ניתן ביום 03 דצמבר 2018

ב"כ המערער- עו"ד ח'אולה עאסי

ב"כ המשיבה- עו"ד חנא ג'רייס

ב''כ מדינת ישראל- עו''ד אודלי-ה גליק

פסק דין

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל פריימן ונציגי ציבור מר סאבר שהאב ומר עמירם אלון; סע"ש 21304-02-14) שבו נדחתה תביעתו של המערער לתשלום מענק שלושה חודשי הסתגלות ופדיון חופשה.
2. המערער כיהן כראש המועצה המקומית פסוטה בשלוש קדנציות: 1983 – 1988; 1988 – 1993; 2008 – 2013. לאחר תום הקדנציה השלישית תבע מענק הסתגלות בגובה שלוש משכורות ופדיון חופשה בעד 110 ימים.
3. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו קובעים כמפורט להלן.
4. לעניין מענק הסתגלות: המערער תבע מענק הסתגלות מכוח הוראת המעבר לתיקון להחלטת הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), תשל"ז – 1977 (להלן – ההחלטה ותיקון 2013, בהתאמה). בתיקון 2013 נקבע בסעיף 29א(א) להחלטה כי ראש רשות לשעבר שכיהן תקופה רצופה של למעלה משנה זכאי למענק הסתגלות חד פעמי בשיעור המשכורת הקובעת לכל שנת כהונה מהשנה השנייה לכהונתו ובלבד שסכום המענק לא יעלה על שלוש פעמים המשכורת הקובעת (להלן – מענק ההסתגלות). תיקון 2013 חל על ראש רשות שחדל לכהן מיום 1.2.2014 ואילך. כמו כן, בסעיף 14(ג) לתיקון 2013 נקבעה הוראת מעבר ולפיה "ראש רשות מקומית לשעבר או סגנו שכיהנו תקופת כהונה מלאה אחת לפחות בשכר וחדלו לכהן מיום ...(27.10.2008) עד....(1.2.2014) יהיו זכאים למענק הסתגלות חד פעמי בשיעור המשכורת הקובעת לכל תקופת כהונה מלאה כאמור, ובלבד שסכום המענק לא יעלה על שלוש פעמים המשכורת הקובעת".

על יסוד הוראת המעבר, קיבל המערער לאחר שהגיש את תביעתו מענק הסתגלות בגובה משכורת קובעת אחת. המערער טען כי אין הכרח שתקופות הכהונה המזכות במענק הסתגלות תהיינה רצופות, ולכן הוא זכאי למענק הסתגלות גם בגין שתי הקדנציות הראשונות שהסתיימו כאמור בשנת 1993.

בעניין זה מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי אין למערער זכאות למענק הסתגלות בשיעור שני חודשי שכר נוספים, שכן תכלית המענק היא לאפשר תקופת הסתגלות לראש רשות או סגנו שצריך לחזור לשוק העבודה לאחר סיום כהונתו, שאורכה נקבע לפי תקופת כהונתו הרצופה שלאחריה הוא סיים את כהונתו. אין צורך להכביר מלים על כך שתכלית זו אינה מתקיימת בתשלום מענק הסתגלות בעד תקופה שקדמה בעשרים שנה למועד סיום הכהונה, שלאחריה במשך חמש עשרה שנים הייתה למערער האפשרות לעסוק בעיסוקים אחרים.

1. אשר לתשלום בעד פדיון חופשה: על פי הוראות משרד הפנים החלות על ראשי רשויות מקומיות וסגנים בשכר, הוראות שתוקפן וחלותן לא היו שנויים במחלוקת בין הצדדים, בתום הכהונה ניתן לפדות לכל היותר 70 ימי חופשה, וזאת בכפוף לכך שנוהלה כרטסת חופשה שבה נרשמו ימי זכות וחובה של ראש הרשות וסגניו. עוד נקבע, לגבי ראש רשות וסגניו שלא ניהלו כרטסת חופשה - כי עליהם להגיש בקשה מיוחדת לפדיון ימי חופשה. אין חולק, כי המערער לא ניהל בעצמו כרטסת חופשה. לטענת המערער, כרטסת החופשה שלו נוהלה על ידי מנהל מחלקת כוח האדם. אולם, בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הקפיד לדווח על היעדרויותיו כנדרש, עת נוכח מעמדו היעדרותו מבניין המועצה אינה בהכרח מעידה על שהותו בחופשה (להבדיל מקיום פגישות ומטלות אחרות מחוץ לבניין המועצה), ועל כן מנהל מחלקת כוח אדם נדרש לדיווח מפורש ממנו על היותו בחופשה. כפועל יוצא מכך, קבע בית הדין האזורי כי לא ניתן להסתמך על הרישומים שנערכו במחלקת כוח אדם בדבר ימי החופשה שניצל המערער לצורך קביעת היקף זכאותו לפדיון חופשה. מדובר בקביעה עובדתית, שלא מצאנו מקום להתערב בה. עם זאת, אין באמור לעיל כדי לשלול את זכותו של המערער להגיש שוב בקשה מיוחדת לפדיון ימי חופשה, שכן הבקשה שהגיש במהלך ההתדיינות בבית הדין האזורי לא נדונה לגופה נוכח ההליך המשפטי.
2. סוף דבר – לאור האמור לעיל, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לחייב את המערער בתשלום הוצאות משפט.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ט (03 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.