאלתי אם זכורה לו שיחה טעונה עם אימן בנושא כספים שחייבת חברת אלקטרה לחברת אלכמאל, השיב רועי כי רוב השיחות שלו עם אימן הם בנושא כספים, רובן טעונות כי ככה זה שמדובר בכסף...לרוב אימן צועק ומרים את קולו, אך לא זוכר שיחה חריגה עם אימן.

אישר כי חברת אלקטרה לא פעם הייתה חייבת כסף לחברת אלכמאל אך שוב ציין כי זה דבר שכיח וכי רוב השיחות שלו עם אימן הן על רקע כסף ורובן מתנהלות בצעקות".

תימוכין לגרסתו האמורה של יחזקאל, מצאנו בדבריו של מר חביבאללה שהובאו במסגרת הודעתו לחוקרת המל"ל, שם העיד כדלקמן:

"ש. איך התבטא הלחץ של מאמון כלפי אימן?

ת. הוא רואה את המחזור של החברה ופתאום אין גביית כספים. זה היה תקופה של חצי שנה מאמון כועס על אימן כל הזמן. אם אין גביה של כסף ואין תזרים אז מאמון נכנס ללחץ והכל התבטא עלי ועל אימן והיינו כמעט בריב כל הזמן דרך הטלפונים כי היינו רחוקים אחד מהשני כל הזמן" (עמ' 3 ש' 42-45 להודעה).

בפנינו העיד התובע כי כל הזמן היו שיחות טעונות בינו לבין מר שחאדה, ואולם מבלי שהבהיר הכיצד השיחה הנטענת או הנזיפה הייתה שונה מיתר השיחות האחרות, וזאת מלבד הטענה כי המדובר כביכול בשיחה חריגה מבחינתו (עמ' 13 ש' 17 לפרוטוקול).

נושא נוסף שציין התובע, אשר היווה מבחינתו אירוע חריג הנובע כביכול מהוויכוח או הנזיפה שהייתה לו מצדו של מר שחאדה, הוא איום כביכול על פרנסתו, שכן טען כי הרגיש כי מר שחאדה עשוי למצוא לו תחליף (עמ' 4 ש' 94-95 להודעה לחוקר המל"ל). בפנינו העיד התובע, כי "...תוך כדי הנזיפה היה איום על הפרנסה שלי שזה ילך לפגוע בי בחלב של הילדים שלי, כאילו אני מאבד את מקור הפרנסה של הילדים שלי, ושדיבר איתי מראוון בציניות אני התחלתי לצרוח ולהשתולל" (עמ' 13 ש' 1-4 לפרוטוקול).

עם זאת, מצאנו כי גרסתו האמורה של התובע, ולפיה כביכול חש איום על פרנסתו, הייתה מוגזמת ומאולצת בנסיבות העניין, שכן מעבר לכך שמר שחאדה הינו אחיו של התובע ונראה כי המדובר בעסק הפועל באופן משפחתי (מר חביבאללה הינו גיסם של התובע ומר שחאדה, וכן ראו את דבריו של מר שחאדה שהובאו במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל, שם בעמ' 1 ש' 6-7 להודעה), הרי שהרושם שהתקבל הוא כי לתובע היה מעמד משמעותי ומיוחד בחברה, כך שלא שוכנענו בטענותיו האמורות של התובע. בהקשר למעמדו של התובע, העיד מר שחאדה במסגרת הודעתו לחוקרת המל"ל כדלקמן:

"הוא יד ימיני. בהגדרת תפקיד הוא מנהל פרוייקטים אבל הוא אחראי רכש. חלוקת העבודה בנינו היא שהוא 100 בשטח נותן הוראות למנהלי עבודה, סוגר פרויקטים אבל אני מאשר, הוא נותן הצעות מחיר, הוא נותן סידור עבודה לפועלים, הוא מזמין סחורה ועובד עם ספקים, בסוף הוא צריך אישור שלי אבל הוא מתעסק עם הכל..." (עמ' 1 ש' 9-14 להודעה). ובהמשך:

