1. לאחר שמיעת ראיות, הורשעה הנאשמת ביום 31.10.18 בכל העבירות שיוחסו לה בשני כתבי האישום שהדיון בהם אוחד.

2. כתבי האישום התייחסו לשני אירועים – הראשון התרחש ביום 03.01.18.

באותו יום חצתה הנאשמת כהולכת רגל כשהרמזור להולכי רגל היה אדום.

בגין אירוע זה הורשעה הנאשמת בעבירות של חציית כביש כשברמזור אור אדום להולכי רגל בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה , תשכ"א – 1961; החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק, העלבת עובד ציבור – עבירה לפי סעיף 288 לחוק וניסיון בריחה ממעצר – עבירה לפי סעיף 257 (2) לחוק.

3. האירוע השני התרחש ביום 23.06.18 לאחר שהנאשמת שוחררה ממעצרה למעצר בית.

עובר לאירוע, נכנסה הנאשמת למצוקה נפשית.

ניסיון להכניסה למוסד רפואי שיעניק לה טיפול לא עלה יפה.

הנאשמת חזרה לביתה ורצתה לצאת למרות מעצר הבית.

היא איימה על אמה שניסתה למנוע יציאתה כשאוחזת בידה סכין.

בגין אירועי אותו יום הורשעה הנאשמת בעבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק ותקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק.

4. עיקר הדיון בפני התנהל בסוגית תחולת הסייג לאחריות פלילית לפי סעיף 34 ח(2) לחוק.

כפי שפורט בהרחבה בהכרעת הדין, קבעתי כי הסייג לא חל על הנאשמת.

5. למרות שתחולת הסייג לפי סעיף 34 ח(2) לחוק נדחה על ידי, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הנאשמת נערה צעירה בת 19, סובלת מבעיות נפשיות שנובעות מתסמונת האלכוהול העוברי ומטראומת בית יתומים.

6. הנאשמת נולדה ברומניה לאם שהייתה ככל הנראה אלכוהוליסטית והועברה לבית יתומים.

היא אומצה על ידי אמה והובאה למדינת ישראל, כשנתיים לאחר לידתה.

7. פרופסור קורן, מומחה לתסמונת האלכוהול העוברי, FASD, פירט בחוות דעתו את התופעות המאפיינות את הלוקים בתסמונת וציין כי אין בארץ מסגרת מתאימה לטיפול בתסמונת.

פרופסור קורן ציין כי מסגרות כאלה קיימות בקנדה ובארצות הברית.

8. להשלמת התמונה יצוין כי הנאשמת הייתה עצורה למשך 5 חודשים ו-22 ימים.

9. הנאשמת הופנתה לשירות המבחן. השירות נתן בעניינה שני תסקירים.

בשני התסקירים המליץ השירות לבטל את הרשעתה על מנת לאפשר לה לעבור טיפול שיקומי בחו"ל.

10. התביעה מתנגדת לקבלת המלצות שירות המבחן וטוענת כי לא הוכחה אפשרות של פגיעה קונקרטית חמורה בנאשמת אם ההרשאה תישאר על כנה.

בנוסך טוענת התביעה כי הנאשמת לא הציגה תכנית טיפולית מפורטת בעניינה.

11. ההגנה טוענת כי מקרה זה מצדיק אימוץ המלצות שירות המבחן.

בא כוח הנאשמת מדגיש כי בעת ביצוע העבירות הייתה הנאשמת בוגר צעיר על סף קטינות.

הסניגור ציין כי התסמונת ממנה סובלת הנאשמת פוגעת ביכולתה להעריך את השלכות מעשיה. הסנגור מציין כי הדברים עולים מדרך התנהגותה בשני האירועים.

עבירת תנועה קלת ערך גררה אותה להסתבכות חמורה ומיותרת ובמקרה השני רצונה להיעצר הביא אותה לאיים על אמה שניסתה למנוע את הפרת מעצר הבית.

12. בא כוח הנאשמת ציין כי הנאשמת עושה מאמצים כנים בהליך השיקומי.

הוא ציין כי ההליך הוא דו שלבי – תחילה טיפול בתא לחץ בקפריסין ובהמשך טיפול ממושך בתסמונת בקנדה.

הסניגור הוסיף כי הרשעה לא תאפשר לנאשמת לקבל אשרת שהייה בקנדה.

יודגש כי ההגנה הגישה מסמכים לעניין מדיניות מתן אשרות שהייה בארצות הברית וקנדה.

13. בתסקיר מיום 01.04.19 ציין שירות המבחן כי התרשם שהנאשמת היא בעלת מאפיינים ילדותיים המתקשה לנהל שיח בוגר ומעמיק.

השירות קיבל פרטים על הטיפול שהנאשמת עתידה לעבור בקפריסין.

הפסיכיאטר המטפל דיווח לשירות המבחן כי הנאשמת מקפידה ליטול תרופות.

הפסיכיאטר התרשם כי חל שינוי ושיפור במצבה של הנאשמת, היא משתתפת בלימודים במכינה קדם אקדמאית "גראז'".

המכינה עוסקת באומנות וקולטת אנשים בעלי קשיים נפשיים.

14. הצדדים מסכימים כי אי הרשעה הוא החריג לכלל המחייב הרשעתו של אדם שביצע עבירה פלילית.

הסניגור סבור כי במקרה זה השארת הרשעתה של הנאשמת על כנה תפגע בצורה ממשית בשיקום הנאשמת.

15. במקרה זה ,לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, נתתי דעתי לפסיקה הרלוונטית, שוכנעתי כי השארת הרשעתה של הנאשמת על כנה עלולה לפגוע באופן קשה בסיכויי שיקומה.

16. הנאשמת סובלת מבעיות נפשיות שאינן שנויות במחלוקת.

מדובר באישה צעירה שרוצה לטפל בפגיעה ממנה סובלת.

שירות המבחן סבור כי יש סיכוי ,למרות היעדר תכנית מפורטת, כי הטיפול השיקומי יצליח.

17. ברע"פ 2180/14 שמואל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24.04.14) בית המשפט העליון קיבל את העמדה כי גיל צעיר במיוחד של בגיר צעיר הוא נימוק שתומך בביטול הרשעה.

הנאשמת שהייתה בת 19 כאמור בעת ביצוע העבירות, הינה צעירה יותר קוגניטיבית עקב הפגיעה הנפשית שלה ויש בכך כדי להסיט את האיזון לכיוון ביטול ההרשעה.

ראה לעניין זה גם ע"פ 4466/13 נתנאל אסולין פורטל נ' מדינת ישראל (מיום 22.05.14).

18. במקרה מיוחד זה שוכנעתי כי ביצוע העבירות על ידי הנאשמת הושפע ממצבה הנפשי המורכב.

הנאשמת הינה בגירה צעירה שהייתה עצורה קרוב לחמישה חודשים.

סיכויי השיקום שלה, אם תעבור טיפול מתאים בקנדה, הם טובים.

יש בהרשעה כדי לפגוע באופן ממשי בסיכויים אלה.

לאחר שנתתי דעתי לכל מה שצוין לעיל, להמלצות שירות המבחן, החלטתי לבטל את הרשעתה של הנאשמת מיום 31.10.18.

19 אני נותן בעניינה של הנאשמת צו מבחן למשך 18 חודשים.

העתק יועבר לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ט, 12 יוני 2019, בהעדר הצדדים.