הקדמה:

תחילתו של ההליך בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר במרכזה הטענה כי המשיבה, פז שמנים וכימיקלים בע"מ (להלן: "המשיבה"), המייצרת ומשווקת את המוצר "פזלון" – נוזל לניקוי שמשות ברכב ובבית בתכולה של 4 ליטר (להלן: "המוצר"), מפרה את התקן הישראלי הרשמי ת"י 2302 חלק 1 – "חומרים ותכשירים מסוכנים: מיון, אריזה, תיווי ומיון (להלן: "התקן").

החלטה זו עניינה בקשת המשיבה לסילוק הבקשה לאישור התובענה כייצוגית על הסף, בעיקר על יסוד הטענה שלפיה לא עלה בידי המבקש להראות עילת תביעה, וכן על יסוד הטענה שלפיה המבקש הינו "תובע ייצוגי סדרתי" אשר משתמש בכלי ההליך הייצוגי כמעין "מפעל" לייצור תובענות ייצוגיות, באופן שיטתי ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט.

עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

ביום 9.1.18 הגיש המבקש, עימאד ג'דעון (להלן: "המבקש"), כנגד המשיבה, בקשה לאישור תובענה ייצוגית ולצדה תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור" ו"התובענה" בהתאמה).

בקשת האישור והתובענה מבוססות בעיקרן על הטענה שלפיה אופן סימון אריזת המוצר על ידי המשיבה נעשה בניגוד לתקן, במובן זה שאינו כולל את הסימון הנדרש על גבי אריזת המוצר לפי דרישות התקן בכל הנוגע להוראות השימוש, האחסנה, הבטיחות, סיכונים ועזרה ראשונה.

במסגרת בקשת האישור נטען כי המבקש נהג לרכוש את המוצר לצורך ניקוי שמשות ברכב ובבית, ולימים הבחין כי סימון המוצר שונה מסימונם של מוצרים אחרים. בנסיבות אלה ולאחר בירור משפטי שערך, כך נטען, התברר למבקש כי סימון המוצר אינו עומד בהוראות התקן.

לבקשת האישור צורפו תצהירו של המבקש, תמונות המתעדות את מוצר המשיבה, וכן תמונות של מוצרים מתחרים, שעל פי הנטען סומנו באופן שונה. כן צורפו לבקשה העתק פרסום מכון התקנים ומשרד הכלכלה בנוגע לחומרי ניקוי שונים.

התקן עצמו, יש לומר כבר כעת, לא צורף במלואו לבקשת האישור, ואף לא הוגשה כל חוות דעת מקצועית ביחס לנושא המהווה את ליבת בקשת האישור – תחולת התקן על המוצר מושא ענייננו.

מעבר לטענה בדבר הפרת התקן, הזכיר המבקש במסגרת בקשת האישור עילות נוספות המבוססות על חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (איסור הטעיה), חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (חוסר תום לב במשא ומתן), פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (הפרת חובה חקוקה, מצג שווא, רשלנות), וכן דיני עשיית עושר ולא במשפט וחקיקת יסוד.

ביום 27.3.18 הוגשה בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת תשובת המשיבה לבקשת האישור, על יסוד הנימוק שעניינו עזיבתה הצפויה של עורכת הדין המטפלת בתיק באופן אישי את משרד ב"כ המשיבה. בו ביום הוארך המועד כמבוקש עד ליום 15.5.18. ייאמר כבר כאן כי אין בעובדה שניתנה למשיבה ארכה להגשת תשובתה לבקשת האישור, כדי לגרוע מזכותה להגיש את בקשת הסף, והדבר מובן מאליו.

ביום 15.5.18 הוגשה בקשה לדחיית בקשת האישור על הסף ובקשה להארכת המועד להגשת תשובה לגוף בקשת האישור עד לאחר הכרעה בבקשת הסף. ביום 14.6.18 הוגשה תשובת המבקש לבקשת הסף. ביום 24.6.18 הוגשה תגובת המשיבה לתשובת המבקש.