"אימן מחזיק לי את העסק והוא בורג, אחד העוגנים אם לא העוגן אבל אני מניסה להקל עליו ולא להעמיס עליו" (עמ' 2 ש' 24-25 להודעה), ובהמשך –

"הטונים קצת עלו אבל בסדר זה נרגע. אני ככה סתם איימתי ואמרתי לו שאפטר אותו, אבל את יודעת זה היה בשעת כעס, לא רציני" (עמ' 2 ש' 44-45 לפרוטוקול).

אם כן, עולות מהאמור לעיל סתירות רבות וגרסאות שונות ובלתי עקביות, הן ביחס למועד השיחה הרלוונטי הנטענת שהתגלעה בין התובע לבין מר שחאדה, והן באשר למידת חריגות אותה שיחה.

12. הטענה בגין הוויכוח בין התובע לבין מר יחזקאל

במסגרת הודעתו לחוקרת המל"ל, עמד התובע על השיחה שלטענתו ניהל עם מר יחזקאל ביום האירוע, שנוצרה על רקע עיכוב בהעברת כספים:

"דיברתי עם רועי מנהל הפרויקטים של עיר הבהדים מטעם אלקטרה וביקשתי שישחררו לנו כסף שהיינו אמורים לקבל לפני חודש כבר, התשובה שלו הייתה תתאפקו ותקבלו את הכסף. את הצעקות שלי שמעו למרחוק. אחרי ההתקף, קיבלנו את הכסף.

ש. וזו פעם ראשונה שחייבים לך כסף?

ת. זו פעם ראשונה שעיכבו לנו כסף למרות שהוצאת חשבונית" (עמ' 4 ש' 99-103).

במסגרת תצהיר עדותו הראשית, התובע ציין "כי שיא הוויכוח היה כאשר שוחחתי עם מר רועי יחזקאל מטעם חברת "אלקטרה" אשר היה בין היתר אחראי על העבודות שאנו מבצעים בעיר הבה"דים, ואמרתי לו שהחברה שבה אני עובד מבקשת לקבל את הכסף המגיע לחברה מיידית, אחרת המנהל שלי יפטר אותי, הן מאחר ואנו מקבלים את הכסף שלנו והן מאחר ואנחנו לא יכולים לעמוד בלוח הזמנים לפי הוראות החוזה בשל הפרות והיעדרויות של מנהלי הפרויקט מטעם מזמינת העבודה, ואז לאחר שהדברים בינינו התלהטו, מר יחזקאל ביקש ממני לדבר עם מנהל סניף החברה בבאר שבע, מר עמנואל ישר. הרמתי טלפון למר ישר ותוך כדי השיחה הדברים התלהטו ואני צעקתי ונכנסתי לפאניקה....הסיבה הייתה נעוצה בכך שאמרתי לו כי אני תלוי בהעברת הכסף לחברה בה אני עובד אחרת אני אפוטר ממקום עבודתי ולא תהיה לי כל פרנסה" (סעיפים 6 ו – 7 לתצהיר).

דא עקא, חרף להט וחריפות השיחות הנטענות, הרי שהשיחות לא נזכרו כלל על ידי מר יחזקאל ומר ישר.

מר יחזקאל, במסגרת הודעתו הטלפונית לחוקרת המל"ל, ציין כי לא נכח במקום העבודה וכי שמע ממר חביבאללה אודות האירוע הלבבי בו לקה התובע:

"לשאלתי מה יודע על תאונת עבודה עם התובע, מסר כי שמע שהתמוטט בזמן עבודה באתר "עיר הבה"דים". לא נכח במקום, אך מס' שעות אח"כ, כשלא הצליח להשיג אף אחד מהעובדים של חברת אלכמאל, שוחח עם מרואן, העובד של איימן וזה סיפר לו כי התובע התמוטט והוא, מרואן, פינה אותו לביתו ככל הנראה...מס' ימים אח"כ שמע ממאמון, בעל החברה ואחיו של התובע, כי ארע לו אירוע נוסף במפעל של לוחות חשמל, לא ידוע בדיוק היכן, לא שלל שמדובר בפרויקט אסותא. לדבריו שמע שקיבל אירוע בזמן ישיבה ופונה לקבלת טיפול רפואי.

