25 ינואר 2019

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 24.12.17 (להלן - "הוועדה") שקבעה כי לא חלה החמרה בשמיעתו של המערער.

1. רקע כללי
2. 2. בפני הוועדה הרפואית לעררים עמדו בדיקת שמיעה מחודש נובמבר 2016, בדיקת שמיעה מחודש אפריל 2017 ובדיקת BERA מחודש נובמבר 2017. הוועדה לעררים מיום 24.12.2017 קבעה, כדלקמן:

"הועדה עיינה בבדיקת השמיעה מ 27.3.17 בבדיקה זו נראה גרף שמיעה אשר איננו אפשרי בפגיעה בחשיפה לרעש וזה משני טעמים:

1. נראה ליקוי שמיעה בתדירות 500 הרץ ברמה של 45 דציבל בשתי האוזניים ליקוי מסוג זה בשמיעה איננו אפשרי בחשיפה לרעש. בחשיפה לרעש נפגעת השמיעה בתדירויות הגבוהות בלבד כאשר תדירות 500 נשארת תקינה.

2. נראית פגיעה ביכולת הבנת הדיבור עד כדי 76% באוזן ימין ו- 80 אחוז בשמאל. יכולת הבנת הדיבור היא פונקציה מוחית ואיננה קשורה כלל לאוזניים.

בחשיפה לרעש יכולת הבנת הדיבור איננה נפגעת כאשר ישנה פגיעה ביכולת הבנת הדיבור הדבר מעיד על כך שהליקוי לא נגרם בחשיפה לרעש

הועדה עיינה גם בבדיקת ברה שהוצגה ע"י המערער 17.11.17 בבדיקה הזו נבדקו ספי שמיעה בתדירויות 1000, 2000, 3000. אין ערך לבדיקה זו מאחר והיא איננה מציינת את ספי השמיעה בבדיקות הנדרשות לקביעת הנכות השמיעתית לפי קובץ התקנות של הביטוח הלאומי

בדיקת הברה איננה מהווה בדיקה לקביעת נכות יחד עם זאת ספי השמיעה בבדיקת הברה קרובים לאלו שנמצאו בבדיקה שתוארה כאמור לעיל אשר כאמור לעיל מציינת ליקוי שמיעה אשר לא נגרם בחשיפה לרעש"

1. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין.
2. טענות הצדדים
3. 3. לטענת המערער, הוועדה קבעה כי לא חלה החמרה בשמיעתו ללא נימוק מתאים. שלילת בדיקת ה- BERA אך משום שאינה בודקת תדר של 500 דציבל נדחתה מספר פעמים בפסיקה לאור היותה בדיקה אובייקטיבית ממנה ניתן להסיק על ליקוי שמיעה. בנוסף, לא יתכן שמחד המוסד עצמו מפנה תובעים לביצוע בדיקה זו ומאידך רופא הוועדה קובע כי הבדיקה לא רלוונטית. במועד הדיון שנערך בפני ביום 17.1.19 צירף ב"כ המערער תדריך לרופאים לנפגעי עבודה, שם מפנים תובעים לבדיקת BERA. לכל הפחות היה על הוועדה להתייחס לממצאי הבדיקה, להתאימה לממצאי בדיקות השמיעה האחרות, לבחון קיומם של הבדלים בין הבדיקות וליתן הסבר אודות הבדלים אלה, במידה וקיימים.
4. 4. עוד טוען המערער שהוועדה מדרג ראשון קבעה כי הירידה בשמיעה של המערער היא בגלל חשיפה לרעש, אבל בדיקת השמיעה לא מתאימה ולכן קבעה לו אחוזי נכות רק על הטנטון. בערעור הוסיפו בדיקת BERA ממכון מוכר מטעם המוסד לביטוח לאומי. לגישת המערער, לוועדה לא הייתה סמכות לקבוע שהנזק לא נגרם כתוצאה מחשיפה לרעש או כי אין קשר סיבתי לאחר שהדרג הראשון הכיר בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה (עב"ל 472/07 משה ביטרן - המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2009(1), 303, 18.1.09, להלן: "פס"ד ביטרן").
5. ההלכה קובעת כי על הוועדה הרפואית להתייחס לבדיקת השמיעה העדכנית והטובה ביותר ולכן היה על הוועדה הרפואית לא להתערב בעניין הקשר הסיבתי ולקבל את ממצאי בדיקת ה- BERA.
6. 5. כמו כן, במידה וסברה הוועדה כי אין בפניה ממצאים ו/או בדיקות מהם ניתן ללמוד על ליקוי שמיעה של המערער, היה עליה לשלוח אותו לבצע בדיקת שמיעה עדכנית במכון מתאים ומוכר.
7. 6. לטענת הנתבע דין הערעור להידחות, שכן המערער לא מצביע על פגם משפטי המצדיק את התערבותו של בית הדין בקביעת הוועדה.
8. הוועדה התייחסה למכלול טענותיו של המערער ונימקה את קביעותיה הרפואיות. המערער חולק על שיקול דעתה הרפואי של הוועדה ואין לבית הדין סמכות להתערב בשיקול דעת רפואי זה. בסמכות הוועדה לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה וביכולתה לקבוע גם אפס אחוזי נכות.
9. 7. הנוהל שהגיש ב"כ המערער, לטענת ב"כ המוסד, הוא נוהל המופנה לדרג הראשון ולא מחייב את ועדת העררים. כך או כך, הוועדה אומרת שתוצאות בדיקת ה- BERA זהות לתוצאות בדיקת השמיעה מיום 27.3.17 ולכן הטענה בדבר בדיקת השמיעה הטובה אינה רלוונטית. מדובר בשני סוגים שונים של בדיקה והוועדה מסבירה איזו מהן עדיפה לשיטתה ומדוע.
10. דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בכלל המסמכים שהוגשו לתיק ושקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים כפי שנשמעו בדיון שנערך בפני אני סבור שדין הערעור להידחות. אפרט להלן את נימוקי הכרעתי.

