ניתנה ביום 27 מאי 2018

סגן הנשיאה אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת שרון אלקיים; ב"ל 54711-01-17) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הוועדה) מיום 15.1.17 אשר קבעה למבקש נכות בשיעור 10% החל מיום 20.6.11.

הרקע לבקשה

1. המבקש, יליד 1953, עבד כצבעי כשכיר וכעצמאי במשך 40 שנה. בשנת 2010 החל המבקש לעבודה כמאבטח. ביום 3.3.16 ניתן פסק דין המכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה על פי עילת המיקרוטראומה בגין עבודתו כצבעי (ב"ל 35158-11-14).
2. ועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה בעניינו של המבקש קבעה לו נכות בשיעור 10% החל מיום 20.6.11. המבקש הגיש ערר לענין שיעור הנכות ולענין מועד תחולתה.
3. הוועדה התכנסה ביום 7.9.16 וציינה כי מקצועו של המבקש הוא צבעי ומהות הפגיעה היא "כאבי גב (מיקרוטראומה)". הוועדה עיינה בצילום CT מיום 20.6.11 וערכה למבקש בדיקה אורתופדית. הוועדה ביקשה כי בטרם תסכם את דיוניה יובא בפניה תיקו הרפואי של המבקש בעשר השנים האחרונות וכן פענוח CT מיום 1.1.14.
4. הוועדה התכנסה בשנית ביום 15.1.17. באבחנות הוועדה נכתב "כאב גב תחתון". הוועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן:

"הוועדה עינה בתשובת צילום C.T עמ"ש מותני מתאריך 1.1.14 שינויים ניווניים L3-4 עם היצרות שדרתית קשה.

הוועדה עינה בתיק רפואי קודם ומוצאת רישומים רבים מ-2011 1/6/11, 22/6/11, 12/5/11, בו מצויינים כאבי גב תחתון אישור של דר' וודובסקי 26/7/11, המתאר שינויים ניווניים L3-4, L4-5 וטיפול בגלי רדיו ורישומים נוספים.

הוועדה סבורה כי אין אפשרות לקבוע כי הנכות בגין כאב הופיעה ב-2014 (מועד התביעה) וזאת מאחר וקיים תיעוד ברור על שינוי משמעותי ב L3-4 אשר פורטו קודם לכן. לעניין גובה הנכות – נכות משוקללת מוגדרת כהגבלה קלה ולכן הוועדה דוחה את הערר גם לגבי גובה הנכות וקובעת כי נכותו כפי שנקבע בדרג 1 בשיעור 10% לפי 35(1)(ב)".

1. המבקש ערער לבית הדין האזורי, וטען, בתמצית, כדלקמן: הוא לא היה מיוצג בעת הדיון בוועדה; הוועדה לא התייחסה להחמרה במצבו כפי שעולה בפער שבין ממצאי בדיקת ה-CT משנת 2011 - אשר העידו על היצרות קלה-בינונית לבין ממצאי בדיקת ה-CT משנת 2014 אשר העידו על היצרות קשה, ובחוות דעתו של ד"ר רגב; הוועדה הייתה צריכה לקבוע בנפרד את אחוזי הנכות בשנת 2011 ולאחר מכן בשנת 2014 והלאה; הוועדה לא התייחסה לטענות המבקש לעניין תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, תשט"ז- 1956 (להלן - התקנות) ולא נימקה החלטתה בעניין זה.

פסק הדין מושא בקשת רשות הערעור

1. בית הדין האזורי דחה הערעור וקבע כי טענות המבקש סבות נגד קביעות רפואיות אשר לבית הדין אין את הסמכות להתערב בהן. הוועדה נימקה החלטתה כראוי, ורק ולאחר שביקשה לעיין במכלול החומר הרפואי המצוי בתיקו הרפואי של המבקש לתקופה שקדמה ל- 10 השנים שקדמו לבקשתו ובממצאי בדיקת ה-CT משנת 2014 השאירה את קביעת הדרג ראשון על כנה. קביעת הוועדה בדבר אחוזי הנכות התבססו על החומר הרפואי ושתי בדיקות ה-CT שעמדו בפניה.
2. הוועדה קבעה כי המבקש יכול לשוב לעבודתו ולכן לא הפעילה את תקנה 15 - מדובר בהחלטה רפואית אשר בית הדין לא יתערב בה.

בקשת רשות הערעור

1. בבקשה שלפני טוען המבקש את הטענות הבאות:

א. הוועדה טעתה בכך שלא התייחסה להחמרה במצבו של המבקש בין שנת 2011 לשנת 2014 וככל שהוועדה סברה כי אין מקום לקבוע נכות שונה בין השנים היה עליה לנמק קביעתה זו.

ב. בית הדין האזורי טעה שכן נקודת המוצא שלו הייתה כי המבקש נפגע בתאונת עבודתו בעבודתו כמאבטח, בעוד ההכרה בפגיעת המבקש הייתה כפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה בזמן עבודתו כצבעי. כפועל יוצא מהבחנה שגויה זו קבע בית הדין כי לא נפל פגם בקביעת הוועדה ביחס לתקנה 15 וזאת למרות שהמבקש הפסיק בעקבות תאונת העבודה את עבודתו כצבעי.

ג. הוועדה שייכה את הנכות לשנת 2011 וזאת בניגוד גמור לממצאי בדיקת ה-CT . בכך ביצע "המוסד" "קיזוז" בגין הגשת התביעה באיחור שכן התביעה הוגשה רק בשנת 2014.

ד. הוועדה טעתה בכך שלא נתנה למבקש זכות טיעון בהתכנסותה השנייה.

הכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דין הבקשה להידחות. אלה טעמיי:

א. הוועדה נימקה והסבירה את קביעתה בדבר שיעור הנכות ותחילתה. הוועדה קבעה למבקש נכות לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות: "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". מהסבר הוועדה עולה כי הנכות ניתנת בגין כאבי גב, אשר נמצא להם תיעוד החל משנת 2011. לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בקביעת הוועדה בעניין זה. הטענה כאילו רק ב- 2014 חלה החמרה בגבו של המבקש – החברה בגינה מגיעים לו אחוזי נכות, היא טענה בתחום הרפואי ואין בית הדין מוסמך לדון בה. זאת ועוד, יוזכר כי אחוזי הנכות ניתנים בגין ממצאי הבדיקה על השפעת התנועות ולא בגין ממצאים ב- CT.

ב. אשר לטענות המבקש לענין תקנה 15 - הוועדה קבעה כי המבקש מסוגל לשוב לעבודתו. מדובר בקביעה מקצועית אשר בית הדין לא יתערב בה.

ג. אין בסיס לטענת המבקש לפיה קביעת מועד הנכות נעשה מטעמים של הקטנת סכום המענק. קביעות הוועדה הן רפואיות וניתנות ללא קשר למשמעותן הכספית.

ד. הוועדה קבעה בסוף ישיבתה הראשונה כי היא מבקשת לעיין בחומר רפואי וכי תסכם ללא נוכחות המבקש. לא עולה כי המבקש ביקש לטעון בפני הוועדה בשנית, והעיקר - ממילא ביסוד הערר לוועדה עמדה טענתו לגבי מועד התחולה של הנכות, ומכאן שכלל טענותיו בעניין זה היו אמורות להיות מובאות לפני הוועדה בפתח הישיבה, וכך נעשה.

1. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ח (27 מאי 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.