לשאלתי אם דיבר עם התובע באותו יום השיב בשלילה. לשאלתי אם זכורה לו שיחה טעונה עם אימן בנושא כספים שחייבת חברת אלקטרה לחברת אלכמאל, השיב רועי כי רוב השיחות שלו עם אימן הם בנושא כספים, רובן טעונות כי ככה זה שמדובר בכסף...לרוב אימן צועק ומרים את קולו, אך לא זוכר שיחה חריגה עם אימן.

אישר כי חברת אלקטרה לא פעם הייתה חייבת כסף לחברת אלכמאל אך שוב ציין כי זה דבר שכיח וכי רוב השיחות שלו עם אימן הן על רקע כסף ורובן מתנהלות בצעקות".

מר יחזקאל העיד בפנינו, וחזר על דבריו שאינו זוכר שיחה ספציפית שהייתה בינו לבין התובע במועד האירוע, וכי שמע ממר חביבאללה אודות התמוטטות התובע בו ביום, וכן טען כי שיחות בנושא הכסף מתנהלות באופן שגרתי:

"ת: בד"כ אני מדבר עם התובע על כסף, והתקדמות ביצוע אם מתעכב אם לא מספיקים אז להגביר את הקצב, בעיות שלא נפתרות בשטח נאמר.

ש: באותה שיחה שלך עם החוקרת של ביטוח לאומי ציינת ששמעת את מראוון עובד בחברת אלקטריק שהתובע התמוטט בעיר הבהדים, זה נכון?

ת: כן.

ש: מתי שמעת את זה?

ת: לא זוכר אם זה היה אותו יום או יום יומיים אחרי.

ש: מזה אותו יום?

ת: באותו יום שהוא התמוטט התקשרתי למראוון אולי ניסיתי להשיג את התובע, ושמעתי שהתובע התמוטט.

ש: שמעת ממראון?

ת: כן.

ש: הוא סיפר לך גם שפינו אותו לבית חולים או משהו?

ת: אני חושב שכן, אני לא זוכר בדיוק מי לקח אותו. בדיעבד שמעתי שהוא לא הרגיש טוב, התמוטט, לקחו אותו או לא לקחו אותו אני לא יודע, אמר לי שעבר אירוע לב, מעבר לזה לא זוכר זה היה מזמן.

ש: אתה יכול לאשר לנו לפי זיכרונך ואם אתה זוכר, שבאותו יום שבו שמעת ממישהו שאיימן קיבל אירוע לבבי, הייתה שיחה בינך לבין התובע?

ת: אני לא זוכר.

ש: אתה אומר עכשיו שהייתה שיחת טלפון בינך לבין מראון שבה שמעת שהתובע קיבל אירוע לבבי, מה הייתה סיבת הטלפון בינך לבין מראון?

ת: משהו שקשור לעבודה, אני חושב שניסיתי להשיג את התובע ולא תפסתי אותו ואז התקשרתי למראוון. אני נפגש כל יום עם העובדים" (עמ' 16 ש' 1-23 לפרוטוקול).

בהתאם לכך, הרי שלא ייחסנו משקל כלשהו לתשובותיו של מר יחזקאל, לפיהן השיב כי "יכול להיות" או "בהחלט יכול להיות" ששיחה שנגעה לענייני כספים התקיימה ביום 21.8.16 (עמ' 16 ש' 26-28 ועמ' 17 ש' 1-5 לפרוטוקול).