9. הלכה פסוקה היא כי ביה"ד מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן ביה"ד אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)].

10. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה. מטרתה של חובה זו היא לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). על מנת לעמוד בחובה זו, על ההנמקה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

11. בענייננו, אני סבור שטענות המערער מכוונות כולן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה אשר לביה"ד אין סמכות להתערב בו. ביה"ד אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע מאחר וזהו תפקיד הועדה.

12. ראשית אציין, כי ועדות רפואיות קובעות למבוטחים אחוזי נכות בהתאם להוראות תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, כאשר בהתייחס לליקוי שמיעה, חלה תקנה 72(1) אשר קובעת לוח אחוזי נכות לפי מדידה אודיומטרית. בתקנה 72(1) נקבע:

" בקביעת אחוזי הנכות עבור הפחתת השמיעה יש לקחת בחשבון ירידת כושר השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור של 500 -1000 -2000 מחזורים בשנייה".

1. 13. על מנת לקבוע אחוזי נכות לעניין ליקוי בשמיעה, בשונה מקביעת הכרת הפגימה כנובעת מפגיעה בעבודה, יש לקחת בחשבון בדיקות המתייחסות לירידת כושר השמיעה גם ב-500 מחזורים בשנייה. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בדיקות BERA אינן כוללות בדיקה ב-500 מחזורים בשנייה.

14. שנית, עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי הוועדה התייחסה לבדיקת השמיעה העדכנית ביותר שהגיש התובע מיום 27.3.17 ועל פי תוצאותיה קבעה כי ליקוי השמיעה שאובחן אצלו לא נגרם כתוצאה מחשיפה לרעש וכי הפגיעה ביכולת הבנת הדיבור תומכת במסקנה זו. יתרה מזו, הועדה התייחסה לבדיקת ה- BERA וקבעה כי על אף העובדה שבדיקה זו אינה בוחנת את סף השמיעה הקבוע בתקנות ואינה מהווה בדיקה לקביעת נכות - היא מציגה תוצאות דומות לאלו שתוארו בבדיקת השמיעה מיום 27.3.17 - לפיהן ליקוי השמיעה לא נגרם כתוצאה מחשיפה לרעש.

15. אשר לפס"ד ביטרן, משמעות החלטת הוועדה שלפנינו היא כי הלכה למעשה על אף ההכרה בחשיפה לרעש אין למערער ירידה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש זה, אלא הירידה בשמיעה ממנה היא סובל מתאימה לפגיעה ממקור אחר. בית הדין הארצי שב על העיקרון שנקבע בפס"ד ביטרן גם בעב"ל 25181-12-11 המוסד לביטוח לאומי - רוזנבלום, 27.10.17, לפיו ועדה רפואית אינה רשאית לבטל הכרה של פקיד התביעות בפגיעה בעבודה. משמע - מרגע שפקיד התביעות קבע קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של המערער לבין חשיפה לרעש היה על הוועדה לבחון ולקבוע את שיעור הנכות הנובעת מפגיעה זו. הוועדה רשאית להגיע לכל מסקנה בהתאם למצבו הרפואי, היינו כי נותרה נכות חלקית או מלאה או כי לא נותרה נכות כלל הנובעת מהפגיעה בעבודה. וזו למעשה משמעות הקביעה. מסקנה אחרת תשלול סמכותה של ועדת העררים כליל.

אומנם יש שיטענו כי ניסוח הוועדה אינו מותיר אפס אחוזי נכות אלא שולל את הקשר הסיבתי (מה שאין באפשרותה לעשות), אך מדובר בניסוח בלבד כאשר המשמעות זהה ואין להשיב לוועדה בשל טעות סמנטית בלבד.

16. פסק דין אסולין (עב"ל 40097-08-10 מאיר אסולין - המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2011(4), 216, 26.10.11) אליו היפנה ב"כ המערער בהודעת הערעור, דן בשאלת הכרת פגימה של ליקוי שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה ולא דן במטריה של ועדות רפואיות. משכך, אין הוא רלוונטי לעניינו (בל (חי') 9876-05-17 מרדכי סיבוני - המוסד לביטוח לאומי, 1.2.18).

1. 17. בסיכומו של דבר, אינני סבור שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, שכן מדובר בהחלטה מקצועית, הסבר רפואי מקצועי ברור המניח את הדעת, ובכל מקרה לא מדובר בטעות משפטית המאפשרת את התערבות בית הדין בהחלטה. הוועדה מוסמכת לקבוע כי יש להעדיף בדיקה אחת על פני השנייה, תוך שהיא מנמקת היטב את קביעתה - כפי שנעשה בענייננו.
2. סוף דבר:
3. 18. הערעור נדחה.
4. 19. כמקובל בהליכים שעניינם בטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.
5. למערער זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ט, (25 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.