טענות המשיבה במסגרת הבקשה לסילוק על הסף:

בראש ובראשונה טוענת המשיבה כי בקשת האישור דנא היא חלק מ"מפעל" לייצור תובענות ייצוגיות של המבקש, אשר עושה שימוש בכלי ההליך הייצוגי בניגוד לתכליות הציבוריות שעומדות ביסוד ההליך ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט. בהקשר זה, מפנה המשיבה לכך שבשנה החולפת הגיש המבקש לא פחות מ- 40 בקשות לאישור תובענה כייצוגית, מתוכן 4 בקשות בתוך תקופה קצרה בעניינים זהים למקרה שלפנינו (ובנוסח זהה), אשר אחת מהן הוגשה באותו יום בו הוגשה הבקשה דנא ומבלי שהוזכרה בגדרי בקשת האישור, ו- 25 בקשות שעניינן טענות לסימון שלא כדין של חובת הפיקדון. בנסיבות אלה, טוענת המשיבה כי עסקינן ב"תובע ייצוגי סדרתי" שפועל מתוך אינטרס אישי כספי ואשר אינו יכול לשמש כתובע מייצג בהליך זה, בין היתר מהטעם שאינו עומד בדרישת תום הלב המתחייבת לפי חוק תובענות ייצוגיות.

בנוסף טוענת המשיבה כי טענת המבקש לפיה המוצר "פזלון" המיוצר ומשווק על ידה אינו עומד בהוראות התקן – לא הוכחה, ולו לכאורה, בין בפן העובדתי ובין בפן המשפטי, ובהקשר זה, לא צורף התקן השלם והמלא, לא הוכח כי התקן חל על המוצר, ולא הוכח שהמוצר מסווג כ"מוצר מסוכן", נתון שיש להוכיח בחוות דעת מקצועית, בייחוד שעה שעל פי המידע המוצג באתר המשיבה, המוצר אינו מסווג כחומר מסוכן.

לטענת המשיבה, המבקש אף לא טרח לפנות אליה במסגרת פניה מוקדמת ולא ערך בדיקות עובדתיות מינימליות בתמיכה לבקשתו, וגם בכך יש להצדיק סילוקה של בקשת האישור על הסף.

על פי הנטען, בנסיבות אלה, יש לדחות על הסף את בקשת האישור ולחייב את המבקש בהוצאותיה הריאליות של המשיבה.

תשובת המבקש לטענות הסף של המשיבה:

מנגד, לטענת המבקש, דין בקשת הסילוק על הסף להידחות.

תחילה טוען המבקש כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה בהליכי משפט עת הציגה בפניו מצג לפיו היא זקוקה לארכה להגשת תשובה לבקשת האישור, בעוד שעם סיום הארכה שניתנה לה הגישה את בקשת הסף.

בנוסף, המבקש טוען כי עצם העובדה שעסקינן בבקשה ארוכה מרמז על כך שמדובר בבקשה שלא היה מקום להגישה מלכתחילה ואשר יש בה כדי לסרבל את ההליכים ולגרום עומס לצדדים ולמערכת השיפוטית, מה גם שבקשת הסף אינה נתמכת בתצהיר וגם מטעם זה יש לדחותה.

עוד טוען המבקש כי על פי הפסיקה, סילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שכשלעצמה מהווה הליך סף, אינו נעשה כדבר שבשגרה. כן נטען בהקשר זה כי דרך המלך היא להגיש תשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ובמסגרתה לכרוך את כל הטיעונים, לרבות טענות הסף.

לגופו של עניין, טוען המבקש כי השאלה שעניינה תחולת התקן על המוצר העומד ביסוד בקשת האישור היא רחבת היקף וראוי כי בית המשפט יידרש אליה רק לאחר קבלת תשובת המשיבה לבקשת האישור ולא במסגרת בקשת סף. עוד טוען המבקש כי המבקשת לא התמודדה עם התמונות שצורפו לבקשת האישור, המלמדות כי מוצרים של חברות מתחרות סומנו באופן המניח את הדעת. על פי הנטען, גם אם יעלה בידי המשיבה (המשיבה – כך נטען – ולא המבקש – ע"ע) להראות כי המוצר אינו מכיל "חומר מסוכן", כי אז ובהנחה שהמוצר אכן לא מכיל "חומר מסוכן", יהיה עליה להתמודד עם צו הגנת הצרכן, ממנו עולה כי יש לסמן את הוראות השימוש, האחסנה, הבטיחות והעזרה הראשונה על גבי אריזת המוצר, ללא קשר לשאלה אם זה מכיל "חומר מסוכן", אם לאו. כן מפנה המבקש לגיליון הבטיחות של המשיבה, הכולל הוראות ש"על פי מבחן השכל הישר" יש מקום לציינם על גבי תווית המוצר.