מר ישר העיד בפנינו כדלקמן:

"ש: אני מציגה בפניך את תצהירו של התובע ומפנה אותך לסעיף 6, מה התייחסותך?

ת: איזה התייחסות? להגיד אם זה קרה או לא קרה? לא יודע להצביע אם התקיימה שיחה כזו או לא, 3 שנים לאחור, זה סוג של שיחות שהיו לי עם קבלנים באופי כזה יכלו להיות כמעט על בסיס יומיומי.

ש: אתה זוכר שיחה כזאת?

ת: אני לא זוכר שיחה ספציפית כזאת, לגמרי לא" (עמ' 18 ש' 25 ועמ' 19 ש' 1-5 לפרוטוקול).

הנה כי כן, חרף כך שהתובע ייחס משקל רב לשיחות שכביכול התנהלו ביום 21.8.16 בינו לבין מר יחזקאל ומר ישר בנוגע לענייני כספים שחברת אלקטרה הייתה אמורה להעביר לחברה, הרי ששיחה כזו לא נזכרה על ידי מי מבין העדים, וכן עלה כי שיחות הנוגעות לענייני כספים מתנהלות באופן שגרתי ועל בסיס יומי ולאו דווקא באופן חריג.

13. הטענה בענין העימות שהתגלע בין התובע לבין מר חביבאללה

במסגרת הודעתו לחוקרת המל"ל, השיב התובע לשאלה האם "היה אירוע חריג בעבודה ביום התאונה", כי "התעצבנתי על מנהל העבודה שלנו מרואן כי לא סיים עבודה בזמן בעיר הבה"דים" (עמ' 4 ש' 81-82 להודעה). ובהמשך –

"...ביום התאונה התקשרתי למרואן להלחיץ אותו שיסיים את העבודה, והשיחה הייתה עם הרמת קול מצדי. מצדי יותר בואי נגיד. והוא איים עלי שיעזוב את העבודה. השיחה נגמרה בשלום שלום וביקשתי ממנו שיעשה מאמץ לסיים את העבודה. השיחה נמשכה 5 דק'"(עמ' 4 ש' 95-98 להודעה).

במסגרת תצהיר עדותו הראשית, התובע כאמור הפנה גם כן לעניין השיחה הטעונה שהייתה בינו לבין מר חביבאללה (סעיף 9 לתצהיר).

אלא, שמתוך גרסתו של מר חביבאללה שהובאה במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל עלה, כי בתקופה הרלוונטית, במשך כחצי שנה לפחות, שררו מתחים בינו לבין התובע לבין מר שחאדה, שהתאפיינו במריבות ובצעקות:

"היינו בתקופה של מריבות כל הזמן. מאמון מתקשר כל הזמן למה לא מתקדמת העבודה, ומתלוננים, מאמון צועק על אימן ואימן צועק עלי. ככה זה היה כמה חודשים...

ש. איך התבטא הלחץ של מאמון כלפי אימן?

ת הוא רואה את המחזור של החברה ופתאום אין גביית כספים. זה היה תקופה של חצי שנה שמאמון כועס על אימן כל הזמן. אם אין גביה של כסף ואין תזרים אז מאמון נכנס ללחץ והכל התבטא עלי ועל אימן והיינו כמעט בריב כל הזמן דרך הטלפונים כי היינו רחוקים אחד מהשני כל הזמן.

ש. אז בעצם אתה מתאר תקופה של חצי שנה של לחץ ומריבות בין מאמון, אימן ובינך?

ת. כן. לחץ כספי. לחץ בנינו וזה נוצר מרשלנות בעבודה". ובמשך:

"היה צועק בגגל הלחץ. כל הזמן היה צועק. גם עלי...כל הזמן עצבים". ובהמשך:

"ש. אימן היה צועק עליך הרבה בחצי שנה שקדמה לאירוע שלו?

