תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב של התובעת 2 שהיה נהוג על ידי התובע 1 בתאונה שקרתה ביום 26.4.16 בה היה מעורב רכב הנתבעת 2 שהיה נהוג על ידי הנתבע 1.

גרסת התובע 1 לתאונה הינה:

נסעתי עם הילדים בת"א, ברחוב קלישר. אני מגיע להצטלבות עם רחוב מוהליבר, בצד שמאל של ההצטלבות יש עצור, עם שני תמרורים, מר סויסה הגיע עם רכב במהירות, הוא לא עצר בעצור, ואני נכנסתי בו בדלת האחורית, איפה שהילדה שלו ישבה בדיוק. הוא עצר מצד ימין, הלכתי לראות, הוא שאל אותי מה עושים, הוא מסר לי פרטים, לקח לי אולי שנה בשביל לאתר אותו, לא היה עם מי לתקשר. הם אף פעם לא נמצאים. ניסיתי לתפוס אותו במועצה, אבל אין עם מי לדבר. עד שהביטוח שלי מצאו אותו, והגישו תביעה.

גרסת הנתבע 1 הינה:

חציתי את הצומת, ואז הוא הגיע והתנגש לי בחלק האחורי של הרכב. אני כבר הייתי ברוב הצומת מעבר לצומת. עצרנו, נתתי לו הפרטים, אני לא יודע על מה הוא מדבר, מבחינתי יש לי פוליסת ביטוח ואף אחד לא מתחמק, יש דוח שמילאתי, וכל הנתונים. לשאלת ביהמ"ש, לא נסעתי בנסיעה רצופה לצומת, אלא עצרתי, ואז המשכתי לצומת. אין דבר כזה שלא אעצור בצומת, כבר חציתי את כל הצומת. אם היה עובר, היה צריך להיכנס בי, אבל כבר הייתי מעבר לצומת, בקצה. בעיני לא נכון שהוא אומר שלא עצרתי בעצור.

המחלוקת העיקרית כפי שהיא עולה מעדויות הנהגים היא בשאלה האם הנתבע עצר בתמרור "עצור" טרם נכנס לצומת.

מצאתי כי עדותו של התובע עולה בקנה אחד עם ההודעה שמולאה ונמסרה לחברת הביטוח ובה צוין במפורש כי הנתבע לא ציית לתמרור עצור, תוך שרטוט ברור של כיווני נסיעת כלי הרכב ומיקום התמרור ביחס לכל אחד מהם. עדותו בנקודה קריטית זו לא נסתרה וגם בחקירה הנגדית הדגיש מספר פעמים כי הנתבע לא ציית לתמרור עצור. עדותו של התובע היתה קוהרנטית ומהימנה.

לעומת זאת, מתאר הנתבע, בתחילת עדותו החופשית, נסיעה רציפה ואינו מזכיר כלל כי היה תמרור עצור או כי עצר בטרם נכנס לצומת. גם בטופס ההודעה על התאונה שמולא ונמסר לנתבעת לא ציין הנתבע כי עצר טרם הכניסה ואף לא הכחיש את הטענה כי תמרור כזה היה מוצב בכיוון נסיעתו. נכתב בטופס כי הוא נסע בכביש ולא שם לב ומכונית חתכה את הצומת. רק לשאלת בית המשפט טען פתאום כי כן עצר בתמרור עצור. בנקודה זו לא מצאתי את עדותו מהימנה והתרשמתי כי הוא אנס את עצמו לענות כך משהבין את המצוקה בה הוא נמצא לאור שאלת בית המשפט.

לאור כל זאת אני מעדיף את עדותו של התובע ביחס לנסיבות התאונה על פני זו של הנתבע ולכן אני קובע כי הנתבע נכנס לצומת בלא שציית לתמרור "עצור" שהיה מוצב בכיוון נסיעתו, בעוד התובע נהג כדין. נראה כי התאונה היתה נמנעת אילו היה מציית הנתבע לתמרור ונכנס לצומת רק לאחר שעצר עצירה מלאה ווידא כי הוא יכול להכנס לצומת בביטחה. מכאן אחריותו של הנתבע לתאונה.

הנזק הוכח באמצעות חוות דעת ומסמכים שלא נסתרו.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעים בתשלום 5414 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (11.1.18) ועד התשלום בפועל, בתוספת אגרת משפט בסך 59 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ט, 25 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.