אשר לטענות המציגות את המבקש כ"תובע סדרתי", נטען כי בעקבות ההליכים שיזם המבקש הופקו רווח ותועלת לחברי הקבוצות ואף הושגה תרומה משמעותית לאכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו. כן נטען כי כל הבקשות שהוגשו על ידי המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת נותבו למותב זה, כך שאין לראות במשיב כמי שביצע "פורום שופינג".

אשר לבקשות המקבילות שהוגשו בנושאים דומים, אליהן מפנה המשיבה בבקשת הסף, טוען המשיב כי יש לאבחן את אותן בקשות מהמקרה שלפנינו, שכן בעוד ששם סומנו ההוראות על גבי המוצר, אף שלא במקום קריא לעיני הציבור, הרי שכאן התעלמה המשיבה מההוראות וכלל לא ציינה אותן על גבי המוצר. כן מוסיף המבקש וטוען כי ביחס לאותן בקשות קודמות ניתן פסק דין שאישר את בקשות ההסתלקות שהוגשו, תוך שנקבע כי אין מדובר בתביעות סרק.

באשר לטענה כי המבקש לא ביצע פנייה מוקדמת בטרם הגשת בקשת האישור, טוען המבקש כי אין חובה לבצע פנייה מוקדמת בנסיבות שלפנינו, וזו שמורה לתביעות ייצוגיות בעניינים מנהליים נגד רשויות המדינה, מה גם שלהעדר פנייה מוקדמת נפקות בשאלת שכר הטרחה ולא ביחס לזכות העמידה בהליך.

בעקבות תשובתו של המבקש לבקשת הסף של המשיבה, הגישה האחרונה תגובה לתשובה, ובה התייחסות לעיקר טיעוני המבקש בתשובתו.

דיון והכרעה:

אקדים אחרית לראשית ואבהיר כבר כעת כי לדידי, לא עלה בידי המבקש להראות, ולו ברמה הנדרשת בשלב זה, כי קיימת בבקשת האישור תשתית עובדתית ומשפטית מספקת, ועובדה זו, לצד העובדה שבשנים האחרונות הגיש לא פחות מ- 44 תובענות ייצוגיות בערכאות השונות, לרבות בקשת אישור דומה לבקשה זו, אשר לא צוינה ולא הוזכרה בבקשת האישור דנא, אף שהוגשה באותו יום ובאותם נושאים (כשלאחריה הוגשו שתי בקשות נוספות בעניינים דומים) – מצדיקות, בוודאי כנסיבות מצטברות, סילוק בקשת האישור והתובענה הייצוגית על הסף.

בטרם נבחן את השאלות העומדות להכרעה, נחזור ונזכיר מושכלות ראשונים ביחס לרף הנדרש בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות, ובפרט ביחס לסילוק בקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף.

בית המשפט העליון קבע, לא אחת, כי התובע הייצוגי הפוטנציאלי נדרש לעמוד במבחן מחמיר מזה הנדרש מתובע בתביעה "רגילה", המבקש להגן על תביעתו מפני סילוק על הסף. בתוך כך, על המבקש לאשר תובענה כייצוגית לכלול כבר במועד הגשת בקשת האישור את התשתית העובדתית, המשפטית והראייתית המלאה הנדרשת לשם הכרעה בבקשתו, ולצורך כך אינו יכול להסתפק בעובדות הנטענות על ידו, אלא עליו להוכיחן ברמה לכאורית באופן המבטיח סיכוי סביר שהתובענה תוכרע לטובתו (ע"א 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל (פורסם בנבו, 22.09.2014)).