ת. כן...". ובהמשך:

"ש. כלומר זו לא פעם ראשונה שאתם רבים בטלפון?

ת. לא זה לא פעם ראשונה...

ש. אבל מה זה שונה מוויכוחים קודמים?

ת. בוויכוחים קודמים לא היה מדובר בכסף. היה וויכוח על עבודה.

ש. אבל הוא התקשר אליך לפני אותו יום בעניין הכסף. זו לא פעם ראשונה.

ת. נכון, זה היה חצי שנה לחוצה כבר אמרתי לך.

ש. בגלל זה אני לא מבינה מה שונה בשיחה הזו.

ת. לא יודע. הוא היה לחוץ ואיבד את כל הכלים שלו" (עמ' 5 ש' 96-101 לפרוטוקול).

אם כן, בניגוד לגרסת התובע כי המדובר היה בוויכוח ועימות חריג שהתנהל בינו לבין מר חביבאללה, הרי שבתקופה הרלוונטית, וככל הנראה במהלך תקופה ממושכת, שררו באופן שגרתי ויכוחים בין התובע לבין מר חביבאללה. כך גם התובע העיד על עצמו: "...מתווכח עם המהנדסים ועם כל העולם ואחותו, אני גובה גם כסף בשביל החברה. העבודה עצבנית" (עמ' 1 ש' 14-15 להודעת התובע לחוקר המל"ל).

ויצוין, חרף גרסתו האמורה של מר חביבאללה, ולפיה השיחה מיום 21.8.16 הייתה שונה מבחינת העוצמה, הרי שלא ניתנו הסברים מניחים את הדעת הכיצד אותה שיחה הייתה שונה משאר השיחות. וכך העיד בפנינו מר חביבאללה בקשר לאותו עניין:

"ש: לוויכוח הזה שהיה ב21/08/16 היה דומה לוויכוחים שהיו קודם לוויכוח הזה?

ת: יש ויכוחים אבל לא במצב כל כך כמו זה, היה ממש ממה שהבנתי מהתובע שהיה יום לפני שיחה חזקה מול ממון והיה כעס בינהם והוא רצה להאשים אותי, אז היה ויכוח לא נעים בינינו.

ש: גם הוויכוחים הקודמים היו מלווים בצעקות?

ת: צעקות זה חלק מהעבודה בואי נגיד" (עמ' 25 ש' 9-14 לפרוטוקול). ובהמשך:

"ש: שאלה אותך החוקרת מה היה שונה בין השיחה של 21/08/16 לשיחות קודמות, ואמרת "שכן זה היה ממש צעקות ובשיחה האחרונה הוא היה עצבני עד אין סוף..." אתה מאשר את זה?

ת: כן.

ש: אמרת עוד בשורה 128 ע"מ 6 "שהשיחה הזו הייתה הטופ של הצעקות"?

ת: כן בגלל המצב הכלכלי בעניין של הגבייה.

לשאלת בית הדין: אבל אמרת לנו שהיו בעיות בגביה כבר חודשים קודם?

ת: בתקופה הזאת של 5-6 חודשים אולי שנה, היה בעיות בגביה זה נובע מהרשלנות של העבודה והגמרים של העבודה, היה כל הבלגן הזה, וויכוחים, צעקות זה נמשך לאורך זמן" (עמ' 27 ש' 1-10 לפרוטוקול).

בנוסף, עלו סתירות בגרסת התובע באשר למקום שבו נערכה השיחה עם מר חביבאללה, כמו גם בכל הנוגע לשאלה האם היו עדים לשיחה.

במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל, נשאל: "את השיחה שלך עם מרואן ועם רועי, מי שמע", התובע השיב: "אף אחד" (עמ' 4 ש' 104 ועמ' 5 ש' 105). ובהמשך:

"ש. אבל צעקות אף אחד לא שמע?