בכל הקשור לבקשות סף בהליכים של תובענות ייצוגיות, על פי ההלכה הפסוקה, בקשה לאישור תובענה ייצוגית תסולק על הסף במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, בהם ברור כי על פני הדברים, אין בבקשה ולא כלום (רע"א 2094/16 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלנית הוגנת (פורסם בנבו, 30.3.16)). עוד נקבע כי ככל שהטעמים העומדים ביסוד בקשת הסילוק עניינם העדר עילה, הרי שככלל, אין מקום לערוך דיון נפרד בבקשה לאישור תובענה כייצוגית ובבקשה לסילוק בקשת האישור על הסף (רע"א 7099/11 קומם נ' רוזובסקי (פורסם בנבו, 13.10.16)).

עם זאת, אין בכך כדי לאיין כליל את האפשרות לבקש סילוקה על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, למשל במקרה שבו מועלות טענות שבדין או שבעובדה הדורשות בירור פשוט וקצר ושיש בהן כדי להשמיט את הקרקע תחת בקשת האישור כולה, כבר בתחילת הדרך (רע"א 5653/16 סרגון נטוורקס בע"מ נ' חזן (פורסם בנבו, 13.10.16); רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר און השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 13.8.07)). במילים אחרות, הכלי הדיוני של סילוק על הסף נועד למקרים שבהם ברור על פני הדברים כי אין להתיר ניהול של תובענה ייצוגית (רע"א 1786/17 Yahoo Inc נ' איתי לנואל (פורסם בנבו, 01.03.2017)).

ראו לעניין זה הדברים שנקבעו ברע"א 5154/08 קוסט פורר גבאי את קסירר רו"ח נ' עובדיה קדמי (פורסם בנבו, 02.04.2009), בפיסקה 5 להחלטה:

"יש הגיון בסילוק אפשרי של הבקשה לאישור על הסף (ובהתאם – לעצם עריכת הדיון בשאלה זו) רק "במקרים חריגים וקיצוניים שבהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום" (עניין רייכרט, שם). כאשר קריאה פשוטה של הדברים, על פניהם, מלמדת לכאורה כי המדובר בבקשת סרק, ודיון בבקשה לסילוקה של בקשת האישור על הסף הוא פשוט, מהיר ויכול להוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית, אזי יש בסיס לעריכת דיון כאמור. בהקשר זה נזכיר – כדוגמאות בלבד – מספר מקרים לא ממצים: כאשר הבקשה לאישור הוגשה על-ידי גורם המנוע מלהגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית, או שעל פניו ברור כי אין לו עילת תביעה כנגד הנתבעים (סעיף 4(א) לחוק), או כאשר התובענה איננה מסוג העניינים המנויים בתוספת השניה לחוק, או בהוראת חוק מפורשת אחרת (סעיף 3 לחוק)".

במקרה שלפנינו, בהינתן מספר נסיבות שונות, לא כל שכן בהצטברן יחד, ובהינתן העובדה שטענות ההגנה של המשיבה אינן טעונות הכרעה מסובכת או מורכבת, סבורני כי יש מקום לעשות שימוש בכלי הדיוני של סילוק על הסף. טענות הגנה אלה, כך אני מתרשם, יש בהן כדי לשמוט את הבסיס תחת בקשת האישור כולה, אף שעסקינן בשלב מוקדם מאוד של ההליך.

בטרם אדרש לגופן של הטענות, אפתח ואומר כי טענות המשיבה, לפחות אלה הנוגעות להעדרה של תשתית עובדתית ומשפטית, הן בגדר טענות משפטיות מובהקות, ועל כן לא מצאתי לדחות את בקשת הסף בשל אי הגשת תצהיר.

לגופה של טענת הסף הנוגעת לתשתית הנדרשת לבקשה דנא, הרי שלדידי, כאמור, במקרה שלפנינו, כבר בשלב מקדמי זה ניתן להיווכח כי לא הוכחה עילת תביעה, בין במישור העובדתי ובין במישור המשפטי, אשר יש בכוחה להקנות למבקש, כמו גם ליתר חברי הקבוצה, את הסעדים המבוקשים על ידם.

כאמור, עניינה של בקשת האישור והתובענה הייצוגית הוא בטענה כי המשיבה הפרה את הוראות התקן ת"י 2302 חלק 1, אשר מתייחס לפי כותרתו במפורש ל"חומרים ותכשירים מסוכנים", במובן זה שלא סימנה את הוראות השימוש, האחסנה, הבטיחות, הסיכונים והעזרה הראשונה על גבי המוצר, לפי הוראות התקן.

דא עקא, שמלבד העובדה שהתקן המלא עצמו לא צורף לבקשת האישור, הרי שלא הוברר מדוע זה חל התקן על המוצר הספציפי של המשיבה ומדוע יש לסווג את המוצר כ"חומר מסוכן", אשר יש להחיל את דרישות התקן לגביו.

יושם אל לב כי באתר האינטרנט של המשיבה, אותו אתר אליו מפנה המבקש בבקשת האישור (סעיף 9 לבקשת האישור), מוצג המוצר כמוצר שאינו מסווג כחומר מסוכן.

מלבד ציון העובדה שעל פי ייעוץ משפטי שניתן למבקש הוברר לו כי סימון המוצר אינו עומד בהוראות התקן, לא הובאה כל ראיה, ובכלל זאת חוות דעת מקצועית, לפיה יש לסווג את המוצר נושא בקשת האישור כ"מוצר מסוכן", על כל המשתמע מכך.

כלום סבור המבקש כי די בהצגת תמונות של מוצרי חברות מתחרות על מנת ללמד על כך שגם המוצר של המשיבה הנו בגדר "חומר מסוכן" שהתקן חל עליו?! מסופקני. כך גם מסופקני אם המבקש באמת ובתמים סבור כי על המשיבה דווקא "לאושש", כלשונו, את הטענה כי המוצר אינו מכיל "חומר מסוכן", ולא להיפך.

כיידוע, נקודת המוצא היא כי אין להתיר הגשת ראיות שניתן היה להגישן בשקידה ראויה כחלק מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ובמובן זה, החריג הנו הגשת ראיות בשלב מאוחר יותר.

במקרה שלפנינו, לא זו בלבד שלא צורפה לבקשת האישור חוות דעת מקצועית או כל ראיה אחרת ביחס להיותו של המוצר בגדר "חומר מסוכן" שהתקן חל עליו, הרי שהמבקש אף לא ביקש, ולו בדיעבד, לאפשר לו להגיש ראיות נוספות בנושא, גם לאחר שנודעו לו טענות המשיבה בנדון.

לא זו בלבד, אלא שהמבקש, בתשובתו לבקשת הסף, למעשה לא התייחס במישרין לטענות המשיבה בהקשר זה, ודומה כי זנח טענותיו בנדון (ראו ביתר שאת סעיף 13 לתשובתו לבקשת הסף), תוך שהוא מבקש למקד את הדיון בעילות משפטיות חדשות, בכלל זאת מכוח צו הגנת הצרכן, שלא בא זכרן קודם לכן בבקשת האישור ובתובענה וממילא שלא ניתן לאפשר "הגנבתן" אל תוך בקשת האישור בדלת האחורית, במסגרת תשובה לבקשת הסף. דברים אלה נכונים גם ביחס לטענה החדשה שהזכיר המבקש בתשובתו לבקשת הסף, המבוססת על גיליון הבטיחות של המשיבה, ואשר אף היא לא נזכרה קודם לכן בגדר בקשת האישור.

מלבד הכשלים בהוכחה, ולו ראשונית ובסיסית ביותר, של התשתית הנדרשת לבקשת האישור דנא, חטא המבקש גם משלא הזכיר את העובדה כי במקביל לבקשת האישור דנא הגיש בקשת אישור דומה, המועתקת כמעט מילה במילה, במסגרת ת"צ (מחוזי נצרת) 19041-01-18 עימאד ג'דעון נ' ש. שסטוביץ' בע"מ, אשר הוגשה באותו יום בו הוגשה בקשת האישור דנא ובאותה שעה ממש.