ת. אני הייתי באוטו כשדיברתי איתם ואף אחד לא שמע" (עמ' 5 ש' 10-107 להודעה).

לעומת זאת, במסגרת תצהיר עדותו הראשית, ציין התובע כי השיחה נערכה במשרד, וכי במהלך השיחה הנדונה, נכחו שני אנשים – מר אופיר ומר הארי:

"לאחר שסיימתי את השיחה עם מנהל סניף באר שבע בחברת "אלקטרה" נכנסתי למשרד בשטח לאחר שעשינו סיור לראינו איך בכל זאת ניתן לקדם את העבודות באתר, ואחרי הסיור נכנסנו למשרד, אני יחד עם בחור בשם אופיר ועובד נוסף בשם הארי מטעם חברת "שניידר", ותוך כדי שיחה משותפת בינינו, התקשרתי למנהל עבודה בחברה שלנו, מר מרואן חביבאללה, וצעקתי עליו רבות ובצורה מאוד מאוד קשה, בעיקר לאחר ששמעתי כי הוא מדבר אליי בציניות ואיננו מתייחס לדבריי בצורה נאותה כנדרש, או אז שוב הרגשתי פאניקה חריגה, וטרקתי לו את הטלפון, והתכוונתי לעזוב את המקום" (סעיף 9 לתצהיר).

במסגרת הודעות טלפוניות של המל"ל שנגבו ממר הארי ומר אופיר ביום 7.6.17, לא נזכרה על ידי מי מהם שיחה כלשהי בין התובע לבין מר חביבאללה, שהתקיימה כביכול במעמדם. כך נרשם בהודעה, בהתאם לדברים שנמסרו על ידי מר הארי:

"לדבריו (מר הארי, לא במקור) התובע הגיע כדי לתת הצעת מחיר, לפגישה עם אופיר. הוא בעצמו לא נכח בישיבה שלהם. זוכר רק שאימן אמר שלא מרגיש טוב, "משהו פתאום כזה...משהו בחזה לחצים, לחצים בחזה.

לדבריו זוכר שביקש מבחור שלו, שיקפיץ אותו למד"א. הוא עצמו לא הגיש לו עזרה.

לא זוכר אירוע חריג שקדם לאירוע הלבבי. לא ידע על ויכוח של אימן עם מישהו ולא נכח בוויכוח כזה. לא זוכר משהו חריג מיום האירוע".

ממר אופיר נרשמו הדברים הבאים:

"בשעה 11:42 התקשרתי למנהל הפרויקטים אופיר...הנ"ל אישר כי לתובע היה אירוע לב בזמן פגישת עבודה באתר באסותא.

לדבריו ישבו במשרד, שתו ודיברו ופתאום לאחר 5-10 דק' התובע התחיל להזיע ואמר שלא מרגיש טוב. אופיר יצא החוצה לשתי דקות, וחזר שוב למשרד ואז ראה אותו במצב יותר גרוע ואז הוא קרא למד"א אשר נמצאים בסמיכות.

לדבריו האירוע החל פתאום, לאחר פגישה סטנדרטית. התובע הרגיש בסדר גמור בבוקר, ישבו, צחקו ושתו קפה, וללא אירוע חריג מקדים התחיל לחוש בליבו.

לשאלתי השיב אופיר כי לא יודע על ויכוח של התובע עם מישהו, גם לא טלפוני".

בחקירתו בפנינו, השיב התובע תשובות סותרות באשר לנוכחותם של העדים (מר אופיר ומר הארי) שנטען כי נכחו במועד השיחה שנערכה עם מר חביבאללה, ובתוך כך הפגין התובע זיכרון סלקטיבי ונמנע מלהשיב ישירות וביכר להשיב תשובות מתחכמות ומתחמקות (עמ' 13 ש' 28 ועמ' 12 לפרוטוקול).