גם שם הטענה העיקרית היתה כי המשיבה באותו עניין הפרה את התקן (הגם ששם נטען כי הפרת התקן היתה במובן זה שהמשיבה סימנה את המוצר באופן הנעלם מעיני הצרכנים); גם שם דובר על תקן ת"י 2302 – חלק 1, בדומה לענייננו; גם שם הועתקו כמעט מילה במילה המסגרת העובדתית והטיעון המשפטי (עיקר הטענות העובדתיות והמשפטיות זהות ממש, לרבות הטענה שלימים הבחין המבקש בסימון המוצר בשונה מסימונם של מוצרים אחרים והיה המום מכך), וגם שם צורפו נספחים דומים לאלה שצורפו בבקשה דנא – והכל כאמור מבלי שבא זכרה של בקשת האישור המקבילה בבקשת האישור שלפנינו ומבלי שתוזכר בקשת האישור דנא בבקשה שם, וכאשר המבקש מיוצג על ידי אותו עורך דין.

יצוין כי זמן לא רב לאחר בקשת האישור דנא והבקשה המקבילה הגיש המבקש שתי בקשות אישור נוספות באותו נוסח ממש (ת"צ (מחוזי נצרת) 24397-02-18 עימאד ג'דעון נ' יעקב יעקבי ובניו בע"מ (בקשה מיום 12.2.18); וכן ת"צ (מחוזי נצרת) 51638-04-18 עימאד ג'דעון נ' מ.א. יצור ויבוא מטליות בע"מ (בקשת אישור מיום 26.4.18), אשר בבסיסן אותו תקן, אותה מסגרת עובדתית, אותן עילות משפטיות ואף אותם נספחים, שוב מבלי להזכיר דבר בנוגע להליכים הקודמים שהוגשו, ושעה שהוא מיוצג – שוב – על ידי אותו עורך דין.

אמנם אותן בקשות הוגשו כולן לבית משפט זה, הוא המותב היחיד הדן בתיקי תובענות ייצוגיות בבית המשפט המחוזי בנצרת, ואמנם כל אותן בקשות הסתיימו בפסקי דין שניתנו בעקבות בקשות הסתלקות מוסכמות שהוגשו במסגרתן – ברם אין בכך כדי לגרוע מהתמונה הבעייתית המצטיירת ביחס להתנהלותו השיטתית של המבקש ומהרושם שמסתמן ביחס למטרות האמתיות העומדות בבסיס הגשת בקשות אישור דומות ומשוכפלות בזו אחר זו, על ידי אותו ב"כ מייצג, ומבלי להזכיר דבר קיומן של בקשות קודמות.

בהקשר זה, אין לי אלא להפנות ל רע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ (פורסם בנבו, 06.09.2017) (להלן: "עניין שלמה תחבורה"):

"היעדר רישומה בפנקס של תובענה ייצוגית וכן אי-יידועו של ביהמ"ש בדבר קיומה של תובענה ייצוגית דומה המתנהלת במקביל – בניגוד לקבוע בחוק – עלולים לעלות כדי חוסר תום לב וכן להעלות ספק לגבי יכולתו של בא כוח הקבוצה לייצגה באופן הולם; כך במיוחד, במקרים בהם מדובר באותו בא כוח המייצג בהליכים השונים או באותם תובעים מייצגים. כאשר יימצא כי ההתנהלות עולה כדי חוסר תום לב קיצוני, ובין היתר גם בהתחשב בשלב הדיוני בו נמצאת הבקשה, הדבר עלול להביא את ביהמ"ש לדחות את בקשת האישור על הסף, כפי שנמצא בענייננו".

דברים אלה, בשינויים המחויבים, יפים גם לענייננו, ומהווים אף הם, בנוסף לטעם שציינתי לעיל, נימוק המצדיק סילוקה של בקשת האישור על הסף.

יוער כי לו כיבד המבקש את זכות הצד היריב לדעת על הליכים זהים שהוא מנהל במקביל ולו ציין בבקשת האישור דנא את הבקשה האחרת, שהוגשה על ידו במקביל, כי אז ייתכן והמשיבים שם היו מבקשים לאחד את הדיון, או משתפים פעולה כדי לחסוך בהוצאותיהם, כך שלא מן הנמנע כי היעדר אזכור ההליך הזהה המקביל נתן למבקש יתרון דיוני ופגע בזכויות הדיוניות של המשיבים באותו הליך. לא ניתן להתעלם מכך שהתנהלותו של המבקש, כאמור, יש בה משום הפרה של חובתו לפי סעיף 5(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, וכן הפרה של חובת ההגינות הדיונית כלפי יריביו בתיק המקביל.

יצוין כי אמנם בעניין שלמה תחבורה הנזכר לעיל הוגשו התובענות לשני בתי משפט שונים, בעוד שבענייננו הוגשו בקשות האישור בזו אחר זו למותב זה, בהיותו המותב היחיד הדן בתיקי תובענות ייצוגיות בבית המשפט המחוזי בנצרת, ברם לכל הפחות מדובר בכשל ב"ממד הערכי של הגינות", המשליך על מידת תום לבו של המבקש, באופן המעלה ספק לגבי יכולתם של המבקש ובא כוחו לייצג את הקבוצה באופן הולם.

עוד חשוב לציין כי הגדרת המשיבה את המבקש כ"תובע ייצוגי סדרתי" אינה רחוקה מהמציאות, שעה שעיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי מאז חודש יוני 2014 הגיש המבקש לא פחות מ- 44 תובענות ייצוגיות בבתי המשפט השונים, נתון שגם לו יש ליתן את המשקל המתחייב בכל הנוגע למניע האמתי אשר על פי המסתמן עומד לנגד עיניו.

לדידי, כל הנתונים עליהם הצבעתי לעיל, בצירוף לכשל בהוכחה, ולו ברמה הראשונית והבסיסית, של עילת התביעה, מצדיקים סילוק בקשת האישור והתובענה על הסף, אם כי אינני סבור שקיימת הצדקה לדחיית בקשת האישור, אלא די במחיקתה על הסף בלבד.

בטרם סיום ומבלי לגרוע מקביעותיי לעיל, מצאתי להתייחס בקצרה לטענת המשיבה, אשר לפיה בנסיבות המקרה שלפנינו, הייתה מוטלת על המבקש חובה לבצע פנייה מוקדמת, ומשלא עשה כן, גם מטעם זה ראוי לדחות את בקשת האישור על הסף.

במקרה שלפנינו, לא פנה המבקש בפנייה מוקדמת למשיבה, ועל כך אין חולק. לדידי, ככל שעסקינן בנימוק זה לבדו, לא היה בו כדי להצדיק סילוק בקשת האישור על הסף, ברם בהינתן יתר הנימוקים שציינתי לעיל, בוודאי שהעדר פנייה מוקדמת היא נתון שלא ניתן להתעלם ממנו.

בפסיקה כבר הובעה דעה שלפיה בתובענות ייצוגיות שעניינן בתחום סימון מוצרי מזון, יש להקדים פנייה לנתבע, שכן ביחס לתביעות מעין אלה היקפו של הנזק הכספי לא צפוי להיות גדול והתועלת ההרתעתית מניהול תובענה ייצוגית בגינו צפויה להיות נמוכה, ובנסיבות אלה, עשויה פנייה מוקדמת לייתר הגשת תובענות והיא גם מתיישבת עם טובת הקבוצה, ככל שאכן מדובר בתובענה מוצדקת ותופסק ההתנהלות הפסולה (ראו, למשל, ת"צ (מחוזי ת"א) 52703-05-16 עזרא ענבר נ' טומין שיווק (2001) בע"מ (פורסם בנבו, 24.01.2018)).

מבלי להביע עמדה מפורשת ביחס לפסיקה זו ותחולתה על המקרה דנא, הרי שלדידי, בנסיבות ענייננו ולאור יתר הנימוקים שפורטו לעיל, דומה כי יש בהעדר פנייה מוקדמת למשיבה, אף היא, כדי לבסס את המסקנה לפיה יש להורות על סילוק בקשת האישור על הסף.

בעע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס (פורסם בנבו, 23.07.2015), התייחס בית המשפט העליון, מפי כב' השופט רובינשטיין, גם לסוגיית הפנייה המוקדמת לנתבע בתובענה פרטית. וכך נקבע בפסקה י"ד לפסק הדין:

"יודגש כבר עתה, כי מסקנתי זו אמורה ביחס לתובענות המוגשות כנגד הרשות, ומבלי לטעת מסמרות ביחס למקרים שבהם הנתבע הוא גוף פרטי; אף כי כשלעצמי סבורני כי חובת ההגינות ותום הלב תומכת בפניה מוקדמת גם לגוף פרטי, אף ששם אין רלבנטיות "סטטוטורית" לאופציית החדילה".