כאן המקום גם לציין, כי התובע למעשה לא הזמין מטעמו את מר אופיר ומר הארי, שיתכן ועדותם הייתה יכולה לתמוך בגרסתו וליישב את הסתירות שעלו במהלך הדיון. הימנעות התובע מלהעיד עדים נחוצים מטעמו, פועלת לחובתו.

14. מערכת היחסים בין התובע לבין מר שחאדה ומר חביבאאלה

לאמור לעיל יש להוסיף כי בין התובע לבין מר שחאדה ומר חביבאללה שררו יחסי קירבה משפחתית. מר שחאדה הינו אחיו של התובע, ואילו מר חביבאללה הינו גיסו של התובע.

התרשמנו לפיכך, כי העדים כאמור ניסו בעדותם בפנינו לסייע לתובע בתביעתו, תוך שהם מבקשים להתאים את המציאות לדרישות ההליך.

15. התיעוד הרפואי

בתיעוד הרפואי מבית חולים קפלן מיום 21.8.16, שנערך בסמוך למועד האירוע הנטען, נכתב כך:

"בן 42, ברקע עישון כבד, היפרליפידמיה וסיפור משפחתי של מחלת לב איסכמית – אביו עבר ניתוח מעקפים בגיל 50 פלוס. בשבועיים האחרונים עבר מספר אירועים של כאבים בחזה שנמשכו עד 10 דקות. ב – 21/08/2016 בשעה 12:30 הופיעו כאבים חזקים בחזה, החולה טופל ע"י מד"א ואושפז בשל אוטם תחתון-אחורי-צדדי חריף בשריר הלב... (ההדגשה אינה במקור, מ.ש)".

אכן ניתן לקבל, כי בעת פנייה לחדר מיון לאחר אוטם שריר הלב, לא היה בכוחו של התובע לדווח על אירוע חריג בעבודה או ויכוח חריג הקשור לעבודה (כפי שהתובע טען במסגרת הודעתו לחוקר המל"ל, עמ' 7 ש' 174-179 להודעה). אולם, מהרישום המפורט לעיל עולה כי התובע ציין במפורש רקע אחר לכאבים בחזה, ואשר התרחשו לטענתו "בשבועיים האחרונים". אין מדובר בתיעוד שהוא ניטראלי או שותק ביחס לרקע לאירוע הלבבי, כי אם בתיעוד המתאר רקע אחר לאירוע. הרישום מקים למעשה חזקה משפטית כי האמור בו מהווה את הגרסה הנכונה, והתובע לא הוכיח אחרת. אדרבא, הכאבים בחזה "בשבועיים האחרונים" שעליהם דיווח התובע בבית החולים מחזקים את הממצאים שבתיעוד הרפואי שהוצג בפנינו (נ/4), שם מתועדות "תלונות על כאבים בחזה" עובר למועד האירוע.

נציין, כי גם הרישומים הרפואיים שהופקו עבור התובע במועדים לאחר האירוע הנטען (נ/3), אין בהם ולו זכר לאירוע חריג שכביכול התרחש במסגרת העבודה. התובע נחקר בפנינו בקשר לכך, ואולם לא היה בידיו הסבר מניח את הדעת לגבי הרישומים הרפואיים הנכללים במסמכים הרפואיים ואלה שנעדרים מהם (עמ' 14 ש' 16-28 ועמ' 15 ש' 1-5 לפרוטוקול).

סוף דבר -

16. כאמור, על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כפגיעה בעבודה, יש להוכיח תחילה קיומו של אירוע חריג בעבודה. לאחר ששמענו את העדויות בהליך ולאחר שניתנה הדעת למכלול הראיות שהונחו לפנינו, לא שוכנענו, מהנימוקים שפורטו לעיל, כי התקיים אירוע חריג בשגרת עבודתו של התובע.

על כן, החלטת הנתבע לדחות את התביעה, בדין יסודה.

לפיכך, התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

17. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ה' בתמוז תשע"ט (8 ביולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.