וכן ראו בפסקה ל"ח לפסק הדין:

"בטרם זאת יודגש, כי אין בכל האמור כדי לטעת מסמרות בשאלת החובה לערוך פניה מוקדמת לנתבע פרטי. אמנם עריכת פניה מוקדמת מהוה בעיני, כאמור, מידת התנהגות רצויה גם בתובענות אלה – בכפוף כמובן לנסיבות המקרה, ובהנחה שאין בכך כדי לפגוע בחברי הקבוצה – אך חסרים לכאורה המאפיינים הייחודיים של התובענה מול הרשות, שיש בהם כדי לאיין את העלויות הכרוכות בהטלת חובה זו. עם זאת אטעים, כי יתכן שבנסיבות מסוימות היעדר פניה מוקדמת יהוה הפרה של החובות המוטלות על התובע הייצוגי ובא כוחו גם בתובענה פרטית, ויוכל בית המשפט להתחשב בכך בגדרי ההליך הייצוגי; ואולם אין הדבר בעוצמה נורמטיבית במקרה של תובענה כנגד הרשות, שנקודת המוצא לגביה היא, ככלל, חובת הפניה המוקדמת".

(ההדגשה של – ע"ע)

כאמור, לו העדר הפנייה המוקדמת היה "חטאו" היחיד של המבקש, כי אז לא הייתי נכון לראות בהפרת הדרישה לבצע פנייה מוקדמת ככזו שיש בכוחה להביא לסילוק בקשת האישור על הסף. דא עקא, שנוסף על כך שלא עלה בידי המבקש להעמיד תשתית משפטית ועובדתית, ולו מינימלית, להוכחת הטענה להפרת התקן מצד המשיבה, הרי שהמבקש אף לא דאג להזכיר את בקשת האישור הדומה שהגיש במקביל לבקשת האישור דנא (כפי שלא עשה גם בבקשות הזהות שהגיש לאחר מכן), וניתן להיווכח כי הגשת הליכים ייצוגיים הפכה לחלק משגרת חייו, שלא לומר אמצעי לפרנסתו. בנסיבות אלה, רואה אני כי נכון להפעיל לחובתו של המבקש את העובדה שלא פנה בפנייה מוקדמת למשיבה בטרם הגיש את בקשת האישור והתובענה.

אשר על כן ולאור כל הטעמים שמניתי לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שלפיה יש לסלק על הסף את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

בטרם סיום, מצאתי להידרש לפסקה מתוך פסק הדין בעניין שלמה תחבורה (פיסקה מ"ד מתוך חוות דעתו של כב' השופט רובינשטיין), אותו הזכרתי לעיל ואשר נדמה כי יכולה להתאים גם לנסיבות המקרה שלפנינו:

"אין רצון, כמובן, לסרס את התובענות הייצוגיות, אך גם לא להפוך אותן למכשיר לשכר טרחה וגמול כעיקר. כפי שציינו בראשית הדברים, נחזור ונדגיש כעת – התכלית העיקרית היא ציבורית, ואילו המניע הכלכלי הוא תמריץ בלבד לשם הגשמת תכלית זו. מכאן, כפי שציינתי בעניין פריניר, "על בית המשפט בהחלטותיו להישמר שלא להחליף בין העיקר (האינטרס הציבורי) לטפל (האינטרס הממוני של התובעים האינדיבידואליים ובעיקר עורכי הדין)" (שם, פסקה א'). אין להפוך את הקערה על פיה."

ואידך זיל גמור.

סיכום:

על יסוד כל האמור לעיל, אני מוחק את בקשת האישור על הסף ומורה על מחיקת ההליך.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ, סכום אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד תשלומו בפועל.

הישיבה המקדמית הקבועה בתיק זה ליום 13.9.18 מבוטלת בזאת.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים ולמנהל בתי המשפט, לרישומו בפנקס, וכן תסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ח, 06 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.